בקשה לצווי מניעה זמניים נגד שינוי מבנה בעלות של חברה קשורה

פתח דבר לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני שהגיש המבקש, דותן גלעד (להלן – המבקש או דותן), בגדרי ההליך שבכותרת, כנגד המשיבים - חברת קמעונאי און-ליין בע"מ (להלן - החברה), ירון אלקיים (להלן – המשיב 2 או ירון) ושי אלקיים (להלן – שי או המשיב 3).

הבקשה הוגשה ביום 25.2.2021, במעמד צד אחד, במסגרתה עתר המבקש למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על המשיבים לכנס אספת דירקטוריון של החברה בהשתתפותו של המשיב הפורמלי, או להעניק למשיב הפורמלי כל זכות הצבעה/החלטה באספת הדירקטוריון של החברה.

] (ד) בהחלטתו אם לתת סעד זמני וכן בקביעת סוג הסעד, הקפו ותנאיו, ישקול בית המשפט, בין השאר, את השיקולים האלה: (1) הנזק שעלול להגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק העלול להגרם לאדם אחר או לעניין צבורי; (2) אם אין סעד אחר שפגיעתו במשיב קלה יותר, המשיג את התכלית שלשמה נועד הסעד הזמני; (3) תום ליבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או בהגשת הבקשה לסעד הזמני.

ודוק; המחלוקת המרכזית בין הצדדים במסגרת הבקשה דנן, נוגעת לפרשנותה של זכות הוטו שהוענקה למבקש בקשר עם שינוי מבנה ההנהלה של החברה.

...

סיכומו של דבר, מצאתי לדחות את העתירה למתן סעדים זמניים.

סוף דבר סיכומם של דברים, לאחר בחינת כלל העילות שעל יסודן עתר המבקש בבקשה זו, מצאתי כי המבקש לא עמד בנטל הנדרש לקבלת הסעד המבוקש על ידו, ולאור זאת אני דוחה את בקשתו לצו מניעה זמני.

אני מחייב את המבקש לשלם למשיבה 1 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ש"ח; אני מחייב את המבקש לשלם הוצאות ושכ"ט עו"ד למשיבים 3-2 בסכום כולל של 5,000 ש"ח. המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים.

ב"בקשה לצוו מניעה זמני ולצו אירעי שימנעו פלישה לבניין המכונה 'אוהל קדושים'" שהוגשה ביום 25.08.21 (להלן- בקשת כהנמן) עותרים כהנמן לצוו שימנע ממרקוביץ וממי מטעמם "להכנס לבניין המכונה אוהל קדושים" שבבעלות המבקשת 1, וכן לצוו ש"יאסור על אנשי מסורת התורה לשוב ולהפריע לאנשי ישיבת פוניבז' לעשות שימוש בלעדי כראות עיניהם באוהל קדושים, לרבות במהלך תפילות השבת והחגים כשם שעשו במקום מאז שניבנה ועד לימים האחרונים".

נטען כי מדובר ב"פלישה טרייה" למבנה אוהל קדושים שבבעלות חברת ישיבת פוניבז' שבוצעה על ידי אנשי מרקוביץ ביום 20.8.21, שעות ספורות לאחר שבית המשפט העליון דחה את בקשת עיכוב הבצוע הזמני שהגישו מרקוביץ על החלטות השופטת ערקובי.

עוד נטען כי "מיום שניפתח לראשונה אוהל קדושים ועד היום הבניין היה בחזקתה המלאה של ישיבת פוניבז' ולמסורת התורה לא הייתה שום חזקה בו אף לא במשותף". מרקוביץ לא חולקים על כי גם מבנה אוהל קדושים מצוי בבעלות ישיבת פוניבז', גם לא על כך שעד למועד הנטען הוחזק על ידי כהנמן, אלא שלטענתם אין לכך כל נפקות, משזכותם להתפלל גם באוהל קדושים נובעת מחתירה לשוויוניות ולמניעת "תוצאה מפלה". לשיטתם, לא ניתן לערוך שינויים בסדר היום הקשור להיכל, מבלי לערוך שינוי מקביל גם באוהל קדושים, ויש "לבחון את מקומות השמוש בכל גבעת הישיבה על שני היכלות התפילה המרכזיים שבה ולהקצותם לשני הצדדים באופן שיוויוני". לכן, כך נטען, יש לאפשר למרקוביץ "להשלים באוהל קדושים את מקומות התפילה שהוחסרו מהם" בהיכל.

