בקשה לצווים זמניים: השעיית פיטורים, החזרת עובדת לעבודה ומניעת איוש משרות

טענות העותר נטען כי שנות כהונתו של המשיב כראש עיר היו סוערות בזיקה ליחסו לשלטון החוק, ובמהלכן קיבלו הן גזבר הערייה והן היועצת המשפטית צוי הגנה זמניים וקבועים ממבקר המדינה, בגין יחסו של המשיב אליהם, על רקע היותם "שומרי הסף של הערייה". בעקבות הגשת כתב האישום נגדו בעבירות שוחד, ולאחר שבעניין זה הוגשה עתירה על ידי התנועה לאיכות השילטון, הועבר המשיב מתפקידו כראש ערייה.

נטען כי המשיב, אשר סבר כי העותר יעשה כדבריו בתקופת ההשעיה, לא רווה נחת מן ההתנהלות הנ"ל והעלה בפני העותר מעת לעת דרישות שונות ובמיוחד לגבי איוש משרות שונות.

כמו כן, החזרתו לעבודה של נהגו שפוטר במסגרת הליכי התייעלות, על אף חוות דעת שחייבה הליך מיכרז לצורך זה, כנוס מועצת הערייה על פי זימון שיצא טרם חזרת המשיב, תוך הסרת חלק מהנושאים מסדר היום, לרבות אישור שכר בכירים, החזרת עוזרו של העותר לתפקיד פקח והעברת כפיפות מנהל אגף המיחשוב והרכש מן הגזבר למשיב, בנגוד לצוו ההגנה שניתן על ידי מבקר המדינה.

נטען כי נוסף לפעולות אלו שבוצעו הצהיר המשיב בישיבת מטה ביום 3/5/15 על כוונתו להחזיר את כל השינויים שבוצעו במהלך השעייתו לקדמותם ולשם כך ביקש דו"ח השוואתי של מצבת העובדים ותנאיהם עובר להשעייתו ולאחריה.

בקשת ההשעיה והערעור על פסק הדין מעניקים משנה תוקף להיותה של תקופת כהונתו של המשיב מוגבלת בזמן ומחייבת הגבלה בסמכויות, מתוך צורך ברור לשמור על הקיים ולמנוע זעזועים לרבות שינויים בלתי הפיכים או שינויים בעלי משמעות כספית.

...

אולם, באמרת אגב סבור אני כי אף ללא מתן הסכמה לך ע"י המשיב, יש בסיס לטענה שבתקופה זו, שהתאפיינה בחוסר וודאות, היה על המשיב להתנהל במתינות, באיפוק ובריסון ולא לקבל בה החלטות שיש בהן שינוי לטווח רחוק והשפעה מכרעת על פעולות העירייה כגון שינוי במצבת כוח אדם וכיו"ב. את ההתנהלות הראויה בתקופת בין השמשות ניתן ללמוד באנלוגיה מההלכה החלה על תפקוד ממשלות מעבר בתקופת בין השמשות .

סבורני כי המצב העובדתי והמשפטי הבעייתי אליו נקלע ראש הרשות חייב אותו לנהוג בסבירות ומידתיות ולפעול לפי כללי המשפט המנהלי.

סוף דבר העתירה ככל שהיא מתייחסת להחלטות המשיב לשלילת סמכויות העותר כסגן ראש עיר (ואבהיר שאין המדובר בשלילת התואר עצמו- עניין המצוי בסמכות מועצת העיר) באופן אישי - נדחית .

בסמוך לאחר מסירת המכתב ובטרם התקבלה תשובה לו, הגישה המבקשת לבית הדין האיזורי בקשה לצוו מניעה זמני, האוסר על המשיבות להוציאה לגימלאות.

