בקשה לצו עשה למשטרה לפי סעיף 18 לחוק המקרקעין

בפסיקה נקבע לעניין זה כי המחזיק כדין יכול לבקש סיוע של בית המשפט במסגרת זכותו לעשיית דין עצמי לפינוי פולש שלא כדין: "הוראה זו מעניקה למחזיק כדין כוח משפטי לגרום לסילוקו המיידי של הפולש, אף בלא קבלת פסק פינוי מבית המשפט. מכאן צומחת חובתו של בית המשפט לסייע בידי המחזיק כדין במימוש הסילוק המיידי... סיוע זה של בית המשפט יכול שיינתן גם במסגרת בקשה לסעד זמני (בר"ע (מחוזי י-ם) 410/08 חרחש נ' דמיטרי ריזק לדלקים בע"מ, פסקה 8 (2.6.2008) (להלן: עניין חרחש)). עוד אדגיש כי בכותרת הבקשה התבקש מתן צו מניעה, אולם מתוכן הבקשה עולה כי מדובר למעשה בבקשה למתן צו עשה לפינוי המשיב 2 ובני משפחתו מן הנכס.

כמו כן מדו"ח הפעולה שהגיש השוטר שאהין אשר העיד לפניי (מוצג 1) וכן מעדותו, עולה כי במועד הארוע (16.5.2020), היה זה המשיב 1 שפנה ראשון למישטרה ודיווח על כך שדלת הנכס ננעלה ואין באפשרותו להיכנס אליו; ולאחר מכן התקבלה פניה נגדית מאת האח שאהר דמרי בה הלין על המשיב 1.

מכל מקום, לטעמי אין לנתון זה חשיבות מכרעת לענייננו, שהרי על פי שתי הגרסאות הבקשה הוגשה לפני שחלף פרק זמן של 30 ימים ממועד הפלישה (פרק הזמן הקבוע בהוראת סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין), ועל כן, כך או כך, אין מקום לדחות את הבקשה על יסוד הקביעה כי במועד הגשת הבקשה לא מדובר היה בפלישה "טריה". הינה כי כן, לא שוכנעתי כי בכל הנוגע לשאלת החזקה, מאזן הנוחות נוטה בעניינינו לטובת המבקשים, אשר כמתואר לעיל לא החזיקו בו שנים ואינם מבקשים להחזיק בו גם היום.

ואולם מתברר כי צו הירושה אשר צורף בוטל עוד ביום 3.5.2004 ואינו בתוקף (המבקשים עצמם ציינו בתשובה לתגובה כי ביום 20.5.2020 הוגשה בקשה חדשה למתן צו ירושה); ובכל הנוגע לרישום הרי שכיום המקרקעין אינם רשומים על שם היורשים הנטענים, כך שהאמור בעיניין זה בבקשה היה לא מדויק, ולא ניתנה בדיון תשובה של ממש לתהיית בית המשפט בעיניין זה. צירוף מיסמך שבוטל ואמירה שאינה משקפת את הדברים כהויתם, אינם מתיישבים עם חובתו של בעל דין העותר למתן סעד זמני לבוא לבית המשפט בתום לב ובניקיון כפיים, ויש ליתן לכך משקל.

...

מכל מקום, לטעמי אין לנתון זה חשיבות מכרעת לענייננו, שהרי על פי שתי הגרסאות הבקשה הוגשה לפני שחלף פרק זמן של 30 ימים ממועד הפלישה (פרק הזמן הקבוע בהוראת סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין), ועל כן, כך או כך, אין מקום לדחות את הבקשה על יסוד הקביעה כי במועד הגשת הבקשה לא מדובר היה בפלישה "טריה". הנה כי כן, לא שוכנעתי כי בכל הנוגע לשאלת החזקה, מאזן הנוחות נוטה בענייננו לטובת המבקשים, אשר כמתואר לעיל לא החזיקו בו שנים ואינם מבקשים להחזיק בו גם היום.

במסקנה זו תומכת גם העובדה שהצו המבוקש בענייננו, בניגוד לאמור בכותרת הבקשה, הוא מתן צו עשה.

סיכומם של דברים - מכל הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית בכל הנוגע לחזקה בנכס.

לפני בקשה "בהולה" של עירית אילת (להלן-המבקשת) בה עותרת היא לכך שבית המשפט ייתן צו עשה למשטרת ישראל (להלן-המשיבה) לסייע לה. הסיוע המבוקש מהמשיבה הוא לסייע למבקשת לאכוף את "חוק עזר לאילת (איסור לינה, הקמת מחסות והבערת אש על שפת הים ובשטחים צבוריים), תשמ"ב- 1982" (להלן- חוק העזר) ולפנות קרוונים המוצבים שלא כדין לאורך חופי הים של העיר אילת ולהורות לבעליהם לשוב ולהתגורר במקום מגוריהם.

