בקשה לצו מניעה זמני נגד הפסקת עבודה בשירות מועצה

נתבע 5 מונה על ידי המועצה בשנת 2018 לתפקיד רכז תוכנית עוגן במחלקת הנוער במועצה והוא בנו של בן דוד של ראש המועצה, מר ראפע חג'אג'רה, וכן אחיינו של מנהל מחלקת החינוך במועצה, מר מוחמד חג'אג'רה. השתלשלות ההליכים ההליכים בתיק החלו בהגשת בקשה לצוו מניעה זמני כנגד מינוי נתבעים 4 ו-5 (בנוסף למינויו של נתבע 3 אשר התביעה כנגדו נמחקה בשלב מאוחר יותר), בשל קרבת המשפחה המתוארת לבעלי תפקידים במועצה, בטענה כי מינוי נתבע 4 נוגד את סעיף 103א לצוו המועצות המקומיות, שכן לא היתקבל אישור 2/3 חברי המועצה ואישור שר הפנים כנדרש, וגם לא היתקבל אישור ועדת מינהל השרות בעיניינו, בהתאם לצוו קבלת עובדים.

עם זאת, לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים ואת הפסיקה הרלוואנטית, הגענו לכלל מסקנה כי יש להפעיל את סעיף 103א כמנגנון שיורי וזאת כאשר לא ניתן ליישם בעיניינו של עובד את סעיפים 106-108 לצוו קבלת עובדים, וזאת מהנימוקים הבאים: ראשית, סעיפים 106-108 מאוחרים להוראת סעיף 103א, ובשונה מסעיף 103א, הם עוסקים באופן ספציפי במינוי ובקידום של עובדים.

בדומה לכך מטיל צו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה), התשל"ז 1977 איסור על קבלת אדם לעבודה במועצה מקומית בשל קירבה משפחתית לראש המועצה או לסגנו או אם קרוב מישפחה הנו הממונה על המשרה בה מדובר, ואולם ניתן לקבל היתר להעסקה כזו מאת ועדת מינהל שירות העובדים ברשויות המקומיות אשר מתמנה על ידי שר הפנים.

...

אולם, לא מצאנו אחיזה בהוראות הדין לעמדתה של המדינה כי יש צורך הן באישור רוב מליאת המועצה ומשרד הפנים והן באישור ועדת מינהל השירות.

לאור כל האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי המשיב, בן דוד מדרגה של שניה של ראש המועצה, מהווה "קרוב משפחה" כהגדרתו בסעיף 106 לצו.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, העסקתם של נתבעים 4 -5 נופלת תחת סעיפים 106-108 לצו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים), ועל כן נדרש אישור ועדת מינהל השירות לצורך המשך העסקתם.

השתלשלות ההליכים בתיק ביום 21.10.20 הגיש התובע בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד כוונתה של המועצה לפרסם מיכרז לתפקיד מנהל מחלקת תברואה, בטענה כי הוא ממלא תפקיד זה כדין.

] "הסיבה הייתה שאספתי את כל מינהל השרות ברשותו של סגן ראש המועצה, אמרתי לכל העובדים שמבחינתי כל המינהל כשל, מהדרגות הגבוהות ביותר ועד האחרון העובדים, הייתה שיחה עם 30 עובדים ומנהלים, אמרתי שסגן ראש המועצה מפסיק את עבודתו ונשאר ראש מועצה בלי סמכות והודעתי שאני מקבל.. אני הודעתי שאני מקבל התפטרות של מנהל אגף והודעתי לתובע שהוא יוצא לחופשה של 5 ימים ואקרא לו שבוע לאחר מכן. זה היה ממש רחוק מלהשפיל את התובע, הטענות והאש הופנו כלפי מנהל האגף." גם כאשר נישאל מר נור מדוע לא נפגש עם התובע באופן אישי כדי להציג את טענות המועצה כלפיו, תשובתו לימדה כי התובע לא עמד לבדו במרכז הבקורת, וכי בחירתו של מר נור לנזוף בו לפני כל העובדים (על אף הסתייגותנו מבחירה זו), לא נעשתה מתוך כוונת היתנכלות אישית כלפי התובע אלא מתוך כוונה להעמיד את כל עובדי המנהל על הנורמות המצופות מהם:[footnoteRef:41] [41: עמ' 39 ש' 1-17.

...

מעבר לכל מה שנאמר עד כה, אין לטעמנו לקבל את טענתו של התובע כי הסדרת תפקידו מקורה בהתנכלות.

