בקשה לצו עיקול זמני ומניעה על זכויות במקרקעין

במסגרת הבקשה התבקש בית המשפט ליתן צו האוסר על חברת גרייס גרופ קבוצת האחים חן בע"מ (להלן: "חברת גרייס גרופ") לבצע כל פעולה בקשר לחלקו של מר אהרון בחברה, לרבות צו מניעה האוסר על משיכת כספים ממנה לטובתו של מר אהרון וכן צו האוסר לבצע כל דיספוזיציה בזכויות חברת גרייס גרופ בנכס מקרקעין הידועים כגוש 11021 חלקה 30 וגוש 11021 חלקה 44.

כמו כן התבקש צו עיקול זמני עד לסך של 10 מיליון ₪ על זכויותיו של מר אהרון בנכסי מקרקעין הרשומים על שמו והידועים כגוש 18987 חלק מחלקה 372 וגוש 10987 חלק מחלקה 247 וצו האוסר על מר אביאל וחברת אקסלוסיב להעביר את מניותיה של חברת אקסלוסיב, המוחזקות על ידי מר אביאל, או לבצע כל פעולה בהן שיש בה לגרוע מחלקו.

...

בעניין זה מקובלת עליי טענת המפרקים לפיה מאחר שפעילות החברה הועברה לחברת אקסלוסיב ב-8/2018 וחברת אקסלוסיב אשר לה למעשה בוצעה הענקה הנטענת כבר יצרה חובות רבים וממילא ההענקה מבוססת על הסכם למראית עין, כמפורט לעיל, הרי אין כל טעם כיום בביטול הענקות שבוצעו.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, מצאתי לקבוע כי המשיבים פעלו כנטען על ידי המפרקים באופן המחיל עליהם אישית את כלל חובות החברה בהתאם להוראות סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות.

מאחר שהיקפם של כלל חובות החברה טרם הוברר, ובכללם החובות למס הכנסה, הרי שהמשיבים ישלמו יחד ולחוד את מלוא חובות החברה לאחר שהמפרקים יסיימו מלאכתם ויכריעו בכלל תביעות החוב שבפניהם.

ביום 12.3.2019 נטלו בעלי הזכויות במקרקעין – התובעת, הנתבעת 1 והנתבעת 2 – הלוואה מהבנק הבנלאומי, בסך כולל של 13,500,000 ₪ וזאת כנגד התחייבות הצדדים לרישום משכנתא על זכויותיהם במקרקעין.

בית משפט השלום באשדוד (כב' הרשמת הבכירה מ' פרי) דחה את בקשת המבקשת לצוי עיקול זמניים (החלטה מיום 2.11.2022).

מובהר כי גם אם יגיעו הצדדים להסכמות בעיניין סכום העיקול, הדבר לא ימנע ממי מהם להגיש בקשה בעיניין העיקול, אם יתקיימו התנאים להגשת בקשה כזו בהתאם לדין.

ביום 1.2.2023 היא הגישה "הודעה מטעם התובעת בהתאם להחלטת כב' בית המשפט מיום 5.1.2023 ובקשה ליתן החלטה על בסיס ההבהרה המצורפת לבקשה זו ולחילופין ככל ויאפשר בית המשפט הנכבד לנתבעים להגיש חוו"ד אחרת מטעמם להורות על זכות תשובה לתובעת לאחר הגשת חוו"ד חשבונאית מטעם הנתבעים". בבקשה נכתב כי בדיון מיום 5.1.2023 העלו הנתבעים 1, 4 ו-5 לראשונה את הטענה כי בחוות הדעת החשבונאית המצורפת לכתב התביעה ולבקשה לעיקול, לא באו בחשבון 16 תשלומים חודשיים (16 תשלומים מתוך 144 תשלומים חודשיים) אשר שולמו ע"י הצדדים על חשבון ההלוואה מהבנק, ולכן לשיטתם יש להקטים את סכום העיקול בהתאם.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי יש להותיר על כנו את סכום העיקול, בהתאם להחלטה מיום 5.1.2023 (בסך 1,369,140 ₪ לכל אחת מהנתבעות 1 ו-2).