אשר לשינויים האירגוניים ברשות, הבהיר מר שמרון כי הרשות נימצאת בעיצומו של שינוי אירגוני מהותי וזאת במסגרת הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל והקמתה של הרשות, כאשר אחת ממטרות הרפורמה הנה ריענון כוח האדם ברשות; כי במסגרת זו וכחלק מההסכם הקבוצי שנחתם במאי 2011 פרשו ו/או עומדים לפרוש מן הרשות כ-200 עובדים בפרישה מוקדמת, וכי הרשות נימצאת בתהליך מואץ של קליטת עובדים חדשים והכשרתם; כי במרחב מרכז לא הייתה פרישה מאסיבית של עובדים וכל התקנים הקבועים של מחלקת התיכנון מאוישים בפועל על ידי עובדים ותיקים; כי בין המשך העסקתה של המבקשת לבין גיוס והכשרת עובד חדש, קיימת עדיפות ברורה במקרה זה לגיוס עובד חדש, בפרט כך לאור העובדה שהרשות נימצאת כיום בעיצומו של שינוי אירגוני דרמאטי במהלכו נקלטים ומוכשרים בה עשרות עובדים חדשים וממילא מתקיימת בה תקופת הכשרה ולמידה כלל מערכתית; כי הארכת העסקתה של המבקשת וכפועל יוצא מכך דחיית פירסום מיכרז תיפגע בציפיותיהם של יתר עובדי המחלקה ו/או עובדים אחרים ברשות לקידום לתפקיד ניהולי ותעכב את ריענון שורות העובדים במחלקת התיכנון במרחב.

לפיכך, כך לטענת המשיבות, אין מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע, אלא למעשה בבקשה לסעד זמני פוזיטיבי - צו עשה זמני מובהק להשיב את המבקשת לעבודתה ברשות, שממילא ניתן במשורה ובמקרים נדירים, מה גם שלא ברור מדוע המתינה המבקשת זמן רב מקבלת פסק הדין אשר הומצא לה, כטענתה, ביום 12.4.14, ועד להגשת העירעור והבקשה לעיכוב ביצוע ביום 29.4.14, יום אחד בלבד לפני סיום שרותה.

ראשית, יש ממש בטענות המשיבות, לפיה המדובר הלכה למעשה בבקשה לצוו עשה זמני בעירעור, בכסות של בקשה לעיכוב ביצוע, שהרי בעניינינו לא מסתפקת המבקשת בעיכוב הליכי המיכרז לאיוש משרתה עד להכרעה בעירעור, אלא עותרת היא למעשה למתן סעד שיורה כי תקופת שרותה תוארך על ידי בית הדין, עד לאחר הכרעה בעירעור ולחילופין אף עד להכרעה בבג"צ גביש.

הלכה פסוקה של בית דין זה, מימים ימימה היא שהחלטות נציב השרות בכובעו כמעסיק (קבלה לעבודה; השעיה; פיטורים) נבחנות בהתאם למבחן אליו הפנה בית הדין האיזורי, ועל כן בדין הסתמך בית הדין האיזורי במסגרת הבקורת השיפוטית על החלטת נציב השרות, על המבחן שנקבע בין היתר בעיניין ע"ע 1123/01 בית הספר כל ישראל חברים – יצחק צויזנר פד"ע ל"ו, 438 שם יושם המבחן בקשר עם החלטת פיטורים שקבל המעסיק.

...

כך, ובכל הנוגע לסיכויי הערעור – יש לזכור, כי בענייננו, בחן בית הדין האזורי את החלטת הנציב מושא התביעה, ולאחר ששמע את עדי הצדדים ועיין במסמכים שהוצגו בפניו, הגיע בפסק דין מפורט ומנומק למסקנה כי התאפשר למבקשת להציג את מלוא נימוקיה שיהא בהם כדי להצדיק את הארכת שירותה; כי טענותיה נשמעו ונשקלו על ידי בכירי הרשות ועל ידי הנציבות בלב פתוח, הגם שהיא עצמה לא עמדה בכללים המחייבים להגשת בקשה כאמור.

הנה כי כן, וגם אם לא ניתן לומר כי ערעורה של המבקשת משולל כל יסוד, לא שוכנעתי לאור נימוקיו כי מדובר בסיכויי ערעור גבוהים במיוחד.

סוף דבר – אשר על כן ולאור האמור לעיל - הבקשה נדחית.

לפנינו בקשה לצוו מניעה זמני לחייב את המשיבה – עריית טייבה (להלן: "המשיבה" או "הערייה") לבטל את מכתב הפיטורים של המבקש – מבקר הערייה (להלן: "המבקש") מיום 15.9.14 לפיו יסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים לאלתר באותו יום.

מבוקש להורות לעירייה להשיב את המבקש לעבודתו כמבקר הערייה בפועל ולחילופין להורות על אי איוש המשרה באופן קבוע עד למתן סעד קבוע.

בדברי ההסבר לחוק נכתב כי "מוצע לקבוע סייגים לפיטוריו או השעייתו של מבקר הערייה כדי להבטיח את אי תלותו במערכת" (דברי ההסבר לתיקון הפקודה, תיקון 39, ה"ח תש"ן מס' 1954 עמוד 3).