הבקשות לעיל, הקשורות לסכסוך העקרי המתברר בבוררות ושמטרתן הבטחת הסעד שייפסק בפסק הבוררות, גם הקודמות להן, אמורות היו להיות מוגשות כהליכים נפרדים ועצמאיים לפי סעיף 16 לחוק הבוררות וכנגד תשלום אגרת המשפט המתבקשת.

חוק החברות תשנ"ט 1999 מסמיך את רשם ההקדשות לחקור בעיניינה של חברה לתועלת הציבור, שאינה מקיימת את ההוראות "לפי חוק זה"תוך מינוי חוקר, וגם חברה לתועלת הציבור ניתנת לפירוק.

...

הנה כי כן, אין בטענות מרקוביץ כדי להתגבר על זכותם של כהנמן לשמר את המצב שהיה קיים באוהל קדושים מזה 15 שנים עד לפלישה הכוחנית שנעשתה ע"י מחנה מרקוביץ ערב הגשת הבקשה, ומשכך אני מורה כי הצו הארעי שניתן ע"י כבוד השופטת סרוסי ביום 25.08.21 יהפוך לצו זמני המונע מאנשי מרקוביץ והמזוהים עמם להיכנס לבניין אוהל קדושים, אף אוסר עליהם "לשוב ולהפריע לאנשי ישיבת פוניבז' לעשות שימוש בלעדי כראות עיניהם באוהל קדושים, לרבות במהלך תפילות השבת והחגים". למותר לציין כי הפועל היוצא של מתן הצווים לעיל מתבטא בדחיית בקשת מרקוביץ, שגם לפי שיטתם אינה אלא בבואת תשובתם, שנדחתה, לבקשת כהנמן.

ובאשר להליך העיקרי: בתגובתם טענו מרקוביץ, כאמור, כי האב"ד צימבליסט כלל לא התפטר; כי אם אכן התפטר "יש לאפשר לו לסגת מהתפטרותו ולחלופין להורות לו לשוב ולדון בהליך הבוררות... ואפילו מסרב כיום לשוב ולדון בבוררות... יש לכוף על הרב צימבליסט לשוב ולדון בבוררות", אלא שהודעת האב"ד צימבליסט טרפה את הכללים, משהודיע לבית המשפט כי "לא אוכל להמשיך לדון בבוררות שלפנינו" וזאת "בעיקר עקב התנהלותו של ב"כ הרב כהנמן"[עיון בפרוטוקולים המתעדים את דיוני הבוררות מעלה שאין הכוונה לפרקליטים המלומדים שהופיעו לפני בדיון] וגם "לאור מצבי הבריאותי". אין לתמוה אפוא כי במהלך הדיון בלפני הודיע ב"כ מרקוביץ כי "לא נכפה על הרב צימבליסט לשמש כבורר". יתרה מכך, הושגה הסכמה כוללת למנות, תחת בורר חליף לאב"ד בבוררות זבל"א, בורר חליף דן יחיד שיהא שופט בדימוס ולו, כבקשת מרקוביץ, "זיקה כלשהי לדין תורה". סוף דבר בית המשפט מודה לרב הגאון האב"ד גדליה צימבליסט על פעילותו כבורר במהלך כל השנים שנעשתה במסירות ובהתנדבות, משחרר אותו מתפקידו, ומאחל לו בריאות טובה.

בנוסף לצווים המפורטים בסעיף 14 לעיל, אני ממנה כבורר דן יחיד בבוררות ההמשך שבין המבקשים לבין המשיבים, את השופט בדימוס דוד חשין, מהמשכן לבוררות ופתרון סכסוכים, ויצמן 2, תל-אביב-יפו, טלפון 03-7509555, שאני מאמינה שיטול את המושכות לידיו, ויוביל את עגלת הבוררות בביטחון וביעילות אל חוף מבטחים.

