בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד למניעת הדחת מנכ"ל

ביום 12.2.2019 המערערת פנתה לבית הדין האיזורי בבקשה למתן צו מניעה זמני כנגד ההחלטה על סיום תפקידה כיועצת, ובסמוך לאחר מכן הגישה את תביעתה לקבלת צו מניעה קבוע להשבתה לתפקיד; צו קבוע למניעת הליכי פיטורים נגדה; פיצויים בגין עגמת נפש ותשלום הפרישי שכר וזכויות שונות.

בתום דיון שנערך בין הצדדים הוצע לצדדים כי החלטת בית הדין האיזורי תבוטל בהיבט זה שהשבת המערערת לעבודה תחול "עד למתן פסק דין או החלטה אחרת על ידי בית הדין האיזורי, לפי המוקדם" ולא רק עד למועד עריכת השימוע על ידי המועצה, אך במקביל לא יהיה בכך כדי למנוע מהמועצה "לפעול, בכפוף לכל הוראות הדין לרבות חובת השימוע, לקבלת החלטה עתידית בדבר הצורך בהעברת המבקשת מתפקידה כיועצת לקידום מעמד האשה... או בפירסום מיכרז לאיוש תפקיד היועצת". כן הוצע, כי כלל טענות הצדדים תישמרנה להם, "לרבות ביחס לכל החלטה שתתקבל" בהתאם להליכים שיינקטו על ידי המועצה.

זאת, כיוון שגם אם מינויו של מר מועלם נעשה לכתחילה לתקופה קצובה של שלושה חודשים בלבד, הרי שבפועל, משרד הפנים היה "מודע לאופן כהונתו של מועלם ונסיבות מינויו לתפקיד. על אף זאת, משרד הפנים עצמו לא פעל כנגד מינוי זה והוא אפשר למועצה לאתר מחליף לתפקיד בפרוצדורה המקובלת לשם כך, וכפי שעולה מהתכתובת מיום 21.7.2019, כהונת מועלם הייתה אמורה להימשך עד לבחירת מנכ"ל למועצה". בית הדין ציין עוד, כי המערערת הייתה מודעת לטענות בעיניין מעמדו של מר מועלם טרם זימונה לשימוע הנוגע לתפקידה כקב"סית ובחרה להיתעלם מכך.

רדיפה פוליטית והתנכלות ראש המועצה: בית הדין דחה טענה זו של המערערת, וקבע כי היתרשמותו היא שראש המועצה אכן ביקש להרחיק את המערערת ממנו (כלומר מתפקידה כיועצת שבו הייתה כפופה ישירות אליו), אולם לא הייתה כוונה לפטרה מעבודתה במועצה מתפקידה כקב"סית; אשר להחלטה לפטר את המערערת גם מתפקידה כקב"סית קבע בית הדין האיזורי כי אירועים שהתרחשו לאחר ההדחה הראשונה הן בעבודה והן במסגרת ההליך המשפטי, העמיקו את חוסר האמון, החשדנות והקרע בין הצדדים, והביאו את המועצה לקבל את ההחלטה להדיח את המערערת מתפקידה כיועצת פעם נוספת ולפטרה מתפקידה העקרי כקב"סית.

המערערת גם לא פנתה לאחר מחלתה וביקשה לזמנה מחדש לשימוע, וכן לא פנתה לנציגות העובדים בעיניין זה. אשר לטענה כי המערערת פוטרה שלא כדין בתקופת מחלה נפסק כי ביום השימוע המציאה אישור מחלה ליום אחד בודד – 11.6.2019 – ולא הוכח כי אישורי המחלה הנוספים הוגשו טרם שהוצא מכתב הפיטורים, וכן לא הוכח כי הפיטורים במועדם נועדו למנוע מהמערערת ניצול ימי מחלה.

...

מעבר לכך, אנו סבורים כי התייחסות המועצה וראש המועצה למערערת, ובכלל זאת התעלמות בוטה ממנה ומפניותיה, התייחסות אליה בפני אחרים בדרך שיש בה כדי לפגוע בה (כגון – מתן הודעה ביום 9.12.2018 כי אינה מכהנת יותר בתפקיד יועצת), ואף אי קיום החלטת בית הדין הראשונה בבקשה לסעד זמני להשיבה לתפקידה כיועצת, ובכלל זאת מחיקת התואר "יועצת לקידום מעמד האישה" משלט משרדה - אינה ראויה בכלל ובהתייחס לעובדת ותיקה שהקדישה שנים רבות לעבודתה במועצה בפרט.

