מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בקשה לצו מניעה זמני נגד משיכת תוכנית הסדרת גבולות

בהליך בקשות בנייה (בב"נ) שהוגש בשנת 2023 בשלום צפת נפסק כדקלמן:

לבקשה צורף מכתבה של האדריכלית ליזי פנינה אשר מגוללת את שרשרת הפעולות שנעשו בידי המשיבה כדי לקבל היתרים כדין למבנים הזמניים שנמצאים בשימוש המשיבה אל מול אפס המעשה מצד הרשויות המוסמכות בעיניין.
נטען, כי בהתאם לתיקון 101 לחוק, הרי שמבנה אירעי כגון מכולה אשר מצוי בגבולות המיגרש שהנו זמני ושאינו משמש למגורים והצבתו אינו עולה על 120 ימים בשנה אינו טעון היתר.
בסוף הבקשה לביטול צו ההפסקה השפוטי טענה המשיבה, כי גם אם חלילה יתברר שהשימוש נשוא הבקשה אינו חוקי, יש להמשיך את הטיפול לאחר קיום ההילולה תוך מתן אפשרות למשיבה לפעול במיתחם עד להסדרת הרשוי שהחלה בו. בהחלטתי מיום 16.5.2022 קבעתי דיון במעמד הצדדים ביום למחרת.
ביום 17.5.2022 היתקיים דיון בפניי, ולאחר דיון בלתי פורמאלי הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה לפיה יותר השמוש במבנים נשוא הבקשה לצורך משיכת תשתיות בלבד, והפעילות של המשיבה תועתק לשטח שבין המבנים היבילים, והובהר כי מיד לאחר סיום ארוע ההילולה הקרוב ועד לא יאוחר מיום 23.5.2022 שעה 20:00 יופסק כל שימוש ללא היתר במבנים.
על תכליתו של סעיף 212 לחוק לפני התיקון, עמד בית המשפט בע"פ (י-ם) 4588/09 מוחמד חאפז אלדבעאת נגד מדינת ישראל (19.08.2009) (להלן: "ע"פ אלדבעאת"): "ייחודו של סעיף 212 לחוק הִנו באפשרות ליתן את הצוים אף שלא במסגרת גזר-דין, זאת באחת הנסיבות המנויות בסעיפי המשנה שבסעיף 212. מטרתו של צו הריסה ללא הרשעה לפי סעיף 212 לחוק, דומה לתכלית שביסוד הצוים לפי סעיף 205 לחוק, קרי – סילוק המפגע התיכנוני, התאמת הבנייה לתכנית המתאר ומניעת הפקת הנאה מבנייה שבוצעה תוך הפרת החוק." בפסיקה נקבע כי קיימת חשיבות מרובה ואנטרס צבורי מובהק באכיפת דיני התיכנון והבניה וכי דרך כלל האנטרס הצבורי גובר על זה הפרטי, וגם כאשר קיים שהוי במתן הצוו אין להיתחשב בכך (עפ"א (חיפה ) 192/08 הוועדה המקומית לתיכנון ובניה נגד עירית שפרעם (5.10.2008) והאזכורים שם).
