בקשה לצו מניעה זמני נגד פיטורי קלדנית בבית משפט

ההליכים המשפטיים הבקשה לסעד זמני ביום 26.1.2016 הגישה התובעת בקשה למתן צו למניעת פיטוריה ולהורות על המשך התמחותה אצל הרשמת בולוס-עוואד.

] בעיניין סוויסה[footnoteRef:78] קבע בית הדין הארצי כי "החשיבות בחשיפת השחיתות ובהענקת גיבוי חברתי ומשפטי לחושפי מעשי השחיתות נובעת מן האיום הטבוע בתופעת השחיתות עצמה, אשר מכרסמת בערכי הנאמנות והסולידריות מבחינה תרבותית וחינוכית וגורמת לשחיקה במוטיבציה של הפרט לתרום לחברה. ללא 'מתריעים בשער' החושפים מעשי שחיתות, קשה יהיה להאבק נגד השחיתות". [78: ע"ע (ארצי) 17365-11-11 סוויסה – עריית יהוד, (5.3.2014) (להלן: עניין סוויסה); ראו גם: ע"ע (ארצי) 1504/04 אבין – מכבי שירותי בריאות, (8.3.2005); ער"מ 1430/05 תירם – עריית תל אביב, (7.11.2005).

ובלשונו של בית הדין הארצי בעיניין רותם: "יש להבחין בין טענה בדבר חשיפת שחיתות וההגנות שבחוק מפי היתנכלות לעובד ופגיעה בו ובתנאי עבודתו בשל חשיפת שחיתויות, לבין החלטות ענייניות של המעביד במסגרת הפררוגטיבה הניהולית הנתונה לו. חוק הגנה על עובדים לא נועד למנוע בירור עינייני של טענות בדבר ליקויים בתפקודו של עובד, לרבות יחסי אנוש גרועים. בה במידה, טענה שמעלה עובד בדבר חשיפת שחיתויות במקום העבודה, אין די בה, כשלעצמה, כדי לשמש לו חליפת מגן מפני בירור טענות המעסיק על תיפקודו בעבודה, בהנתן וקבלת ההחלטה נידרשת בנסיבות המקרה. כך, גם בפסק הדין בעיניין פלצמן בל עמד בית המשפט העליון על כך שיש להמנע '... ממתן 'חסינות' מפיטורין למועסק שהתלונן על הממונה עליו, מקום שקיימים שיקולים אובייקטיביים מוצדקים להפסקת עבודתו, או מקום שתלונתו הוגשה בחוסר תום לב, או לא הייתה תלונת אמת. יש להישמר מהפיכת מכשיר התלונה לאמצעי שנועד למנוע פיטורין מוצדקים וכפיית מעסיקים להמשיך ולהעסיק מועסקים חרף אי התאמתם לתפקידם' ". בסעיף 3 לחוק נקבעו הסעדים שיינתנו לעובד שהתנכלו אליו בשל הגשת תלונה.

העובדה שהתובעת התעמתה בתוך פרק זמן קצר עם גורמים בדרגים שונים בלישכת ההוצאה לפועל ובבית משפט השלום - המזכיר הראשי, מנהל הלישכה (מר חוסיין), הקלדנית, המאבטחים וקצין המתקן, מצביעה על היתנהלותה הבעייתית.

...

כמו כן, אף אם היינו סבורים שהמסמכים כוללים תלונות או הערות שליליות על התובעת (ולא כך אנו סוברים!) לא מצאנו שמדובר במסמכים שהוכנסו בטעות או בחוסר תום לב לתיק האישי ולכן לא מדובר במקרה חריג שבו יש להורות על הוצאתם מהתיק.

בנסיבות אלה, תביעת התובעת להוצאת המסמכים מתיקה האישי – נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית.

השופטת אביטל רימון-קפלן לפני בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים מיום 25.5.14 (השופט **** גולדברג, גב' שרה פנסו ומר תמיר ברשד; סע"ש 25845-05-14), שבה נדחתה עתירת המבקשת למתן צו מניעה זמני לפני הגשת תביעה, אשר יורה למשיבה להמנע מפיטוריה של המבקשת מעבודתה כקלדנית בבית המשפט השלום בירושלים.

