בכתב התביעה העקרי, עתר המבקש לחייב את המשיבה להשיב לו את הסכומים ששילם כדמי שכירות, להחזיר לו את השיקים והערבויות שמסר לה, ולפצותו על הנזקים שנגרמו לו. במסגרת הבקשה שלפניי, עתר המבקש למתן צו מניעה שימנע את מימוש הערבות הבנקאית עד להכרעה בתביעה.
אין צריך לומר, כי בבקשה למתן צו מניעה זמני, על בית המשפט להדרש לסכויי התביעה ולמאזן הנוחות, תוך איזון בין שני שיקולים אלו, ומתן הדעת לשיקולים נוספים אשר הוכרו בפסיקה כרלוונטיים ומשפיעים על החלטה זו.
בעניינינו, מבלי לקבוע מסמרות, נראה כי המבקש הניח תשתית לכאורית מבוססת דיה לטענתו כי עובר לחתימת הסכם שכירות המשנה, לא גולה לו מידע רלוואנטי שהיה על משיבה לגלותו, ואף הונחה תשתית לטענה כי הסכם השכירות הראשי, שמכוחו השכירה המשיבה למבקש את הנכס ברח' יקואל 6, בשכירות משנה, אינו בתוקף.
...
דיון והכרעה
דין הבקשה להידחות, כפי שאפרט בקצרה מייד.
במצב דברים זה, בהינתן קיומה של מחלוקת חוזית, הרי שגם מטעמים של מדיניות משפטית של מתן תוקף לערבות הבנקאית האוטונומית, יש לדחות את הבקשה.
לשון אחר, וגם אם ניתן לתהות ביחס להיבט זה או אחר של התנהלות המשיבה, לא שוכנעתי, כי מתקיימות נסיבות המקימות את איזה מן החריגים לעיקרון עצמאות הערבות הבנקאית, אותם, כפי שעולה מן המובא לעיל, יש לפרש באופן צר.
העולה מן המקובץ, כי דין הבקשה למתן סעד זמני להידחות וכך אני מורה.
