בקשה לצו סגירה לבית עסק בשל ליקויים בריאותיים

בו ביום הורה בית המשפט קמא, במעמד צד אחד, על סגירת העסק מאחר שהפעלת העסק אינה עומדת בדרישות משרד הבריאות ומהוה סכנה לבריאות הציבור.

טענות המערער לטענת המערער, שגה בית המשפט קמא בדחייתו את הבקשה לביטול צו הסגירה, כדלהלן: בית המשפט קמא שגה בכך שלא קבע על סמך תצהיר המערער והמסמכים שהגיש שהסכנה לבריאות הציבור שעמדה בבסיס מתן הצוו הוסרה על ידיו בהתאם לדו"ח משרד הבריאות, כי בעסק קיימים התנאים התברואתיים הנדרשים, לרבות מטבח בקומה העליונה וגישה בטיחותית לקומה העליונה כפי שאושר על ידי מהנדס מוסמך מטעם המערער.

המערער הוכיח באמצעים שעמדו לרשותו- עדותו, תצהיר והמסמכים, שהוא תיקן את כל הליקויים שהיוו סכנה לציבור, כך שהמצב השתנה לאחר חלוף זמן של חודשיים ובית המשפט קמא גרם לעיוות דין למערער בכך שלא חייב את המשיבה ונציגיה לבקר במקום, ומצד שני לא אפשר למערער לסתור את הממצאים שפורטו בדוח הראשוני של משרד הבריאות.

...

דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, ושמעתי את השלמת הטיעונים בעל פה, הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: סעיף 16 לחוק רישוי עסקים תשכ"ח – 1968 קובע כדלקמן: "הורשע אדם על עבירה לפי סעיף 14 או לפי הוראה בחיקוק אחר הקובעת כללים בדבר עיסוק בעסק הטעון רישוי לפי חוק זה, רשאי בית המשפט, בנוסף לכל עונש שיטיל –

בית המשפט נדרש לבחון אם קיים סיכוי סביר שעיבודן של הראיות במהלך המשפט – תוך כדי העברתן בכור ההיתוך של החקירות ומבחני הקבילות והמשקל – יוביל בסופו של דבר להרשעת הנאשם (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 147-146 (1996)).

נוכח האמור, הבקשה לביטול הצו נדחית.

למעשה, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, ניתן להווכח כי הבקשה מבוססת בעיקרה על טענתה של המבקשת כי למרות דו"חות הבקורת החוזרים, לרבות צו הסגירה המינהלי למשך 30 יום, ולמרות ביצוע השפוץ הנרחב בבית העסק (אשר פתר חלק ניכר מהליקויים המבניים במקום), עדיין קיימים ליקויים משמעותיים הנוגעים לאופן הטיפול בבשר על ידי בית העסק (להבדיל מהטענות שהועלו לפני השפוץ גם ביחס לתנאים הפיזיים במקום).

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בהרחבה בפניי, אני סבורה כי דין הבקשה להדחות שכן לא שוכנעתי כי סגירת בית העסק כעת, קודם לסיום ההליך העקרי, עונה לדרישת המידתיות שנקבעה בפסיקה, ולא מצאתי כי האיזון הראוי במקרה זה, בין הצורך בשמירת בריאות הציבור לבין הפגיעה הקשה בפרנסתו של המשיב, קודם להרשעתו בהליך העקרי וקודם לבירור טענותיו באשר לסיבות להעדר קיומו של רשיון עסק, מחייב את סגירת בית העסק עוד קודם להרשעת המשיבים (ככל שיורשעו).

המשיב הסביר כי בשנה האחרונה היה במצב בריאותי לקוי ולכן לא יכול היה לפקח בצורה מספקת על העובדים שניהלו עבורו את העסק בפועל.

...

אינני בטוחה שהמבקשת התחייבה בפניו, כטענתו, כי רישיון העסק יינתן לאחר ביצוע השיפוץ הנרחב שנדרש (ובוצע בנתיים במהלך תקופת הסגירה המנהלי), שכן אני מקבלת את טענת המבקשת כי בנוסף לביצוע השיפוץ, גם נדרשו המשיבים לעמוד בדרישות החוק וההנחיות ביחס לאופן הטיפול בבשר.

מכאן, שלא שוכנעתי כי מדובר במשיב שאין ברצונו או ביכולתו להפנים את הדרישות המועלות כלפיו, אלא רק שבמועדי הדו"חות ניכר כי הדבר לא נעשה.

אני סבורה כי יש לאפשר למשיב "לעמוד מאחורי" הצהרותיו בדיון, לשנס מותניים, ולהראות כי אכן הפנים את הדרישות ביחס לאופן הטיפול בבשר בבית העסק ושמירת הנקיון בו, וככל שלא יעשה כן, יהא מקום לשקול מחדש באם נכון להוציא צו כמבוקש.