ביום 15.5.14 הגישה המבקשת את בקשתה למתן צו מניעה זמני כנגד פיטוריה, לפני הגשת תביעה.

לאור קביעתו כי הבקשה אינה מצביעה על סכויי תביעה, קבע בית הדין כי הוא אינו נידרש לבחינת "מאזן הנוחות" שבין הצדדים, אך למעלה מן הצריך ציין כי על אף שמקובלת עליו טענת המבקשת בדבר הנזק הרב שייגרם לה אם לא יינתן לה צו כמבוקש ולבסוף תיתקבל תביעה עיקרית שתגיש (גם אם מדובר בנזק שבחלקו ניתן לפצוי בכסף), הרי שגם ניזקה של מערכת בתי המשפט מהמשך שרותה של קלדנית בעלת היתנהגות בעייתית כשל המבקשת, במהלך ההיתדיינות המשפט - אינו מבוטל.

...

בנסיבות המקרה שבנדון, נחה דעתי כי החלטת בית הדין האזורי מנומקת ומבוססת היטב בממצאים העובדתיים הלכאוריים ובמסקנות המשפטיות, כנדרש בהליך של סעד זמני, ואף מעבר לכך.

אי לכך, אינני נעתרת לבקשה לרשות ערעור.

סוף דבר- אשר על כן, הבקשה להוספת ראיות והבקשה לרשות ערעור – נדחות.

המבקשת, גב' אורית פרג, הגישה בקשה זו, בה היא עותרת לצוו מניעה זמני אשר יורה למשיבה להמנע מפיטוריה מעבודתה כקלדנית בבית משפט השלום בירושלים.

אכן, במכתבו של מר בוטבול לסמנכ"ל בכיר פקוח בקרה ותאום בהנהלת בתי המשפט מיום 8.2.12, טען מר בוטבול כי מאז בחירתה של המבקשת היא מציגה את עצמה כחברת ועד ופועלת בכוחניות רבה תוך היתעלמות מסדרי מנהל של בית המשפט, וכי מאז שנבחרה כנציגת הקלדניות היא "איבדה את הצפון, את כל הריסונים, מיתעלמת מהוראות, מתנהגת בהתנשאות ובבוטות כאילו הפכה למנהלת של כל בתי המשפט", ובקש כי יינקטו נגדה אמצעי משמעת.

...

כאמור, הגענו למסקנה כי קיימים תימוכין מלאים לאמור בהמלצה לפיטורי המבקשת, לפיו: "על אף ההזדמנויות הרבות שקיבלה העובדת במהלך שירותה המשיכה לאורך כל הדרך להתנהג התנהגות שאינה הולמת הראויה לעובד מדינה וניתן ללמוד שמדובר בעובדת שלצערנו לא הסתגלה להשתלב ולסגל לעצמה ערכים הנדרשים מעובד בשירות בכלל ובמערכת המשפט בפרט". מקובלת עלינו עמדת המשיבה כי הבקשה אינה מצביעה על סיכויי זכייה של המבקשת בתביעה עיקרית, לו תוגש כזו בעילות המנויות בבקשה.

סוף דבר אשר על כל אלה החלטנו לדחות את הבקשה.

הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪.

ב- 13/8/2003 הגישו התובעות עם גננות נוספות שפוטרו עימן בקשה לבית הדין האיזורי בת"א (עב' 5646/03) למתן צו שימנע פיטוריהן.

בקשה מכוח פקודת בזיון בית המשפט הוגשה על ידי התובעות ביום 16/1/2008 וזאת בגין אי שיבוצן ואי תשלום שכרן.

