בין הצדדים התגלעה מחלוקת באשר לטיב העבודות וביום 12.6.23 - יומיים לפני חילוט הערבות - הגישה המבקשת בקשה לצוו מניעה זמני במעמד צד אחד שימנע את חילוט הערבות, זאת טרם הגשת תביעה עיקרית בהתאם לתקנה 95(ג) לתקסד"א.
בית משפט קמא עיין בבקשה למחרת ה-13.6.23 ודחה את הבקשה בהחלטתו מאותו יום 13.6.23 בנימוק הבא:
היינו, בימ"ש קמא מצא שיש שהוי ולכן לא מצא לנכון ליתן סעד אירעי במעמד צד אחד אלא להעביר לתגובת המשיבה ולאפשר קיום דיון במעמד הצדדים.
ועם כל זאת מצאתי לנכון לקבל את העירעור מהנימוק שלהלן:
הלכה פסוקה היא שרק במקרים חריגים ידחה בית משפט בקשה לסעד זמני ללא קיום דיון, כאשר בית המשפט העליון מגדיר את אותם מקרים חריגים "כאשר הבקשה איננה מגלה עילה אף לא על פניה" (רע"א 8339/21 עצמאות ניהול מלונות בע"מ נ' פלטרין השקעות בע"מ, סע' 9-10 שם; רע"א 2102/20 רמי שבירו ש.ב הנדסה ביניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון, סע' 17 שם; רע"א 1556/21 מיכאל עירון נ' אלרן שפירא בר-אור, סע' 18 שם).
...
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה וכן בתיק קמא, מצאתי לדון בבקשה ולתת רשות ערעור בהתאם לתקנה 149(2)(א)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), ומכח סמכותי עפ"י תקנה 138(א)(5) החלטתי שדין הערעור להתקבל, מהטעמים שיפורטו.
ביום 22.5.23 השיבה המשיבה למבקשת במכתב במייל שהצעתה נדחית והמשיבה תפעל בהתאם להתראותיה ותתקן את הדרוש ותחלט את הערבות.
אלא שאז בסעיף 69 לבקשה כותבת המבקשת כדלקמן:
היינו לטענת המבקשת, דחיפות נקיטת ההליך המשפטי נובעת מפנייתה של המשיבה לבנק לחלט את הערבות ביום 7/6; , אלא שטענה זו איננה מספקת הסבר לשיהוי מיום 22.5.23 שבו קיבלה המבקשת את מכתב המשיבה שבו המשיבה מודיעה לה כי הצעתה נדחית והערבות תחולט.
אשר על כן, ולאור קביעת בימ"ש קמא כי המבקשת זכאית שהבקשה תידון במעמד הצדדים, ועל מנת שלא להפוך את חילוט הערבות למעשה עשוי ובכך לייתר הבקשה, והואיל ומועד חילוט הערבות אם לא יינתן צו מניעה יבוצע היום ממש, אין מנוס מלקבל את הערעור בדחיפות ועל כן אני מורה כדלקמן:
ניתן בזאת צו מניעה ארעי האוסר על המשיב הפורמאלי לחלט את הערבות הבנקאית שמספרה 075-0670-77201-545 מיום 4.11.20 על סך 91,682 ₪.