לפניי בקשה לצוו מניעה זמני למניעת דיספוזיציה "במניותיה ובעניינה של המבקשת 1, לרבות במבנה

יתרה מזאת, מקובלת עליי טענת המשיבים שלפיה עצם צירופה של החברה כתובעת בעלת-דין על-ידי מי שאינה בעלת השליטה בה, מעלה תמיהות וסימני שאלה משפטיים, ברם, במסגרת החלטה זו אינני קובעת כל ממצא בהקשר לכך.

יתרה מזאת, לא שוכנעתי איזה נזק ייגרם לחברה כתוצאה מביטול הצוו, כשממילא המבקשת 2 פתחה חשבון בנק שאליו מופקדים יוטעם, כי הותרת הצוו על כנו תוביל לתוצאה אבסורדית שלפיה לבעלת xxx הכספים מאת משרד ה מניות מיעוט אין כל מיגבלה על פעילותה ואילו בעלי השליטה, שחזקה עליהם שפועלים לטובת החברה ומקסום רווחיה, יהיו מנועים מפעילות, והכל למען "טובת החברה", ו"טובת הקטינים", כטענת המבקשות.

בשאר טענות הצדדים לרבות מינוי אפו' לדין לקטינים וכל הטענות הקשורות בכך, חקירת מע"מ, שינוי זהות בעלי המניות, טענות בדבר הצורך באישור בית משפט בפעולה של קטין, יפוי כוח שניתן 28 , למבקשת 2 אשר על פניו לכאורה בטל ומבוטל במועד הפטירה, טענת ניגוד אינטרסים של המשיבה קיומה של האספה הכללית ביום 19.12.21 , וכן הבקשה למינוי מנהל עזבון אך ביחס לחלק מ"נכסי" העזבון, לא מצאתי רלבאנטיות לענייננו והן תתבררנה במסגרת ההליך המתאים.

...

השיקולים העיקריים אותם שוקל בית המשפט בהכרעתו אם להיעתר לבקשה כפי שמורה לנו הוראת תקנה 95 לתקנות הם קיומן של ראיות מספקות לכאורה לקיום עילת תביעה; נחיצות הסעד הזמני, קרי, רכיב ההכבדה שמשמעותו שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין; האם אין סעד אחר שפגיעתו במשיב קלה יותר המשיג את אותה התכלית; תום-לבם של הצדדים; והאם המבקש לא השתהה בהגשת הבקשה; אחר זאת יש לבצע השוואת נזקים במסגרת מאזן הנוחות.

אשר לטענת המבקשות שלפיה העיזבון עדיין לא חולק ליורשים ומטעם זה יש להורות על מינויו של מנהל עיזבון, ר' ס' 6 לסיכום, ראשית, לא ברור מהיכן שאבו המבקשות את המידע והאם הוא נכון, ושנית, המבקשות עצמן טענו שאין להן עניין בעיזבון אלא בענייני החברה בלבד.

טענת המבקשות לעניין דאגתן לאינטרס הקטינים, השזורה כחוט השני, בעטיה לכאורה ננקט ההליך 8, לסיכום, אינה ברורה 10 , ולטובתם יש למנות מנהל עיזבון קבוע, ר' לדוג' ס' 51 לבקשה העיקרית; ס' כלל ועיקר.

בהקשר זה, אמנם בהחלטה מיום 31.12.21 , נקבע כי תמונה אפו' לדין לקטינים, ברם, לא נמצאה כל הצדקה להמתין לעמדתה טרם מתן החלטה זו, כפי טענת המבקשות בס' 7 לסיכום, וממילא ניתן להניח כי לא יהיה בעמדת אפו' לדין דבר לעניין המחלוקת בין הצדדים, היא אופן ניהול החברה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בפני בקשה למתן צו מניעה זמני.

התובעות הגישו תביעה, במסגרתה עתרו ליתן פסק דין הצהרתי, לפיו מערכת הכריזה במבנה שבבעלות הצדדים (כל אחד בחלקו), היא מערכת משותפת, וחובה להפעילה ממשרדי שני הצדדים יחדיו, כך שתישמע כריזה, במקרה חרום, בכל המבנה.