על כן, אנו מחייבים את המועצה לשלם למערערת בנוסף לפיצוי שפסק בית הדין האזורי, פיצוי לא ממוני נוסף בסך של 50,000 ₪, כך שסך הכל סכום הפיצוי הלא ממוני עומד על סך של 75,000 ₪.

אשר להוצאות: נוכח התוצאה אליה הגענו, ונוכח ההליכים הרבים שנאלצה המערערת לנקוט, אנו קובעים כי בגין ההתדיינות בשתי הערכאות המועצה תשלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

אהרון וישי שמשו כמנהלים בחברה שבפרוק עד לחודש מאי 2012, עת הודחו מתפקידם בידי בעלי מניות הרוב על רקע סיכסוך שנתגלע בין הצדדים.

במסגרת ההליך האזרחי בין הצדדים הנצים נדחתה בקשת בעלי מניות הרוב למתן צו מניעה זמני שתכליתו היתה לאסור על אהרון להיתקשר בהסכם השכירות האמור (ת"א (מחוזי חי') 44743-05-12 ר.פ. אירועים וגנים בע"מ נ' ישי (שמואל) חן (נבו 15.7.2012)).

לבסוף, מן החקירות בבית המשפט עלה כי הנתון האמתי והאמין ביותר לקביעת שווי החברה שבפרוק הוא שווי השוק, עליו ניתן ללמוד משיחה שנערכה בין אהרון לבין אחד מבעלי המניות – גרשון מור, במהלכה הצדדים קיימו מו"מ לרכישת החברה שבפרוק לפי שווי שנע בין 28 ל-38 מיליון ₪.

כב' השופט: רגע, אז מה היה התפקיד שלך בעצם, בר.פ [החברה שבפרוק- ח.ב.]? מר א. חן: בר.פ, אני הייתי שכיר והבן שלי היה מנכ"ל ב-40%, אז אני, כב' השופט: בתור שכיר, מה עשית אבל? מר א. חן: הייתי עם החבר'ה, הייתי מנהל איתם, הייתי עושה הכל, הכל הייתי עושה, כאילו כל מה שהיה צריך, הראש שלי, הראש שלי ניהל את העסק.

והרי תכליתו העיקרית של ס' 374 לפקודת החברות היא למנוע מצב שבו גורם המהוה מוקד כוח בחברה ינצל את מעמדו לרעה למען טובתו האישית וכנגד אינטרס החברה לה הוא חב חובת אמון.

...

אינני מקבל תיזה זו של רו"ח סימון.

סוף דבר סיכומו של דבר – הוכח כי המשיבים נטלו לעצמם שלא כדין את נכסי החברה שבפירוק.

לפיכך, המשיבים, ביחד ולחוד, ישלמו פיצויים לקופת הפירוק לפי הפירוט הבא: סך של 1,350,000 ₪ בגין מלאי מזון; סך של 733,000 ₪ בגין שיפורים שהוכנסו באולם האירועים; סך של 5,000,000 ₪ בגין מוניטין; סך של 520,000 ₪ בגין רווח מהזמנות פתוחות; הסכום הכולל של הפיצויים שישלמו המשיבים הינו 7,603,000 ₪.

במסגרת תביעה זו ורסו עתרה לסעד זמני שימנע מאופטיקנה לעשות שימוש בסימן המסחר "VERSO". כן נתבעו סעדים כספיים בגין הפרה נטענת של "הסכם אופטיקנה" וצוי מניעה קבועים (להלן: "תביעת ורסו").

מנגד, גם בקשת פאי להורות לורסו שלא לקדם את הליכי הבוררות נדחתה תוך שנקבע והובהר כי "אין צו המונע מורסו לקדם את הליך הבוררות, וכל צד יפעל על פי חכמתו בעיניין זה" (פסקה 46 בהחלטת כב' השופט בכר מיום 28.4.2021.

הבקשה מהוה ניסיון "לקצר דרך" ולקבל את אחד מהסעדים העקריים שלהם ורסו עתרה בתביעה שהגישה נגד אופטיקנה במסגרת ההליכים המקבילים זאת מבלי שתצטרך להוכיח את טענותיה וכאשר היא בחרה שלא לנקוט בהליכים משפטיים בישראל כדי למנוע את קמפיין Cattleya כך שלאופטיקנה לא ניתן יומה בבית המשפט.

תגובת אופטיקנה נתמכה בתצהירו של מר אלרועי תורג'מן, מנכ"ל אופטיקנה.

