בקשה לצו מניעה זמני לאיסור פגיעה בעסק

הוא מבקש ללמוד על הכוונה לפגוע בו גם מדבריו של שלזינגר בעדותו בבקשה לצוו מניעה, שם לטענת התובע הוא הודה שבקש מאדם בשם מארק אזולאי לפתוח דף פייסבוק נגד התובע.

בד בבד עם כתב התביעה הגיש התובע בקשה לצוו מניעה זמני שיאסור על הנתבעים לפרסם כתבות נוספות בעיניינו ואף להזכיר את שמו, וכן צו עשה שיורה להם להסיר מהפיסבוק את הכתבות נשוא התביעה.

בעיסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו" פירסום מוגדר בסעיף 2 לחוק כדלקמן: "(א) פירסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור,

...

סוף דבר בגין הפרסומים בניגוד לחוק איסור לשון הרע ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, סך של 120,000 ₪.

בגין הפרת זכות היוצרים של התובע בתמונה ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד סך של 36,000 ₪.

בנוסף, ישלמו הנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 16,000 ₪.

מנהלה של המבקשת הבהיר למשיבה כי על אף שאין הסכם מחייב עימו, הוא רוכש את הדלקים מהמשיבה וכי הוא מעוניין להמשיך לעשות כן, ובילבד שהמשיבה תנהג כלפיו בהגינות ותאפשר למערכת העסקית לזרום בצורה תקינה.

כמו כן, לטענתה, המשיבה נהגה לשלם לה עבור דלק מתאדה עד שנת 2000, אך שנים שהיא לא עושה כן והיא חייבת לשלם לה את ההפרשים שלא שולמו גם בגין רכיב זה. לאור כל האמור לעיל, המבקשת מבקשת כי בית המשפט יאסור על המשיבה ו/או מי מטעמה בצו מניעה זמני לממש את הערבות הבנקאית על סך של 300,000 ₪ ולפעול מכח ההסכם שנהוג בין הצדדים בעל פה, וזאת עד גיבושו של הסכם בכתב שנימצא בשלבי משא ומתן מתקדמים.

לטענת המשיבה, אם נכונה טענת המבקשת בדבר מצבה הכלכלי, הרי שמאזן הנוחות נוטה דוקא לטובת המשיבה, שעלולה להפגע אם לא תיוותר בידיה כל אפשרות לפרוע את חובה של המבקשת (חוב שכאמור מעולם לא הוכחש).

...

נקבע לא אחת כי הכלל הוא, שאין לתת סעד זמני הזהה לסעד העיקרי המבוקש, וזהות הסעדים כשלעצמה מהווה שיקול שלא להיעתר לבקשה, ולו מפני שאין מקום להכריע בהליך העיקרי במסגרת הליך מקדמי (ראו רע"א 8716/15 מימון נ' רייטר [פורסם בנבו] (28.12.2015).

מכל המקובץ דלעיל, הבקשה לצו זמני נדחית על ידי, וכפועל יוצא הצו הזמני שניתן בתאריך 2.12.19 פוקע בזאת.

אני מורה למבקשת לשלם הוצאות למשיבה בסך של 6,000 ₪+מע"מ. הוצאות אלו ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

עד לקיומם של התנאים הללו התבקש בית המשפט ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב לקלוט בעלי חיים חדשים נוספים.

כן צורפה לבקשה חוו"ד מומחה מטעם המבקשת שנערכה על ידי הווטרינארית דר' שירלי לימור (להלן – "הווטרינארית") אשר גורסת כי אופן אחזקת החיות בעסק עשוי לגרום לפגיעה בחיות, הן במנגנוני ההיחברות והן בשלומן הפיזי והנפשי.

דיון ומסקנות- סעיף 17א(א) לחוק קובע כדלקמן: "היה לתובע, למנהל או לאירגון למען בעלי חיים יסוד סביר להניח כי מתבצעת עבירה לפי חוק זה, או כי עומדת להתבצע עבירה כאמור, בין במעשה ובין במחדל, רשאי הוא לפנות לבית משפט השלום בבקשה כי יוציא צו שיאסור על ביצועם או המשך ביצועם של המעשים נושא הבקשה או צו שיחייב את הבעלים של בעל חיים או מחזיקו לנקוט את הפעולות הנדרשות בנסיבות העניין להפסקת ביצוע העבירה או למניעת ביצועה". לטענת המבקשת, החזקת בעלי החיים במיתחם העסק של המשיב מהוה עבירה על הוראות סעיף 2 (א) לחוק הקובע: "לא יענה אדם בעל חיים, לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו בדרך כלשהיא." המבקשת הדגישה לא אחת כי לעניין הבקשה המונחת לפני בית המשפט אין כל משקל לכוונתו של המשיב ואין בכוונת המבקשת לטעון כי רצונו של המשיב היה חלילה, להיתעלל או לענות את בעלי החיים המוחזקים בעסק.

...

היעתרות לבקשה בנוסחה כפי שהוגשה לפניי מביאה להחלפת שיקול הדעת המסור על פי הדין לרגולטור להכרעת בית המשפט- ולבקשה זו אין מקום להיעתר.

במצב זה, לא מצאתי כי יש להיעתר לבקשה לקבוע תנאים העולים על דרישות משרד החקלאות, בהעדר מסד עובדתי ומקצועי מתאים ותוך החלפת שיקול דעת הרגולטור בשיקול דעתו של בית המשפט.

לאור כל האמור לעיל ולאור התוצאה אליה הגעתי, הרי שלא הצליחה המבקשת להצביע על התקיימות היסוד העובדתי לפיו נגרם סבל לבעלי החיים בשל אופן החזקתם בעסקו של המשיב ובהתאם אני מוצאת כי דין הבקשה להידחות וכך אני מורה.