משכך אני דוחה את הבקשה אולם זאת בתנאי שהמשיב יעמוד בדרישות הדין באשר לניהול "מזנון" בצרוף לכל תנאי שנדרש לצורך רשיון לבית עסק המוכר בשר מן החי.

בנוסף, נטען כי העסק פועל ללא רישיון מיום 16.9.15 בשל ליקויים שנמצאו ע"י משרד הבריאות וע"י הוטרינר מטעם המאשימה.

בעיניין זה הפנה לצוו הפסקה מינהלי מיום 18.1.18 ולדוח בקורת מיום 28.1.18 המאפשר ביטול צו הסגירה על רקע תיקון הליקויים והעובדה שהעסק אינו מסכן את בריאות הציבור.

התכליות הרלוואנטיות לעניינו של המשיב פורטה בסעיף 1(א)(1)(5) לחוק: "(1) איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים.....(5) בריאות הציבור, לרבות תנאי תברואה נאותים". ביחס למטרותיו של חוק רשוי עסקים והצורך ביישומן, נקבע במסגרת רע"פ 4270/13 מדינת ישראל נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ: "מטרתו של חוק רשוי עסקים היא לשמור ולהגן על ערכים שונים הנתפשים בחברתנו כערכים חשובים, ולקיומם של ערכים אלה נכונים אנו לצמצם את חופש העיסוק על דרך הטלתן של הגבלות להפעלתו של 'עסק'. כך הוא הערך של שלום הציבור, כך הוא הערך של שמירה על בריאות הציבור ובטיחותו, כך הוא הערך של שמירה על איכות הסביבה ועל איכות החיים בכלל וכך הם הערכים האחרים המנויים, אחד אחד בשורה עורפית, בהוראות סעיף 1(א) של חוק רשוי עסקים. אלו הן תכליותיו המוצהרות, הברורות והחד-משמעיות של החוק; פקוח על 'עסקים' ועל בתי-עסק להגנה על מטרות חברה וסביבה אלו אחרות. עצם קיומו והפעלתו של עסק עלול סכן עניינים החשובים לכלל ולפגוע בהם, ובאמצעות החוק מבקשים אנו לוודא כי כל 'עסק' ו'עסק' ינהג דרכיו כך שאותם ערכים לא יפגעו ולא יינזקו". ברע"פ 4384/13 מדינת ישראל נ' מיאו והאו בע"מ (03.03.2014) (להלן: "רע"פ 4384/13"), פורטו השיקולים המנחים במתן צו לפי סעיפים 16 ו-17.

משכך, בתאריך 9.6.15, ביחס לבקשה לרשיון עסק, משרד הבריאות כתב כי "הבקשה לא מאושרת". לאור הנ"ל, בתאריך 14.7.15, הוציא מר חיים אלמליח, מנהל המחלקה לשירותים ערוניים במועצת קצרין, מייל ובו המלצה להוצאת צו סגירה לעסק.

...

בית המשפט נדרש לבחון אם קיים סיכוי סביר שעיבודן של הראיות במהלך המשפט - תוך כדי העברתן בכור ההיתוך של החקירות ומבחני הקבילות והמשקל - יוביל בסופו של דבר להרשעת הנאשם.

בהקשר זה שוכנעתי כי לא ניתן להשיג את מטרת הצו באמצעי מידתי יותר, שכן אמצעים אחרים נוסו בעבר והעלו חרס.

עניינה של החלטה זו הנו בבקשה התובע (להלן: המבקש) למתן צו מניעה זמני שיורה לנתבעת (להלן: המשיבה) את שני הבאים: "להורות על הקפאת פתיחתו העתידית של בית העסק ו/או להורות על סגירת בית העסק הידוע כ"פלאפל מעולה" והמצוי בשוק ביל"ו בגוש 3704 חלקה 380 תת חלקה 10, כאשר מענו החדש של בית העסק הנו בגוש 3704 חלקה 852 הידוע כחנות 135 ברח' ביל"ו 2 ברחובות" (להלן: הנכס או בית העסק בהתאמה).

שיקול שלישי נוגע לשאלות של יושר וצדק, ובמסגרתו יבחֵן תום הלב של מבקש הסעד ומידת ניקיון כפיו, ובכלל זה שאלת קיומו של שהוי בהגשת הבקשה (ר' רע"א 7547/16 לישכת עורכי הדין בישראל נ' זכותי מומחים לזכויות רפואיות בע"מ [פורסם במאגרים] (3/11/16); רע"א 5954/21 פלונית נ' פלוני [פורסם במאגרים] (5/9/21)).

גם בחינתו של תנאי השהוי עומד למבקש לרועץ במקרה דנן; חרף זאת שבהסכם האחרון משנת 1993 שמו של המבקש לא נכלל בו, אין במסגרת המסמכים שהוצגו בפניי כל אינדיקאציה לכך שהמבקש פעל מול המשיבה ישירות או באמצעות נקיטת הליך מתאים במשך כל אותם שנים, על מנת לתמוך את טענתו לפיה שמו לא נכלל באותו הסכם אך מחמת "שגגה" או "במכוון". משכך הם פני הדברים, הרי שיש בכך לחזק את טענת המשיבה כי "התעוררותו" של המבקש בקשר עם זכויותיו הנטענות, החלה רק בעקבות העתקת בית העסק במסגרת פרויקט העתקת השוק הישן לחדש, ובכך אכן הבקשה לוקה בשיהוי.