באותו יום שלח מנהל חברת הניהול תשובה בדוא"ל. הוא ציין, כי אינו יודע מה הקשר של החניון למערכת הכריזה של הקניון.

בד בבד עם הגשת התביעה הגישו התובעות בקשה לסעד זמני, במסגרתה עתרו להורות לנתבעות להשיב את המצב לקדמותו בכל הנוגע למערכת כריזת החרום במבנה, כך שהמערכת תחזור לתפקד כפי שתפקדה מאז בניית המבנה בשנת 2003, כמערכת כריזה משותפת, שניתן להפעילה בעת חרום הן מהקניון והן מהחניון.

הלכה היא, כי בעצם השהוי יש משום ראיה לסתור את טענת המבקש, לפיה הצוו חיוני והענקתו אינה סובלת דיחוי ומצריכה את התערבותו של בית המשפט כבר בשלב מוקדם זה של ההליך (ראה רע"א 3851/11 נדב נגד לוי (7.6.2011), רע"א 5240/92 חלמיש חב' ממשלתית נגד אשרז עיבוד נתונים, פ"ד מז(1) 45 ורע"א 1864/13 מיטב אשכנזי נגד ש. דרור אחזקות בע"מ (10.4.2013)).

אין גם מחלוקת שמערכת הכריזה המשותפת לחניון ולקניון פעלה באותו אופן מאז הקמת המבנה, במשך כ - 20 שנים, עד לשינוי שביצעו הנתבעות, באופן חד צדדי וללא הודעה מראש לתובעות.

...

מנגד, הנזק שעלול להגרם לנתבעות ממתן הצו הוא נזק כספי גרידא, אשר ניתן לפיצוי, במידה ותידחה בסופו של דבר התביעה.

לאור האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה ומורה לנתבעות לחבר מחדש את מערכת הכריזה של החניון לקניון ולהשיב את המצב לקדמותו, וזאת עד ליום 8.1.2022, בשעה 14:00.

הנתבעות ישלמו לתובעות את הוצאות הבקשה בסך של 12,000 ₪.

בין היתר, ערכו שיחות ופגישות עם נציגי החברה בקשר לדירה, ערכו שינויים של המבנה הפנימי בדירה עם אדריכל הפרויקט, שילמו תוספות כספיות עבור נקודות חשמל לדירה, עבור ציוד לדירה לחברת "נגב", עבור הכנת תשתית תת רצפתית למיזוג ועוד (סעיף 13 לתצהירו של המבקש).

המבקשים טוענים כי אז התעורר אצלם, החשש שבמסגרת ההליכים שיינקטו כנגד החברה, תישללנה מהם זכויותיהם בדירה אותה רכשו בתום לב ובתמורה.

(1) הנזק שעלול להגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק העלול להגרם לאדם אחר או לעניין צבורי; (2) אם אין סעד אחר שפגיעתו במשיב קלה יותר, המשיג את התכלית שלשמה נועד הסעד הזמני; (3) תום ליבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או בהגשת הבקשה לסעד הזמני.

" תקנה 109 לתקנות העוסקת במתן צו מניעה זמני, קובעת כך: "בית המשפט רשאי להורות למשיב להמנע מלעשות או להמנע מלהוסיף ולעשות, בעצמו או באמצעות מי מטעמו, פעולה כלשהיא, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצוו יכביד באופן ממשי על ביצועו הראוי של פסק הדין." יוער כי הוראת תקנה 95 לתקנות לא הביאה לשינוי מהותי מההסדר הישן שהיה קבוע בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כפי שפורש בפסיקה (רע"א 3751/22 יונתן בנילוז נ' אילן לוי, פסקה 15 (נבו 28.6.2022)).

...

מן האמור, אני סבורה כי אפשר שמאזן הנוחות נוטה במידה מסוימת לטובת המבקשים, אך לא מדובר במקרה שבו מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לכיוונם.

סיכום: מן המקובץ לעיל, הבקשה לצו מניעה נדחית בזה.

המזכירות תדוור החלטתי זו לצדדים.