השאלה דה פאקטו היא ביחס לגבולות הסמכות של כל אחת משתי יחידות של הרשות המבצעת וכך נכתב בבקשה בעיניין זה: "לא זאת אף זאת, בא כוח המשיבה אף מגדיל לעשות בעת שהוא מפנה את המבקשת לפעול לפי חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע) תשמ"א-1981 ...עם כל הכבוד למשטרת ישראל, לא לה לקבוע עבור המבקשת מה הדרך המשפטית הנכונה למלא אחר חובותיה וסמכויותיה של הרשות המקומית..." (סעיפים 30-31 לבקשה) ועמדת המשיבה "...וכעולה מתשובת המישטרה, היא תסייע בהתאם לחוק המקרקעין לפינוי פלישה טרייה או לפינוי בהתאם לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע) תשמ"א- 1981" (סעיף 2 לתגובה).

אי התייחסותה של המשיבה לשאלת סמכותו של בית משפט זה יכולה להיות מובנת אולי לאור הבנתה של המשיבה שלמבקשת אין סמכות לפעול מכוח חוק העזר אלא מכוח סעיף 18 (ב) לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969.

...

אני סבור, שכעולה מהנסיבות שלפני, הבקשה היא תולדה של תקנות שעת חירום.

כך או כך, משעה שאין היא מנויה בפעולות בהן ידון בית המשפט ומשעה שאני סבור שלצורך החלטה אופרטיבית בשים לב לתהיות שהעליתי לעיל כלפי בעלי הקרוונים יש חובה לקים דיון לא מצאתי, בשלב זה ובשים לב להחלטות מנהל בתי המשפט והצורך לטעמי בקיום דיון לגופו של עניין, לחייב המשטרה לעת הזו לסייע למבקשת בפינוי הקרוונים ללא קיום דיון.

משעה שאני סבור שבהעדר נתונים, יש לקיים, כאמור, דיון לגופו במכלול השאלות גם ביחס לדיירי הקרוואנים עצמם, ובלא קיום דיון לא ניתן לתת החלטה כמבוקש שיש בה לקבוע קביעה מהותית ביחס לזכות קיימת עובר למצב החירום לא מצאתי, כאמור, לחייב את המשטרה, בשלב זה, ובשעה שחלות תקנות שעת חירום, לסייע למבקשת מכוח צו שיפוטי, מבלי לגרוע באמור לעיל.

ברקע לבקשה זו, תביעתה של המבקשת שהוגשה לבית המשפט קמא בה עתרה למתן צו "למשטרת ישראל לסלק את הפולשים ו/או נציג הנתבעת מהנכס לאלתר ו/או לסייע בסילוקם מהנכס". על הפרק, למעשה, בקשה לצוו עשה זמני לסילוק המשיבה מהנכס.

אשר לשאלת הזכויות בנכס, נושא קריטי בהליך כגון דא, נקבע על ידי בית המשפט קמא בסעיף 10 להחלטתו כי "שני הצדדים הוכיחו זכויות לכאורה בנכס" וכי השאלה שנותרה לדיון היא מהו מועד כניסתה של המבקשת לנכס, ועליה נטל הראייה, שכן, ככל שאכן נכונה טענת המבקשת שמצויה היא בנכס מחודש אוגוסט 2018, אין המדובר בפלישה טרייה, ומשכך, לא היתה רשאית המשיבה לעשות דין עצמי לפי סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין ולפנות את המבקשת מהנכס.

...

לאחר עיון בבקשה ובנימוקיה, כמו גם בתגובת המשיבה, החלטתי לדחות את הבקשה.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

כן טוען המבקש כי בתחילת חודש מאי 2023 נאלץ לבצע עבודות שפוץ בעקבות רטיבות, ועבר עם בני משפחתו לבית הוריו, והמשיב ניצל זאת ופרץ לנכס, ביום 17.5.2023, ומאז מחזיק בו. על פי הטענה למרות פניות למישטרה היא נימנעה מלטפל בתלונה, וכן נעשה נסיון לפנות למכובדים, אך גם אלו לא סייעו בידו, ומכאן הבקשה שבכאן, אשר הוגשה ביום 16.6.2023 וכונתה "בקשה דחופה להסרת פלישה טרייה ומתן צו מניעה דחוף ביותר", המופנית כלפי המשיב-הנתבע 1.

עם זאת, כאשר מוגשת בקשה לפינוי פולש ב"פלישה טרייה" מכוח סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין, קבע המחוקק פרק זמן של שלושים ימים אשר בהם רשאי מחזיק "להשתמש בכוח במידה סבירה כדי להוציאו מהם". דומני כי ככלל ראוי להעניק סעד למחזיק הפונה לבית המשפט בגדר התקופה שנקבעה בדין, בהנתן שבמסגרת אותה תקופה רשאי המחזיק "להשתמש בכוח במידה סבירה" להוצאת פולש, שכן שקולי מדיניות תומכים בכך שהפינוי במסגרת אותה תקופה שנקבעה בדין ייעשה לאחר פניה לבית המשפט, אשר יבחן את ההצדקה למתן סעד, ולא בכוח הזרוע.