בין לבין בשל עומס רב בהקלדות והיעדר קלדנות – התעכבה הוצאת פסה"ד. סילוק על הסף הנתבעת טוענת כי יש לסלק את התביעה על הסף שכן פס"ד המשלים בתיק בוסי סתם את הגולל על תביעת התובעות לשנים 2003-2009, מרגע שפסק ביה"ד במסגרת פסה"ד המשלים את הפרישי השכר לשנים 2003-2009 בהתאם לשעור 100% השכר שהיה קבוע ב- 8/2003 הרי שממילא קיבלו התובעות את מלא הסעד הנתבע בתיק זה, העילה אינה קיימת ואין ליתן הכרעה כפולה להפרשי השכר לאותן השנים שהוכרעו (ס' 14-15 לסיכומים); בתביעה בתיק בוסי לא נתבקש פיצול סעדים; הטענות כי הנתבעת הפרה צוי שיבוץ / צוים כספיים/ היתנכלות- נטענו במסגרת תיק בוסי ונידונו ועסקינן במיחזור טענות במטרה לקבל עוד מאות אלפי ₪ (ס' 17-18 לסיכומים); בסיכומי התשובה טענו התובעות כי שכר 8/2003 של התובעות אינו זהה לשכר עובדי הוראה בשנים 2003-2009 אלא נמוך ממנו ומכאן הטענה שקבלו מלא תביעתן בתיק בוסי- מופרכת ומטעה במכוון; בתיק בוסי נקבע כי לתובעות עילת תביעה חדשה להפרשי שכר אשר צריכה להתברר בתביעה נפרדת, הראיות והטענות שם לא רלוואנטיות לכאן מה גם שאין להתיר הגשתן בשלב הסיכומים; הטענות לגבי קביעת בג"צ הזויות משנדחתה עתירת הנתבעת; הטענה לפיצול סעדים היא הרחבת חזית אסורה מה גם שלגופא- יש לדחותה; הטענות לסילוק על הסף נטענו לראשונה בסיכומים ואין להן זכר בכתב ההגנה ובבקשה לסילוק על הסף שהגיש הנתבע 2 ושנדחתה; טענת היתיישנות הפצוי בגין הפרת חוק ההסכמים הקבוציים נזנחה בסיכומי הנתבעת, מה גם שמדובר בהתנכלות מתמשכת כלפי התובעות שהתקיימה בסמוך להגשת התביעה; טענת ההיתנכלות התובעות הקימו את ארגון גננות חרדיות ביחד עם גננות נוספות ומשמשות מאז הקמתו כחברות הנהלת האירגון; לטענתן הנתבעת היתנכלה להן על רקע פעילותן – בנגוד לס' 33י' לחוק הסכמים קבוציים; הנתבעת החליטה לסיים העסקתן על מנת להביא לסיום פעילותו של האירגון; מר ביננפלד (מנהל הנתבעת) הודיע לתובעות במהלך פגישת מו"מ ביום 15/8/2007 כי אינו מכיר באירגון וכי מוכן לשלם קנסות בגין בזיון ביה"ד ולא להעסיקן; בפגישה שהתקיימה ביום 28/8/2007 הודיע כי התובעות יעבדו ברשת "על גופתי המתה" וכך עשה (ס' 28 לסיכומים): בהתייחס לבוסי- נטען כי בסוף 8/2007 הנתבעת ביקשה מהמועצה המקומית באר יעקב שתוף פעולה בהחלפתה, אחרת לא תיפתח שנת הלימודים, נוכח סרוב המועצה הודע לבוסי ימים ספורים לפני פתיחת השנה על סגירת הגן וזאת, על אף שהגן היה ריווחי, מלא ובוסי נחשבה גננת מקצועית ומוערכת; סגירת הגן היתה פורמלית בלבד- בפועל הגן היה פעיל והמטרה היתה להעביר הבעלות בו לגורם אחר; הנתבעת פעלה לסגירת סמל הגן במשרד החינוך ובהמשך עברה הבעלות למועצה והוא מופעל על ידה עד היום; הגן נילקח מבוסי באופן משפיל ופוגעני, הרשת לא טירחה לעדכן את בוסי על המהלכים שעליהם