בקשה לצו עשה זמני לחיבור דירה לתשתיות חשמל

עם כניסת התובעים לבית, ומאחר שטרם היתקבל טופס 4, התובעים חוברו בחיבור זמני לתשתיות מים וחשמל, באמצעות הנתבעת ועל שמה.

בו ביום הגישו התובעים לבית משפט השלום בבאר שבע, בקשה למתן צו עשה כנגד הנתבעת, לחיבור ביתם למים לאלתר (ת"א 45055-06-15).

ניתן דוקא לראות כי בהליך צו עשה להשבת אספקת המים, שאת מסמכיו צרפו התובעים לתצהיריהם (נספח ג' לתצהיר התובעת), השתמשו התובעים בהסכם המסירה המוקדמת לתועלתם לצורך אותו הליך, וטענו כי ההסכם הנ"ל מעיד, כי הבית נימסר לחזקת התובעים, ואלו הדברים שנרשמו בבקשה לצוו עשה: "בעקבות עיכובים במועד מסירת הנכס...נחתם בין הצדדים במעמד מסירת הדירה וכתנאי למסירתה מיסמך משלים להסכם הנושא את הכותרת "הסכם רמות יוניק" מיסמך זה מסדיר קבלת הנכס לחזקת המבקשים.

...

הוצאות מאחר שתביעת התובעים התקבלה, אני קובעת כי הנתבעת תישא בהחזר הוצאות ההליך, בהן נשאו התובעים, כדלקמן: שכ"ט בגין חוות דעת הנדסית ובגין חוות דעת שמאית מטעם התובעים, בסך 3,404 ₪ (נספחים י"ד – ט"ו לכתב התביעה); שכ"ט למומחה התובעים בגין ניסוח שאלות הבהרה בסך 1,638 ₪ (ראה בעניין זה שאלות הבהרה מטעם התובעים, וכן נספח י"ח לתצהירי התובעים); שכ"ט בגין בדיקות מכון התקנים, בסך 2,632 ₪ (נספח י"ט לתצהירי התובעים); חלקם של התובעים בשכ"ט מומחה בית המשפט בסך 4,680 ₪, וכן סך של 2,223 ₪, תשלום למומחה בגין מענה לשאלות הבהרה מטעם התובעים (ר' נספחים כ"ה – כ"ו לתצהירי התובעים); אגרות בית משפט, בסך 9,758 ₪.

סוף דבר התביעה התקבלה.

הנתבעת תשלם לתובעים בתוך 30 יום ממועד קבלת דרישת התובעים לפי פסק דין זה - סך של 135,822 ₪, כאשר סכום זה יש להצמיד למדד תשומת הבנייה החל מחודש 03/18 (ראה סעיף 1 לחוות דעת המומחה, בעמ' בו יש ריכוז אומדן עלות תיקונים).

הבקשה לסעד זמני בד בבד עם הגשת התביעה הוגשה בקשה לצוו עשה זמני המורה לנתבעת לסלק את ידה מקומת הקרקע של הנכס.

נטען כי הנכס מורכב משתי דירות שאין ביניהם חיבור, כי הדירה התחתונה אינה ראויה למגורים, כי האחרון שהחזיק בדירה התחתונה היה סופיאן – אחיו של התובע וכי הדירה התחתונה פונתה במסגרת פסק דין שניתן כנגד סופיאן והחזקה בה נימסרה כדין לנתבעת.

"הכלל של השתק פלוגתא כמו הכלל של השתק עילה חוסים תחת כנפי הכלל הגדול והחשוב של מעשה בית דין. עיקרו של כלל גדול זה הוא שיש ענין מבחינת בעלי הדין המתדיינים, מבחינת מערכת המשפט ומבחינת הדין כי יבוא סוף להתדיינות בענין שבו היה לבעלי הדין יומם בבית המשפט; בענין בו מוצו ההליכים או היתה היזדמנות לבעלי הדין למצות את ההליך עד תום. מכאן ההלכה המקובלת והמושרשת שיש למנוע היתדיינות נוספת בפלוגתא שכבר הוכרעה בהליך קודם שבין בעלי הדין. אין נפקא מינה אם במחשבה מאוחרת יותר או בבחינה מחודשת של העובדות או של ההלכה יכולים להגיע לכלל מסקנה כי הפלוגתא הוכרעה בצורה מוטעית - אם מבחינת התשתית העובדתית ואם מבחינת היישום המשפטי (ע"א 440/70 ע'אנם נ' עאנם ואח', פ"ד כו(2) 829, 838; ע"א 199/82, 200 סניטובסקי נ' חברת החשמל, פ"ד לט(1) 225, 231; ע"א 364/88 סופר נ' מוסק, פ"ד מב(4) 727, 731)" (ע"א 1418/90 מרים מאור ואח' נ' אריה הרשנהורן פ"ד מה(3), 95, 103-104).

התובע העיד שחתך חוט חשמל, כי בדירה התחתונה לא היה שירותים ומקלחת והוא עשה עבודות של הכנת צנרת ובור של ביוב (ע' 2).

...

בכל הקשור לצדדים להליך דנן, נדחה הערעור שהוגש בבית המשפט המחוזי בירושלים.

התביעה משנקבע לעיל כי התובע דייר מוגן בנכס על שתי קומותיו, דין התביעה להתקבל ועל הנתבעת לסלק ידה מקומת הקרקע של הנכס ולהשיב את הציוד, הריהוט והחפצים שפונו מקומת הקרקע ולהשיב את הרכב.

