בקשה לצו מניעה זמני נגד פיטורים לא מוצדקים

בעקבות סיום עבודתה הגישה המבקשת לבית הדין האיזורי בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד פיטוריה.

המבקשת טענה, בין היתר, כי פיטוריה נעשו משיקולים בלתי עניינים ושלא כדין בשל פגם שנפל בשימוע שקוים לה. על כן עתרה המבקשת לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין (50,696 ש"ח), וכן פיצוי בשל שימוע שלא כדין (50,696 ש"ח).

לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפניי, לפסק דינו של בית הדין האיזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין אין הצדקה להעתר לבקשה ולעכב את תשלום ההוצאות שהושתו על המבקשת.

...

למסקנה זו הגיע בית הדין מהנימוקים הבאים: הקלטות עצמן, שתוכנן מופיע בתמלילים, לא הוגשו לתיק בית הדין, למרות שסוגיית קבלת התמלילים עלתה בישיבת ההוכחות; לא הוגש תצהיר מטעם מי שביצע את ההקלטות, ולא ניתן היה לוודא ששמות הדוברים המופיעים בתמליל הם אכן של הדוברים שקולם נשמע; המבקשת טענה שההקלטות בוצעו על ידי אמו של אחד מילדי המעון, אך בחרה שלא לזמן אותה למתן עדות; בתמלילים מופיעים רק חלקים מהשיחות שמופיעות בהקלטות, כך שלא ניתן לבסס מסקנות באופן ראוי אודות הרקע לאמירת הדברים המתועדים בתמלילים.

במקרה שלפני, לא שוכנעתי כי פרק זמן של כחודש ממועד הגשת הערעור מצדיק כשלעצמו את דחיית הבקשה.

אשר לסיכויי הערעור – פסק הדין מושתת בעיקרו על קביעות עובדתיות שככלל אין ערכאת הערעור מתערבת בהן ולכך אוסיף כי במקרה זה בו מדובר בתשלום ההוצאות, לא שוכנעתי שסיכויי הערעור כשלעצמם מצדיקים את עיכוב הביצוע.

סוף דבר – לאור האמור לעיל, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

ביום 8.8.2021 הגישה המבקשת, באמצעות באת כוחה הקודמת, בקשה למתן צו מניעה זמני נגד פיטוריה.

לגישת המבקשת החלטת בית הדין האיזורי יישמה בצורה בלתי נכונה את "נוהל פיטורי אי התאמה" (להלן – נוהל אי התאמה) ואת "נוהל תקופת הערכה וביצועי עובדים" (להלן – נוהל הערכה) שהם נהלים מחייבים כמו גם את "חובת ההשתדלות" לתור תפקיד חילופי חלף פיטורים, ומתעלמת אף מחובת ההיוועצות עם ארגון העובדים.

לא מצאתי כי נסיבות המקרה שבפני מצדיקות חריגה מהכלל וכי קיימות נסיבות מיוחדות המחייבות היתערבות בהחלטתה של הערכאה הדיונית תוך קיום הליך ערעורי באשר למתן צו זמני.

...

בית הדין קבע כי "לפחות בשלב לכאורי זה לא הצליחה המבקשת להצביע על מניעים זרים לפיטוריה" וכי "על פני הדברים, יש קושי להגיע לכלל מסקנה כי עילת תביעה המבוססת על פיטורין שלא היה להם מקום היא עילה משמעותית". בין היתר ציין בית הדין, בפניו נשמעו עדויות המבקשת והמנכ"ל, כי סמכויות המבקשת בתכנית ית"ד (תכנית לאומית לצעירים בסיכון) ובתכנית נוחם (תכנית לנוער חרדי מנותק) ניטלו, מבלי שהמבקשת הסתייגה מכך, עוד בשנת 2017 ובחודש אוגוסט 2020 (בהתאמה), כי המבקשת עצמה יודעת כי גרסתה לפיה המנכ"ל היה מרוצה מתפקודה והלך עמה יד ביד לאורך כל הדרך "אינה משקפת אמת" ואי שביעות הרצון היא פועל יוצא של תהליך ארוך שנקודה משמעותית בו היתה תגובתה לבג"ץ בה גילתה עמדה לעומתית כלפי עובדי המשרד.

בהקשר זה מצא בית הדין האזורי ממש בטענות על יחסי האנוש של המבקשת מול העובדים האחרים במשרד.

בית הדין סבר, בין היתר נוכח יחסי האנוש הבעייתיים לשיטת המשרד והעובדה שאף המנכ"לית החדשה התנגדה לחזרת המבקשת לעבודתה, כי "בסופו של דבר, כפיית יחסי עבודה לא תועיל לא לשיקום היחסים ולא לעבודה פוריה, בתנאים שכאלה". בית הדין הוסיף והתייחס בין היתר גם לעובדה שבמועד הגשת הבקשה למתן צו מניעה כבר חלפו כשלושה חודשים מסיום העבודה בפועל.

משכך קבע בית הדין כי "מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת מתן הצו שכן השבתה לעבודה אינה נדמית ככזו שתאפשר יחסי עבודה תקינים ופוריים לטובת מי מהצדדים" וכי "בשקלול שבין מאזן הנוחות שאינו נוטה לטובת המבקשת, ועילת התביעה שבשלב זה יאמר לגביה כי משקלה אינו מובהק דיו – לא מצאנו להיעתר לבקשה". בקשת רשות הערעור מתמקדת בהליכי הפיטורים.

