בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד בעניין מקרקעין

רקע והשתלשלות העניינים בתמצית ביום 2/4/21 הגיש התובע בקשה לצוו מניעה זמני במעמד צד אחד, שעניינה הפסקת עבודות המבוצעות על ידי הנתבעים, בני דודו, בכביש שבחלקה 14 בגוש 17545, בבועיינה נוג'ידאת (להלן: "הבקשה" ו-"העבודות" בהתאמה).

החלפת המומחה כרוכה מטבע הדברים הן בעלויות לצדדים, הן בהתארכות ההליכים, ועל כן יש לאפשר אותה רק במצבי קיצון, בהם הפגם שנפל בהתנהלות המומחה או בחוות דעתו באמת ובתמים אינו מאפשר להסתמך עליו ועליה, ואינו בר תיקון; שנית, החשש מפני היתנהלות אסטרטגית של בעלי הדין, אשר יבקשו לפסול את חוות הדעת לא בשל הפגמים שנפלו בה, אלא בשל כך שהתוצאה שנקבעה בה אינה נושאת חן בעיניהם (ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן, [פורסם בנבו] פסקה 4 (2.6.1996); רע"א 4842/20 עריית אשדוד נ' אדמת הצבי השקעות בע"מ [פורסם בנבו] (9.9.2020)).

...

לנוכח כל האמור לעיל ולסיכום, משעסקינן בחלקה אשר הינה בבעלות משותפת של התובע ובעלים נוספים; משהדרך על פי תשריט החלוקה המאושר נועדה לשרת את כל הצדדים ולהעניק להם גישה למגרשם; משלעמדת המומחה, הנקודות B ו-F וכן נקודת החיבור לכביש הקיים C, אליו מתחברת הדרך, וכן הנקודה A, הן נקודות קריטיות לתכנון דרך הגישה (תשובה 22) ועדיף לתכנן את הדרך בשלמותה בהתחשב בגורמים השונים; משעל פי תשריט החלוקה המאושר, לכאורה, לתובע זכות גישה למגרשו דרך מקטע AB, בעוד שהכניסה הדרומית היא שצ"פ; ומשהוברר כי ביצוע העבודות אכן החריף את שיפוע מקטע AB כנטען; ומשטיב זכויות הנתבעים או מי מהם בחלקה, ועצם זכותם לביצוע העבודות טעונים בירור לגופם - באתי לכלל מסקנה, כי לעת הזו, יש להותיר את צו המניעה הזמני על כנו, ומשכך לדחות את בקשת הנתבעים לביטולו.

סוף דבר בקשת התובע לפסילת חוות דעת המומחה - נדחית.

בקשת הנתבעים לביטול צו המניעה הזמני - נדחית אף היא.

הנסיבות הצריכות לעניין הן בתמצית אלו: ביום 14.01.2022, הגישה המבקשת "בקשה דחופה למתן צו-מניעה זמני (במעמד צד אחד)", במקביל להפקדת התחייבות עצמית, וביום 23.01.2022 הגישה תביעה לסעד הצהרתי ולאכיפת הסכם מכר מקרקעין.

מנגד טען בא-כוחו של המשיב, כי הגם שאין בכוונתו של המשיב למכור, בשלב זה, את המקרקעין מושא הבקשה, אין כל נסיבות משפטיות שבגינן יש לקבל את בקשת המבקשת לצוו-מניעה הואיל ואין לדעת מה ירצה המשיב לעשות עם המיגרש בעתיד, ואין כל סיבה להקפיא את קנייננו, מקל וחומר שאין בעיניינם של הצדדים זכרון-דברים או טיוטה מוסכמת, שעה שברי, כי כלל הנושאים המהותיים במסגרת הטיוטה היו שנויים במחלוקת.

...

גם אם אכן כטענת המבקשת, טען המשיב, היא פעלה רבות ושילמה הוצאות בסך גבוה במהלך המשא-ומתן, אין בכך כדי להקנות לה זכויות במקרקעין הואיל ורק גמירות-דעת ומסוימות מצד כל הצדדים בעסקה מובילים למסקנה, לפיה מדובר בהסכם מחייב.

יפים לענייננו דבריו של כב' השופט בדימוס י. דנציגר, ב-רע"א 5711/12 מצה בע"מ נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ (25.02.2013), פסקה 11: "יחד עם זאת, מוצא אני לנכון להדגיש את הרציונאל שעובר כחוט השני בכל ההחלטות שהוזכרו דלעיל – ואשר מקובל עלי במלואו – לפיו הסעד הזמני נועד לשמור על המצב הקיים בהתאם לחוזה ערב ההפרה, וכי הזכות החוזית הינה זכות שראוי להגן עליה כבר בשלב הסעד הזמני, ככל שסיכויי התביעה טובים וככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. בנסיבות אלה סבורני כי יש להיזהר מליתן משקל יתר לטענה – הנטענת במסגרת מאזן הנוחות – כי כאשר מדובר בחוזה מסחרי, הנזק תמיד ניתן לפיצוי כספי ולכן אין הצדקה למתן סעד זמני". שלישית, לא שוכנעתי, כי קיים סעד חלופי אשר ישיג את מטרת הצו, וכי גם נוכח שיקולים נוספים, אשר צריכים להיבחן בעת הכרעה בסוגית מתן סעדים זמניים, לרבות "תום לבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או בהגשת הבקשה לסעד הזמני", סבור אני, כי מטים הם את כף-המאזניים אל עבר קבלת בקשת המבקשת, וזאת בשים-לב למועד הגשתהּ, שעה שהמבקשת לא השתהתה ומיהרה לפנות אל בית המשפט, לאחר שנודע לה, כי המשיב מבקש לחזור בו מן העסקה הנטענת, וכן לאור תום-ליבהּ, לכאורה, של המבקשת.