נוכח כל האמור, לא מצאתי בשלב מקדמי זה להעדיף את חוות דעתו של רו"ח גביזון.

לסיכום, צווי העיקול שניתנו ביום 5.1.2023 – עומדים על כנם.

הסעד הכספי שנתבע במסגרת התביעה המתוקנת הועמד על סך של 2.6 מיליון ₪, בגין פיצוי התובע בחלקו ברווחים שהשיא הנכס ואשר נימנעו ממנו, כאשר התובע מוסיף כי הוא "שומר על זכותו להגיש בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה, בהתאם למידע שיתקבל במסגרת ההליך". לטענת התובע, הנכס נמכר על ידי הנתבעים לישיבת מיר, לטובתה נרשמה הערת אזהרה על הנכס ביום 22.06.22, כאשר המידע אודות עסקה זו, התמורה ששולמה במסגרתה, כך שאין בידי התובע להעריך את שוויה המדויק של התביעה וכי הוא "שומר על זכותו להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה". ביום 21.08.23 הגיש התובע בקשה למתן צו עיקול זמני וצו הגבלת שימוש במעמד צד אחד וביום 22.08.23 ניתנה החלטתו של כבוד השופט ה' קירש במסגרתה הוטלו עיקולים על הנכס, על תמורת העברת הזכויות במקרקעין, על הפירות השוטפים מהחזקתו וכן צו המונע העברה או התחייבות להעביר את המניות בשתי החברות המשיבות על ידי המשיב 2.

...

טענה זו אינה ברורה לי ואין בידי לקבלה שכן הנתבעים לא הסבירו כיצד בדיוק יחמוק התובע מתשלום האגרה בגין סכום התביעה המתוקן ככל ויאושר, ומדוע לא ישלמה.

סוף דבר; במכלול השיקולים – בין היתר, העובדה כי ישנם מספר צדדים מעורבים, כאשר כל אחד מהם טוען שאינו יודע או מכיר או מעורב בפרטים הרלוונטיים וכל אחד מהם מטיל את האחריות על האחר באופן בו לא ניתן לקבל מענה לשאלות העולות; נכס שנמכר כאשר הצד המוכר לא מספק פרטים אודות המכירה (ראו הימנעותו של העד מר ינילביץ להשיב על שאלת גובה התמורה – עמ' 20 ש' 8-9); העברת מניות בחברות שלגביהן נטען על ידי צד אחד כי יש לראות בה ככיסוי החוב בעוד נציג החברות הנוכחי טוען כי הוא "מחזיק מניות עם ערך שלילי" (עמ' 18 ש' 23-24); סיכויי הבקשה לתיקון כתב תביעה להתקבל – אני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת התובע, ועל כן יש להיעתר לבקשה לרחבת צו העיקול על הסכום הנקוב בבקשה לתיקון כתב התביעה.

מהטעמים המפורטים לעיל אני נעתרת לבקשה להגדלת סכום העיקול הזמני אצל המחזיקים עד לסך של 17,146,670 ₪.

הסעד הכספי שנתבע במסגרת התביעה המתוקנת הועמד על סך של 2.6 מיליון ₪, בגין פיצוי התובע בחלקו ברווחים שהשיא הנכס ואשר נימנעו ממנו, כאשר התובע מוסיף כי הוא "שומר על זכותו להגיש בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה, בהתאם למידע שיתקבל במסגרת ההליך". לטענת התובע, הנכס נמכר על ידי הנתבעים לישיבת מיר, לטובתה נרשמה הערת אזהרה על הנכס ביום 22.06.22, כאשר המידע אודות עסקה זו, התמורה ששולמה במסגרתה, כך שאין בידי התובע להעריך את שוויה המדויק של התביעה וכי הוא "שומר על זכותו להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה". ביום 21.08.23 הגיש התובע בקשה למתן צו עיקול זמני וצו הגבלת שימוש במעמד צד אחד וביום 22.08.23 ניתנה החלטתו של כבוד השופט ה' קירש במסגרתה הוטלו עיקולים על הנכס, על תמורת העברת הזכויות במקרקעין, על הפירות השוטפים מהחזקתו וכן צו המונע העברה או התחייבות להעביר את המניות בשתי החברות המשיבות על ידי המשיב 2.

