בקשה לצו מניעה לקבלת מסמכים מעורך דין

בתגובה להודעת הביטול של ההסכם, השיב עו"ד טטרו, שהיה עורך דינו של התובע בעיסקה, ביום 18/6/20, כי התובע דוחה את ההודעה, כי עו"ד שגיא מתבקש שלא למחוק את הערת האזהרה, וכן כי התובע מתכוון לשלם את היתרה בסך 1,200,000 ש"ח במהלך עשרת הימים הקרובים, לאחר שבני משפחתו הסכימו לסייע בידו.

התובע טוען, בנוסף, כי גם היתנהלותה של הנתבעת מנעה ממנו לקבל הלוואת משכנתא, שכן הנתבעת סירבה לשתף עמו פעולה ולהעביר לו מסמכים הנדרשים לעבודת השמאי מטעם הבנק, וכן סירבה לקבל את מיסמכי המשכנתא הדורשים את חתימתה, והתנתה את חתימתה עליהם בכך שהתובע ישלם לה את הריבית שהיא משלמת לטענתה בסך 5,300 ש"ח לחודש, על המשכנתא שלה.

הודעת מייל של עו"ד שגיא לעו"ד טטרו, כי "מוטב שמרשך ינצל את האנרגיה שלו למו"מ אמיתי מול מרשתי בתקווה כי יגיעו לעמק השווה והיא תהיה מוכנה לחתום על הסכם שיחליף את זה שבוטל, כמובן בתמורה לקבלת פיצוי על הנזקים שנגרמו לה". 23/7/20 (נספחים 1, 2 ל"תשובת המבקש להתנגדות המשיבה למתן צו מניעה זמני".

...

הסכום היחיד שהוכח שהתובע שילם הוא 400,000 ש"ח, והתובע זכאי כאמור לעיל להשבה של 240,000 ש"ח. סיכום (א) התביעה נדחית.

(ב) הנתבעת תשלם לתובע סך 240,000 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ביטול ההסכם (7/6/20) ועד התשלום בפועל.

(ג) אני מורה על מחיקתה של הערת האזהרה שנרשמה לטובת התובע ביום 27/7/20 על זכויותיה של הנתבעת בנכס הידוע כחלקה 239 בגוש 8120 לפי שטר מס' 17966/2020/1.

הסבר הנתבעת שמדובר בהחלטה של עורכי הדין מעוררת שאלה האם בכך ביקשו הנתבעים להסתיר עדות שיכולה הייתה להאיר על מהלך הדברים.

כיצד מבקשת הנתבעת לתת אמון בטענתה לזיוף חתימתה על הסכם ההלוואה ויתר המסמכים, כאשר בחקירתה בבית המשפט טענה שגם על התצהיר שחתמה בתמיכה לבקשה לצוו מניעת הטרדה מאיימת שהגישה (נספח 14 לתצהירה) חתימתה זויפה? המומחה בצלאלי, על פי חוות דעתו, בדק את העתק המסמכים, ולא את המקור.

מכתב בא כוח הנתבעת מיום 6.11.2015 לעו"ד נטר בבקשה לקבלת המסמכים עליו חתמה הנתבעת מבלי להעלות טענה לזיוף, טישטוש או איום או לאי ידיעה (נספח 13 לתצהיר הנתבעת) מחזק, אף הוא, את המסקנה שאין לקבל את טענת הנתבעת.

...

אין בידי לקבל את הטענה.

את טענת התובעת כי יש לזקוף את הכספים שהנתבעת קיבלה מעוזי גם על הנתבע משאישר בחקירתו שהיה מגיעה כל סוף שבוע וביתו ונהנה מהכספים, אינני מקבלת.

סוף דבר מכל האמור, התביעה נדחית, על כל רכיביה.

הנתבע טען עוד, שחרף ביצוע המסירות כדין, נדהם לגלות כי התובע כופר בהן וטוען שלא קיבל את המסמכים הנ"ל. אין חולק שהתובע לא התייצב לדיון, ועל יסוד אישור המסירה ותצהיר הנתבע, הוצא כנגדו צו הבאה.

