ראש עריית נשר, שהוא רשות הרישוי לפי החוק, מסרב ליתן לעותרים את הרישיון, והסעד המבוקש בעתירה הוא לחייבו ליתן להם, רישיון קבוע או לפחות היתר זמני לעסק, הפועל מאז דצמבר 2003, ללא רישיון.
בפסק הדין אמרו השופטים כי הם לא שוכנעו שהצדדים פעלו כפי שהם הורו "לבוא בדברים ולפעול להשלמת הטיפול בפניית המבקשת בבקשתה לרישיון עסק" והורו כי ביצוע צו הסגירה יעוכב עד ליום 1.6.06 עוד כתבו כי "אם עד לאותו מועד לא יהיה לעסק רישיון כדין כי אז יהיה עליו לסגור שעריו. מובן מאליו כי אם יש למערערים טענות אלו או אחרות כנגד רשויות הרשוי בעירית נשר או רשויות אחרות, כי אז עליהם לנקוט בהליך מינהלי מתאים במסגרתו יבוארו כל הטענות הנ"ל." קודם לכן, ביום 23.6.05 עוכב ביצוע צו הסגירה על פי החלטת הרכב הערעורים בדיון אליו לא התיצבה המשיבה (ר' נספח י' לעתירה).
בבקשה זו דן כב' השופט רון שפירא שהורה לעיריה בהחלטתו מיום 1.8.05 לפרק את הגדר החוסמת את הכניסה לעסק, תוך שהתרה במשיבה כי "ישקול נקיטת הליכים וחיוב אישי בקנסות כלפי ממלאי התפקידים בעיריית נשר".
הגדר פורקה, העסק ממשיך להתנהל עד היום לאחר שעיכבתי את ביצוע הסגירה במסגרת העתירה שהוגשה ביום 5.6.06.
בס' 17 של חות דעתה ממליצה מהנדסת התנועה לבחון חלופות למצב הקיים: "ניתוק כל החיבורים במבואות הצומת ופתיחת גישות מרחוב התעשייה, המקביל לדרך בר יהודה" או "הסדרת דרך שרות אשר תיתן מענה לכל שימושי הקרקע הנמצאים סמוך לצומת".
הכביש ניבנה בלא דרך שירות, תוך התאמה והסדרת כניסות אל הנכסים הגובלים בו מצפון בקטע הכביש הזה.
את הרישיון ניתן לתת, או לסרב לתת, בין היתר,לאור הצורך לשמור על המטרות המפורטות בס' 1 של החוק:
"(1) איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים; (2) מניעת סכנות לשלום הציבור והבטחה מפני שוד והתפרצות; (3) בטיחות של הנמצאים במקום העסק או בסביבתו; (4) מניעת סכנות של מחלות בעלי חיים ומניעת זיהום מקורות מים בחמרי הדברה, בדשנים או בתרופות; (5) בריאות הציבור, לרבות תנאי תברואה נאותים; (6) קיום הדינים הנוגעים לתיכנון ולבניה ולשירותי כבאות." אמר על כך בית המשפט העליון ברע"פ 4270/03-מדינת ישראל נ' תנובה-מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, ק-על 2004(4), 2167,עמ' 2170:
"ובכן, מטרתו של החוק היא לשמור ולהגן על ערכים שונים הנתפשים בחברתנו כערכים חשובים, ולקיומם של ערכים אלה נכונים אנו לצמצם את חופש העיסוק על דרך הטלתן של הגבלות להפעלתו של "עסק".
כך הוא הערך של שלום הציבור, כך הוא הערך של שמירה על בריאות הציבור ובטיחותו, כך הוא הערך של שמירה על איכות הסביבה ואיכות החיים בכלל וכך הם הערכים האחרים המנויים, אחד אחד בשורה עורפית, בהוראת סעיף 1(א) שלחוק רשוי עסקים.
אפנה לאסמכתאות הנזכרות שם ולדבריה של כב' השופטת דותן באומרה כי "תכלית אכיפת חוקי התיכנון והבניה ניתנת למימוש באמצעים הספציפיים שנקבעו בחוק התיכנון והבניה, שבענייננו הם גם האמצעים הפחות פוגעניים, מאחר ששלילת רשיון העסק של העותרים משמעותה פגיעה בחופש העיסוק שלהם וקיפוח פרנסתם בעוד שטיפול נקודתי בביתן בלבד מותיר בידם את האפשרות להמשיך ולהפעיל את התחנה ולפיכך, היא מידתית ומתאימה לעבירה אותה מבקשים למנוע".
מוסיף המשיב טעם נוסף להתנגדותו למתן הרישיון: המקום מרכזי; הכביש ראשי, וניהול העסק פוגע בתדמית העיר.
...
הגבלה זו, שלא לתת רשיון אף אם הדין מאפשר את קיום העסק באזור שבו מדובר, ראוי כי תבוא לעולם לא כפרי של החלטה רגעית של רשות הרישוי, אלא על סמך בדיקה וסקר מקצועיים שייערכו, כך שהמסקנה והעמדה השלילית של הרשות יהיו מבוססים כראוי תוך קביעת מדיניות עקבית ומבוססת לגבי האזור בו מדובר וטיב ההגבלה במתן רשיונות העסק.
לאור כל האמור השתכנעתי כי ההחלטה שלא ליתן לעותרים רישיון עסק אינה סבירה, מחמת שלא ניתן משקל מספיק בהחלטת המשיבה לצורך לשמור ככל האפשר, ולפגוע רק במידה הנדרשת, בחופש העיסוק, תוך שמירה על מטרות החוק.
לסיכום: העתירה מתקבלת.
