בשנת 2002 נוהל מו"מ בין סקעת לבין עריית רעננה (להלן: "הערייה") בעקבותיו הועתקה פעילות סקעת למבנה בתוך בית הספר, ונחתם עימו הסכם בר רשות להפעלת קיוסק בשטח בית הספר שתוקפו לשנתיים עם אפשרות הארכה (להלן: "ההסכם" או "הסכם הרשות").
ביחד עם העתירה הגיש סקעת בקשה לצוים אירעיים או צוי ביניים לפיהם תמנע הערייה מהפסקת פעילות המזנון בבית הספר באמצעות סקעת ותימנע מפינויו מבית הספר.
כן טען סקעת כי למכתב מיום 20.7.15 לא קדם כל שימוע או התראה לפני סגירה או פינוי, ולהיפך, בחודש אפריל 2015 היתקיימו פגישות עם נציגי הערייה בהן הועלתה הצעה על ידי נציגי הערייה כי סקעת ירחיב את פעילותו במקום כ"בית אוכל" על ידי רכישת מבנה גדול יותר, תוך מתן פיתרונות לליקויים הנובעים מגודל המבנה שנרכש ב-2008.
הערייה טוענת כי סכויי העתירה קלושים, שכן תוקף הסכם הרשות פג ביום 20.6.15, ואין מקום לאכוף על הערייה לחתום על חוזה חדש, שמאפשר לסקעת להפעיל "בית אוכל" אותו הוא מקיים שנים רבות, בנגוד להסכם, בנגוד לרשיון העסק, בנגוד לתקנות רשוי עסקים ולחוזר משרד החינוך, בנגוד למדיניות הציבורית שקבעה הערייה לגבי הזנת מוסדות חינוך, ובנגוד לאנטרס הצבורי לבריאות וטובת ילדי בית הספר, ללא מיכרז וללא זכות חוקית אחרת.
בית המשפט ממליץ לצדדים לקיים הידברות מיידית ביניהם, על מנת להגיע להסכמות שייתרו את הצורך בדיון בעתירה לגופה.
...
מבחינת סיכויי העתירה להתקבל, אני סבור כי הסיכוי לביטול כולל של ההחלטה נשוא המכתב מיום 20.7.15 וכן לחידוש ההסכם עם סקעת לשנתיים נוספות הוא סיכוי נמוך.
אני סבור, כי מאזן הנוחות נוטה, גם אם לא באופן מהותי, לטובת סקעת, ולו לגבי פרק הזמן שניתן לו לסיים את פעילות עסקו במקום.
נוכח האמור לעיל מצאתי מקום להיעתר לבקשה באופן שניתן צו זמני לפיו תימנע העירייה מלהפסיק את פעילותו של המבקש במזנון המופעל על ידו בבית הספר ו/או לפנותו מהמקום, וזאת עד 20.1.16 או עד מתן פסק דין בעתירה, לפי המוקדם יותר.