] בשל כל הנימוקים האמורים, לא שוכנענו כי המועצה התנכלה לתובע, לא ממניע אישי ולא על רקע ההתארגנות, וההחלטה לצאת למכרז לתפקיד מנהל מחלקת תברואה נעשתה משיקולים ענייניים.

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית, והנתבעת רשאית לפרסם מכרז לתפקיד מנהל מחלקת תברואה בהתאם להוראות כל דין.

טענות המועצה לצרכנות והמשיב המשיבים טענו כי הבקשה הוגשה כצו מניעה אולם מדובר במעשה עשוי, הן בשל השהוי הרב בהגשת הבקשה והן בשל העובדה שמדובר בבקשה לאכיפת יחסי עבודה.

עוד טענו כי אין בתוכן הבקשה עילה הקשורה לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל תקין) תשמ"ז-1977 וממילא אין מקום בבקשה לסעד זמני לטענות מכוח חוק זה. עוד טענו כי אכיפת יחסי עבודה היא בקשה חריגה שדינה להדחות וכי על פי הפסיקה בית הדין לא שם שיקול דעתו תחת שיקול דעת הגוף המחליט, ולא יכפה דעתו עליו, מתוך הבנה כי למעסיק יש פררוגטיבה לנהל עסקו כראות עיניו וכי בקשה למתן צו מניעה זמני הכופה יחסי עבודה אישיים מנוגדת להוראות הדין.

וציין במכתבו: "הצגתי את הנתונים למר אבי כהן, יו"ר דירקטוריון המועצה לצרכנות, אשר המליץ לי לפעול בהתאם לשיקול דעתי על מנת להביא למניעת הפגיעה בציבור הצרכנים ולמתן שירות הולם".(דגש ש.ש.) כלומר כבר במועד זה בקש המשיב לסיים את העסקת המבקשת ואף פעל לעידכון יו"ר הדירקטוריון בעיניין זה. הגם שלמבקשת ניתן מכתב מטעה, ושונה מהאמור ליו"ר הדירקטוריון ולמר אידר מהרשות.

על אף כל האמור לעיל מצדם של המבקשת ועו"ד מזרחי (בהליך בעיניינו) כנגד עו"ד בשרי, בתאריך 23.3.20 הוגש תצהיר עו"ד בשארי בו מסרה, בין היתר: "3. קראתי את כתבי הטענות שהוגשו בהליכים, ובאפשרותי למסור מידע רב ומסמכים מגוונים להוכחת טענותיהם של המבקשים ולהפרכת טענותיהם של המשיבים וכן להמציא מסמכים להוכחת היתנהלות מושחתת, חסרת עכבות וחמורה ביותר מאת מר עופר מרום, למצער לאורך כל תקופת כהונתו כמנכ"ל (זמני) בפועל של המועצה.

...

על פי עילות הבקשה אכן אין עילה אישית נגדו ודין הבקשה נגד המשיב 2 להימחק.

סוף דבר נוכח טענות הצדדים והמסמכים שהוגשו, ריבוי הראיות שהוצגו לכאורה, העדויות שנשמעו, הסיכומים ולאחר ששקלנו מצאנו כי יש לקבל את בקשת המבקשת ולדחות את טענות המשיבים כולן.

לאחר ששקלנו בכובד ראש את עניין ההוצאות, ומששקלנו מה שהוכח לכאורה בפנינו, יש לחייב את המועצה בשכ"ט ב"כ המבקשת בסך 10,000 ש"ח אשר ישולמו תוך 30 יום.

נטען עוד, כי כל שבפי המבקשות 6-1, בנוסף לעשרה מבקשים שננקב שמם בהערת שוליים 4 בתשובה לבקשה (מבקשים מס': 15, 17, 18, 19, 30, 33, 69, 82, 83 ו-87), טענות כנגד השמוש בדרכים המשרתות את הקרקעות החקלאיות שבשטח התוכנית.

המשיבה מציינת החלטת בית משפט השלום בקצרין במסגרת תיק בב"נ 55654-12-20, בו המשיבה הגישה בקשה בהתאם לסעיף 228 לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, נגד הועדה המקומית לתיכנון ובנייה מעלה חרמון, לביטול צו הפסקה מינהלי לבצוע עבודות הקשורות לקידום הליך מתן ההיתר לפרויקט וכתנאי מקדמי לקבלת אותו היתר.

