בקשה לצו מניעה נגד משרד החינוך ומועצה אזורית מטה יהודה

לנוכח צו סגירה של הישיבה בהעדר רישיון כדין , שהוצא על ידי משרד החינוך והתרבות ביום 27.2.05 (נספח יד 2 לתצהירו של חבר וועד ההנהלה של התובע, מר זכריה הרשקוביץ) , ולאחר שהנתבעים לא שעו לדרישת הפינוי של התובע שנשלחה ביום 5.6.05 (נספח ח' לכתב התביעה), בנוסף לדרישות קודמות - הוגשה על ידי התובע תביעה נוספת לבית משפט זה (ת.א. 7594/05 ) , שהתנהלה בפני כב' השופט ברעם.

ביום 3.11.13 נדחתה בקשת התובע לתיקון כתב התביעה ולהוספת נתבעים (מנהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית לא"י, המועצה האזורית מטה יהודה , וכן הועדה המקומית לתיכנון ובניה מטה יהודה), וזאת , בין היתר, הואיל והבקשה הוגשה לאחר שנשמעו כבר רוב העדויות בתיק.

אכן בפסק הדין בע.א.87/62 בדיחי נגד בדיחי (פ"ד ט"ז 2901) , שצוטט על ידי הנתבעים בסעיף 31 לסיכומיהם , נקבע כי באותה תקופה "התגבשה הלכה חדשה, על יסוד דיני היושר, שלפיה מונעים בתי המשפט את סילוקו של בעל רישיון כאשר הסכם הרישיון נותן לו זכות להשתמש בקרקע לתקופה מסוימת או אף ללא הגבלת זמן, והצדק דורש את קיום החוזה בעין". הדגש הוא אם כן על כך ש"הצדק דורש את קיום החוזה בעין".

האם במקרה דנא הצדק דורש קיום החוזה בעין , כטענת הנתבעים , ללא כל אפשרות לבטל את רשות השמוש אשר כאמור ניתנה ללא תמורה, או שמא , בנסיבות העניין, דורש הצדק דוקא את ביטולו של החוזה? בנספח ב1 לתצהירו של הנתבע 2, מכתב מחודש אפריל 1964 של מר יצחק עצמון, יו"ר ועד התובע באותה עת, אל יו"ר המועצה האזורית הרי יהודה , בעיניין מענק לעמותה , נאמר: " הננו שמחים להודיעכם שסוף סוף עלה בידינו לייסד בבית מאיר ישיבה תורנית שתשמש את ילדי המקום ואת ילדי האיזור. בראש הישיבה עומד הרב כהנא שליט"א שהנו ידען בעל שיעור קומה ומחנך דגול...". מכאן משתמע, כי על אף שהמטרה הכללית של העמותה , כפי שנרשמה במשרד הפנים ביום 22.7.64, היא "ללמד תורה לילדי י שראל" (ראה נספח א ' לתצהירו של הנתבע 2 ) - הרי שהמטרה הקונקרטית של העמותה, לפי תפיסתו של התובע מיד עם הקמתה ומתן רשות השמוש במקרקעין , הייתה לשמש ישיבה תורנית לילדי המושב ולילדי האיזור, שבראשה עומד אדם בעל שיעור קומה ומחנך דגול כמו הרב כהנא, ולא ישיבה לכלל ילדי ישראל.

...

לפיכך, דינו של רכיב זה של התביעה - להידחות.

סוף דבר התביעה לדמי השימוש הראויים , כמפורט בסעיף 38 לכתב התביעה , וכן הבקשה לפיצול סעדים בנוגע לדמי השימוש, כמפורט בסעיף 40 לכתב התביעה – נדחית.

התביעה לסילוק ידם של הנתבעים מן המקרקעין נשוא התביעה - מתקבלת .

לצד העתירה הוגשה בקשה לצוו ביניים בגדרה התבקש סעד המונע את סגירת בית הספר עד להכרעה בעתירה.

במהלך הדיון נשמעו נציגי הצדדים, נציג המועצה האזורית מטה יהודה, מנהל בית הספר, וכן נציגות משרד החינוך.

העותרת לא הגישה ערר מתוך הבנה, שמבוססת לשיטתה על מידע שנימסר לה ממשרד החינוך ומהרשות המקומית שהדברים יסתדרו, אך אין בכך כדי להקנות לבית המשפט סמכות לידון בערר על החלטה מקצועית שלא להעתר לבקשה למתן רישיון למוסד חינוכי, וההכרעה הזו מסורה, ועל כך אין מחלוקת, לועדת הערר.

...

ההתחייבות ככל שהייתה נעשתה במסגרת הידברות אך היא אינה יכולה להחליף את ההכרח במתן מענה לקשיים שעלו מדו"ח הביקורת, וככל שלא מושגת הבנה – הרי שאין מנוס מבחינת ההחלטה בהליך של ערר.

נוכח כל האמור, הרי שבהיעדר הגשת ערר על כך שלא ניתן רישיון אין מקום להתערב בהחלטה להורות על סגירת בית הספר.