זאת ועוד, מאחר שאין מחלוקת שאישורי המסירה ותצהירי הנתבע הועברו לעורכי הדין שטיפלו בתביעה בהליך הראשון, והוגשו לתיק בית המשפט, ולאחר מכן צו ההבאה בוצע, בשלביו השונים, בנוכחות אנשים רבים, הרי שמדובר בלשון הרע שפורסמה, לפי הוראות סע' 2 לחוק.

אינני מקבלת טענתו זו. עיון בהחלטת כב' השופט סלאמה לא מובילה, בהכרח, למסקנה זו. ההחלטה כי צו המניעה הזמני יוותר על כנו לא נשענה על עדות הנתבע בלבד, אלא גם על טיעוני ב"כ הצדדים והנסיבות הכוללות של התביעה שם (עמ' 8, שו' 30-32 לפרוט' בהליך הראשון – נספח 5 לתצהיר הנתבע).

העדרו גרמה להפיכת צו מניעה אירעי שניתן נגדו, לצוו מניעה זמני, לחיוב בהוצאות משפט ולבצוע צו הבאה, בנסיבות שבהן הולבנו פניו ברבים, בפרט אל מול לקוחותיו, השוטרים, ובאי תחנת המישטרה אותה עת. התובע טוען כי הושפל ובוזה, כי עמד בתחנת המישטרה בבושת פנים ואף נאלץ לבקש את עזרת השוטר אילן, לסייע לו בהפקדת הפקדון בסך 5,000 ₪ לצורך שיחרורו.

...

מאחר וקבעתי שלא עלה בידי הנתבע להוכיח שאמת דיבר, הרי מקל וחומר שאינו מוגן בהגנה שטיבה פרסום בתום לב, שהרי פרסום כוזב אינו יכול לדור בכפיפה אחת עם תום לב. אני קובעת איפוא כי הנתבע חב בפיצוי לתובע בגין פרסום לשון הרע, ואינו מוגן מפני חבותו.

בנוסף, נוכח תצהירי הנתבע אודות המצאות כדין, כביכול, ביקשו באי כוח המבקשים בהליך הראשון סעדים נגדו ובית המשפט נעתר ואף ציין בהחלטתו מיום 13.1.22: "יש להצטער על כך שהמשיב ממשיך להתעלם מהליכי בית המשפט ובחר שלא להתייצב לדיון". מדובר בפגיעה במו הטוב של אדם אשר נחשב בעיני הצד שכנגד ובעיני בית המשפט לאדם הבוחר להתעלם במועד מהליכי משפט, מזלזל בהחלטות שיפוטיות ובוחר להיעדר מדיונים.

לאור האמור לעיל, ובהתחשב בנסיבות, בפגיעה בשמו הטוב של התובע, בהלבנת פניו, הצער ועגמת הנפש, וכן הנזק הממוני, אני מחליטה לחייב את הנתבע לשלם לו פיצוי בסך 11,000 ₪, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

ביום 26.6.2022 הוגשה בקשה למתן צו מניעה האוסר על הנתבעת לבצע כל פעולה או דיספוזיציה במשק עד למתן פסק דין סופי, וצו ניתן לאחר עיון בבקשת התובעים.

האחיין קיבל לידיו את כל מיסמכי ההסכם, לרבות השמאות, הכל לפי דרישתו ולפי דרישת ב"כ. לא זו אף זו, תחילה נשלחו המסמכים, לפי בקשתו של האחיין, לב"כ הראשון, ורק לאחר שזה טען כי אינו עוסק בתחום, פנה האחיין לב"כ א' עוה"ד השני של האחיין.

עורך הדין כתב שהסכמתי לחתום על המסמך הזה אחרי שהוא קיבל אותו אצלו ועבר עליו.

...

לא שוכנעתי כי התובעים לא היו מודעים להוראות ההסכם, המו"מ בינם לבין הנתבעת על מכירת המשק התנהל שנים רבות טרם הושלמה העסקה, עבור העניין נפתחה, כאמור, קבוצת וואטסאפ ייעודית במסגרתה עודכנו הצדדים בהתקדמות התהליך.