...

בהחלטה תואר כי לטענת התובע (המשיב דכאן) עילתו של הסעד הזמני עוגנה בהחלטה מיום 22.8.2023 ובהסכמת הצדדים ביום 20.9.2023; כי לאחר הדיון התברר שהנכס נמכר ב-40 מיליון ₪, כך שעילת התביעה וההצדקה לסעד הזמני שהוטל על הסך של 2.6 מיליון ₪ נכון ורלוונטי לסכום התביעה שתיקונו מבוקש; כי בהחלטה ביחס לסעד הזמני קבע בית המשפט שיש הצדקה להטלת העיקול על מלוא סכום התביעה הנגזר מאותה עילה ובית המשפט כבול לכך וברי כי קיים חשש ממשי לביצוע פסק הדין ביחס לכל עילת התביעה; כי לא ניתן להגיש תביעה נפרדת על יתרת סכום התביעה משום שמדובר בסעד שנובע מאותה עילה; כי העיקול נדרש כעת אף לנוכח מצב החירום אשר עשוי להביא לכך שמשך תקופה ארוכה לא תידון ותוכרע הבקשה לתיקון סכום התביעה ובמהלכה עשויים הנתבעים להבריח את הנכס; כי בתקנה 363(א) לתקנות הישנות נדרשו "טעמים מיוחדים שיירשמו" להארכת מועד להגשת תביעה לאחר מתן סעד זמני, ודרישה זו נעדרת בתקנות דהיום לנוכח ההבנה שיש לתת לבית המשפט שיקול דעת רחב וגמישות; וכי בענייננו קיימים יש להיעתר לבקשה להארכת מועד.

מקובלת עלי עמדת כב' הרשמת כי נתונה לבית המשפט סמכות לדון בבקשה לסעד זמני במקרה כמו זה העומד על הפרק, קרי: בהתייחס לכתב תביעה מתוקן שטרם אושרה הגשתו (כאשר מדובר בהליך שכבר תלוי ועומד).

שמירת זכויות זו אינה מובילה למסקנה אחרת.

הערעור מתקבל בחלקו, במובן זה שהדיון ישוב למותב קמא, על מנת להחיל את הכללים הרלוונטיים לצו עיקול הניתן לפני הגשת תביעה (והוא יכול לקצוב מועד להגשת בקשת ביטול לפי שיקול דעתו).

לפניי בקשה להטלת עיקול זמני על זכויות המשיב במקרקעין, בקרנות ובקופות גמל.

זה המקום לציין כי בין התובעת לבין הגב' עמית מולד, ליפסקי ובאוהיטה היתקיימו דיונים משפטיים בת"א 18385-01-24 (מחוזי מרכז) לפני כבוד סגנית הנשיאה השופטת טולקובסקי, במסגרת הליך זה ניתן סעד זמני מכוח סעיף 16 לחוק הבוררות, התשכ"ח -1968 (צו מניעה זמני) הנוגע לדירה, וזאת עד להכרעה בבוררות בתביעה לאכיפת הסכם האופציה שנכרת בין המבקשת לבין באוהיטה וליפסקי.

...

       לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת העדים אני קובעת כי יש לקבל את בקשת המבקשת להטלת עיקולים, אך מצאתי להגביל את העיקולים שהוטלו כפי שיפורט להלן.

        נוסף לכל האמור לעיל, על המבקש סעד זמני מוטלת החובה לפעול בתום לב, ולגלות את כל העובדות העשויות להיות רלבנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק - להותיר את שאלת הרלבנטיות להחלטת בית המשפט [רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז (5) 165 (1993)].

ונזכיר כי יש להעתר במקרים אלו לבקשה, כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות שאמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען [רע"א 903/06 דלק חברת הדלק הישראלית נ' אטיאס (2006); רע"א 7561/13 אדיסיאן נ' סומך (2014); רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות נ' גייר (2007) ועוד].