" בע"פ 3490/97 אליהו יצחק נגד הוועדה המקומית לתיכנון ובניה כפר-סבא (03.02.1998), הפנה בית המשפט למספר שיקולים צבוריים, שאינם מהוים רשימה ממצה, אותם ניתן לשקול במסגרת בקשה למתן צו הריסה ללא הליך שפוטי, וברע"פ 124/01 זאב ניקר נגד מדינת ישראל (21.02.2022), מנה בית המשפט דוגמאות ספציפיות בהן יינתן צו הריסה ללא הליך פלילי בשל פגיעה באנטרס צבורי: "לעתים השיקולים התומכים במתן צו הריסה עולים בעליל מנסיבות המקרה, והנטל המוטל על המדינה הוא נטל קל מאוד. כך, למשל, בע"פ (ב"ש) 271/75 טייב נ' מדינת ישראל [2] ניתן צו הריסה מכוח סעיף 212 לחוק לגבי דוכן שניבנה ללא היתר שעמד על מדרכה שיועדה לשמש מעבר להולכי רגל, ובע"פ (ת"א) 518/68 יחזקאל נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה מחוז תל-אביב [3] הוצא צו הריסה למבנה שהוקם שלא כדין שעמד בנגוד מוחלט לתכנית הבינוי במקום, כשהמבנה עיכב הקמתו של אולם היתעמלות בבית ספר סמוך. לגבי מבנה זה צוין שם כי אין שמץ סיכוי שאי פעם יינתן היתר. ניתן להעלות על הדעת דוגמאות נוספות שבהן הנטל המוטל על המדינה להראות לכאורה הצדקה להריסה הוא קל עד למאוד, ואולם, בעניינינו המדינה לא הראתה אלא שמדובר בבנייה ישנה בלתי חוקית." על רקע האמור, ולאחר ששקלתי בדבר, מצאתי כי קיים עניין צבורי מיוחד המצדיק את הריסת המבנים.
...
הדברים האמורים מקבלים משנה תוקף על רקע קביעות ביהמ"ש העליון הנוגעות למבנים אחרים שהוקמו ללא היתר במתחם קבר הרשב"י, שם נקבע כי קיים אינטרס מובהק בשמירה על הסדר הציבורי במתחם הקבר, בין היתר לצורך היערכות להילולה הקרובה, כך נקבע ברע"פ 2118/22 הכנסת אורחים נגד מדינת ישראל (28.03.2022): "המבקשת חוזרת ומדגישה בטיעוניה את האופי הציבורי המיוחד של מתחם הקבר והרגישות שבו. על כך אין חולק. אולם אני סבור כי בקשתה מנוגדת – באופן מובהק – לאינטרס הציבורי. משקבעו הערכאות קמא כי המבנים מקימים "סיכון בטיחותי ממשי", ובכך איני רואה להתערב, ודאי שלא במסגרת "גלגול שלישי"; ומשהובהר כי פעילות האכיפה נעשית כחלק מלקחי האסון הנורא שארע, בו קיפחו את חייהם 45 בני אדם; ונוכח האינטרס המובהק בשמירה על הסדר הציבורי במקום, בין היתר לצורך היערכות להילולה העתידה להתקיים בל"ג בעומר הקרוב – קיים בהחלט "עניין ציבורי מיוחד" במתן הצווים שהתבקשו.
בחוות הדעת ההנדסית שצורפה והמתייחסת לחוזק קונסטרוקציית הגג צוין כי קיימים ליקויים בריתוכי קונסטרוקציית הגג כך שנדרש לנקות חלודה, להוסיף אלכסונים בין עמודים לקורות וכי נמצא כי יש לתלות שלט המציין כי אין לאפשר עלייה למעלה משלושה אנשים במדרגות ולתקן חלק מפח מנותק ואלמנטים רופפים אחרים, ולהוסיף זוויות מתחת לפח, כך שבהתאם לאותם מסמכים מדובר במבנים לא בטיחותיים, והשימוש בהם עלול להיות מסוכן.
בנסיבות שתוארו לעיל, ומשדובר בבנייה בלתי חוקית, שנבנתה ללא היתר וללא פיקוח כדין, קיים חשש אינהרנטי ליציבותם ובטיחותם של המבנים שאמורים לשמש גוף חירום והצלה, אני נעתרת לבקשה, ומורה על מתן צו הריסה נגד המבנים נשוא הליך זה. המזכירות תעביר לצדדים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

רקע והשתלשלות העניינים ביסוד התביעה השתלשלות עניינים ארוכה ועניפה, שנמשכה כשני עשורים סביב סוגיית שינוי התב"ע של המיגרש שהנתבעים הקצו לתובע.
מתיישב שהיישוב והחטיבה אישרו את קבלתו, התבקש לחתום על כתב התחייבות שערכה החטיבה אשר מסדיר את זכויות בר הרשות שקבל המתיישב מאת החטיבה ומסדיר את חובותיו של המתיישב כלפי החטיבה.
