בקשה לצו מניעה זמני בעניין זכויות בנכס

ראש ההוצל"פ בהחלטתו מיום 28.7.2005 ציין כדלקמן: "המבקשת (ירדנה – ח"ש) רשאית לצלם כל מיסמך שהוגש בתיק זה. אני משהה הליכי הכנוס והמכירה עד ליום 1.9.05 כדי לאפשר למבקשת פניה מסודרת לבית המשפט בענין זכויותיה בנכס שבכינוס. לאחר המועד הנ"ל יימשכו ההליכים אם לא תומצא החלטה אחרת מבית המשפט". בסופו של יום ניסגר תיק ההוצל"פ על ידי הבנק לאחר (שלדבריו) לילך סילקה את חוב הפיגורים שהוביל להגשת בקשת המימוש, ללא כל היתייחסות הבנק להסכם הביטול שלכאורה נחשף במסגרתו.

יחד עם זאת ירדנה הודיעה במסגרת בקשתה האמורה, כי בכוונתה לפנות לבית משפט מוסמך בתביעה לסעד הצהרתי בדבר זכויותיה בדירה ולהגיש במסגרת התובענה בקשה לצוו מניעה זמני.

...

השאלה העומדת להכרעה בהחלטה זאת – האם התביעה התיישנה? כפי שנראה להלן, שוכנעתי כי הכרעה בשאלה זאת ראוי שתינתן לאחר שמיעת ראיות ובמסגרת פסק הדין.

טענת ההתיישנות ירדנה הגישה כתב הגנה ביום 23.2.2020 ובו טענה (סעיף 6) להתיישנות התובענה כדלקמן: "מבלי להודות באף טענה מטענות התובע, הנתבעת 2 תטען כי עילה ו/או טענה שיש לתובע כנגד נתבעת 2, מכת כתב ההתחייבות ו/או הסכם הרכישה הנטען ובוטל כדין ו/או מכח כל מסמך ו/או הסכם ו/או שטר אחר אשר כביכול נערך בין הצדדים, התיישן ולא ניתן עוד לתבוע מכוחם ו/או על פיהם, לגן דין התביעה כנגדה להידחות או להימחק". הבנק הגיש כתב תשובה ביום 1.3.2020 בו דחה את טענת ההתיישנות לה טוענת ירדנה וציין כי: "הסעד העיקרי לו עותר התובע קשור בדירת המגורים. דהיינו המדובר בתביעה לאכיפת חיוב חוזי שתוצאתו עשויה להקנות לנתבעת (לילך – ח"ש) ולתובע זכויות במקרקעין ולפיכך עפ"י מבחן תוכן התביעה, יש לסווג את התביעה כתביעה במקרקעין כמשמעותה בחוק ההתיישנות" (סעיף 16 לכתב התשובה).

בסופו של יום התרתי את הגשת המסמך (בקשת עכוב ההליכים שהגישה ירדנה לתיק ההוצל"פ) בצייני כדלקמן: "לאחר שעיינתי במסמך שלכאורה מלמד כי הבנק ידע, כבר בשנת 2005 על טענת הנתבעת 2 בדבר ביטול ההסכם עם הנתבעת 1, יש חשיבות רבה לקבלת המסמך וליתר המסמכים המצויים באותו תיק הוצל"פ" (עמ' 12 לפרו' שו' 28-30).

יחד עם זאת סבורני כי בנסיבות דנן ראוי להכריע בה לאחר שמיעת ראיות ובמסגרת פסק הדין.

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי טענת ההתיישנות של ירדנה תוכרע במסגרת פסק הדין ולאחר סיום שמיעת ראיות (שהחלנו בהן כאמור ביום 10.12.20).

אני קובע התובענה להמשך שמיעת ראיות ליום 23.5.2021 בשעה 09:00 ולמשך היום.

התובע לטענתו, שאב את זכויותיו במקרקעין מאמו המנוחה, כשבהקשר זה יצוין כי לא נרשמה העברה בירושה לבעלות התובע על פי נסח הרישום שצורף לכתב התביעה, אלא דוקא נרשמה, ביום 09.05.2017, הערה אודות צו מניעה בגין הליך שמתנהל בבית המשפט לעינייני מישפחה בירושלים, על כל זכויות הבעלים.

ביום 09.07.2019 הגיש התובע בקשה לצוו מניעה זמני האוסר על הנתבעת לבצע עבודות בנייה כלשהן להקמת גדר או קיר בין חלקה 14 – חלקת התובע, לבין חלקה 21 – החלקה הציבורית.

בהקשר זה אפנה, להלכה לעניין זה בבג"צ 262/62 פרץ נ' המועצה המקומית כפר שמריהו, פ"ד טז 2114 (1962) (עליה חזר בית המשפט העליון, בבג"ץ 7311-02 האגודה לסיוע ולהגנה על זכויות הבדואים בישראל נ' עריית באר-שבע (22.06.2011)), שם ציין בין המשפט כי: "אמת נכון הדבר, מה שימוש תעשה רשות ציבורית בנכסיה, באיזו מידה תרשה לאזרח את השמוש בהם ובאיזה מידה תסרב, זו היא שאלה אשר אותה רשות גופה, על-ידי נציגיה הנבחרים, מוסמכת להכריע בה, והעובדה כי מצויים בין המבקשים תושבי המקום, עובדה זו היא בלבד אינה מקנה להם כלפי המועצה זכות שתתיר להם להשתמש בנכסיה כאוות נפשם...". ככל שהרשות בחרה שלא להפעיל את שיקול דעתה, בהיעדר מקור הסמיכה פרטני, הסמכות העניינית ליתן צו נגד רשות מנהלית בנוגע להפעלת סמכויותיה המנהליות, היא לערכאה מנהלית (בג"ץ או בית המשפט לעניינים מינהליים), ולא לערכאה אזרחית.