העתירה נדחית.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים בפני כב' השופט ארנון דראל 01 נובמבר 2017 עת"מ 56733-10-17 מועצה מקומית הר אדר נ' הוועדה הארצית לתיכנון ולבניה של תשתיות לאומיות ואח' בעיניין: מועצה מקומית הר אדר ע"י עוה"ד חיה ארז, אייל עופר העותרת 1. הוועדה הארצית לתיכנון ולבניה של תשתיות לאומיות 2. יו"ר הוועדה הארצית לתיכנון ולבניה של תשתיות לאומיות ע"י עו"ד תומר פרידמן, פרקליטות מחוז ירושלים-אזרחי 3. מקורות חברת המים הלאומית ע"י עו"ד מאיה אשכנזי 5.מועצה אזורית מטה יהודה ע"י עו"ד גל אוהב ציון המשיבים החלטה

העותרת, מועצה מקומית, שתחום אחריותה מצוי בקירבת המקום המיועד להקמת הבריכה, והכביש שישמש את המשאיות שישנעו את העפר וחומרי הבנייה לצורך הקמתה הוא הכביש היחידי המשרת את תושביה, לא היתנגדה לאישור התכנית שמכוחה מוקמת הבריכה בעת האישור ובמהלך השנים ניהלה מגעים עם מקורות להבטיח את מיזעור הפגיעה בתושבים, ואולם כעת היא מבקשת למנוע את הקמת הבריכה או למצער לעכב את הקמתה.

צו ביניים ניתן בהתקיים שני תנאים המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות": האחד – סכויי העתירה להיתקבל, והשני – מאזן הנוחות שבין הצדדים להליך (ר' בר"ם 130/17 זאב גול נ' המפקחת על שוק ההון, הביטוח והחסכון, פסקה 5 (14.2.2017), בר"ם 9954/16 מדינת ישראל משרד החינוך נ' בית ספר יפיע לחינוך ורווחה בע"מ, פסקה 13 (3.1.2017)).

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי נוכח קביעתו של מועד מוקדם יחסית לדיון בעתירה, יהפוך הצו הארעי שניתן ביום 30.10.2017 לצו ביניים וזאת עד למתן פסק דין בעתירה.

לסיכום, הצו הארעי שניתן ביום 30.10.2017 יהפוך לצו ביניים ויעמוד בתוקפו עד למתן פסק דין בעתירה.

צו המניעה כנגד משרד החינוך התבקש כדי לאסור עליו לפגוע בכל דרך במעמדה או בסמכויותיה של המבקשת בתפקידה כמנהלת בית הספר הממלכתי דתי אבן העזר במושב נחם (להלן: "בית הספר") והמחייב את משרד החינוך לנקוט בכל הצעדים לקיום לימודים סדירים ומלאים בבית הספר.

כנגד ראש המועצה ומנהל מחלקת החינוך במועצה האזורית מטה יהודה נתבקש צו המחייב אותם להפעיל את שירותי ההסעה והאוסר עליהם לתת יד לפעולה המשבשת את מהלך הלימודים.

יודגש כי מדובר במילוי מקום לשנה אחת של מנהל שיצא לשבתון ולכן גם המינוי לתפקיד זה הוא לשנה בלבד ואינו פיתרון לטווח רחוק וגם בעיניין זה אין נזק כספי גדול או ארוך טווח ובהיבט זה אין מקום ליתן צו. בנוסף, משרד החינוך התחייב כי המבקשת לא תיפגע כלל בשכרה, לא בחופשה ולא בהמשך, כך שבמאזן הנוחות לא צפוי לה נזק כספי מיידי וגם לעניין מעמדה וכבודה יתכן וימצא פיתרון שלא יפגע בשניהם ועניין זה מטה את הכף כנגד מתן סעד זמני.

...

לא נראה לנו ממה שהוצג בפנינו בהליך שבמהלך השנה גם תחת צו לא יהיו קרבות כאלה ניטשים בין הצדדים.

במאזן האינטרסים אנו חושבים כי טובת הילדים היא מעל לכול ולטעמנו לא ניתן לנהל כך בית ספר.

סוף דבר, הבקשה נדחית כלפי כל המשיבים כל אחד מהנימוקים הנוגעים אליו.

במסגרת החלטתנו זו אנו נדרשים לבחון האם מתקיימות בעניינינו נסיבות המצדיקות העתרות לבקשת המבקש (להלן, גם – ד"ר ברוכין) למתן סעד זמני למניעת פיטוריו מן המשיבה 1 (להלן, גם – הערייה), כמו גם ליתן צו מניעה כנגד המשיבה 2, מדינת ישראל – משרד החינוך (להלן, גם – משרד החינוך), אשר שלל את רישיונו לעסוק כמורה, ומבקש למנוע את העסקתו כמורה במקומות העסקה נוספים.

במכתבה של דליה מזרחי, סגנית מנהלת אגף בכיר כוח אדם בהוראה, במשרד החינוך מיום 24.10.2023[footnoteRef:23], צויין כי על ד"ר ברוכין הוטלה התראת בירור, לאור פיטוריו בעריית פ"ת וסיום העסקתו בהסכמה, במועצה האזורית מטה יהודה.

...

לסיכום - לאור האמור לעיל, שוכנענו לכאורה, כי סיכויי התביעה מצדיקים מתן סעד זמני וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת ד"ר ברוכין.

על כן החלטנו לקבל את בקשתו, ולהורות למשיבה להשיבו לעבודתו.

כך גם אנו מורים כי בעת זו, תבוטל התראת הבירור שהטיל משרד החינוך, וזאת לנוכח המסקנה, לכאורה, על בסיס הראיות שהוצגו בפנינו, כי זו הוטלה על ד"ר ברוכין, בעקבות פיטורי משמעת מעיריית פ"ת, ולאור השבתו של ד"ר ברוכין לעבודה.