בקשה לצו עיכוב יציאה מן הארץ בתביעה כספית

יתרה מכך, גם אם היה מדובר בתביעה כספית, ספק אם היה די בטענות המועלות בבקשה על מנת ליתן צו עיכוב יציאה מן הארץ, שכן על-פי הפסיקה, נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ הן למשל חשש להברחת נכסים שיש לנתבע בארץ, משום שאם יש לו נכסים בארץ, ניתן יהיה לרדת עליהם לשם ביצוע פסק הדין, גם בהיעדרו (ראו: ר"ע 199/86 דליה כהן נגד גיורא כהן, פ"ד מ(2) 53 (1986)).

...

ביחס להסכם הדיוני שאליו הגיעו הצדדים במסגרת הדיון בסעד הזמני, טוען המשיב כי אין הוא מקיים אותו משום שהגיע למסקנה כי הוא מקפח אותו.

לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המשיב, ומורה על ביטול הצו הזמני שניתן ביום 2.8.23.

בקשה למתן צו עיכוב יציאתו מן הארץ של המשיב, שהוגשה במסגרת תביעה כספית ע"ס 602,397 ש"ח (להלן: "הבקשה"), ברקע הדברים: תביעה כספית שהוגשה בחודש מאי 2020 על ידי המבקשת, כנגד חברת תשרי רהיטים בע"מ (להלן: "החברה") וכנגד שלושה ערבים, אשר ערבו לפירעון חובות החברה כלפי המבקשת (להלן: "הערבים").

...

הגם שלא הוכח שהמשיב הינו תושב סין, הרי שהשהות המרובה שלו משך השנים האחרונות בחו"ל (כך לדברי מנהל המבקשת עצמו) מלמדת על זיקה ממשית לחו"ל (גם אם בתקופת נגיף הקורונה שהה בישראל ולא בסין) ונחה דעתי, כי מרכז חייו ועיסוקו של המשיב הם בחו"ל. ודוק- המשיב עצמו הגיש מסמכים רשמיים של רשות האוכלוסין מהם ניתן ללמוד על שהות ממושכת בחו"ל בשנים האחרונות: בשנת 2019 שהה המשיב כ- 230 יום בחו"ל; בשנת 2018 שהה כ- 260 יום בחו"ל ובשנת 2017 שהה כ-210 ימים בחו"ל. גם אם נתעלם ממסמכים אלה, הרי שעדותו של מנהל המבקשת שהעיד על כך שהמשיב עבד בסין והפנה אליו לקוחות מלמדת על אותה זיקה.

נחה דעתי, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת חופש התנועה של המשיב.

אני מורה על ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ אשר ניתן בתיק זה ביום 25 בפברואר 2021 (אין בהחלטה זו כדי לבטל צווים אחרים שקיימים כנגד המשיב, ככל שקיימים).

מבוא - רקע עובדתי, התביעה והבקשה למתן צו לעיכוב יציאה מן הארץ התביעה המבקש הגיש כנגד המשיב ואישתו (בהליכי גירושין), הגב' נעמי אן צימרמן (הנתבעת), תביעה כספית בסך של כ- 10.6 מיליון ₪, בגין סכומים שהעביר לפי הטענה למשיב כהלוואות לצורך פעילות עסקית, ולא הוחזרו לו. ביסוד התביעה טענות למעשה מירמה ומצגי שוא ונטילת כספי המבקש שלא כדין.

...

סבורני כי בנסיבות המקרה דנן ועל רקע הדין, יש מקום לשקול ביטול הצו כנגד מתן ערבויות והסדרת פרטי מען לצורך מסירת כתבי טענות כמפורט להלן, על מנת להבטיח את התנהלותו התקינה של ההליך המשפטי.

בנתוני התיק ובאיזון בין השיקולים אני קובעת, כי הצו יבוטל והמשיב יוכל לצאת מן הארץ בהתקיים התנאים הבאים במצטבר: המשיב יפקיד בקופת בית המשפט סך של 100,000 ₪ במזומן או ערבות בנקאית אוטונומית צמודת מדד ובלתי מוגבלת בזמן בסכום זה וערבות צד ג' של תושב ואזרחי ישראל שאינו חברה, בסך של 50,000 ₪.

בנסיבות העניין ולאור כל האמור, אני מחייבת את המשיב לשלם למבקש (התובע) את הוצאות הבקשה בסך של 10,000 ש"ח. ההחלטה ניתנה בסמכותי כרשמת.

הבקשה הוגשה יום לאחר פתיחת ההליך בו הוגשה מטעם המבקשת תובענה בסדר דין מהיר נגד המשיב, לתשלום חוב כספי על סך 34,105 ₪.

תקנה 124 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018 (להלן: "התקנות") קובעת לעניין סעד זמני בדבר עיכוב יציאה מן הארץ: "124. (א) בית המשפט רשאי לתת צו עיכוב יציאה מן הארץ ולהורות על הפקדת הדרכון או תעודת המעבר של המשיב או להתנות תנאים ליציאתו, אם שוכנע כי קיים חשש ממשי שהמשיב עומד לצאת מן הארץ לתקופה ממושכת או לצמיתות, והיעדרו מהארץ עלול להכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין; אם התובענה היא לפיצויים בשל נזק גוף – די אם בית המשפט השתכנע שקיים חשש סביר שהעדרו של המשיב מן הארץ עלול להכביד על ביצוע פסק הדין.

בנסיבות אלה, על המבקשת להציג טעמים מיוחדים המצדיקים מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ, אולם לא מצאתי בבקשה טעמים כאלה.

...

לפיכך, ויחד עם העובדה שגובה הסכום אשר את גבייתו אמור להבטיח מתן הצו מקים חריג על-פי התקנות, אין מקום להיעתר לבקשה בהיעדר טעמים מיוחדים שיצדיקו מתן צו המהווה אמצעי קיצוני.

לאור כל הנימוקים המפורטים לעיל, סבורני כי מדובר בבקשה אשר לא מגלה עילה על פניה, ולפיכך מוצדק לדחותה גם ללא צורך בתשובה (ר' רע"א 1556/21 עירון נ' בר אור [פורסם בנבו, 22.4.2021].

אשר על כן, הבקשה נדחית.

רקע עובדתי וההחלטה שעליה הוגש העירעור: במסגרת ת.א. 30930-02-19, הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה כספית כנגד החייב וכנגד נתבעים נוספים.

לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ הגיש הזוכה בחודש ינואר 2023 בקשה להטלת הגבלות על החייב/עיכוב יציאה מן הארץ, כאשר בגדרה התבקש עיכוב יציאה מן הארץ, הן נוכח הוראות פסק הדין אשר אימץ את ההסכם (היינו, הטלת צו עיכוב יציאה מן הארץ כחלק מיישום פסק הדין) ולחילופין מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ בהתאם לסמכות רשם ההוצל"פ לפי ס' 7 ו- 14 לחוק ההוצל"פ. על יסוד טעמי הבקשה של הזוכה, הורתה כב' הרשמת ביום 25 בינואר 2023 על עיכוב יציאתו של החייב מן הארץ.

דומה, כי גם האנטרס הצבורי מחייב למנוע מצב דברים שבו אזרח ישראלי שמחזיק גם דרכון זר (בנוסף לדרכון ישראלי) ומתגורר בחו"ל, ינהל עסקים בישראל, יחתום על הסכמי פשרה ואז יתנער לכאורה מהם וכאשר יוטלו עליו סנקציות על מנת שיתרצה וישלם את שנפסק כנגדו יטען: "אני אזרח זר- שיחררו אותי לדרכי, למרות שאיננו משלם דבר ולמרות שאני חייב כספים לפי פסק דין חלוט". לכך לא ניתן ליתן יד, ואכן בהקשר זה ובשינויים המחויבים, יפים דברי בית המשפט המחוזי בת"א, בר"ע (ת"א) 1462/06 קרן ניב מזל נ' שופרסל בע"מ (8.6.2006): "לא יעלה על הדעת לאפשר לחייב אזרח הארץ להימלט מן הארץ מאימת הנושים, למצוא מיסתור בחו"ל במשך תקופה ארוכה, ולאחר מכן, עם השגת אזרחות זרה, לטעון לחסינות מתשלום החובות מפאת חלוף הזמן ומפאת האזרחות הזרה.

...

אין למסקנה זו על מה להיסמך.

לא הובהר מדוע בני משפחתו בישראל אינם מסוגלים לסייע או להעמיד ערבות (והאם קיימת לו משפחה בישראל מעבר לשני ילדיו) והמסקנה המתבקשת היא, כי לא הוכח גם שהתנאים שנקבעו על ידי כב' הרשמת אינם סבירים בנסיבות העניין.

סוף דבר- הערעור נדחה.