בקשה לצו מניעה זמני על עיכוב פינוי מנכס

במסגרת ההחלטה, דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני המורה על עיכוב ביצוע הליך פינוי של חנות המצויה בשער שכם 11-9 בעיר העתיקה בירושלים שניתן במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 502126-04-18.

אכן, כאשר עסקינן בנכס מקרקעין, להבדיל מחיוב כספי, נוטה הכף לכיוון מתן הסעד הזמני, ככל שמדובר במקרקעין המשמשים למגורים, או כאשר יש חשש כי נכס המקרקעין יימכר לצדדים שלישיים תמי לב, באופן שיאיין את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו.

...

שנית, נטען כי יש לדחות את התביעה והבקשה מחמת חוסר יריבות, שכן המבקשים כלל לא הוכיחו כי יש להם זכויות כלשהן בחנות, ואף לא נקטו בהליכים נדרשים כדי להוכיח זאת (כגון רישום זכויותיהם בנכס), בעוד המשיב הוא הבעלים והמחזיק בחנות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בנסיבות המקרה שלפניי, ולאור הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה נדחית וצו המניעה הארעי שניתן בהחלטתי מיום 27.5.2018 - מבוטל.

" בעניינינו נראה כי מצב הדברים אכן אינו מקל עם המשיבים, ולענין זה היתייחס כבר כב' השופט אלדד נבו בהחלטתו מיום 21.8.18 בתיק זה, אשר ניתנה ביחס לבקשה לצוו מניעה זמני שביקשו המשיבים על מנת לעכב את ביצוע החלטת כב' רשמת ההוצל"פ אשר הורתה להם לפנות את המשק נושא תיק הפינוי על פי הסדר הפשרה, וכך כתב – "המדובר בהסכם פשרה שנחתם במסגרת הליך משפטי, כאשר שני הצדדים היו מיוצגים על ידי עורכי דין. המבקשים היו מיוצגים על ידי בא כוחם המייצג אותם גם בהליך כאן ויש להניח כי אם דעתו לא הייתה נוחה מעצם חתימת ההסכם, לא היה חותם עליו בשמם.

נראה, כי המבקשים מודעים לכך שעליהם לפנות את הנכס וכי אין להם עילה של ממש לעכב עוד את הפינוי, אלא שעליהם למצוא פיתרון לפינוי מאה החתולים וארבעת הכלבים החיים עימם [ראו דברי המבקשת בעמ' 6 החל משורה 16 לפרוטוקול].

...

לאור כלל האמור לעיל, ובהסתייגות הברורה כי אין מדובר במסקנה סופית וכי יכול שהתמונה תשתנה לאחר הגשת ראיות הצדדים ושמיעת עדויותיהם, אני סבור – כפי שסבר לפני גם כב' השופט נבו – כי מדובר בתביעה אשר סיכוייה אינם גבוהים.

עם זאת, סבורני כי הסכום לו עתרו המבקשים מופרז, באשר אין ערובה זו מיועדת להבטיח הוצאות שנפסקו בהליכים אחרים או גבית חובות של המשיבים כלפיהם אלא מתייחסת רק להוצאות הליך זה, ככל שיפסקו ובשים לב להיקף המחלוקת.

אשר על כן אני מורה למשיבים להפקיד בקופת בית המשפט סכום של 35,000 ₪ או ערבות בנקאית בסכום זהה עד יום 28.5.19.

לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני המורה על עיכוב ביצוע הליך פינוי של חנות המצויה בשער שכם 9 – 11 בעיר העתיקה בירושלים (להלן: "החנות"), בהתאם לצוו שניתן במסגרת תיק ההוצאה לפועל שמספרו 502126-04-18 שמתנהל בלישכת ההוצאה לפועל בירושלים (להלן: "תיק ההוצאה לפועל").

במסגרת התביעה בתיק העקרי התבקש בית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי לפיו המבקשים הם בעלי הזכויות בבניין בו מצויה החנות; המבקש מס' 1 זכאי להשכיר את החנות למוהתדי או לכל שוכר אחר; למשיב אין זכויות בנכס; אין המשיב זכאי לפנות את השוכר מטעם המבקשים מהנכס; לחילופין, התבקש מתן סעד הצהרתי לפיו גם אם המשיב יצליח להוכיח כי יש לו זכויות כלשהן בנכס, עדיין אין הדבר מונע מן המבקש מס' 1, מלהשכיר את החנות לאחרים.

...

