יחד עם המרצת הפתיחה הגישה המבקשת גם בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על מיפעל הפיס להיתקשר בחוזה עם המשיבה 2 (להלן - הבקשה לצוו מניעה).
כמו-כן סבורה המבקשת כי שגה בית משפט קמא משלא קיבל טענתה כי סעיף 16 לתנאי המיכרז הנו בטל כסותר את תקנת הציבור, ומשקבע כי אי-גילוי הסעיף בבקשה לצוו מניעה עולה כדי חוסר תום לב.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות העירעור ובכתבי הטענות שהוגשו בבית משפט קמא, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות ללא בקשת תגובה.
לעניין זה יש לציין, כי עולה מתשובתו של מיפעל הפיס לבקשה לצוו המניעה בבית משפט קמא כי הוא אינו חולק על טענת המבקשת לפיה הוא מהוה גוף "דו-מהותי". טענתו של מיפעל הפיס היא כי לאור מעמדו כגוף "דו-מהותי" אין להחיל עליו את כללי המכרזים הציבוריים במלואם.
...
גם המקרה דנא אינו מחייב הכרעה בשאלות אלו ודומה שיש להשאירן לעת מצוא, שכן אף אם נניח כי חלים בענייננו דיני המכרזים הציבוריים במלואם, דין בקשת רשות הערעור להידחות.
מקובלת עלי מסקנתו של בית משפט קמא לפיה על פני הדברים נראה כי אין בטענותיה של המבקשת לעניין התקיימות תנאי הסף המקצועיים במשיבה 2 כדי להצדיק התערבות שיפוטית בהחלטת ועדת המכרזים של מפעל הפיס.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, כאמור, ומשכך אין גם מקום להיזקק לבקשה לסעד זמני בתקופת הערעור שהגישה המבקשת.
