בקשה לצו מניעה זמני נגד הפעלת מגרש ספורט בשעות מנוחה

ביום 19.2.12 ניתן על ידי הועדה המקומית לתיכנון ובניה רמת השרון היתר לשימוש חורג לתקופה של חמש שנים, עם אפשרות להארכה, להקמת פארק פתוח ובו, כפי שנירשם: "נטיעות של עצים, רחובות, שבילי אופניים והולכי רגל, שטחי מדשאות בשיפועים משתנים, מבני שירותים יבילים, מיתקני ספורט שונים לרבות משטח החלקה בשטח של כ 1000 מ"ר, קורות טיפוס, מיגרשי כדורסל וקטרגל, מיתקני משחק, בריכה אקולוגית וגינת כלבים, במה, מיגרש חניה". בספטמבר 2013 ניפתח הפארק לציבור.

יחד עם הגשת העתירה הגישו העותרים בקשה למתן צו ביניים, במסגרתה בקשו לסגור את הפארק בין השעות 14:00 - 16:00 וכן בין השעות 20:00 - 08:00 ולא להפעיל את מיתקני המים בין השעות 13:00 – 16:00 ובין השעות 19:00 - 09:00, דהיינו, לאכוף את שעות הפעילות שפירסמה המשיבה.

בתשובה לכך ציין ב"כ העותרים כי בפארק הושקעו כ 65 מליון שקלים, בידיעה שמדובר בפארק זמני, כך שאין מקום לטענה בדבר חיסכון בקיר אקוסטי דווקא, אשר עלותו מוערכת בסך 600,000 – 700,000 ₪, במיוחד כאשר בצד הדרומי של הפארק הוקם קיר אקוסטי, כמו גם באזורים אחרים בעיר.

במקרים מסוג זה הנטייה היא לא לדחות על הסף עתירה כנגד הרשות המנהלית בשל שהוי (עע"ם 1777/14 חן המקום בע"מ נ' עריית קרית אונו, 16.6.16 וראה גם עת"מ (ת"א) 27704-12-13 גברונסקי נ' עריית תל – אביב, 24.12.14).

המשיבה טוענת, במסגרת הודעתה האחרונה לבית המשפט, כי החליטה לנקוט אמצעים אשר יפתרו, לדעתה, את מיטרדי הרעש וייתרו את הקמת הקיר האקוסטי: היא תחזור לנעול את הפארק בשעות הלילה; חלק מהגדר יוגבה; שני פקחים יוצבו בפארק והם ישמרו על שקט בשעות המנוחה; שעות הפעלת מיתקני המים יחזרו להיות כפי שהיו ערב הגשת העתירה; יוקם פתח כניסה ("פשפש") סביב מיתקני המים; תאסר העלאת והורדת נוסעים ברחוב הנצח; תאסר חניה ברחוב הנצח, לרבות אוטובוסים, והיא תפקח על קיום ימי הולדת והגעת קבוצות לפארק.

עד הקמתו של המיגון האקוסטי ובהתייחס ליתר מיטרדי הרעש - אני קובעת כי על המשיבה לפעול על בסיס התחייבויותיה, שנמסרו לבית המשפט בהודעתה מיום 23.6.16, ובכפיפות לחוק למניעת מפגעים ותקנותיו: שערי הפארק יינעלו מהשעה 23:00 ועד 07:00 למחרת (המשיבה, כמובן, רשאית לצמצם שעות פתיחת הפארק על פי שיקול דעתה); גדר הפארק תוגבה על מנת למנוע חדירה לתחומו לאחר שעות פתיחתו (ככל שהדבר עדיין לא נעשה); בפארק יותקנו שלטים המודיעים על שעות הפעילות ואשר אוסרים על הקמת רעש בכל יום בין השעות 14:00 – 16:00 ופקחים במספר מספק יוצבו בפארק כדי להשגיח על כך השגחה יעילה.

...

עמדתם מקובלת עלי.

נוכח כלל האמור ולאחר איזון בין כלל השיקולים, אני סבורה כי החלטת המשיבה להפעיל את מתקני המים ללא מיגון אקוסטי אינה החלטה סבירה ואינה יכולה לעמוד.

