בנספח 9 לבקשה, צורף צו הירושה מ-3.8.2020, ובו והנתבע מופיע כיורש של 1/8 מהזכויות בעיזבון המנוחה, וזאת בהתייחס לנכסים, שלא נכללו בצוואתה, שניתן באותו מועד צו לקיומה, שצורף אף הוא.
עתה מבקשת התובעת, אלמנתו שנכנסה לנעליו ואין לה מעמד עצמאי בהליך הירושה האמור, לטעון טענה נוגדת הסותרת, הלכה למעשה, את צו קיום הצוואה.
...
מובן, שהתובעת כיורשתו של המנוח פועלת כחליפתו, והימנעותו בכתב ההתנגדות מהעלאת כל טענה כנגד זכויות הנתבע בדירה מכוח צוואת המנוחה, כמוה כהימנעות התובעת עצמה מהעלאת טענה בעניין זה.
על כן, מצאתי, שחל השתק פלוגתא ביחס לטענת התובעת, שמבוססת על נוסח ההצהרה מיום 5.10.2011, שמכוחו מנוע היה המנוח מלכפור בזכויות הנתבע בדירה ומלתבוע את רישומן על שמו לכיסוי ההלוואה הנטענת, והשתק זה חל מניה וביה על התובעת, כמי שבאה בנעליו, ומכאן, שדין התביעה לסעד, שעניינו העברת זכויות הנתבע בדירה לתובעת, להידחות.
אציין, כי ניתן להגיע למסקנה דומה בדבר מניעות התובעת מלטעון לזכויות בדירה חלף זכויות הנתבע מכוח ההלוואות המדוברות אף לאור דוקטרינת המניעות וההכרח להעלות את הטענות במסגרת הליך הירושה הנ"ל (רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין (8.3.2009), פס' 26; ע"א 8273/16 Fundacio Gala-Salvador Dali נ' וי. אס מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ (11.07.2021), פס' 44-45; פסק דינו של כב' השופט נ' סולברג בעניין בנק אוצר החייל לעיל; ת"א (מרכז) 5519-03-19 האלה עזאם נ' עבד אלעזיז חאג' יחיא (15.1.2020), פס' 21).
סוף דבר
דין הבקשה לדחיה על הסף להתקבל.