בפסק הדין עב' (נצרת) 1985/00 עו"ד רימונדה סלימאן - המועצה המקומית בועיינה-נוג'ידאת, (19.11.2000) נאמרו הדברים הבאים: "כל אימת שנדונים בבית הדין לעבודה פיטוריו של עובד רשות מקומית (כמו עובד של כל גוף שילטוני הפועל במסגרת המשפט הצבורי-מינהלי), יש להקפיד שהליכי הפיטורים יהיו כדין הן מבחינת ההליכים והן מבחינת השיקולים שהביאו להחלטה על הפיטורים. כשמדובר על עובד בכיר של מועצה מקומית (מאלה המנויים בסעיף 139 לצוו המועצות המקומיות), יש להקפיד שבעתיים. אך כשמדובר על עובד שהוא המבקר הפנימי - יש להקפיד פי שבעים ושבעה, שכן כל פגיעה בעצמאותו (שגם היא יחסית בלבד) של המבקר הפנימי, עלולה לסכל את עבודת הבקורת הפנימית ועלולה להביא להשחתת המידות ולכך שהסדרים לא יהיו תקינים.

כך שהתוצאה של קבלת הצוו הזמני אינה, כפי שטוען המבקש, כי יש להחזירו לעבודה, אותה לא ביצע מזה 7 שנים, כי אם להותיר את המצב כפי שהיה טרם ההחלטה על פיטורי המבקש, קרי, חופשה ללא תשלום עד שתתקבל (כדין) החלטה אחרת.

...

כך שאין מנוס אלא לספור אותו כחלק מחברי מועצת העירייה, שהיא הגוף המוסמך לקבל החלטה לגבי סיום כהונה של מבקר העירייה.

לסיכום נוכח האמור לעיל, אנו סבורים שמאזן הנזקים שייגרמו לכל אחד מן הצדדים אם יינתן – או לא יינתן – הצו המבוקש עד למתן פסק הדין הוא מאוזן.

כך אנו מחליטים.

האם נפל פגם לכאורה בהחלטת עריית נצרת עילית המשיבה (להלן:"הערייה"), לפטר את המבקש מעבודתו בשרותה, והאם יש ליתן צו זמני אשר יורה לעירייה לבטל את החלטתה בדבר פיטורי המבקש עד למתן החלטה בתביעה העיקרית (שנכון למועד מתן החלטה זו טרם הוגשה!), ולהשיבו לעבודה? אלה השאלות בהן שומא על בית הדין להכריע בהחלטה זו. נפרט להלן את הרקע העובדתי והנסיבות הצריכות לענייננו, אשר עיקרן אינו שנוי, למעשה, במחלוקת בין הצדדים – א. המבקש החל לעבוד בשירות הערייה כממלא מקום נהג ראש העיר וזאת ביום 17/12/12.

ד. ביום 10/06/14, יותר משלושה חודשים לאחר השעייתו של מר גפסו, במהלכן המבקש לא ביצע כל עבודה שהיא הגם ששכרו שולם, זומן המבקש לשימוע על רקע תוכנית התייעלות מיום 02/06/14 שנחתמה בין הנהלת הערייה לבין ועד העובדים.

בו ביום החליטה ועדת פיטורים כי בשים לב לעובדה שמדובר בעובד שמכהן בתפקיד שאיננו מאויש, והוא עובד חדש יחסית שעלות העסקתו גבוהה, וכן לעובדה שמזה שלושה חודשים אין המבקש עושה מאומה ואין בנמצא תפקידים המתאימים לו – יש לסיים העסקתו.

ג. לא ניתן היה לשבץ את המבקש לכל תפקיד שהוא, שכן הוא נעדר כישורים מקצועיים מעבר לתפקיד נהג, ובהיעדר תפקידים זמינים בתחום זה. ד. הערייה לא קלטה כל עובדים חדשים שהם, ולהיפך – צמצמה משרות ואת מצבת כוח האדם שלה.

מבחנים אלה רלוואנטיים, ככלל, לא רק לצוו מניעה זמני אלא גם לצוו עשה זמני; יש לזכור בהקשר זה כי "מי שמשנה את הוויית המציאות אינו בהכרח התובע המבקש סעד זמני כנגד הנתבע... ההסתכלות צריכה להיות מורכבת יותר. מי שמשנה או עשוי לשנות את הוויית המציאות הוא הנתבע דוקא, והתובע הוא זה המבקש תרופה כנגד שינוי זה" (דודי שוורץ, סעדים זמניים – קווים מנחים להפעלת שיקול הדעת השפוטי, מחקרי משפט י"ג 441 (1996).

