בקשה לצו מניעה זמני בגין חיקוי דגמי לבוש

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 6522-07-17 דוכס יבואני אופנה בע"מ נ' רויאל פאשין בע"מ, אגבריה 02.08.17 תיק אזרחי 6522-07-17 לפני: כבוד השופט גדעון גינת, שופט עמית התובעת: דוכס יבואני אופנה בע"מ ח.פ. 513070912 הנתבעים: 1. רויאל פאשין בע"מ ח.פ. 514639996 2. מוחמד אגבריה ת.ז. 061245890 3. מוספטא אגבריה ת.ז. 039511332 בקשה מיום 04.07.17 מטעם התובעת למתן סעדים זמניים וסעד אירעי; כתב תביעה מיום 6.7.17 בשם התובעת: עוה"ד ישראל פפר ו-רועי בר בשם הנתבעים: עו"ד חוסיין אבו חוסיין פסק דין

התובענה מושתתת על הטענה כי התובעת כ"חברה מובילה בתחום מוצרי האופנה" (סעיף 2 לכתב התביעה) "מחזיקה ברישיון בלעדי לעיצוב, ייצור, ייבוא שיווק והפצה של מוצרי ביגוד והלבשה תחת המותג המוכר היטב "Pierre Cardin"..

אחרי שהתייעצנו מחוץ לאולם המשפטים, ובעקבות דברים שהוחלפו בין בעלי הדין גם באולם, הגענו מטעמים מעשיים, לפשרה כדלקמן: בית המשפט יתן צו מניעה קבוע בהתאם לעתירה שבסעיפים 70(א), 70(ג) לכתב התביעה שהוגש ביום 6.7.17.

סעיף 2 להסכם הרישיון קובע שהיצירה האמנותיות של הדגמים שייכת באופן יחודי לנותן הרישיון.

במקום אחר כתבתי בעבר (ג' גינת "גניבת עין" דיני הנזיקין – העוולות השונות ג' טדסקי עורך, תשמ"ב 1982, עמ' 31-32 טכסט לה"ש 81-81): "מיהו בעל הזכות בעילה של גניבת עין? הדיעה נותנת שהסעד ניתן לבעל המוניטין, בעליה של הזכות הקניינית, או זה שסחורתו היא נושא לחיקוי...המשפט יגן על מי שניזוק כתוצאה מפגיעה במוניטין שרכש לעצמו בסחורתו, והוא התובע הנכון במקרה זה... כאשר טובין מיובאים לישראל מחו"ל ונמכרים כאן, היבואן או המשווק אינו רוכש לעצמו בדרך כלל, זכויות כלשהן והמוניטין הצומחים לסחורה הנמכרת, הם של יצרנה... הבעלים של הזכות הקניינית אינו היבואן". מסקנות משעה שהתובענה הנוכחית הוגשה שלא על-ידי הבעלים של הזכויות הרליבנטיות אני מחליט, בהתאם לסעיף 2 להסדר המוסכם שהובא בסעיף 3 לעיל, לדחות את עתירות התובעת לסעדים כספיים.

...

במקום אחר כתבתי בעבר (ג' גינת "גניבת עין" דיני הנזיקין – העוולות השונות ג' טדסקי עורך, תשמ"ב 1982, עמ' 31-32 טכסט לה"ש 81-81): "מיהו בעל הזכות בעילה של גניבת עין? הדעה נותנת שהסעד ניתן לבעל המוניטין, בעליה של הזכות הקניינית, או זה שסחורתו היא נושא לחיקוי...המשפט יגן על מי שניזוק כתוצאה מפגיעה במוניטין שרכש לעצמו בסחורתו, והוא התובע הנכון במקרה זה... כאשר טובין מיובאים לישראל מחו"ל ונמכרים כאן, היבואן או המשווק אינו רוכש לעצמו בדרך כלל, זכויות כלשהן והמוניטין הצומחים לסחורה הנמכרת, הם של יצרנה... הבעלים של הזכות הקניינית אינו היבואן". מסקנות משעה שהתובענה הנוכחית הוגשה שלא על-ידי הבעלים של הזכויות הרליבנטיות אני מחליט, בהתאם לסעיף 2 להסדר המוסכם שהובא בסעיף 3 לעיל, לדחות את עתירות התובעת לסעדים כספיים.