לאור האמור אני סבור כי התובעים ידעו ידוע היטב על מה הם חותמים.

לאחר שנדרשתי לטענות הצדדים, אני סבור כי חרף העדר חתימתו של האחיין על הסכם המכר עצמו, הוכחה בפני כי הייתה לו גמירות הדעת הנדרשת להתקשר בהסכם ואין כל ספק שההסכם שיקף את רצונו והסכמתו.

(עמ' 15, ש' 1 – 10) מכל האמור עולה מסקנה ברורה וחדה.

סיכום התביעה לביטול הסכם המכר נדחית.

לאור האמור, ולאחר ששקלתי את מורכבות ההליכים, הדרך בה ניהלו בעלי הדין את הדיונים, השקעת המשאבים בהכנתם ובניהולם ולאחר שקבעתי כי תביעה שהוגשה על ידי התובעים נדחית ואילו התביעה שהוגשה על ידי הנתבעת מתקבלת אני פוסק כדלקמן: התובע 1 ישלם לנתבעת הוצאות בגין שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

ביום 17.1.2024 הודיעה גב' ישר לתובעת כי "לאחר בדיקה מול הגורמים הרלוואנטיים בנציבות שירות המדינה, החליט נציב שירות המדינה כי לא נמצא מקום להתערב בהחלטת ועדת האיתור שבנידון, וזאת מן הנימוקים הבאים". להלן קטעים מהחלטת נציב שירות המדינה בהשגה, שיידונו להלן: "לעניין טענתך בדבר פסילת מועמדותך בשלב הגשת המועמדות – מבדיקה שנערכה עולה במסגרת בדיקת עמידה בתנאי סף ע"י גורמים מקצועיים באגף בכיר גיוס ומיון בנש"מ, ביום 23.8.23 נשלחה אליך בקשה להשלמת מידע המוכיח עמידה בדרישת הניסיון הניהולי. משלא הושלם המידע עד ליום 6.9.23 כאמור, נפסלה מועמדותך. ביום 7.9.23 פנית בבקשה לקבל נימוקים לפסילתך וביום 1.10.23 נשלח אליך הסבר מפורט, הכולל היתייחסות לדרישת ניהול עובדים על פי נוהל אבני הדרך לניסיון ניהולי במכרזים בכירים. ביום 5.10.23 הוגשה בקשה לצוו מניעה, ובמסגרת דיון שהתקיים הגשת מידע נוסף אשר הוכיח את הניסיון הניהולי הנידרש. על כן, אושרה מועמדותך. יובהר כי אין באמור כדי להעיד על היתנהלות לא תקינה בעניינך, שכן המסמכים המוכיחים ניסיון ניהולי כנדרש לא הוצגו במועדים הדורשים כמחויב.

