בקשה לצו מניעה זמני נגד הפעלת בית כנסת בדירת מגורים

לאור האמור, אני סבורה כי יש מקום להעתר לבקשה מתן צו המניעה, וכי מאזן הנוחות בעניינינו נוטה לטובת המבקשים שכן המשך הפעלת בית הכנסת ללא היתר כדין, גורם להם לאי נוחות יומיומית בחיי היום יום.

על כן, ניתן בזה צו מניעה זמני כנגד המשיבים האוסר על הפעלה של דירת המגורים נשוא צו המניעה (דירה שבעליה הם הנתבעים 1 ו-2 הנמצאת ברחוב התהילה 40 הידוע כגוש 8247 חלקה 173/3 ), כבית כנסת, או כל מוסד צבורי, ומורה כי בדירת המגורים יעשה שימוש על פי ייעודה כדירת מגורים בהתאם להיתר ותכניות הבניה החלות על המקרקעין.

...

אשר לשאלת אי הנוחות הרי שניתן להגיע למסקנה כי נגרמת אי נוחות למבקשים וזאת מעדות נציג המשיבה מס' 3 אשר נשאל על ידי בית המשפט: אני מבינה מהסכם השכירות שחתמתם שהתחייבתם להשיג אישור חורג לבית הכנסת, למה התחלתם להפעיל את בית הכנסת מבלי שיש לכם אישור? זה 9 חודשים אנחנו בחוץ אין לנו איפה ללכת להתפלל.

בגלל הקורונה התפללנו בחוץ עד שמצאנו מקום להתפלל עשינו בקשה בעיריה וזה מחכה.

לאור האמור, אני סבורה כי יש מקום להיעתר לבקשה מתן צו המניעה, וכי מאזן הנוחות בענייננו נוטה לטובת המבקשים שכן המשך הפעלת בית הכנסת ללא היתר כדין, גורם להם לאי נוחות יומיומית בחיי היום יום.

לפני בקשה למתן צו מניעה זמני אשר יורה למשיב מס' 2 לחדול מלהפעיל בית כנסת בדירת מגורים ברחוב לשם 21, שוכנה 11 בקיסריה ולהמנע מכל שימוש בנכס למטרה שאיננה מגורים.

בשל עוצמתו המוכחת של כל תנאי הגעתי למסקנה שהאיזון הנכון מוביל למסקנה שיש לתת סעד בדמות צו מניעה מניעה זמני וחלקי במובן זה שהוא מתיר למשיב לבצע בצורה מצומצמת – בשלב זה – את הפעילו שהוא נוהג לעשות עד כה, שכן אנו נמצאים בשלב הלכאורי בו טרם הוגשו מלוא הראיות והפלוגתאות לא התבררו לעומקן, כפיתרון ביניים המאזן בין הזכויות המתנגשות שנמצאות על המדוכה.

...

המשיב טוען בתגובתו כי דין הבקשה להידחות בהיעדר עילה.

הכרעה ודיון לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין הבקשה להתקבל באופן חלקי כפי שיפורט להלן.

מאידך אני סבור כי הפעילות המתוארת על ידי התובע ושיש לה ראיות מסייעות בשלב זה יכולה להגיע לכדי הפרעה של ממש הן מבחינת תדירותה והיקפה.

לכן כל אלה בצירוף השיקולים שמיניתי בעניין סיכויי התביעה מובילים אותי למסקנה שיש בשלב לכאורי זה לתת סעד זמני חלקי במסגרתו האיסור שיוטל על המשיב לא יהיה גורף אלא חלקי על מנת לאזן בין זכויות הצדדים הנוגדות.

הסעד לאור האמור לעיל אני מקבל את הבקשה באופן חלקי כדלקמן: (א) אני מורה למשיב להימנע מקיום פעילות של תפילה המונית או של השמעת שירים וזמירות המוניות של אנשים שאינם נמנים על בני בית של המשיב (אשה וילדים בלבד), זאת בביתו ברחוב לשם 21 קיסריה לרבות חצרי הבית, למעט פעמיים בחודש כאשר באותם פעמיים לא יעלה מניין המתפללים על 15 איש ולא תעלה הפעילות על שעה וחצי .

