בית משפט השלום בירושלים
תאד"מ 57938-05-22 עמר רהב נ' אפריאט
תאד"מ 42607-06-22 שם תיק ללא שמות חיסויים
תיק חצוני:
בפני
כבוד הרשמת בכירה ריבי לב אוחיון
תובעם
יניב עמר רהב, ת.ז. 304879125
נתבע
שגב ישראל אפריאט, ת.ז. 036614386
פסק דין
עוד טוען הנתבע כי קשה לטעון שבמשך תשע השנים האחרונות עסק הנתבע בתחום השיווק באנטרנט, כיוון שבמשך תקופה העולה על שנה ריצה התובע תקופת מאסר בפועל נוכח מעשים בהם הורשע, מה שמעיד כי התובע בעיקר: נוכל, מטריד מינית, מקבל דבר במירמה, זייפן, עושה שימוש במסמך מזויף וכן עבירות נוספות אותן ביצע אותם יפרט במסגרת הגנתו.
לבקשת ג.ד. הוצא נגד התובע צו למניעת הטרדה מאיימת אך הוא המשיך במעשיו אף לאחר מתן הצוו.
כן לטענת הנתבע, התובע עצמו העיד כי הוא צופה "שיעשו עליו כתבות" ובין היתר אמר במהלך ראיון לתכנית הכל כלול את הדברים הבאים: "עכשיו אני מעסיק הרבה אנשים לעבודה מהבית. אבל מה? הרבה מהאנשים, אני לא משלם להם, נכון? בסופו של עניין, לא משלם להם שקל. בשורה התחתונה אני נהנה מאד. אנשים עובדים, עשרות אנשים עובדים, מביאים לי לקוחות כולם עובדים קצת, כן? מביאים לי לקוחות כל החודש וזה. בסוף חודש אף אחד לא מקבל משכורת [צוחק], רק יניב נהנה מהמשכורת. איזה כייף לי, איזה מניאק". לטענת הנתבע אמירות אלו אך מחזקות את טענתו כי אין לתובע להלין על פגיעה בשמו הטוב, שכן הוא עצמו מעיד ברבים כי הוא פועל במירמה ובכוונה תחילה לא משלם לעובדים את שכרם.
כמו כן, ממילא הנתבע לא פירט בפירסום הראשון מדוע הוא מכנה את התובע גנב ונוכל ולכן איני מוצאת להדרש לשאלת נכונות הטענה בעיניין "אפטיל וורקס".
שוכנעתי איפוא, כי הנתבע אכן ידע על עברו הפלילי של התובע טרם הפירסום, ומכאן הרי שהוא חוסה תחת צילה של הגנת "אמת דברתי".
ביחס לארוע השני מיום 29.5.22 כותב הנתבע על התובע: כי הוא תובע אותו בהליך דנן, וחוזר על הדברים בדומה לפירסום הראשון אך חוזר ומוסיף את המילים \: "עבריין שהורשע ב-5 אישומים של הטרדה מינית , הפצת מידע כוזב, סחיטה באיומים ועוד)...
...
בפני תביעה לפיצוי כספי בסך 29,000 ₪ בהתאם לחוק איסור לשון הרע (להלן: החוק"), לה מצאתי להיעתר בחלקה, ואסביר.
נוכח האמור הנני דוחה את טענת הנתבע בדבר "אמת בפרסום" ביחס לאירוע השלישי.
סוף דבר:
מאחר שחלק מטענות ההגנה התקבלו אין מקום לקבל את מלוא התביעה.
התביעה מתקבלת בחלקה כפי שהוסבר לעיל.