לפיכך, הגישו המבקשים תביעה להצהיר שהרשות שניתנה להם להתפלל בבית הכנסת היא רשות בלתי הדירה המחייבת גם את יורשיה של המנוחה, ובקשה לצוו מניעה זמני האוסר על מנהל העזבון לפנותם מכח פסק הדין בו שניתן כנגד מר הרמן והעמותה שבניהולו.
יחד עם זאת, כפי שנקבע זה מכבר בפסיקה, אין משמעות הדבר שעל בית המשפט להעתר לכל בקשה לסעד זמני שעניינה עיכוב פינוי או מימוש של מקרקעין (ראו: רע"א 5288/07 דוד נפטי עיזבון בנימין ושולמית נפטי ז"ל נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ, בפיסקה 9 (25.6.07) (להלן: עניין נפטי); עניין אקסלרוד, בפיסקה 27).
כן יש להעיר, כי אמנם בפסיקה התעוררה שאלה בדבר תוקפו של מוסד הרישיון לאחר חקיקת חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין) וחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971 (ראו למשל: ע"א 83/318 אגוזי שפע בע"מ (בפרוק מרצון) נ' אוגניון שיבר, פ"ד לט(4) 322 (1985); עניין היפר-חלף, בפיסקה 2 לפסק דינו של השופט מ' מזוז; עניין נחום, בפיסקה 17), אולם בעניינינו דיון זה אינו רלוואנטי, בהיתחשב בכך שהרישיון נוצר ממילא לפני חקיקתם של חוקים אלה.
...
תום לב ושיהוי
שלישית, אני סבורה שהבקשה נגועה בחוסר תום לב ובשיהוי.
לסיכום
הצטברותם של סיכויי תביעה קלושים במיוחד, מאזן נוחות שנוטה במובהק לטובת המשיב ושיהוי בהגשת הבקשה מטים את הכף לדחייתה.
בנוסף לאמור לעיל, ובשים לב לכך שהנזק שייגרם לעיזבון עולה עשרות מונים על חוסר הנוחות שחשים המבקשים עקב כך שמנהל העיזבון אינו מגשים את רצון המנוחה כפי שהם מבינים אותו, ובשים לב לשיהוי, דין הבקשה להידחות.