הינה כי כן, נוכח משקלם המצטבר של השיקולים המפורטים לעיל; ונוכח מסקנתי כי היתקיימו בעיניינו התנאים המצדיקים מתן סעד זמני - קיומה של שאלה רצינית הדורשת בירור ונטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש; ובפרט בהנתן מקבילית הכוחות האמורה לעיל, אשר בשלה, ונוכח הרף הגבוה של עילת התביעה לכאורה הקיים כאמור בעניינינו, נידרש רף נמוך יותר בבחינת מאזן הנוחות; וגם בנותני דעתי לכך שהסעד הזמני המתבקש הוא צו עשה של פינוי מנכס ולעיתוי הגשת הבקשה; הגעתי לכלל מסקנה כי הכף נוטה למתן הסעד המבוקש.

...

הנה כי כן, נוכח משקלם המצטבר של השיקולים המפורטים לעיל; ונוכח מסקנתי כי התקיימו בעניינו התנאים המצדיקים מתן סעד זמני - קיומה של שאלה רצינית הדורשת בירור ונטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש; ובפרט בהינתן מקבילית הכוחות האמורה לעיל, אשר בשלה, ונוכח הרף הגבוה של עילת התביעה לכאורה הקיים כאמור בענייננו, נדרש רף נמוך יותר בבחינת מאזן הנוחות; וגם בנותני דעתי לכך שהסעד הזמני המתבקש הוא צו עשה של פינוי מנכס ולעיתוי הגשת הבקשה; הגעתי לכלל מסקנה כי הכף נוטה למתן הסעד המבוקש.

            אדגיש כי כל הקביעות וההערות במסגרת החלטתי זו הן קביעות לכאוריות בלבד, היפות לשלב זה, ומלוא טענות הצדדים, שמורות להם והם יוכלו להעלותן בהליך העיקרי.

       סיכומם של דברים - מכל הטעמים המפורטים לעיל, הגעתי כאמור למסקנה כי הכף נוטה לקבלת הבקשה, וזו מתקבלת אפוא, כך שניתן סעד זמני המורה כי על המשיב לפנות את הנכס, והאוסר עליו להיכנס אל כל חלק של הנכס, עד להכרעה בתובענה.

יצוין, כי בשלב ראשון, התבקש צו מניעה שימנע מהמשיבים לאטום את החלונות ולהורות להם להחזיר את הסורגים שהוסרו מהם, אך בהמשך, מאחר ונטען כי מדובר "במעשה עשוי", מאחר והחלונות נאטמו והסורגים הוסרו, הוגשה בקשה לתיקון הסעד המבוקש, באופן שהבקשה תהפוך בכללותה לבקשה לצוו עשה זמני.

המשיבים מדגישים, כי הבנייה נעשית על ידם בדיוק על פי ההיתר, כי תלונות שהגיש המבקש לעריית ירושלים, אפילו בשבוע האחרון, נדחו ותיק התלונה ניסגר כפי שהוצג בדיון, וכי לא בכדי סירבה המישטרה לסייע לו, על אף חוות הדעת המשפטית שהציג לה, וזאת מאחר ונציגיה נוכחו לראות כי הבנייה נעשית כדת וכדין.

לעצם העילה, כאמור, המבקש טוען כי די בכך שמדובר בשלילת חזקה, על מנת להקנות לו את ההגנה שבמסגרת סעיפים 17 עד 19 לחוק המקרקעין מבלי להדרש כלל לשאלת חוקיות הבניה שלו.

...

המסקנה היא כי לא הוכח ולו גם לכאורה, כי הבנייה שנעשית היום היא בניגוד להיתר, מאחר ואין מדובר בשלילה על החזקה, אין המבקש יכול לבסס את הטענה כי החריגה מקו הבניין והעובדה כי אותם חלונות שנחסמו, נבנו ללא היתר, אינה רלוונטית לצורך קבלת הסעד, וככל שמדובר במטרד, שעה שאין בפניי ראייה שהבנייה היא בניגוד להיתר, ושעה שאין מחלוקת גם על פי פסק הבורר שהוגש מש/3 (סעיפים ט' עד י"ג) המבקש חרג באופן רציני מקווי הבניין ופתח חלונות ללא היתר, אין מקום שבית המשפט יושיט לו סעד.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אין מקום לדון בטענות המשיב, כי אין מקום להיעתר לבקשה טרם הגשת התביעה ולטענותיו לעניין הקושי בקבלת צו עשה זמני.

אשר על כן, ומכל הנימוקים שלעיל, אני מורה על דחיית הבקשה לסעד זמני.