שמעה באקראי מגורמים במועצה; לאחר העברת הבעלות- הנתבעת לא מסרה שיבוץ חלופי לבוסי שכן מטרתה היתה להפטר מבוסי שהעזה להתקומם כנגד גזירות הנתבעת ולפעול למען ציבור הגננות; בהתייחס לקליין- בימים הראשונים של שנה"ל תשס"ח הודיעה הנתבעת לחלק מהורי הילדים שבגן, כי הנתבעת מסירה חסותה מהגן; הגן היה ריווחי ומלא "וכמו גנה של הגב' בוסי קיבל כסף או שווה כסף מעירית רחובות וממוסדות קרעשטנף בתוכם הנו ממוקם" (ס' 20 לכתב הגנה); סמל הגן ניסגר ב- 11/2007 ועד תום שנה"ל נותר הגן ללא סמל למרות שלמדו בו ילדי חובה הזכאים לתקצוב משרד החינוך; מתוך תחושת אחריות כלפי הילדים נאלצה קליין לעבוד שנה שלמה ללא שכר ותקציבים; הנתבעת לא הודיעה לקליין על כוונתה לסגור הגן ולא הציעה לה שיבוץ חלופי שכן כל מטרתה היתה להפטר ממנה; הגנים של בוסי וקליין לא היו ברשימת הגנים העתידיים להסגר; אף הנתבעת שלחה דרישות תשלום להורי התלמידים בגין תשס"ח בחודש 8/2007; סגירת הגנים בוצעה כדי להתנקם בהן בשל פעילותן להקמת האירגון וכדי להביא לסיום פעילות האירגון בהיות התובעות הרוח החיה בו; סגירת הגנים בוצעה על ידי מר ביננפלד ששם לו למטרה להביא לסיום העסקת התובעות, הוא שלח מכתבים, נפגש עם מוסדות, פעל במשרד החינוך לסגירת סמל הגן וכו'; התובעות נחשבו גננות מוערכות וטובות ועד להובלת התארגנות הגננות, מסוף 5/2007, לא העלתה הנתבעת כל טענה באשר לתפקודן של התובעות או כוונה לסגירת גניהן; החל מ- 1/9/2007 לא שילמה הנתבעת שכר לתובעות והודיעה להן כי אינה רואה בתובעות עובדות הנתבעת; הנתבעת לא זימנה את התובעות לשימוע לפני פיטורים ולא הודיעה להן על כוונתה לכך; פניותיהן לנתבעת בדרישה לשבצן בגנים חדשים (מיום 31/5/2009 ו- 5/8/2009 ) נותרו ללא מענה; על רקע פעילותן – הנתבעת הפיצה שמועות כלפי התובעות כנשים שמפירות הוראות רבנים (ההודעה פורסמה בעיתונות חרדית בהודעה מטעם הנתבעת) ופגעה בשמן הטוב; נגרמה לתובעות עוגמת נפש רבה ופגיעה אישית; התובעות איבדו את מקום עבודתן שגרם להן סיפוק רב ואת פרנסתן אך הן המשיכו לפעול במסגרת הנהלת ארגון גננות חרדיות, קיימו הפגנות, פנו לאנשי ציבור, וניהלו הליכים משפטיים כנגד פגיעות של הרשת בגננות; היתנהלות הרשת כלפי התובעות פגעה בהתארגנות והיקשתה על פעילותו שכן הגננות שהועסקו בגן חששו לפעול בגלוי נגד הנתבעת ואף סירבו הגננות שהצטרפו לאירגון למסור שמותיהן מחשש שתתנקם בהן כפי שעשתה לתובעות; לטענתן, בהחלטות ופסה"ד החלקי נקבע כי לא היה בסיס לפיטורי התובעות, נדחתה הטענה כי היה מקום לפטר את התובעות במסגרת תוכנית ההבראה בשנת 2007, נדחתה טענת הנתבעת כי התובעות נטשו עבודתן, נדחתה טענת הנתבעת כי התובעות סירבו לקבלת שיבוץ, לעניין הבקשה להתיר פיטורים לקראת שנת תשס"ח- נקבע כי אף אחד מהגנים אינו עומד להיסגר.

משההסתבר להן כי גזירת הפיטורים לא הועברה מעל ראשן, עתרה קבוצת גננות ותיקות לבית הדין בתביעה ובבקשה למתן סעד זמני לביטול פיטוריהן ולמניעת ההפחתות בשכרן (הוא תיק בוסי הנזכר).

...

משכך, אין כל מקום כי נדרש להכרעה בעניין זה. לעניין רכיב התביעה תשלום זכויות פנסיונית (ביטוח מנהלים וקרן השתלמות) ולתביעות לזכויות נלוות – אף כאן, בפס"ד המשלים נקבע כי "ככל שהנתבעת לא השלימה את הפרשות המעביד לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות ביחס לתובעות, לרבות מרכיב פיצויי הפיטורים ביחס לכל שנות עבודתן וביחס לכל רכיבי השכר כמקובל במוסדות החינוך הרשמיים עליה לעשות כך ללא דיחוי......" נוכח האמור אנו סבורים כי משפסק הדין קבע כי יש הצדקה להחזרתן לעבודה, היינו עובדות המה, ובפס"ד המשלים אף הוכרע עניין תביעתן ברכיבי בטוחי מנהלים וקרן השתלמות, וכן זכויות נלוות, ביגוד, מענק יובל ודמי הבראה, הוא הדין לתביעה שבכאן ואין כל מקום להתערבותנו בהליך דנא, ומה שהוכרע בפס"ד המשלים לעניין זה – הוכרע! עתירת התובעות לפיצוי עונשי בגין הפרת תום לב, עוגמת נפש והפרת צווי בית הדין בסך 100,000 ש"ח לכל תובעת וכן פיצוי בגין הפגיעה בכבודן ועוגמת נפש – נדחות משדחינו את תביעת התובעות בעניין ההתנכלות, ומשעילתם לא הוכחה.

סיכום התביעה דנא נדחית.

באשר להוצאות: סבורים אנו כי בנסיבות ניהול ההליך וריבוי ההליכים, כמו גם "נפח" ומשך ההליך, שצמח שלא לצורך ולאור תוצאת ההליך – על כ"א מהתובעות לשלם לנתבעת סך 10,000 ₪, סכום שישולם בתוך 30 יום אחרת ישא ה"ה וריבית כחוק מקבלת פסה"ד ועד לתשלום בפועל.

השופט רועי פוליאק בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי חיפה (השופטת איריס רש ונציגי הציבור מר אלי עשור שעבין וגב' דליה שפירא; סע"ש 33232-03-21) מיום 26.3.2021, לפיה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני אשר יורה למשיבה להמנע משינוי לרעה בתנאי העסקתה, לרבות הוצאתה לחופשה כפויה ללא תשלום, עקב סרובה "להישתתף בנסוי לחיסון כנגד נגיף הקורונה, ולבצע בדיקות פולשניות תכופות". רקע והחלטת בית הדין האיזורי המבקשת היא קופאית באחד מסניפי המשיבה, חברה ציבורית המפעילה רשת קמעונאית לשיווק מזון ולמוצרי צריכה נוספים, בחיפה.

עוד ניתן משקל רב להודעה המשותפת של יו"ר נשיאות המיגזר העיסקי בישראל ויו"ר הסתדרות העובדים החדשה מיום 23.2.2021 (להלן – ההודעה המשותפת), אשר המשיבה פעלה בהתאם להמלצות הכלולות בה, ולמכתבה של יו"ר ועד העובדים הארצי במשיבה לפיו דרישת ההנהלה מקובלת על ועד העובדים "מתוך ראיית האנטרס של כלל ציבור העובדים בחברה, והצורך לשמור על בריאות העובדים ומשפחותיהם כמו גם על בריאותם של מיליוני לקוחות שופרסל שבאים עמנו במגע ... [ו]תואמת את עמדת ההסתדרות ואת המלצות ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות". בית הדין האיזורי קבע איפוא כדלקמן: "החלטת המשיבה, שכאמור התקבלה בהסכמת נציגות העובדים, היא החלטה מידתית וסבירה הבנויה ממדרג של חלופות על מנת לאפשר את המשך העבודה של העובדים שאינם מחוסנים. ההחלטה אינה מונעת מעובדים המסרבים להתחסן מכל סיבה שהיא ו/או ממנועי חיסון לעבוד. עובדים שאינם מחוסנים רשאים להציג בדיקת קורונה שלילית כל 72 שעות ורק עובד שמסרב להציג בדיקת קורונה שלילית ובהיעדר אפשרות להעסיקו מהבית או במקום מבודד, העובד ינצל את ימי חופשתו הצבורים ובהיעדר יתרת חופשה יצא בהסכמה לחופשה ללא תשלום ורק בהיעדר הסכמה ובאין אפשרות אחרת, ייפתח הליך פיטורים. במהלך הדיון בדקנו עם הצדדים, האם ניתן לשבץ את המבקשת בתפקיד חלופי אחר שאינו כרוך במגע עם לקוחות, עובדים או ספקים. המבקשת טענה שהיא יכולה למלא תפקיד של קלדנית במחסן ואולם התברר כי אין מדובר במקום מבודד. בתפקיד זה אמנם אין מגע עם לקוחות ואולם קיים מגע שוטף עם ספקים ועובדים אחרים". באשר למאזן הנוחות נקבע כי: "בשלב זה, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבה. על פי המידע הרפואי המקובל, נכון לעת הזו, יעילות החיסון במניעת הדבקה הנה גבוהה ואולם אינה מוחלטת, כך שעדיין קיים סיכון שמתחסנים ידבקו מלא מחוסנים ויחלו בקורונה, כך שהמשך עבודתה של המבקשת כקופאית, ללא הצגת בדיקת קורונה עדכנית כל 72 שעות חושפת את הלקוחות ואת העובדים לסכנת הדבקה ותחלואה.