העובדה שאישורה של חברת לקסידל מתייחסת לתקופה שקדמה למועד הליכי האיתור אינה מקהה את עוקצו של פגם זה. גם אם נניח שבמצב ההיפותטי, שבו המחדל היה מתוקן מבעוד מועד על פי דרישה של אגף בחינות מכרזים בנציבות, כפי שהנתבע מבקש להניח, מה השפעה הייתה לכך על החלטת וועדת האיתור? סעיף 3(ד) לנוהל קובע כי על הועדה לקבוע את רשימת המועמדים שלדעתם הם הראויים והמתאימים ביותר להתקדם לשלבים הבאים של הליך האיתור "לאחר עיון בתיק המסמכים של כל מועמד". האם ניתן לשלול כספקולטיבית לחלוטין אפשרות שאישור של חברת לקסידל, שהיה מצוי בתיק של הנתבע לפני חברי ועדת האיתור, היה "צד את עינו" של מי מחברי הועדה ומעלה אצלו תהייה לגבי המידה שבה עומד הנתבע בתנאי הכשירות למישרה – אם בכלל, אם ברווחה או שמא בדוחק? או למצער - היה עשוי להשפיע על הניקוד שהיה ניתן לנתבע, ולו בתבחין הידע והניסיון? שהרי כאמור, בהתאם להחלטת הממשלה על הועדה לבדוק את כשירותם של המועמדים ונתונה להם הסמכות לידרוש חוות דעת בעיניין זה. לא זו אף זו: בהתאם לסעיף 6(ג) להנחיות נציב שירות המדינה – נוהל עבודת הועדה לאיתור מועמדים – "בעת בחירת המועמד על הועדה לתת את דעתה לכישורים הפורמליים, לניסיון האישי של המועמד ולהתרשמותה מאישיותו, תכונותיו וכישורים, הן הכלליים והן המתייחסים למישרה הרלוואנטית". ו"מה היה קורה אילו" הנתבע היה תומך את מועמדותו מראש באישור של לקסידל – האם לא מן הנמנע, ש"מנהלת האגף" או וועדת האיתור, היו קובעים שאישור זה אינו מספק, לאור הוראת התקשי"ר נסמן 11.131(א)(4), לפיה "יש לידרוש ממועמד במיכרז הוכחת הניסון הנטען, האישורים שיידרשו מתייחסים לתקופת עבודה, להקף משרה ולתיאור תמציתי של תוכן התפקיד במקומות עבודה קודמים"? האם "מנהלת האגף" וועדת האיתור היו קובעים שבמבחן הראיה המינהלית, ניתן להסתמך על אישור זה כדי לקבוע שהנתבע עסק בעריכת דין בתקופה המצוינת באישור, בהיתחשב בכך שהתקופה חופפת לתקופת לימודיו לתואר שני (בדומה לחלק מתקופת העסקתו במשרד סנפורד ט. קולב – (בחודשים מאי, יוני ויולי 2019)), והאשור אינו מציין הקף העסקה שבו הועסק הנתבע? האם "מנהלת האגף" וועדת האיתור היו רואים במסמך זה "אישור העסקה מפורט", כנדרש בפנייה לאיתור מועמדים? כיצד הייתה הועדה מתייחסת לכך ששני משרדי עורכי הדין שבהם הנתבע הועסק ציינו שהוא הועסק בהם במשרה מלאה? האם "מנהלת האגף" הייתה מקיימת היתייעצות משפטית בהתאם לסעיף 2(ג) לנוהל? האם היתייעצות כזו הייתה כוללת בדיקה של אמות המידה הנוהגות על ידי הועדה לבחירת שופטים? ומה הייתה תוצאתה של היתייעצות כזו? הנתבע נישאל "למה לא ציינת את מקום העבודה הנוסף שאתה טוען שעבדת בו ש"סוגר לך את הפינה"? תשובתו הייתה "מטבע הדברים לא מציינים תמיד את כל העבודות קצרות המועד". לאחר מכן נישאל "ידעת שנדרשות 7 שנות עבודה משפטית ואין פה, אז מה היה הלך הרוח שלך"? תשובתו הייתה: "כשאני הגשת (צ.ל. הגשתי – הח"מ) מסמכים בחישוב שלי היו 7 שנים, זה מה שחשבתי, עורכי דין לא תמיד טובים במתמטיקה". ההסבר שנתן הנתבע בעדותו לאי הכללת אישור מחברת "לקסידל" אינו מניח את דעתו של בית הדין, בשים לב למהות המשרה הנדונה.

...

עדותה של גב' נדב, המצהירה מטעם משרד המשפטים, לא כללה עובדות שהיו עשויות לשנות את המסקנה כי מעורבות משרד המשפטים בהליך האיתור, בשלב שלאחר מתן החלטת הוועדה, חרגה מן הגבולות שנקבעו לו בסעיף 8 לנוהל.

כן נעתר בית הדין לסעד שביקשה התובעת, להורות על החזרת הליך האיתור לדיון מחודש לפני וועדת האיתור, על מנת שתבחן את עמידתו של הנתבע, במועד הקובע, בתנאי הסף הדורשים כשירות להתמנות לשופט מחוזי, כמו גם תנאי הניסיון הניהולי שנדרשו בהליך האיתור.

התוצאה התוצאה הינה שהתביעה מתקבלת.