ביום 27.11.95, ניתן צו מניעה זמני בעיניין מיגרש 324 עד לתום ההליכים בהליך הקודם (צו המניעה – נספח יד' לתצהיר התובע).
למחרת, הודיע אדריכל מטעם המועצה האזורית במכתב ליישוב כי: "עלי להודיע לך בשם ועדת תיכנון ובניה שלתכנית שהוגשה לדיון אין שום סיכוי להמשך התהליך התיכנוני בגלל החיסרון המשמעותי... התכנית לא עונה לדרישת ביטחון של קמ"ט הגמ"ר בעיניין מרווח בין מגורים לבין גבול הישוב שהנו פחות מ 50 מ'" (נספח לד' לתצהיר התובע).
ביום 23.12.97, נשלח מכתב מזכיר היישוב לצדדים בהליך הקודם בו הודיע כי: "הודעתי למר ארמוזה אישית כי מיגרש זה טעון שינו תב"ע וכי הישוב יעשה כל שביכולתו לבצע שינוי זה. הישוב לא ימנע את הבניה במיגרש עד להשלמת שינוי התב"ע אולם תכנית הבניה צריכה לעמוד בתנאי תב"ע 216/3 החלה על גבעון החדשה ולקבל הסכמה עקרונית של ועד הנהלה ושל מחלקת מהנדס המועצה האזורית מטה בנימין. בכללים אלו (לרבות העידר תב"ע) עומדים כל הבונים" (נספח מב' לתצהיר התובע).
המבקשים (מישפחת בניאן) והמשיבים 4 ו- 5 (התובע ורעייתו) מוותרים בזה, כנגד הקצאת המגרשים האמורים, על כל טענה ו/או תביעה שלהם בקשר עם ההמרצה, נושא תיק זה, ובקשר עם ההקצאות הקודמות להסכם פשרה זה. המבקשים (מישפחת בניאן) והמשיב 4 (התובע) מתחייבים בזה לחתום על כל המסמכים הנדרשים, כמקובל בישוב, וכפי שידרש ע"י המשיבה בתוך 30 יום ממועד מתן תוקף של פסק דין להסכם זה, וכי ישלימו בניית ביתם על המגרשים האמורים בתוך 24 חודשים ממועד מתן תוקף של פסק דין להסכם זה. מוצהר ומודגש כי אי עמידת המבקשים (מישפחת בניאן) ו/או המשיב 4 (התובע) בלוח הזמנים הנ"ל מהוה הפרה יסודית של הסכם הפשרה.
מכאן – וללא קשר לשאלה אם הטענות שהפנה התובע לנתבעים לאורך השנים, הן מוצדקות- לתובע נולדה לכל המאוחר, כבר בשנת 99, עילת תביעה קונקרטית והמסכת העובדתית הייתה ידועה לו. נקבע כי: "משמופר החוזה, והצד המקיים מבקש לבטלו או לאוכפו או למנוע התקשרותו של המפר עם אחר, אין עליו להמתין לכל היתרחשות נוספת, ובידו עילת תביעה בשלה" (עניין יופיטר לעיל).
...
בהינתן כל האמור – הנני קובע כי הנתבעים, לא הפרו את הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק בשנת 1998 והיישוב, עמד בחיוב ההשתדלות שנטל על עצמו בהסכם.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין הזה, באיזון הכולל, סבורני שלסכומים אלה יש להוסיף הצמדה בלבד, אולם לא מיום ביצוע התשלום אלא מיום 5.3.99, עת התובע פנה ליישוב במכתב התראה וביקש פיצוי, כאמור לעיל (ראו – מכתב עו"ד סיטון – נספח נט' לתצהיר התובע), והסכום הכולל נכון ליום פסק הדין הוא בסך של 192,158 ₪.