...

מכאן, דין הבקשה להידחות ולו רק מטעם זה לבדו.

גם מבחינת התנאי הנוסף שעניינו בבחינת מאזן הנוחות לא שוכנעתי כי הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הצו מצדיק היעתרות לבקשה; הגם שהבהרתי בסעיף 4 (א) להחלטתי מיום 15/3/22 כי הצו הארעי לא יביא לביטול פעולות מהסוג הנ"ל שכבר נעשו על-ידי המשיבה עובר למתן החלטה זו, הוברר בדיון שהתקיים במעמד הצדדים כי נכון להיום העסק סגור ומצוי בשיפוצים (ר' ע' 1 שו' 10 ושו' 13-14 לפרו').

סוף-דבר: לאור כל האמור, הנני מורה על דחיית הבקשה, וכפועל יוצא מכך מבוטל הסעד הארעי שניתן ביום 15/3/22.

עוד צוין בהחלטה, כי שעה שהעירייה "אישרה למבקש בתחילה את פתיחת עסקו", והנחתה אותו כיצד לפעול לקבלת האישורים הנדרשים – לא ברור כיצד עתה מבקשת לאכוף את צו הסגירה; וכי דומה שישנו "ליקוי מאורות" בין הערייה ומשטרת ישראל.

ודוק, על הנכונות לצמצם את חופש העיסוק באמצעות המיגבלות המוצבות בחוק רשוי עסקים, על מנת להגשים את תכליות החוק – עמד השופט מ' חשין ברע"פ 4270/03 מדינת ישראל נ' תנובה, מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, פ"ד נט(3) 673 (2004) (להלן: עניין תנובה), כדלהלן: "מטרתו של החוק היא לשמור ולהגן על ערכים שונים הנתפשים בחברתנו כערכים חשובים, ולקיומם של ערכים אלה נכונים אנו לצמצם את חופש העיסוק על דרך הטלתן של הגבלות להפעלתו של 'עסק'. כך הוא הערך של שלום הציבור, כך הוא הערך של שמירה על בריאות הציבור ובטיחותו, כך הוא הערך של שמירה על איכות הסביבה ועל איכות החיים בכלל וכך הם הערכים האחרים המנויים, אחד אחד בשורה עורפית, בהוראות סעיף 1(א) שלחוק רשוי עסקים. אלו הן תכליותיו המוצהרות, הברורות והחד-משמעיות של החוק: פקוח על 'עסקים' ועל בתי-עסק להגנה על מטרות חברה וסביבה אלו ואחרות. עצם קיומו והפעלתו של עסק עלול לסכן עניינים החשובים לכלל ולפגוע בהם, ובאמצעות החוק מבקשים אנו לוודא כי כל 'עסק' ו'עסק' ינהג דרכיו כך שאותם ערכים לא ייפגעו ולא יינזקו" (עניין תנובה, עמ' 680).

ודוק, המבקש פתח את העסק לציבור הרחב באמצע חודש נובמבר 2022, כאשר אין חולק כי ביום 30.11.2022 סורב בית העסק בבקשה לקבלת רשוי הנדסי; והמבקש המשיך להפעיל את העסק אף על פי כן. לא זו אף זו, אלא שבמסגרת ההנחיות להגשת בקשה לרישיון עסק שניתנו למבקש – צוין במפורש כי יש לבדוק קיומו של צו סגירה נגד המקום מול המחלקה המשפטית הפלילית.

...

על חוק רישוי עסקים בכלל ועל סעיף 16(3) בפרט כפי שיובהר להלן, לאחר עיון סבורני כי דינן של טענות המבקש הנוגעות לפרשנות בית המשפט המחוזי את חוק רישוי עסקים, ואת סעיף 16(3) בפרט – להידחות.

לאור כל האמור לעיל, הן במישור המהותי הן במישור הדיוני – לא מצאתי כי למבקש נגרם עיוות דין כלשהו, לבטח לא באופן המצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

בראי כל אלה, סבורני, כי בקשתו של המבקש לפני בית המשפט לעניינים מקומיים – לוקה בחוסר תום לב ואי ניקיון כפיים; וכידוע, חוסר תום לב והיעדר ניקיון כפיים, די בהם כדי להביא לדחיית בקשה למתן רשות ערעור ממילא (השוו: רע"פ 6954/21 חיר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה גליל מרכזי, פסקה 12 (20.10.2021); רע"פ 7573/19 מוסא נ' היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה משרד האוצר, פסקה 3 (19.11.2019)).

הבקשה נדחית בזאת.