עד הקמתו של המיגון האקוסטי ובהתייחס ליתר מטרדי הרעש - אני קובעת כי על המשיבה לפעול על בסיס התחייבויותיה, שנמסרו לבית המשפט בהודעתה מיום 23.6.16, ובכפיפות לחוק למניעת מפגעים ותקנותיו: שערי הפארק יינעלו מהשעה 23:00 ועד 07:00 למחרת (המשיבה, כמובן, רשאית לצמצם שעות פתיחת הפארק על פי שיקול דעתה); גדר הפארק תוגבה על מנת למנוע חדירה לתחומו לאחר שעות פתיחתו (ככל שהדבר עדיין לא נעשה); בפארק יותקנו שלטים המודיעים על שעות הפעילות ואשר אוסרים על הקמת רעש בכל יום בין השעות 14:00 – 16:00 ופקחים במספר מספק יוצבו בפארק כדי להשגיח על כך השגחה יעילה.

ביום 17.7.13 הוגשה על ידי המועצה האזורית בקשה לבימ"ש השלום לביטול הצוו הזמני שניתן לאור העובדה שניתן טופס 4 למגרש, בלי לציין את התגובה וההתנגדות של המשרד להגנת הסביבה למתן טופס 4.

ביום 10.9.13 הוגשה עתירה מנהלית נגד חוקיות החלטת הוועדה המקומית ליתן טופס 4 למגרש.

לטענת משיבה 4 – המשרד להגנת הסביבה: ההיתר הותנה בבצוע תסקיר אקוסטי ע"י המועצה בתיאום עם המשרד להגנת הסביבה, שיכלול פיתרונות אקוסטיים, אם צפויים מפגעי רעש החורגים מהמותר, וכן הוראות להסדרת הפעילות במיגרש, לרבות שעות פעילות, מערכת כיבוי הלוחות אוטומאטית וכיו"ב. ביום 13.1.13 העביר המשרד להגנת הסביבה ליו"ר הוועדה המקומית את הנחיותיו לבצוע מיסמך סביבתי אקוסטי כנדרש בתנאי למתן טופס 4, ובקש להעביר אליו את מימצאי הדו"ח והבדיקות לצורך העברת חוות דעת מהמשרד טרם דיון בועדה לאישור טופס 4.

על כך הוגשה העתירה המנהלית שקדמה לעתירה נשוא דיון זה. בהליך זה הוכנה חוות דעת נוספת שהוכנה ע"י פרופ' סטיליאן גלברג, מטעם משיבה 4, שהביעה את הדיעה כי הקמת והפעלת המיגרש כפי שאושר תיצור מפגע רעש והיא מנוגדת לקבוע בחוק למניעת מפגעים והיא מציעה חלופות בדרך של בניית מיגרשי ספורט במקום מרוחק, או להעלות את רעש הרקע הנמוך הקיים היום (נספח ד' לתשובת משיבה 4).

...

בנוסף, נראה לי שיש לקבוע תנאים בהיתר ובאישור האכלוס (טופס 4 ) שיבטיחו שהפעלת המגרש לא תחרוג מהוראות החוק והתקנות.

כמו כן, נראה לי להמליץ לשקול אפשרות להקמת ועדת מעקב של הועדה המקומית לתכנון ובניה בשיתוף נציג המשרד להגנת הסביבה בוועדה, על מנת לעקוב אחר קיום תנאי השימוש במגרש.

בנסיבות העניין, אני מורה להחזיר את העניין לדיון בוועדה המקומית לתכנון ובניה על מנת שתפעל על פי ההנחיות הנ"ל, לכך שהיתר הבניה יתייחס לכל התנאים הדרושים, כאמור לעיל, לרבות עמודי התאורה והחניות, לקבוע תנאי הפעלה שיעמדו בהוראות החוק והתקנות מבחינת רעש ותאורה כמפורט לעיל, תוך פרק זמן סביר שלא יעלה על 90 יום מיום קבלת פסק הדין.

עתירתם מופנית כנגד החלטת הוועדה הארצית לתיכנון ובניה של מתחמים מועדפים לדיור (להלן: "הוועדה") מיום 9.3.16, שאישרה את תמ"ל 1003 "גן יבנה מערב" לבניית 1,600 יחידות דיור בתחום המועצה המקומית גן יבנה (להלן: "התכנית").

לקבוע כי נפל פגם מהותי בהפעלת סמכות הועדה עת קבעה כי ביכולתה לאשר, דה פאקטו, את שינוי מעמדה של גן יבנה ממועצה מקומית לעיר על ידי קביעת מאפיינים תיכנוניים ערוניים, טרם ניתנה החלטת שר הפנים בסוגיה זו. ג. לקבוע כי קיים חוסר סבירות קצוני בהחלטת הוועדה לאשר את התכנית, חרף סתירות להוראות תמ"א 35 ללא אישור הממשלה ובנגוד להוראת השעה.