בקשה לסעד זמני שיאסור על הפעלת בית כנסת ופעוטון ללא היתר כדין במבנה הסמוך לזה של המבקשים.

מכאן תביעה, כספית, להריסת חריגות בניה, להחזרת הדירה המפוצלת למצבה הקודם, ולצו מניעה קבוע שימנע את המטרדים; ואגב כך הבקשה לצוו מניעה זמני שיאסור על רחמני או מי מטעם את המשך פעילות הפעוטון ובית הכנסת או כל עסק אחר שאינו מגורים, עד הכרעה בתובענה.

מעבר לאמור, אין עוד טענות תקפות מצד מי מן המשיבים בסוגיית מאזן הנוחות, אף לא בעינייני תום לב. פעילות נוגדת דין והרצון להמשיך בה לאורך זמן אינם מקימים משקל נגד לרצונם של המבקשים להנות מקניינם ולמנוע מטרדים שמקורם בפעילות נוגדת דין.

...

דין הבקשה להתקבל, גם אם הצווים לא ייכנסו לתוקף מיידית.

כאשר מדובר בהפרה של הוראות חוק התכנון והבנייה, המחייבות קבלת היתר לשימוש חורג ונועדות להגן בין היתר על בעלי המקרקעין הסמוכים, ייקל על בית המשפט לתת צו שיאסור על המשך ההפרה, גורמת המטרד, אף כאשר מדובר במטרד במדרג נמוך, זאת שכן כידוע, מקום שהפעילות שמתבקשת הפסקתה אינה חוקית, די בהוכחת אי נוחות לשם ביסוס קיומה של עילת התביעה, בלא צורך להוכיח מטרד של ממש (ראו: ר"ע 62/83 בעל טכסא נ' גונן, פ"ד לח(1) 281; ולהרחבה ראו החלטתי בת"א 15064-07-12 גולוב נ' נגל (25.7.2012); החלטת כב' השופט ע' יריב בת"א (שלום-ת"א) 63296-07-17 איש הורביץ נ' שפר (11.8.2017) והאסמכתאות באלה, ולא אחזור על הדברים).

בפני בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבות להפעיל גן ילדים בנכס מקרקעין המצוי ברח' שמיר 35 (גוש 28108 חלקה 73) בשכונת גילה בירושלים והמשמש כבית הכנסת "אוהל יצחק" (להלן - המקרקעין).

בתגובה זו טענה כי היא אינה מפעילה גן ילדים במקרקעין וכי הבקשה "הוגשה כנגד המשיבים הלא נכונים". לגופם של דברים ציינה המשיבה 1, בין השאר, ל"מצוקת מקום להפעלת גני ילדים ו/או מעונות יום" וכי לאחר בדיקות שערכה "נאותה הנהלת בית הכנסת להיענות בחיוב לתושבי המקום ולצורך הצבורי, וזאת עד שעירית ירושלים תמצא פיתרון לזעטוטים". המשיבה 1 ביכרה שלא להגיש תגובה מפורטת (ואף לא סיכומים) מטעמה ונראה כי היא נסמכת על עמדת המשיבה 4, שצורפה כצד לבקשה ושפרטה עמדתה בהרחבה בתגובתה לבקשה ובסיכומיה.

יפים לענייננו הדברים שנקבעו בהקשר זה בת.א. 3444/05 (שלום ראשל"צ) ספטון נ' קכמן (28.5.07), בו נדונה פעילותו של גן ילדים בדירת מגורים: "אין צורך לאמר, כי בקשה לשימוש חורג צריכה להיות מוגשת לרשות מראש, בטרם פתיחת גני הילדים, ולא בדיעבד (ר' סעיף 146 לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 וכן עפ"א (ת"א) 80026/02 מ"י נ' בני ציון כפר שיתופי אגודה חקלאית בע"מ (לא פורסם), 28.11.2004, ס' 7 לפסק דינה של כב' הש' י' שיצר)... אין להקל ראש בחשיבות ההיתר לשימוש חורג. הצורך בהיתר מאפשר לרשות להסדיר היבטים צבוריים שונים הכרוכים בהפעלת גן ילדים בדירת מגורים בבית המשותף, כגון היגיינה ואיכות סביבה. במסגרת בקשה לאישור חורג תבחן הרשות את "בטיחות הפעוטים, רווחתם... וזאת מבלי לפגוע פגיעה של ממש בשכנים" (ע"פ (נצ') 846/01 הרצל ואח' נ' הוועדה לתיכנון ובניה, תק-מח 2002(2), 21934).