זאת ועוד, נראה כי "תפיסות המסך" ת/1 שהוגשו במעמד הדיון ושבהן מופיע הכיתוב: "NEW COLLECTION WINTER 2023" מעידות על כך שמדובר בקמפיין פירסום חדש ולא רק בקמפיין שפורסם טרם מתן פסק הדין, כפי שנטען בתגובת פאי ביחס ל"תפיסות המסך" שצורפו לבקשה.

לצורך הדיון אצא מנקודת הנחה, כנטען על ידי ורסו, שטענת פאי כי היא לא מפרה את פסק הבוררות שאושר בפסק הדין מהוה טענת "הודאה והדחה", כך שהנטל להוכיחה מוטל על פאי (בע"מ 8644/13 פלונית נ' פלונית 27.1.2014).

...

בענייננו, לא הוכח שפאי קשורה בהסכם עם כלשהו עם אופטיקנה או כי היא מחזיקה באופן בלעדי בזכויות של אדם או כי מתקיימת הפרה של פסק הדין כך שדין הבקשה להידחות.

תמצית טענות אופטיקנה דין הבקשה להידחות.

כאמור, בנסיבות העניין אני סבורה שהתשתית הראייתית המצומצמת שהובאה במסגרת הדיון בבקשה אינה מספיקה לקביעת מסמרות והכרעה במחלוקות שבין הצדדים בסוגיה זו. טענות ורסו ביחס לפרשנות שיש ליתן להצהרות פאי בהסכם הרישיון כמו גם השאלה אם יש לראות בפעולותיו של אדם כבעל המניות, הדירקטור והמנהל הכללי של פאי מחד גיסא וכפרזנטור של המותג Cattleya מאידך גיסא, משום הפרה של פסק הדין שניתן כנגד פאי או כפעולה הנגועה בחוסר תום לב קיצוני (כנטען בסעיף 26 לבקשה), חורגות מגדר הדיון במסגרת של בקשה לצו על פי פקודת בזיון בית משפט והן שמורות לורסו לדיון בהליכים המתאימים.

בד בבד עם התובענה העיקרית הגיש גוטמן בקשה למתן סעדים זמניים שעיקר המבוקש בה – למנוע מלהב להכנס למשרדי החברה או ליצור קשר עם מועסקי החברה, ספקיה, לקוחותיה וגורמים נוספים הקשורים בה. זאת, בטענה כי להב פגע בחברה ובתפקודה על ידי סדרת מעשים חריגים שהיה מעורב בהם.

(-) אמנם גוטמן ולהב ייסדו את החברה; שניהם מונו כדירקטורים בה ונטלו חלק בניהולה, אך לכל אחד מהם יועד תפקיד שונה וכן קיימת שונות בולטת בסוג ונפח המטלות הניהוליות בהן נשא כל אחד; מי שמנהל את החברה בפועל הוא גוטמן ולכן מעמדו הניהולי עולה בהרבה על זה של להב.

בתום הדיון הודיע הדירקטור המכריע כי הוחלט כי תנאי שכרו של גוטמן יהיו זהים לשכר שהוצעו בזמנו למר אבי חתמי, מנכ"ל חצוני שהחברה התכוונה להעסיק בשנת 2019 (התנאים עוגנו בהסכם שצורף כנספח 2 לתשובת להב), זאת למעט נושא הקדמת תשלומים על חשבון הבונוס השנתי הקבוע בהסכם, כפי שהוסכם בהסכם עם המנכ"ל המיועד (להלן ייקראו התנאים שאושרו בישיבת הדירקטוריון – תנאי חתמי).

עוד נטען כי קיומו של עניין אישי שלילי עולה מעצם העובדה כי להב ניסה להדיח את גוטמן; מניסיון להב להטיל דופי בהתנהלות גוטמן; וכן בשל כך ששכרו של גוטמן הוא סוגיה המצויה בליבת המחלוקת בין הצדדים; וכי הדברים אף מצאו ביטוי בדיון בדירקטוריון שנערך בהיעדר גוטמן.

ואולם, קיימות אינדיקאציות נוספות משמעותיות שמעידות על כך שהמחלוקת בין הצדדים עברה לפסים אישיים שהובילו לנקיטת פעולות שמעידות שהחלטותיו ועמדותיו של להב בהיותו דרקטור מונעת מסכסוך שבין השניים ולא תמיד עולה בקנה אחד עם טובת החברה והאינטרסים שלה.

ניתן אף להזכיר את הקביעה בהליך לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, לפיה להב היה אחראי לפעולות בילוש ומעקב אחר גוטמן, עד כדי מצב שבית המשפט הורה על מתן צו בהתאם לחוק.

...