...

לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין וטענות הצדדים, ולאור ההלכה הפסוקה שהובאה לעיל, באתי לידי המסקנה שדין הבקשה להידחות, וזאת מהנימוקים המצטברים שדלקמן – א. ראשית דבר, נזכיר שמצויים אנו בשלב מקדמי של דיון בבקשה למתן צו זמני, ובהתחשב בכך אין בית הדין מברר לעומקן את ראיות הצדדים אלא דן בהם במישור הלכאורי בלבד, ולצורך הכרעה בשאלה זו בלבד.

לאור האמור לעיל, במצטבר, דין הבקשה להידחות.

המבקש ישלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪.

הבקשה הנה לאכוף על המשיבים את פסק הדין שניתן בבקשת רשות ערעור בבית הדין הארצי (בר"ע 29149-02-21 מיום 24/3/21 ), על החלטת המותב בראשות הח"מ , בצו מניעה, ואשר הורה בצו זמני להחזיר את המבקש לעבודה, עם רשות לעכב את ביצוע פסה"ד בשלושים יום לצורך פנייה לנציבות שירות המדינה (להלן: פסה"ד, או פסה"ד בארצי).

וכך נקבע בפסה"ד בארצי: "...בהיתחשב בסיכוי לכאורה שמצאנו לטענות המבקש, יחד עם מאזן הנוחות - בהיתחשב בוותקו הרב של המבקש ברשות על כל המשתמע מכך וכאשר ניתן לבחון גם אפשרויות מידתיות יותר, שאינן מנוגדות למסלול הנכון, דוגמאת השעיה בדין משמעתי או העברה לתפקיד אחר (כל זאת בכפוף לכל דין והסכם ומבלי שאנו מביעות עמדה בקשר לאפשרויות אלה או הצורך בהן) - שוכנענו שיש להתערב בהחלטת בית הדין האיזורי ויש ליתן צו מניעה כמבוקש כנגד כניסת הפיטורים לתוקף.

בשים לב לכך, ולהשלכה על מירקם יחסי העבודה שיש להחזרת המבקש לתפקיד הניהולי שמילא עובר לפיטוריו ולעובדה שחלפו שלושה חודשים מאז פיטוריו – צו המניעה אמנם ניכנס לתוקף מיידי אך הרשות תוכל לעכב את חזרת המבקש לעבודתו בפועל למשך 30 ימים (ימי הפגרה באים במנין).

בכל מקרה, המבקש לא קיבל שכר מאז פיטוריו, פרט להודעה מוקדמת ומחצית שכרו בתקופת ההשעיה מיום 24/4/21 ועד 23/5/21 ויש להשיב לו את מלוא זכויותיו ושכרו כעובד, כפי שמתבקש מפסה"ד בארצי.

בכל מקרה – המשיבה עצרה לחלוטין את ההליך המכרזי לאיוש משרתו של המבקש ברשות, ולא מינתה כל גורם שימלא את מקומו.

...

וכך נקבע בפסה"ד בארצי: "...בהתחשב בסיכוי לכאורה שמצאנו לטענות המבקש, יחד עם מאזן הנוחות - בהתחשב בוותקו הרב של המבקש ברשות על כל המשתמע מכך וכאשר ניתן לבחון גם אפשרויות מידתיות יותר, שאינן מנוגדות למסלול הנכון, דוגמת השעיה בדין משמעתי או העברה לתפקיד אחר (כל זאת בכפוף לכל דין והסכם ומבלי שאנו מביעות עמדה בקשר לאפשרויות אלה או הצורך בהן) - שוכנענו שיש להתערב בהחלטת בית הדין האזורי ויש ליתן צו מניעה כמבוקש כנגד כניסת הפיטורים לתוקף.

בית הדין הארצי קובע אפוא כי מחד – הליך הפיטורין מבוטל, ומשמעות הדבר כי יש להחזיר את המבקש לעבודתו לאלתר, ומאידך – כי החזרת המבקש לעבודה בפועל תעוכב על מנת לאפשר למשיבה לפעול תוך 30 יום בדרך של הליך משמעתי, ולשקול את צעדיה.

לאור האמור לעיל – הבקשה לביזיון בית המשפט – נדחית.

סוף דבר: הבקשה לבזיון בית המשפט – נדחית.