...

אני סבורה כי בענייננו מדובר בתקיפה ישירה של החלטת הרשות לעניין תוואי הדרך והגישה למקרקעין.

לסיכום, כל טענות התובע הן טענות מן המשפט המנהלי שמקומן להתברר בבית המשפט לעניינים מנהליים.

משכך, ובהתאם לתקנה 41(א)(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018, אני מורה על מחיקת התביעה.

בד בבד, עתרו התובעים בבקשה למתן צו מניעה זמני, שימנע מהנתבעים או מי מהם לבצע דיספוזיציה בחלקה 36, וכי רשם המקרקעין ירשום צו מניעה זמני על הערת האזהרה שנרשמה על הבעלות של אמאל לטובת אמאני ביום 10.7.18 בחלקה 36.

זאת, הואיל ומדובר בסעד של הצהרה לגבי זכויות בנכס מקרקעין ספציפי (תובענה לדבר שבעין).

...

(ש): עכשיו אני שואלת אותך את השאלה שאתה שאלת, מי מסכן 500 אלף ₪ בשביל 50 אלף ₪? (ת): יש לנו קרקע, יש לנו הערת אזהרה רשומה על שמי, זה בסופו של דבר זה קרקע, יעלה יירד זה קרקע ובהמשך אני יכול לקבל את זה ככסף.

הסעדים: סוף דבר, אני מורה על בטלות ההסכם מיום 30.6.18 בין התובעים לאמאני ביחס לגוש 10283, חלקה 36.

אני מורה על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה בלשכת רישום המקרקעין ביחס לעסקה זו. בהתאמה, אני מורה על מחיקת ההערה בדבר צו העיקול על הערת האזהרה לעיל.

בד בבד, הגיש התובע בקשה למתן צו מניעה זמני (במעמד צד אחד בלבד) שימנע ביצוע כל עסקה או התחייבות נוגדת על זכויות המנוחה במקרקעין.

כב' השופט העמית (כתוארו אז) גדעון גינת, הורה לתובע בהחלטה מיום 5.12.18 לעתור לצוו עיקול זמני חלף הסעד של צו מניעה זמני, הואיל והתובע עותר להצהרה לגבי זכויות בנכס מקרקעין ספציפי.

...

ב"כ התובע ביקש בסיכומיו שאם בית המשפט יגיע למסקנה כי קיים ספק באותנטיות ובכשירות המסמכים הרלוונטיים לעסקאות המכר, יפרט את הבסיס לקביעתו "תוך הצבעה על האדם האשם לגישתו בכך". ואולם, הדבר אינו נחוץ, אינו נדרש להכרעתי, חורג מן הסמכויות שניתנו לי במסגרת הליך זה, ואף עשוי להסב עיוות דין למי מן הגורמים שהיו מעורבים בעסקאות, שאינם צד להליך, ושלא ניתנה לו הזכות להשמיע את גרסתו וטיעוניו ביחס להתרחשות.

סוף דבר, משלא שוכנעתי באמיתותה של העסקה בין בני הזוג המנוחים לאדמה אני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבעות 2-1 שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

רקע לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני שעניינו עיכוב הליך מימוש משכנתה המתנהל בלישכת ההוצאה לפועל בראשון לציון בתיק הוצל"פ 536892-05-23 שפתחה המשיבה כנגד המבקשת וזאת עד הכרעה בתובענה העיקרית.

ביום 18.6.2020 הגיעה המבקשת למשרדי המשיבה וחתמה שם על הסכם הלוואה וניכיון שיקים (להלן: "הסכם המסגרת") וכן על הסכם שיעבוד ותנאים מיוחדים לשטר משכנתה מדרגה ראשונה ללא הגבלת סכום, במסגרתו שיעבדה המבקשת את זכויותיה בנכס לטובת המשיבה (להלן: "הסכם השיעבוד").

...

בסופו של דבר הפקידה המשיבה את השיק ביום 16.5.2023 והשיק חולל מסיבת א.כ.מ. המשיבה טוענת כי חובה של המבקשת כלפיה נכון ליום 18.5.2023 עמד על 5,558,585 ₪.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי טענות הצדדים והנסיבות הרלוונטיות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל למימוש המשכנתה על הנכס עד להכרעה בתובענה.

במסגרת התנאי של מאזן הנוחות, על בעל הדין להוכיח כי אם לא יינתן הסעד הזמני ובסופו של דבר התביעה תתקבל, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

הכלל הוא שבית המשפט ייטה להיעתר לבקשה, בהיות הפינוי ומימוש הדירה צעדים קשים ובלתי הפיכים, זאת גם אם סיכויי ההליך אינם גבוהים.