סוף דבר אשר על כן – התביעה נדחית, למעט החזר בסך של 192,158 ₪, שישולם לתובע על ידי הנתבעת 1, תוך 30 יום מהיום.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

בפניי בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבה למשוך תוכנית מספר 254-0333641 להסדרת גבולות בין חלקות 53 ו- 54 בגוש 11376 אשר הופקדה על ידה ובשמה בוועדה המקומית יזרעאלים (להלן: "התוכנית השנייה"), כאשר עניינה הסדרת הגבול שבין משק מישפחת המבקשים למשק שכניהם, מישפחת פיפר.
במסגרת הדיון באותה תוכנית, החליטה ועדת התיכנון הנ"ל כי התוכנית תופקד בכפוף למילוי תנאים שונים ובין היתר בכפוף לחתימה על כתב שיפוי למקרה ותוגש תביעה כנגד הוועדה לפי סעיף 197 לחוק התיכנון והבנייה.
...
מכל הטעמים שפורטו לעיל, לא שוכנעתי כי הבקשה עוברת את דרישות הסף וכן את דרישת קיומן של ראיות לכאורה עד כדי שיינתן סעד זמני.
סוף דבר, אני דוחה את הבקשה לצו מניעה.
המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות הבקשה בסכום כולל של 4,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

על רקע האירועים לעיל, הודיעה המבקשת למשיבה ביום 12.5.2021 על קזוז סך של 398,830 ₪ בתוספת מע"מ, סכום, שאינו שנוי במחלוקת בחשבון הבצוע של חודש מרץ 2021, כנגד הסך של מיליון ₪, שעל המשיבה, לטענת המבקשת, להשיב למבקשת בעקבות הפרת ההסכם.
באשר לסכויי התביעה טוענת המבקשת שלתביעה סכויים גבוהים, שכן המשיבה הפרה את הסכם הפשרה ואף ביצעה כלפי המבקשת עוולות נזיקיות של גזל, הסגת גבול במטלטליו ועשיית עושר ולא במשפט.
המבקשת לא שתפה פעולה עם הליך הבירור וניסתה למשוך את ההליך, מתוך תקווה שהמשיבה תמשיך את העבודות ובסופו של דבר ההכרעה תיתקבל רק לאחר שהעבודות באתר יסתיימו ואז תיוותר המשיבה מול שוקת שבורה, מול חברה ריקה וללא בטוחות לתשלום.
המבקשת השיבה לטענה זאת וציינה כי המדובר בטענה העומדת בסתירה מוחלטת להתחייבויות המשיבה בהסכם, שכן בענף הבניה סטיה מהיתר הבניה תוך כדי ביצוע הפרויקט, והסדרת רשוי השינויים בסוף הפרויקט, במסגרת הליך שנקרא "היתר שינויים" לקראות הוצאת טופס 4, היא עניין סטנדרטי ומקובל, ועל כן ההסכם כולל הוראות מפורשות המחייבות את המשיבה לבצע כל שינוי שניתן לה הוראה לבצע ולהסדיר את השינוי במסגרת תהליך קבלת טופס 4 (ראו סעיפים 2.7 ו- 34.1 להסכם).
אף לעניין האמור, וכעניין של שכל ישר, וכל עוד לא הוכח אחרת, עולה לכאורה כי יש ממש בטענות המשיבה לפיהן לא ניתן היה לבצע חלק מהרכיבים בהסכם, בהיעדר היתרי בניה מאושרים כדין וכי לא ניתן היה למסור את הדירות בזמן בהיעדר טופס 4 (לעניין זה ראו דברי ב"כ המשיבה בעמוד 2 לפרוטוקול שורות 12-7, וכן ראו עדותו של יו"ר המבקשת אשר אישר כי טרם ניתן היתר לתוכנית השינויים חתום על ידי הערייה, וכן אישר כי לא ניתן לקבל טופס 4 מבלי לסיים את היתר השינויים – עמוד 5 שורות 10-4).