דיון והכרעה לאחר בחינת בקשת רשות הערעור, החלטת בית הדין האזורי ועיון בחומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי חרף טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור הראויות לדיון בהליך העיקרי יש לדחות את בקשת רשות הערעור אף מבלי להידרש לעמדת המשיבה.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

בע"ע 419/07 מדינת ישראל, משרד המסחר והתעשייה נ' יעל חן (, 3.11.2008), קבע כב' בית הדין הארצי כי לא בנקל יפסוק בית הדין פיצוי בגין עוגמת נפש, וכדבריו: "ככלל, הלכה היא כי פיצוי בגין עגמת נפש 'לא יינתן כדבר שבשיגרה אלא במקרים הקיצוניים'. כי יש לבחון את טיב הפגיעה בעובד וחומרתה ביחס 'להוראות החקיקה בנוגע לשעור הפצוי ללא הוכחת נזק' וביחס למיתחם גובה הפצוי שנפסק ברכיב זה, במסגרת שיקול דעתו של בית הדין בקביעת פיצוי על נזק שאינו ממוני, שלא במסגרת הוראות חקיקה מיוחדות...". בעניינינו, לא מצאנו כי היתקיימו התנאים המצדיקים פסיקת פיצוי נפרד בשל עוגמת נפש ודין טענה זו - להדחות.

לאחר שקילת הדברים, אנו סבורים שאין לקבל את טענות התובע בעיניין זה. בבקשה מיום 14.4.2019 ביקש התובע מתן "צו מניעה זמני/אירעי במעמד צד אחד כנגד ביצוע שימוע לפני פיטורין של המבקש ו/או המשך העסקתו אצל המשיבה 1 ובאותם תנאים שנקבעו במועד קבלתו לעבודה". כאמור, לאחר דיון בבקשה, לא ניתן הצוו המבוקש והצדדים הסכימו לפנות לגישור בניסיון לייתר את המחלוקות בינים, אולם הגישור לא צלח, וניתן צו להגשת תצהירים לאחר סיום ההליכים המקדמיים.

...

לאחר שקילת הדברים, אנו סבורים שאין לקבל את טענות התובע בעניין זה. בבקשה מיום 14.4.2019 ביקש התובע מתן "צו מניעה זמני/ארעי במעמד צד אחד כנגד ביצוע שימוע לפני פיטורין של המבקש ו/או המשך העסקתו אצל המשיבה 1 ובאותם תנאים שנקבעו במועד קבלתו לעבודה". כאמור, לאחר דיון בבקשה, לא ניתן הצו המבוקש והצדדים הסכימו לפנות לגישור בניסיון לייתר את המחלוקות בינים, אולם הגישור לא צלח, וניתן צו להגשת תצהירים לאחר סיום ההליכים המקדמיים.

למעלה מן הצריך, נציין שאף לגופו של עניין אין אנו סבורים שיש לקבל את טענות התובע, ודינן להידחות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין: הפרשי שכר בסך של 26,500 ₪.

השתלשלות ההליכים ביום 30.5.18 הגיש התובע את תביעתו וכן בקשה לצוו מניעה זמני כנגד פיטוריו.

עוד טוען התובע כי לא היו טעמים עניינים ומוצדקים לפיטורים ולא נשקלו כל חלופות על אף שנות עבודתו הממושכות במועצה; שנית, הליך פיטוריו לא נעשה כדין, שכן לא נערכה שיחת התראה על אף שבישיבת המועצה מחודש 3/18 הוחלט כי הנתבע יזמן את התובע לתיאום ציפיות ובירור טענות.

] בסיום ישיבת השימוע לא התקבלה החלטה על פיטורי התובע, אלא מר חדד ביקש לבדוק את טענות התובע: "...אני מבקש שהנושאים יבדקו ע"י עו"ד אשר דל. אם הטענות שלו מוצדקות צריך להתייחס גם לזה. אחרי הבדיקות נקבל החלטה".[footnoteRef:8] בסוף ישיבת השימוע הוחלט כי עו"ד דל ורו"ח בכית יבחנו את תגובתו של התובע ויגישו למועצה היתייחסות מפורטת, ורק לאחר מכן תקבל המועצה החלטה.

...

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, ועל המועצה לערוך חישוב של הפרשי הפנסיה, החל מסיום עבודתו של התובע ועד למועד התשלום בפועל, לפי ההוראות בהסכם האישי ובהתאם למשכורת הקובעת ביחס לכל אחת מהתקופות.

כמו כן, התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה, ואנו קובעים כי הסכומים הבאים היוו חריגות בשכר: הפרשי שכר משולב בסך 115,134 ₪ תוספת ממלא מקום בסך 147,030 ₪ החזר הוצאות רכב בסך 4,788 ₪ החזר דמי כלכלה בסך 23,555 ₪ שעות כוננות בסך 39,167 ₪.

במצב דברים זה, ישלם התובע הוצאות שכ"ט עו"ד לנתבע בסך 7,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד למועצה בסך 7,000 ₪.

ביום 05.02.20 הגישה התובעת בקשה לצוו מניעה זמני כנגד פיטוריה, ובמקביל – כתב תביעה לקבלת צו עשה.

צודקת הנתבעת, כי מבחינה משפטית, דרך המלך בתביעה של פיטורים שלא כדין היא תביעה לקבלת סעד כספי ולא של אכיפה, והדבר עולה בקנה אחד עם ההלכה הנוהגת (ע"ע 198/05 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' אלכסנדר וולוביץ ואח' (28.03.05).

...

מכאן, שאני מקבל את טענת הנתבעת, שלא נסתרה, כי בנסיבות שנוצרו, שוב לא נותרה ברירה אלא להודיע לתובעת על סיום העסקתה בנתבעת.

אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

מתוך התחשבות במצבה ובגילה של התובעת, החלטתי לפסוק הוצאות על הצד הנמוך, ואני מחייב אותה בהשתתפות בהוצאות הנתבעת בגין ניהול ההליך בסך 5,000 ₪, לתשלום בתוך 30 יום מהיום.