ה. להורות על ביטול ההחלטה עד לאחר השלמת התיקונים הנדרשים בהתאם להחלטת הוועדה עצמה (ביחוד בנושא שינוי ייעוד איזור הספורט הנופש והשפ"פ (להלן "איזור הספורט") למגורים וכן כביש הגישה הצפוני).

בבקשה לצוו מניעה זמני, ביקשו העותרים להורות למשיבים "להמנע מלעשות כל פעולה שנועדה להוציא לפועל את הבניה לפי תכנית מתחמים מועדפים לדיור "גן יבנה מערבי" מס' 1003 ובכלל זה הוצאת היתרי בניה על פיה או נקיטת פעולות לשיווק המקרקעין" (ס' 1 לבקשה).

כיום משמש השטח בפועל כמגרש כדורגל.

מדובר בתכנית מכוח הוראת שעה שמטרתה קידום מהיר ומזורז של הליכי התיכנון לצורך מתן מענה ופתרון למצוקה הקשה בשוק הדיור ולפיכך כל עיכוב בהמשך הליכי התיכנון, ומתן צו המניעה, ימנע את קידום מטרת החוק ויביא נזק בלתי הפיך דוקא למשיבים מאחר ולא ניתן יהיה "להחזיר את הזמן האבוד" למקרה שהעתירה תידחה.

...

לא נעתרתי לבקשה למתן צו ארעי, במעמד צד אחד, ולאחר קבלת תגובת המשיבים ושמיעת טיעוני הצדדים, דעתי היא כי אין להיעתר לבקשה לצו ביניים, ולהלן נימוקיי.

בנסיבות אלה, אני דוחה את הבקשה לצו ביניים.

בתביעה, התבקש סעד של צו מניעה קבוע כנגד הנתבע ו/או מי מטעמו האוסר עליו להמשיך ולהשתמש בחצר ובמגרש שברח' השעורה 3 נתניה כמחסן לעצים ופיגומים ו/או לעשות כל שימוש המנוגד לתב"ע ו/או לגרום לכל מטרד אחר.

היא הוסיפה בתצהירה כי כתוצאה ממצב המיגרש ומן הפעילויות הנעשות בו היא סובלת מאבק, מרעש בשעות המנוחה, מבעלי חיים שמצאו מסתור במיגרש כגון זוחלים למיניהם וחולדות ואפילו שועלים, מריחות לא נעימים וממראה מכער של מגרש עמוס פיגומים ואשפה.

הנתבעת אף חקרה את התובע 1 מדוע לא פנה אל הנתבע וביקש כי יפסיק באותם מקרים בהם מתועד כי הפעילות נעשתה בנוכחות בעל המיגרש.

מסקנתו של השמאי דגני ביחס לשלושת הבתים היתה כדלקמן: "לאור האמור לעיל ובהתחשב בעובדה כי השמוש שנעשה בחלקה 119 היה שימוש לא חוקי וזמני. ולאור עסקאות שנערכו במהלך השנים בסביבה, כולל בחלקות הצמודות לחלקה 119 שבנדון, אשר לא הושפעו מהפעילות בה, הגעתי למסקנה כי לא חלה ירידת ערך בנכס נשוא השומה שבנידון". אינני מקבלת את נקודת המוצא של המומחה מטעם הנתבעת כי עצם העובדה שהשימוש שנעשה אינו חוקי משמעה כי אין בו כדי לגרום לירידת ערך.

...

המסקנה העולה מן האמור הינה כי התובעים לא הוכיחו את שעור ירידת הערך, ככל שנגרמה, בשים לב לקיום צו המניעה הקבוע ולמצב העדכני של המגרש של הנתבע.

משכך, אני מוצאת כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח את גובה הנזק בכל הנוגע לירידת הערך שלטענתם נגרמה לבתיהם, והתביעה לפצוי בגין ראש נזק זה נדחית.

סיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם תוך 30 יום מהיום לתובעים 1-5 סך של 40,000 ₪, לתובעים 6-9 סך של 20,000 ₪ ולתובעים 10-13 סך של 15,000 ₪, וכן הוצאות משפט בתוספת הפרישי הצמדה וריבית מיום הוצאתן וכן שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ בצרוף מע"מ. במידה ולא ישולמו במועד, הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהמועד לתשלום ועד התשלום המלא בפועל.