סיכום לאור המפורט לעיל, הנני קובע כלהלן: מעתה ואילך, לצד הדירקטור המכריע, הן גוטמן והן להב יהיו רשאים להשתתף בדיוני הדירקטוריון ולהצביע גם על נושאים הקשורים בקביעת תנאי שכרו של גוטמן, זאת בהתאם לסע' 278(ב) סיפא לחוק החברות.

אני מורה לדירקטוריון לשוב ולדון בתנאי שכרו של גוטמן בתום 6 חודשים מהיום.

יוער כי עד כה נמנעתי מפסיקת הוצאות בבקשות השונות שהגישו הצדדים, אולם כפי שהבהרתי לצדדים במהלך הדיונים האחרונים – יש מקום לשנות מהקו שנקטתי עד כה. לפיכך אני מחייב את להב לשלם לגוטמן הוצאות בסכום כולל של 8,000 ₪.

בבקשה לסעד זמני, מושא החלטה זו, עותרים המבקשים ליתן צו מניעה "השולל מתן תוקף אופראטיבי" של החלטות ועדת המשמעת והשהיית תוקף ההחלטות עד לאחר קיום הבחירות הקבועות ליום 9.6.24, לבחירת ראש אגודת הסטודנטים של המכללה, בהן מתמודדת המבקשת 1 (להלן: "המבקשת").

ביום 11.4.24 המבקשת ערכה הזמנה בכתב לאסיפה כללית של האגודה ביום 18.4.24, אשר על סדר יומה היה, בין היתר, הדחת יו"ר האגודה המכהנת, מינוי ממלא מקום זמני והדחת ועדת הבחירות.

בהחלטתי שניתנה באותו יום, הוריתי על מתן צו אירעי כמבוקש ולאחר שהתקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים, הוריתי ביום 12.5.24, בהסכמתם של הצדדים כי אסיפה כללית מכוח הזימון מיום 11.4.24, לא יכולה להתקיים ולא תתקיים, גם לא במסגרת אסיפה נדחית או אספת המשך וזאת עד החלטה אחרת וכי זימון לכל אסיפה כללית של האגודה בעתיד, ייעשה לפי הוראות התקנות של האגודה ולפי הדין.

עוד קודם לכן, וביום 2.5.24 הוגשה ע"י מנכ"ל המכללה, מר חנן יגר, תלונה נגד המבקשים שעניינה הפרה של סעיפים 4.1 ו – 4.2.

בפסק דין 'איגנט' שאוזכר לעיל, היתייחס כב' השופט ד. לוין לחשיבות מיצוי ההליכים בטריבונאל עצמו בדברים אלה: "...במקרים שבהם הטריבונאל הפנימי כולל שתי ערכאות – דרגה ראשונה ודרגת ערעור פנימית ¬לא יתערב בית המשפט הרגיל בטרם מוצו האפשרויות במסגרת כל דרגות הטריבונאל הפנימי...". ראו גם ע"א 463/90 איגוד הכדורסל בישראל נ' ל.ב.ן. לקידום כדורסל נשים, עמ' 810 שם נאמרו הדברים הבאים: "כבר נקבע לא אחת לגבי גופים וולנטריים, שכשיש לאלה מנגנון של שיפוט פנימי, מן הראוי למצות את אותם הליכי שיפוט פנימיים. הדבר ראוי, הן משום שכך קבעו אותם גופים וולנטריים, שכל המצטרף אליהם יודע ומקבל על עצמו את ההוראות בדבר השיפוט הפנימי, והן משום שלמוסדות השיפוט של גופים אלה הידע והמומחיות, הקשורים בפעילות אותם גופים... פנייה למוסדות השיפוט הפנימיים לצורך הכרעה בסכסוכים, קודם פנייה לבית המשפט, יהיה בה גם למנוע ריבוי מיותר של פניות חברי איגודים וולנטריים למיניהם לבית המשפט". ראו גם, בשינויים המחויבים, מקרים אשר בהם בית המשפט סילק את ההליך על הסף בשל אי מיצוי ההליכים הפנימיים המוסדרים בתוך המוסד הרלוואנטי (בג"צ 8397/02 מיכאל אסולין נ' הליכוד תנועה לאומית ליבראלית).

...

אם באמת לכך מכוונים המבקשים, אזי ברור כי דין בקשתם דחייה, ואף על הסף, שכן פועל יוצא של החלטת וועדת המשמעת הינה כי המבקשת לא יכולה להתמודד בבחירות.

על כן, לאור כל המקובץ ולאור אי מיצוי הליכים בפני הגוף המוסמך, אני סבורה כי אין מקום למתן סעד על ידי בית המשפט.

אני מורה אפוא על דחיית הבקשה למתן סעד זמני.