בנוסף מפנה המשיבה להחלטת בית משפט השלום בחיפה מתאריך 21.4.2020 לפיה נדחתה בקשה למתן צו מניעה זמני נגד המשיבה וגורם נוסף בשם "אנרג'יקס – אנרגיות מתחדשות בע"מ". אלא שגם להחלטה זו אין ולא כלום לענייננו.

ב-בג"צ 4128/02 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ראש ממשלת ישראל, שר האוצר, שר הפנים, הועדה הארצית לתיכנון ולבנייה של תשתיות לאומיות, היועץ המשפטי לממשלה (16/3/2004), אשר דן בעתירה נגד חוקתיות החוק, היתייחס הנשיא א' ברק בפתח חוות דעתו לעיקרי התיקונים/החידושים שהביא חוק ההסדרים אל תוך חוק התיכנון והבניה, ויפים הם לענייננו: "2. חוק ההסדרים תיקן את חוק התיכנון והבניה. התיקון הקים ועדה ארצית לתיכנון ולבנייה של תשתיות לאומיות (להלן – הועדה לתשתיות). ועדה זו מורכבת בעיקרה מנציגים של שרי ממשלה (סעיף 6א(א)). ליד הועדה פועל יועץ סביבתי, שאינו עובד מדינה, ואשר מונה על-ידי יושב-ראש הועדה לתשתיות בהסכמת השר לאיכות הסביבה (סעיף 6ה). הועדה לתשתיות פועלת ליד המועצה הארצית לתיכנון ולבנייה (סעיף 6א(ב)). בעינייני תיכנון ובנייה של תשתיות לאומיות יהיו לועדה לתשתיות כל הסמכויות והתפקידים של המועצה הארצית לתיכנון ולבנייה (סעיף 6ב). הועדה לתשתיות עוסקת ב"תשתיות לאומיות", שהוגדרו (בסעיף 1) באופן הזה: "מתקני תשתית, נמל תעופה, נמל, מעגן, מיתקן להתפלת מים, מתקני מים וביוב לרבות מאגרים, אתרי סילוק וטפול בפסולת, תחנת כוח, מיתקן אחסון גז ודלק או דרך, והכל אם ראש הממשלה, שר האוצר ושר הפנים הכריזו, על כל אחד מהם, כי הוא בעל חשיבות לאומית". התיקון הוסיף וקבע כי תכנית לתשתית לאומית היא תכנית מיתאר ארצית, הכוללת הוראות של תכנית מפורטת (סעיף 76ב(א)).

...

כן, חזקת התקינות מובילה למסקנה, לכאורית, לפיה מולאו כל התנאים שנקבעו בתוכנית שאושרה על ידי הוועדה לתשתיות, ובהמשך בהיתר הבנייה שניתן לנתבעת.

באשר למאזן הנוחות, אשר הדרישה לקיומו הופכת להיות מכרעת נוכח המשוכות העומדות בדרכה של התביעה, ייאמר כי בכל הקשור לשימוש בדרכים החקלאיות, סבורני כי אין באי-מתן הסעד משום השלכה שלילית של ממש על מי מהמבקשים.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, דין הבקשה להידחות.

יצוין שבחודש מרץ 2017 הגיש התובע בקשה לצוו מניעה זמני וצו עשה זמני נגד הנתבעות ובקש בין היתר להמשיך להעסיק אותו בתפקידו עד ליום 30.8.17 (סע"ש 11413-03-17).

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי גיל הפרישה המחייב לגבי רבני ישראל המכהנים במועצות הדתיות (רבני שכונות) ובהתיישבות (רבני התיישבות) הוא גיל הפרישה הקבוע בחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970 (להלן – חוק הגימלאות) ובחוק גיל פרישה, תשס"ד-2004 – העומד על גיל 67 (ס"ק 56/09 הסתדרות המעו"ף וארגון רבני השכונות נגד חבר המועצות הדתיות (4.4.12)).

כמו כן, היא העידה כי "המועצה הייתה חייבת להגיד לתובע... להפסיק את העבודה. אולי היה צריך לא להרשות לו להמשיך לעבוד". אך היא העידה לגבי התובע: "אם הוא בא והיה שם אז השכר שלו היה צריך להיות שכר מינימאלי ולא הסכמים קבוציים" (עמ' 9 ש' 22-32 לפרוטוקול הדיון).

...

לסיכום דין התביעה להתקבל בחלקה.

אנו מחייבים את המועצה הדתית – הנתבעת 1 – לשלם לתובע סכום של 17,000 ₪ בגין שכר עבודה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.7.17 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

התביעה נגד המשרד לשירותי דת נדחית.