הבקשה למתן צו מניעה זמני נדחתה איפוא והמבקשת חויבה בתשלום הוצאות משפט למשיבה בסכום של 2,000 ש"ח. בקשת רשות העירעור במוקד בקשת רשות העירעור הארוכה והמפורטת שהגישה המבקשת, עומדת הטענה לפיה אין לפגוע בזכות יסוד באמצעות "רגולציה וולונטרית" של מעסיקים המובילים "לכפיית התחסנות על עובדיהם תוך נקיטת צעדים פוגעניים ומרחיקי לכת כנגד מי שמסרב להישתתף בחיסון הניסיוני, בין אם מסיבות רפואיות ובין אם מסיבות אידאולוגיות". המבקשת טוענת כי לפגיעה בזכויות היסוד המוקנות לה לכבוד, לעיסוק, לשויון ולמניעת אפליה אין כל הסמיכה בחוק והיא בטלה מעיקרא.

ערכאת העירעור תתערב בהחלטה במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן בלבד (בר"ע (ארצי) 23207-02-14 פיאטיגורסקי – כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (12.2.2014)), בהם שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה מתוך טעות של הדין או העובדות (דב"ע (ארצי) נה/3-247 המרכז הרפואי שערי צדק – ד"ר פרט, פד"ע כט 244, 254 (1995)), כאשר על המבקש מוטל לשכנע את בית המשפט בדוחק הנסיבות שיש בו כדי להצדיק את ההתערבות המוקדמת (רע"א  5240/92‏ ‎ חלמיש חברה ממשלתית עירונית בע"מ ‎ ‎נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ (17.12.1992)).

בשלב זה, כל שהונח בפני בית הדין האיזורי בהליך הזמני, בו ויתרו הצדדים על חקירות, היו תצהירי המבקשת ונציג המשיבה וכן חוות דעת בר אילן העוסקת בשאלת "הסבירות הרפואית והאתית" לפיטורי עובד עקב סרוב להתחסן, שאינה השאלה הנבחנת בהליך המשפטי, ושבתחילתה מודה המומחה, בהגינותו, כי "הח"מ ממליץ בכל פה על החיסון נגד קורונה וגם עודד מטופלים רבים לעשות כן. מתחילת המגפה מעורב אני במאמצים לבלימתה, וחשוף אני לאין ספור מקרים של תחלואה, הכוללת מקרים קשים וטרגיים". חוות דעת בר אילן התייחסה במישרין לחוות הדעת המקצועית של הממונה על בריאות הציבור במשרד הבריאות, אשר מסקנותיה החד משמעיות צוינו בעיניין אבישי ואשר צוין בה כי "סיכון מוגבר לתחלואה עם הדבקה נרחבת זוהה במקומות עבודה המאופיינים בריבוי מגעים במקומות עבודה (עמיתים, מטפלים, לקוחות), שהייה ממושכת משותפת [ו]עבודה בחללים סגורים" כמתחייב מעבודת המשיבה.

...

כמו כן טוענת המבקשת לקיומה של הפליה בין עובדים מחוסנים לבין עובדים לא מחוסנים אשר לגישתה "'דמם הותר' ודינם כמצורע עד אשר לא יוכיחו אחרת". דיון והכרעה לאחר בחינת הבקשה לרשות הערעור, החלטת בית הדין האזורי וחומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה לפיה חרף חשיבותן של הטענות שהעלתה המבקשת יש לדחות את בקשת רשות הערעור, אף ללא צורך בקבלת תשובת המשיבה.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.