...

אין בידי לקבל את טענות המשיבות בדבר "הנוהל" או "הנוהג" בעניינים אלה, לפיהם, כך נטען, למעשה לא אוכפת העיריה את הדין במקרים אלה וכי התחלת פעילות ללא היתר היא בבחינת הכרח בל יגונה.

גם בת"א (מחוזי ירושלים) 3029/01 פדהאל ג'אן לוק נקש נ' חדווה בן יוסף (28.6.2001) נקבע, כי: "הפסיקה יצרה איזון בין האינטרסים השונים: כאשר הבניה נעשית עפ"י היתר כדין, יש צורך בפגיעה ממשית מאוד בבעל המקרקעין על מנת לזכות בסעד של הריסה. כאשר הבניה נעשית שלא כדין, די בפגיעה קלה בנוחיות או בהנאת בעל המקרקעין כדי לזכות בסעד של הריסה". בענייננו שוכנעתי, כי המבקשים אכן חווים, לכל הפחות, "אי נוחות" ופגיעה ברווחתם ובאיכות חייהם, בפעולת גן הילדים בסמוך לביתם.

סיכומם של דברים העולה מהאמור לעיל הוא כי דין הבקשה להתקבל, כמפורט להלן.

המשיבות 2-1 (להלן: "המשיבות") נענו לבקשה שהופנתה אליהם ע"י קבוצה של תושבי המקום שהתאגדה כעמותה (משיבה 3) והתירו להם להקים על גג מבנה המשמש גן ילדים (בקומה שניה) מבנה נוסף שיפעל כבית כנסת שישמש את התושבים המתגוררים באזור.

בניית בית הכנסת הושלמה ע"י משיבה 4 (שצורפה לעתירה כמשיבה פורמלית), אך השימוש בו נאסר בצו מניעה זמני שהוצא לבקשת העותרים, ע"י כב' השופט מודריק ביום 12.8.05.

בעתירה שבפני עותרים בעלי הדירות, המתגוררים בסמוך למבנה, להורות למשיבות, או ליתר דיוק למשיבה 2, לבטל את היתר הבנייה שניתן למשיבה 3 לבניית הקומה השניה של המבנה ולמשיבה 1 לבטל החלטתה להתיר שימוש במבנה כבית כנסת.

המשיבות 2-1 והמשיבה 3, אשר יוצגו בנפרד, מעלות טענות דומות, אם לא זהות, כנגד העתירה וטוענות כי הקמת הקומה השניה על גג גן הילדים וההיתר שניתן למשיבה 3 להפעיל במקום בית כנסת, ניתנו במסגרת החלטות שהתקבלו כדת וכדין ולאחר הפעלת שיקול דעת ראוי ועל כן יש לדחות את עתירת העותרים.

...

המשיבות 2-1 והמשיבה 3, אשר יוצגו בנפרד, מעלות טענות דומות, אם לא זהות, כנגד העתירה וטוענות כי הקמת הקומה השניה על גג גן הילדים וההיתר שניתן למשיבה 3 להפעיל במקום בית כנסת, ניתנו במסגרת החלטות שהתקבלו כדת וכדין ולאחר הפעלת שיקול דעת ראוי ועל כן יש לדחות את עתירת העותרים.

איני מוצא כל פסול או פגם בהתקשרות מעין זו. לא שוכנעתי, כאמור, כי היתקשרות לפיה הושכר המקום לעמותה לתקופה של 4 שנים היא פיקטיבית והחוזה נערך ונחתם למראית עין בלבד.

עתירת העותרים נגד המשיבות נדחית.