לפניי בקשת התובעת למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיב לבצע שינוי אשר ימנע ממנה המשך שימוש בחלק משביל גישה המוביל לביתה ונחלתה, העובר בתחומי נחלת המשיב (להלן – שביל הגישה).

הפניית רכבים כאמור לשימוש בדרך החקלאית איננה כרוכה בפגיעה ממשית במבקשת, והראיה – שהמבקשת עצמה הודיעה כי רכבים כאמור מופנים על-ידה כיום לדרך זו. ומכאן לנזק שעלול להגרם למשיב ככל שיינתן הצוו; מעיון בתגובת המשיב לבקשה עולה כי חלק נכבד מהטענה המקורית בדבר נזק שיגרם לו, הופנה לשימוש ברכבם מסחריים/משאיות העוברים בתוך נחלתו ושלטענתו גורמים למפגעים ומטרדים.

אשר לשימוש באמצעות רכבים מסחריים/משאיות לצורך כניסה לנחלה למטרות מסחריות/עסקיות, הרי שנוכח המפורט לעיל, ובשים לב אף להצהרתה של המבקשת באשר לאפשרות לעשות שימוש בדרך החקלאית למטרה זו, יש לסייג את הצוו הזמני בכל הנוגע לשימוש מסוג זה, אותו יש לעשות באמצעות הדרך החקלאית.

...

אשר להיבט הראשון – המסקנה הלכאורית העולה מהחומר שבפני היא כי השביל הקיים מהווה דרך גישה סבירה יחידה לעת הזו לצורך הגעה לבית המבקשת, וכי זהו מצב הדברים במשך שנים (מבלי שיש צורך להכריע בשלב הנוכחי במחלוקת בין הצדדים באשר למספר השנים).

בנסיבות אלה, המסקנה היא כי לא הוכחה טענת המשיב כי קיומו של שביל הגישה מונע ממנו אפשרות לעשות שימוש בנחלתו לצרכים עליהם הוא מצביע ונזק קשה שנטען כי נגרם לו עקב כך. סיכומם של דברים; בכל הנוגע לצו המבוקש למניעת שימוש בדרך הגישה לצורך הגעה לבית המבקשת, מאזן הנוחות נוטה לטובתה.

סוף דבר: נוכח המקובץ, הבקשה מתקבלת במובן זה שניתן צו מניעה זמני האוסר על חסימת שביל הגישה ומניעת השימוש בו לצורך הגעה לבית המבקשת לרבות ברכב, ובסייג האמור בסע' 13 לעיל.

בפרק "תרבות ארגונית" בסעיף 2.12.3 נכתב, כי "במהלך הריסוס בסמוך לשעת התאונה, הטייס עסק בפעילות שאינה קשורה למשימת הריסוס, תוך שימוש בטלפון, שהביאה לפגיעה בבטיחות הטיסה ... יתכן שסטיה זו מהנורמה המקובלת, היא זו שגרמה לטייס להסחת דעת, אך צוות החקירה לא יכול היה לקבוע זאת." (שם, ע' 40).

יחד עם העתירה, הוגשה בקשה לצוו מניעה זמני, שיאסור על המשיבים "לחתום, לפרסם ולהפיץ את דוח החקירה 08-23". בו ביום ניתן סעד אירעי במעמד צד אחד כמבוקש, תוך שנקבע, כי "ליבת המחלוקת מצויה בגילוי מועד שיחת הטלפון הסלולרי שקיים המנוח בזמן הטיסה, מִשכה, זהות הצד השני לשיחה וזהות יוזם השיחה." סמוך לאחר מכן מסרו המשיבים, שלפני שהתקבלה בידיהם הבקשה לסעד אירעי, הדוח נחתם והופץ באופן חלקי.

לאחר עיון מצאתי, שיש מקום להורות על מסירת הפרטים המבוקשים, שכן אף שפורטו בדוח רק באופן כללי, הם עמדו בפני החוקר הראשי בניתוח הסיבות לתאונה, וגילויּם לעותרת – תוך הגבלת השמוש בהם לצורך התגובה לטיוטת הדוח בלבד – אינו מעצים, למצער אינו מעצים במידה ניכרת, את הפגיעה בפרטיות שנגרמה מגילוי הפרטים שנכללו בטיוטת הדוח הסופי (השווה להחלטה בבקשה לצוו מניעה זמני, עת"מ 45542-11-19 לעיל (20.11.19)).

...

לאחר שבחנתי את הדבר, לא מצאתי הבדל של ממש במידת הפגיעה האפשרית בפרטיותו של הטייס המנוח, בין המידע שפורט בטיוטה כאמור, לבין המידע המבוקש בעניין שעת תחילת השיחה, שעת סיומה והאם היא שיחה נכנסת או יוצאת.

סיכומו של דבר לאור האמור לעיל, לא היה יסוד לסרב לבקשת העותרת לקבל את הפרטים שהתבקשו, והעתירה הראשונה מתקבלת בחלקה העיקרי כדלקמן: תוך 14 ימים מהיום, ימסור החוקר הראשי לעותרת את הפרטים הבאים בעניין שיחת הטלפון שנערכה בזמן הטיסה: שעת תחילת השיחה ושעת סיומה, נתיב הטיסה בעת השיחה (אפשר בדרך של שרטוט על גבי תמונה 15 בטיוטת הדוח הסופי), והתייחסות לגורם שיזם את השיחה (האם היא נכנסת או יוצאת).

בנסיבות אלו, אין כל צורך להידרש לעתירה השניה בעניין ביטול החתימה על הדוח הסופי, ואני מורה על מחיקתה.