כן נקבע שצו עשה זמני יינתן במשורה במקרים בהם הוכח כי התערבותו של בית המשפט היא חיונית כדי למנוע תוצאה קשה ביותר כאשר לא קיים למבקש הצוו סעד אחר שפגיעתו תהיה קטנה יותר [רע"א 7396/16 גרין נט מחזור וטפול בפסולת בע"מ נ' עריית ירושלים (22.11.2016)].
...
סוף דבר הבקשה לסעדים זמניים נדחית.
נוכח החלטתי לעיל ישקלו הצדדים פניה למומחה, אשר ייתכן ותייתר המשך ההליכים בתיק הנדון.
המבקשת תשלם הוצאות הבקשה בסך של 18,000 ₪.

בהליך תמ"ש (תמ"ש) שהוגש בשנת 2021 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

( החלטה מיום 8.7.2014 בבקשה מס' ביום 3.7.2018 התובעת הגישה נגד האם את התובענה הכספית בגין דמי השכירות .
]( 9.1.2012 ); בע"מ 329/15 פלוני נ' פלוני ( 25.2.2015 ) תאום הפגישה עם הנוטריון בגרמניה אין חולק, כי המנוח ביקש לתאם לו פגישה עם נוטריון בגרמניה, אלא שהאלמנה טוענת, כי להערכתה הפגישה נועדה לעריכת צוואה שתסדיר את הורשת הדירה לה (ס' 20 לתצהיר התובעת), ואילו האם טוענת, כי הפגישה נועדה על מנת להבטיח ולהסדיר את העברת מחצית הזכויות בדירה על שמה (עמ' 225 , ש' 25 ; עמ' 226 , ש' 2-3 ; עמ' .
שנית, לטענת האלמנה המנוח חתם על ייפוי כח בלתי חוזר וטופס משיכת כספים מקרן הישתלמות (ס' 21 לתצהיר התובעת; ת/ -19 ת/ 20 ; עמ' 58 , ש' 5-2 ), לכאורה המנוח דאג לסדר את ענייניו ולהבטיח את אישתו וילדיו אחרי לכתו, שאז שוב מתעוררת השאלה מדוע היה צורך דחוף לקיים פגישה עם נוטריון במיוחד בהיתחשב במצבו של המנוח .
הסמיכות מעידה כי אין זה עניין ש"התבשל" אצל הנתבעת ונרקמה אצלה איזה שהיא תכנית או מזימה לגזול את ירושת בנה, אלא דרישה לגיטימית להסדיר את זכויותיה שלה, כפי שסוכם עם בנה המנוח.
( נושא השכירויות (עמ' 95 , ש' 5) וגבתה לידיה את מלוא שכה"ד (עמ' 103 , ש' בניסיון להסביר מצב דברים זה, העלתה האלמנה מספר הסברים שונים: האחד- הדבר נעשה הואיל והיא לא יכלה לנסוע לישראל לאחר שסברה בטעות כי כניסתה לגבולות הארץ אסורה (סעיף 29 לתצהיר התובעת; עמ' 95 , ש' 13-16 ).
חזקה כי עו"ד המייצגים נתנו לאלמנה את הייעוץ המשפטי המיטבי, וברי כי אין מניעה למנות מנהל עזבון זמני קודם להסדרת הרישום או קודם להוצאת צו ירושה/צו קיום צוואה.
...
סוף דבר אשר על כן, אני מורה כדלקמן: התביעה למתן פסק דין הצהרתי בתמ"ש 57385-01-19 – מתקבלת, אני נעתרת לסעד ההצהרתי המבוקש ומצהירה כי התובעת, גב' מ.פ, זכאית להירשם כבעלת מחצית הזכויות בדירה תחת המנוח.
הנתבעת תשלם לידי התובעים מחצית מתקבולי שכ"ד שהתקבלו בידיה בתקופה ממועד פטירת 10.1.2016 (ר' – המנוח ועד להגשת התביעה, למעט בגין התקופה 15.12.2015 .
( סעיפים 130-129 התובעים ישלמו לידי הנתבעת הוצאות משפט בסך של 35,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו