בקשה לצו עיכוב הליכי מימוש משכון בשל הפרת הסכם

מבוא בקשה למתן צו מניעה זמני, להורות על עיכוב הליכי מימוש מישכון או מכירה של רכב מידגם מאזדה 3, מ. ר. 9553054 ( להלן: "הרכב" ), שננקטים במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו 529767-05-20 בלישכת הוצאה לפועל בקריות, ועל עיכוב ההליכים שנוקט המשיב כנגד המבקש בנידון, לרבות צו האוסר עליו למכור את הרכב במסגרת הליכי ההוצאה לפועל הנ"ל. כמו כן עותר המבקש למתן צו עשה זמני להורות למשיב להשיב למבקש את הרכב.

ב"כ המשיב הוסיף כי זכותו של המשיב ברכב, לפי הסכם המישכון, היא קניינית, ומשהודה המבקש כי הוא הפר את ההסכם, על ידי אי ביצוע תשלומים בזמן לפרעון ההלוואות, יש לקבוע כי למשיב קמה הזכות לתפוס את הרכב וכן לממש את הבטוחה, על ידי מכירת הרכב.

...

מנגד, החזרת הרכב לידי המבקש לא תביא על המשיב נזק של ממש והעולה על הנזק שייגרם למבקש במידה והבקשה תידחה, וזאת מכיוון ומדובר ברכב המשועבד לטובת המשיב, כך שאין כל אפשרות להעביר זכות בעלות בו לצד שלישי, ומשלא שוכנעתי כי מתקיים חשש ממשי להעביר את הרכב לאחר שלא כדין ושלא בהסכמת המשיב.

סוף דבר לאור המבואר, אני מורה כדלקמן: א. המבקש ישלם לידי המשיב את מלוא התשלומים שהינם בפיגור עד לתום חודש יוני של שנת 2020.

לא יוגש כתב תביעה בפרק זמן זה, יראו החלטה זו להשבת הרכב למבקש כמבוטלת, והבקשה למתן סעד זמני כנדחית.

לפני בקשה דחופה למתן סעד זמני, במסגרתה עותר המבקש להורות על עיכוב הליך מכירת רכב מסוג מרצדס C200E, מ.ר. 876-25-001 (להלן: "הרכב"), שנתפס על ידי המשיבה בהליך מימוש מישכון, במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 526283-06-21 (להלן: "תיק ההוצל"פ"), וכן להורות על החזרת הרכב לידי המבקש עד למתן פסק דין סופי בתביעה.

עוד טען המבקש, כי חלים על המשיבה בהיותה חברת אשראי חוץ בנקאית כללים נוקשים של הגינות, טוהר המידות ותום לב. נימק המבקש, כי המשיבה הפרה את חובתה להודיע לו על כוונתה לממש את המישכון הרובץ על הרכב ועל הצעדים שבכוונתה לנקוט למימוש המישכון.

· שעה שהמבקש לא הפר את הסכם ההלוואה ופרע את מלוא התחייבויותיו, ובנוסף פעל לביטול צו העיקול שנירשם על הרכב מטעם מע"מ על חוב של כ-4,000 ₪, יהיה זה מן הדין להורות על השבת הרכב לבעליו.

תגובת המשיבה המשיבה עותרת לדחיית הבקשה, מהטעם שלא מתקיימים התנאים למתן צו מניעה זמני הן מבחינת סכויי ההליך והן מבחינת מאזן הנוחות, בין היתר, טענה המשיבה: · בנגוד לטענת המבקש, נוהל דין ודברים בין המבקש לבין נציגי המשיבה עוד קודם העמדת החוב לפרעון מידי והגשת בקשת המימוש בהוצאה לפועל, דבר שדי בו כדי להפריך הבקשה בכללותה בהיותה מבוססת על הטענה המופרכת שעל פיה בשל טעות בתום לב סבר המבקש, כי תשלומיו ניפרעו כולם וגילה, כי שני תשלומים לא ניפרעו רק בדיעבד ולאחר תפיסת הרכב.

· מלכתחילה מדובר בתשלומים שלא כובדו בהוראת הקבע עקב אי כסוי מספק, הפרה שבעקבותיה כביכול פנה המבקש לצד ג', כאשר בפועל המבקש לא רק שלא הסדיר את התשלומים ולא דאג לכסותם בעקבות הכחשת העסקה, אלא, גם ניסה להביא למצב בו חוסר זה ייפול על שכמה של המשיבה.

...

מאזן הנוחות אקדים מסקנה לניתוח ואציין, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש.

וזאת בשים לב לכך שלא שוכנעתי, כי קיים חשש ממשי להברחת הרכב, ובשים לב לכך שהרכב ממושכן לטובת המשיבה.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל אני מורה כדלקמן: המבקש ישלם לידי המשיבה את מלוא התשלומים שבפיגור בתוך 5 ימים מהיום.

בנק לאומי פתח שני תיקי ההוצאה לפועל כנגד הנתבעת, האחד, למימוש מישכון בגין נכס מסחרי, הידוע כגוש 8264 חלק מחלקה 141, המצוי ברחוב יהודה שטמפפר 13, נתניה (להלן- החנות) והשני, למימוש רכב שבבעלותה מסוג קיה ספורטאז'.

לכן, לדוגמא, אם ביטל הנתבע את החוזה עקב הפרתו, הרי הביטול פוטר אותו מחובתו לקיים את התחייבותו [סעיף 2 לחוק החוזים (חוזים בשל הפרת חוזה) תשל"א- 1970, לרנר, עמ' 291, שם].ובנסיבות המקרה דנן, התובע לא היה רשאי לתבוע את אכיפת התשלום על פי הסכם הייצוג, באמצעות הגשת השיקים לבצוע, בנסיבות בהן הוא עצמו ביטל את ההסכם.

נטען כי בקשה שהוגשה על ידי הנתבעת בתיק הוצאה לפועל לעיכוב ההליכים למשך 30 ימים, נדחתה על ידי כבוד הרשמת קרן בקשי, אך בהחלטה מיום 13.6.17 צוין כי אין משמעות לעיכוב הליכים שכן הבנק טרם הגיש בקשה למינוי כונס נכסים, ושלב מתן צוי פינוי לנכס טרם הבשיל.

...

אין בידי לקבל טענה זו. כבוד הרשמת בקשי ציינה כי אין משמעות לעיכוב ההליכים, אך זאת למשך 30 ימים בלבד ממועד החלטתה.

אפנה בעניין זה להחלטתי מיום 16.9.20, בה קבעתי כדלקמן: "אין זה סביר כי מי שהתפטר מייצוג יטען אח"כ כי הוא זכאי מחד לממש את השיקים, שניתנו עבור הייצוג המשפטי, כאילו ההסכם לא בוטל, וכי מאידך הלקוח חסום עקב כישלון תמורה בלתי קצוב. כישלון תמורה חלקי בלתי קצוב מתקיים כאשר התובע היה נכון לקיים את ההסכם וגם אם מילא אותו באופן חלקי ולכן הוא זכאי לאכיפה." בסופו של דבר אישר התובע כי הסכים לכך שחוות דעת המומחה תהא מכרעת (סעיף 103 לסיכומים), אך טען כי בהתאם לחוות הדעת הוא זכאי לתשלום בשיעור של 55% מסכום שכר הטרחה הכולל כפי שנקבע בהסכם הייצוג (סעיף 117 לסיכומים).

סוף דבר: הנני דוחה את ההתנגדויות שהגישה הנתבעת בהתייחס לסכום של 38,500 ₪, כולל מע"מ, ומקבלת את ההתנגדויות בהתייחס לסכום של 31,500 ₪, כולל מע"מ. לפיכך ובהתאם, הנני קובעת כי ההתנגדות שהגישה הנתבעת בתיק 48221-05-18 תתקבל, ותיק ההוצאה לפועל ייסגר.

בבקשה צוין כי בחודש יוני 2020 הגישו המבקש וחברת ר. רפאל אחזקות בע"מ שבבעלותו בבית משפט זה המרצת פתיחה כנגד המשיבה (ה.פ. 53024-06-20) בה ביקשו להורות על ביטול הסכמי ההלוואה ובמסגרתה הגישו בקשה למתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכי מימוש המשכנתא על בית מגוריו של המבקש בכפר שמריהו ששועבד כבטוחה לטובת המשיבה.

בהחלטה מיום 16.1.23 קבעתי כי "מהבקשה עולה כי בין הצדדים התנהלו או מתנהלים הליכים בנוגע לחוב ולמימוש המישכון מזה זמן רב, מתוך הבקשה לא ברורה התמונה המלאה, ועל כן לא ראיתי לתת צו אירעי במעמד צד אחד". עם זאת, בשל מועד הפינוי הקרוב הוריתי למשיבה להשיב לבקשה בתוך מספר ימים.

המשיבה טענה כי מיד לאחר חתימת ההסכם הפר המבקש את ההסכמים הפרות יסודיות, בין היתר לא עמד בתשלומים שהיה עליו לשלם לפי ההסכם והפרות נוספות, ובעקבות כך רשאית הייתה להעמיד לפרעון מידי את מלוא ההלוואה ולנקוט בהליכים למימוש הבטוחות שניתנו לה לרבות מימוש המשכנתא על הנכסים.

...

אין ספק שהאירועים שהתרחשו במסגרת ההליך הקודם - ובכלל זה ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים ואשר קיבלו תוקף של החלטה, חוות הדעת של המומחה שמונה בהסכמת הצדדים, הבקשות שהוגשו ובמיוחד החלטות בית המשפט – משליכים על בקשה זו ולא ניתן לנתקם בבחינת התשתית העובדתית לבקשה, הן בכל הקשור לשאלת סיכויי התביעה והן באשר למאזן הנוחות, כשהמסקנה העולה מהם היא כי הכף בשני המבחנים אינה נוטה לטובת המבקש.

לאור כל האמור, מסקנתי היא כי אין מנוס מדחיית הבקשה לעיכוב נוסף של הליכי המימוש, הן של המשרד והן של הבית.

לאור האמור, ובהינתן סכום החוב לגרסת המבקש אך תוך התחשבות בזמן שחלף עד היום, אני מורה כי יתרת הכספים שיוותרו לאחר מימוש הנכסים ולאחר ניכוי הוצאות הכינוס המכירה ומיסים, מעבר לסכום של 15 מיליון ₪, תופקד בתיק ההוצאה לפועל או על-פי הוראות שייתן ראש ההוצאה לפועל, וזאת עד להכרעה בתביעה העיקרית.

] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' אילני) מיום 9.2.2023 בת"א 33979-01-23, בה נדחתה בקשת המבקש למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה 1, חברת א.ר.א.ב בונוס בע"מ (להלן: המשיבה), להמשיך בהליכי מימוש מישכון בית המגורים של המבקש בכפר שמריהו ומשרדו בהרצליה (להלן בהתאמה: הבית ו-המשרד) במסגרת הליכי הוצאה לפועל המתנהלים בעיניינו, עד להכרעה בתביעה המתבררת בבית משפט קמא.

המבקש עתר בהליך זה לביטול הסכמי ההלוואה והערבויות שניתנו מכוחם, ולמתן צו מניעה האוסר על המשיבה מלפעול למימושן.

המבקש אף עתר שיתאפשר לו למכור את הבית ולהפקיד את כספי התמורה בקופת בית המשפט; והגיש בקשה למתן הוראות בה התבקש בית המשפט לשנות מההסדר הדיוני ולקבוע מי מהצדדים הפר ראשון את ההסכמי ההלוואה בטענה שאין מענה לסוגיה זו בחוות הדעת.

בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש המבקש בקשה לצוו זמני במעמד צד אחד שיורה על עיכוב הליכי מימוש המשכנתא על הבית והמשרד, ובכלל זה לעיכוב פינוי המשרד, אשר היה קבוע כאמור ליום 23.1.2023.

...

בית המשפט עמד על כך כי טענות המבקש בהליך הנוכחי זהות לטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי בהליך הקודם, וכי אין די בעובדה שהסעד המבוקש בהליכים שונה, כדי להיעתר לבקשה.

כמו כן, אם טענות המבקש יידחו, החוב ימשיך לצבור ריבית שבסופו של דבר יהיה על המבקש לשאת בהן.

המבקש הפנה בהקשר זה לכתב התביעה – בו אכן קיים פירוט ביחס להליך הקודם ובפרט ביחס לחוות הדעת שהוגשו בו. המבקש לא ציין אמנם את ההסכמה לפיה המשיבה לא תפעל למימוש המשכנתא במשך 12 חודשים אם המבקש ישלם ריבית חודשית, וכי הוא לא עשה כן. אלה פרטים שהמבקש צריך היה לציינם (הן בכתב התביעה והן בבקשה.

סוף דבר; לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.