המסקנה מכל האמור לעיל היא, כי לא עלה בידי המבקשים להראות כי סיכוייהם לזכות בתובענה גבוהים.

אשר על כן, הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי המבקשים להוכיח כי סיכוייהם לזכות בתובענה גבוהים ואף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתם.

משום כך, אין מקום להיעתר לבקשתם למתן סעד זמני והיא נדחית.

בקשה למתן צו מניעה זמני המורה על עיכוב הליכים בתיק הוצל"פ מס' 501861-02-17, ובכלל זה, עיכוב הליכי מימוש משכנתא, ופינוי המבקשת מדירת אביה המנוח ברחוב האסיף 6 בחיפה (חלקה 5 תת חלקה 2 בגוש 12533, להלן: "הנכס"), וזאת עד להכרעה בתיק העקרי.

...

המשיבה טוענת, מנגד, כי יש לדחות את הבקשה, שכן כל הטענות שהועלו ביחס לנסיבות החתימה על הסכם ההלוואה הינן טענות סתמיות, כאשר לא הובאו ראיות כלשהן להוכחתן.

דיון והכרעה: לאחר ששקלתי טענות הצדדים ועיינתי בכל המסמכים – סבורה אני כי דין הבקשה להידחות.

לסיכום האמור לעיל, יש לקבוע כי המבקשת אינה עומדת בתנאים הדרושים למתן צו מניעה זמני, ולא שוכנעתי כי יש להעדיף בשלב מוקדם זה טענותיה הסתמיות של המבקשת על פני האמור בהסכם ההלוואה שנחתם, ועל כן יש לדחות את הבקשה.

יחד עם זאת ובשים לב למצבה האישי של המבקשת – ועל אף שהמשיבה רשאית להמשיך בהליכי מימוש המשכנתא כפי שנקבע על ידי, הנני מורה כי לא ייקבע מועד לפינוי המבקשת עובר ליום 31/12/17, וזאת על מנת לאפשר למבקשת ולבא כוחה לבוא בדברים עם ב"כ המשיבה על מנת להגיע להסדר ראוי , כאשר מבוקש מהמשיבה לתת דעתה לנסיבות חייה של המבקשת, ולבוא לקראתה הן בקביעת הריבית בנוגע לסכום שנדרש (בפרט בשים לב לשיהוי הניכר בו נקטה המשיבה ממועד פטירת המנוח ועד פתיחת תיק המימוש), והן בשקילת אפשרות כי הנכס יימכר על ידי המבקשת על מנת למקסם הרווחים מהמכירה ולהקטין ההוצאות הכרוכות במימוש הנכס, או במתן אפשרות להחזר אחר של ההלוואה, ככל שהמבקשת תציג הסדר ראוי אחר.

עד היום לא ניתן אישור רשמת ההוצאה לפועל למכר, וזאת לאחר שהוגשה תביעה בסוף חודש ינואר 2016 לבית המשפט ברמלה, בה עתר המבקש לקבוע כי פרע את חובו לבנק, ובין היתר, ביקש לעכב את הליך הפינוי שלו מהנכס ולהצהיר על ביטול הסכם הפינוי.

המבקש חזר ובקש מירשם ההוצאה לפועל לעכב את ההליכים בתיק זה, ולאחר שהובהר כי הסמכות להורות על עיכוב הליכים מסורה לבית המשפט, הגיש ביום 11.12.17 בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, במסגרת בקשה לסעד זמני של צו מניעה.

הגשת הבקשה לסעד זמני רק עתה היא היא שמבקשת לעקוף את החלטות שהתקבלו בכל אותם הליכים, והכל תוך בקשות חוזרות ונישנות לצוי מניעה ממש לפני הפינוי.

...

סוף דבר לסיכום, דחיית הבקשה למתן סעד זמני נובעת בעיקר מאלה: ראשית, אין בטענות התובע, אפילו יוכחו, כדי לזכותו בעיכוב הליכי הוצאה לפועל, ומכאן שאין הסעד הזמני "משרת" את הסעד הסופי; שנית, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר; ושלישית, לא ניתן לקבוע שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, בין היתר בשל העובדה שבחר להתעלם לחלוטין מהפגיעה האפשרית בצד שלישי.

המסקנה היא, מתקיימים בענייננו שניים מתוך ארבעת התנאים – כולם הכרחיים ומצטברים - למתן צו מניעה זמני.

על כן, אני דוחה את הבקשה לעכב את הליכי ההוצאה לפועל, ובכלל זה את הליכי המימוש.