מכאן, שדין התביעה להתקבל.

סוף דבר התובע הוא דייר מוגן בנכס על שתי קומותיו וניתן צו המורה לנתבעת לסלק ידה מקומת הקרקע של הנכס ולהשיב את הציוד, הריהוט והחפצים שפונו מקומת הקרקע ולהשיב את הרכב.

הבקשה הינה בקשה למתן צו עשה זמני המורה לתובע לאפשר למבקשים גישה לארון החשמל הנמצא מתחת לדירתם, בנכס נשוא התביעה.

בעיקר כאשר על הפרק תביעה לפירוק שתוף, במסגרתה יש לקחת בחשבון גם עניין התשתיות לדירות הצדדים ובכלל זה מערכת החשמל.

מכאן המסקנה כי בשלב זה ובכל הנוגע לגישה לחיבור החשמל לדירתם, נוטה מאזן הנוחות לטובת המבקשים ודין הבקשה להיתקבל.

...

אמנם אין בפניי טענות ההגנה של המבקשים כנגד התביעה, אך סבורני כי לכל הפחות ועד הגשת כתב ההגנה, יש לאפשר להם גישה לארון החשמל, אם ע"י חברת חשמל או אם ע"י בעל מקצוע מטעמם.

מכאן המסקנה כי בשלב זה ובכל הנוגע לגישה לחיבור החשמל לדירתם, נוטה מאזן הנוחות לטובת המבקשים ודין הבקשה להתקבל.

סוף דבר הבקשה מתקבלת כפוף להוראות המפורטות להלן.

המבקשים טענו, כי מדובר בבקשה דחופה ביותר, המחייבת מתן צו עשה זמני במעמד צד אחד, לאור נתוק המים ביום 2.7.17 בשעות הלילה המאוחרות, על אף מגעים קדחתניים שנערכו בין הצדדים, המסכן את הנפשות המתגוררות ו/או התלויות במקרקעין, לרבות מאחז "מעלה רחבעם" המחובר גם לזרם המים של החווה ובו ממוקמות כ-4 מישפחות, אף שבאופן לא חוקי.

המשיבה 1 היא האגודה שיתופית שמספקת את תשתיות המים והחשמל לחווה (להלן: האגודה) והמשיבה 2, המועצה, חולשת במסגרת אחריותה המוניציפלית על המקרקעין (להלן: המועצה).

אף לו היו "ברי רשות" במקרקעין, הרי שזכות זו ניתנת לביטול בכל עת (ת"א (שלום-י-ם) 7469/05 יישוב קהילתי בשמת נערן נ' ההסתדרות הציונית העולמית החטיבה להתיישבות לא פורסם, ניתן ביום 15.10.06) ורק במקרים חריגים מוכרת זכות "בר רשות" כבלתי הדירה ברישיון חינם (ת"א (שלום-רמ') 2376/04 רשות הפיתוח נ' אלעוואר פייסל לא פורסם, ניתן ביום 9.3.08).

בתגובת האגודה נטען, כי החיבור למים וחשמל במקרקעין בהם נמצאים המבקשים, נעשה בנסיבות ההיסטוריות של תפיסת השטח כשטחי מרעה והאגודה אינה עושה שימוש באספקת שירותים חיוניים אלו כאמצעי לפיתרון מחלוקות.

...

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, החלטתי כי דין הבקשה להידחות מהטעמים שאפרט.

סוף דבר המבקשים לא עמדו בתנאים למתן הסעד הזמני כמפורט ובמיוחד נוכח הודאתם כי חיבור מתגוררים במאחז מעלה רחבעם נעשה שלא כדין.

ממכלול הטעמים האמורים לעיל דין הבקשה למתן סעד זמני להידחות.

בפני תביעה למתן צו עשה אירעי להורות לנתבעת על חיבור מידי של שתי דירות לאספקת המים.

ביום 1.3.17 הוגשה התביעה למתן צו עשה ובד בבד הוגשה הבקשה למתן סעד זמני.

התובעים מבהירים כי ביום 28.7.16 ניתן טופס 4 לחיבור הדירות בפרויקט לתשתית המים והחשמל, ועל יסודו חוברו הדירות לאספקת המים.

...

לנוכח האמור ובשים לב לחיוניותם של המים כמצרך יסוד לקיום חיים, שוכנעתי כי הרשות המקומית אינה מוסמכת לנתק נכס מחיבורו לתשתית המים כל אימת שעומדים לחובת הצרכן חיובים כלשהם שטרם סולקו וסמכות זו מותנית, בין היתר, בקיומם של חובות עבור שירותי מים וביוב שוטפים ואל לה לרשות לערב חובות אחרים לצורך הפעלת אמצעי גבייה קיצוני זה. כך גם דומני כי עצם האפשרות שהוענקה לרשות לגבות את חיובי המים וחיובי הארנונה בצוותא-חדא אין בה כדי להרחיב את גבולות הסמכות לניתוק מאספקת המים.

לאור האמור ובעיקר לנוכח היעדר טופס 4 המופנה לספק המים בחומר שהונח בפני, אני סבור כי לכאורה התביעה אינה בעלת סיכויים טובים.

ההתחייבות העצמית של התובע 2, הערבות של צד ג' והעירבון שהופקדו ישמשו כבטוחה גם לצו זה. נוכח התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים שכר טרחה והוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪ ומע"מ. התובעים יודיעו תוך 20 יום מדוע לא יצורף מר יהב להליך.