על יסוד האמור לעיל ובאיזון הכולל, סבור אני, כי תביעתהּ של המבקשת מעוררת שאלות מהותיות, כי אין מדובר בעילה קלושה, וכי מאזן הנוחות נוטה אל עבר המבקשת, ולפיכך אני מורה על הותרת צו-המניעה הארעי על כנו, כצו-מניעה זמני, עד למתן החלטה אחרת.

יחד עם זאת, סבור אני, כי אין להקל ראש בנזק, אשר עלול להיגרם למשיב, אם בסיום ההליך תדחה תביעת המבקשת, ולפיכך סבור אני, כי יש לאזן חשש זה על-ידי הפקדת ערובה משמעותית.

ביום 23.3.2014 הגישה האגודה, שוב, לבית המשפט המחוזי מרכז בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד בקשר למקרקעין במסגרת ה"פ 42630-03-14.

על פני הדברים, לא הייתה כל מניעה לרשום את המכר במנה המתמטית על שם החברה בסמוך לאחר חתימת הסכם 1955, ובכל מקרה, לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת להמנעות הצדדים המעורבים מלעשות כן. לנוכח האמור, אני קובעת כי התביעה, ככל שהיא נוגעת לטענת הבעלות של התובעת במקרקעין, היתיישנה ויש לדחותה כבר מטעם זה. עם זאת, מצאתי להתייחס גם לגופם של דברים כדלקמן: הסכמי 1979 ו-1987 הם הסכמים למכירת מניות בהתייחס להסכמי 1979 ו-1987, טען הנתבע 1 כי מדובר בהסכמים לרכישת מניות וכי הם אינם מהוים התחייבות לעשות עסקה במקרקעין.

...

משנדחתה טענת הזיוף, נדחית גם טענת התובעת לעניין התרשלות הרשם ברישום עסקת ההעברה ללא תמורה על פי ייפוי הכוח האמור (עמ' 15 בכתב התביעה).

סוף דבר לנוכח כל האמור, אני דוחה את התביעה.

בהתאם לתקנה 130 בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, בנסיבות שבהן לא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה, אני דוחה את התביעה גם ביחס לנתבעים שלא הגישו כתב הגנה.

על יסוד כך הוגשה הבקשה הבהולה לסעד זמני במעמד צד אחד, וכן בקשה לסעד אירעי שימנע מהעירייה לפעול לשינוי המצב הקיים ולתפיסת חזקה במקרקעין.

לפיכך, מוצע לצדדים לשקול הסכמה דיונית לפיה הצדדים ישמרו על המצב הקיים (בכל הנוגע לשימוש ולחזקה במקרקעין) וזאת עד להכרעה בתביעה לסילוק יד שתוגש על ידי הערייה כנגד המבקשים.

בנוסף, ובהתאם למבוקש על ידי הערייה, המזכירות תאפשר גישה לעירייה לתיק בנט המשפט וכן תסיר את הסווג בדבר איסור פירסום שנקבע בעת הגשת הבקשה בשל כך שמדובר בבקשה לצוו מניעה זמני מעמד צד אחד.

...

מקובלת עלי בהקשר זה טענת ב"כ המבקשים כי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח – 1998 נחקק לפני שנים רבות ולכן הצורך בהנגשה התעורר עם חקיקת החוק, ולא רק בשעת החירום שנוצרה כיום.

והערה נוספת לפני סיום – חרף כל האמור לעיל, אין להקל ראש בהמלצות שניתנו על ידי פיקוד העורף להבטחת שימוש בטוח במקלט במקרה חירום.

סוף דבר מהטעמים המפורטים לעיל מצאתי לקבל את הבקשה לצו מניעה זמני ולהפוך את הצו הארעי שניתן ביום 24.10.2023 לצו מניעה זמני עד ההכרעה בתובענה – וכך אני מורה.

תמצית טענות הנתבע: הנתבע טען כי במהלך שנת 2017 ועד ליום 05.12.2019, היתקיימה בין הנתבע לבין התובע מערכת יחסים של עורך דין – לקוח במסגרתה התובע טיפל, ייעץ וניהל הליכים משפטיים בענייניו של הנתבע, לרבות בתובענה אזרחית בבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת ת"א 51772-10-17 וכן תובענה אזרחית במסגרת ת"א 66773-01-18 כנגד צדדים שלישיים בנוגע למקרקעין שבבעלות הנתבע.

הנתבע טען כי במקביל לכך, הוא הגיש באמצעות התובע בקשה לצוו מניעה זמני במעמד צד אחד כנגד אחיו והצד השלישי, שיאסור על ביצוע דיספוזיציה בנכס המקרקעין, ורק לאחר שהתובע הגיש שלוש בקשות נוכח חוסר מקצועיות ורשלנות בהגשת הבקשות הקודמות, בית המשפט נעתר ביום 11.11.2019 לצוו אירעי, וקבע דיון בבקשה לצוו מניעה זמני במעמד הצדדים ביום 19.11.2019.

...

סוף דבר: דין התביעה להתקבל חלקית.

אני קובעת כי על הנתבע לשלם לתובע סכום כולל מע"מ של 8,071 ₪.

הנתבע ישלם את הסכומים האמורים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת יישאו הסכמים הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.