בשים-לב לכך שמבקשה שהגישה התובעת לאחר הדיון בע"פ (לה הגיבו הנתבעים ללא צירוף תצהיר לאימות העובדות שבתגובה), עולה שהנתבעים לא קיימו במלואה את התחייבותם (שהובאה לעיל סעיף 3) להפסיק את השיווק והמכירה של חולצות הפולו, שיובאו כאמור מתורכיה, החלטתי לחייב את הנתבעים בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. לקחתי לעניין גובה הסכום בחשבון גם את הדרך היעילה של ניהול ההליך מכוח הסכמת הצדדים ואת הליקויים בכתב התביעה כמוסבר לעיל.

אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 14000 (ארבע עשר אלף)₪, להיום.

בפני בקשה להוצאת צוי מניעה על פי פרק ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 וליתן המורים למשיבה לחדול ממכירת המוצרים המהוים חקוי של מוצריה "רב מגב", "רב מג" ו-"גליידר" וכן לחדול משימוש בתמונות וטקסטים שהועתקו מאריזות מוצר ה"גליידר" ומעשיית שימוש בפלנוגרמות (תצוגות מדף) הנושאות סימני מסחר של המבקשת.

בסמוך להגשת הבקשה נודע למבקשת כי בנוסף העתיקה המשיבה את המטאטא גומי של המבקשת מסדרת רב מגב המכונה "רב מג", שהוא חקוי אחד-לאחד מדגמי של מוצר המבקשת (השוואת המוצרים – נספח 10).

לגבי ה'רב מגב' די בערובה שנקבעה באותה החלטה אך לגבי ה'רב מג' וה'גליידר' על מנת שצו המניעה הזמני ייכנס לתוקפו על המבקשת להפקיד בקופת ביהמ"ש סך במזומן או ערבות בנקאית של 100,000 ₪, וזאת בתוך 7 ימים.

...

בישיבת יום 15.7.21 שמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים וראיתי את המוצרים נשוא הבקשה שהוגשו לעיוני ובהתאם להסכמת הצדדים החלטתי בבקשה לסעד זמני תינתן על סמך החומר הקיים, ללא חקירת המצהירים וללא סיכומים נוספים.

אני סבור כי לא ניתן להגיע להכרעה בעניין זה ללא שמיעת ראיות ועל כן תוכל המבקשת לקבל צו מניעה גם לגבי מוצר זה יהא עליה להפקיד ערובה גבוהה מספקת בנסיבות העניין.

סוף דבר בשכלול מלוא העילות והזהות הרבה שבין המוצרים, הבקשה לצו מניעה זמני מתקבלת באופן זה שתוקפו של הצו הארעי שניתן על ידי ביום 1.7.21 יוארך עד להכרעה סופית בתיק העיקרי.

בקשה לצוו מניעה זמני אשר יאסור על המשיבים למכור, לשווק או לפרסם דגם מסוים של מכנסי ג'ינס המשווק כיום על ידם, ואשר, לטענת המבקשות, מפר שני מדגמים רשומים הנמצאים בבעלות המבקשת 1, לפי סעיף 37 לפקודת הפטנטים והמדגמים – 1926.

יחד עם זאת, סבורני כי מדובר בהבדל קוסמטי בעקרו, אשר אין בו, כשלעצמו, כדי לשלול הפרה לכאורה של מידגם 51959, זאת לאור הדמיון הרב בחוזי הכללי הקיים בין המדגם האמור לבין ג'ינס הודיס, אשר ספק בעיני אם נבע מצרוף נסיבות מקרי בלבד (פרשת מיפרומאל, בעמ' 718; בש"א (ת"א) 11450/06 ביאנקו אורו בע"מ נ' די.אס.איי יבוא ושיווק הלבשה בע"מ, פס' ג'-ה' להחלטתו של השופט זפט (פורסם בנבו, 9.8.2006)).

(ג) שקולי יושר ותום לב לא מצאתי ממש בטענות לפיהן אין להעתר לבקשה למתן הסעד הזמני בשל שקולי יושר ותום לב, ועל כן יפורטו להלן ובתמצית אך עיקר טענות אלו: 32.1 לא שוכנעתי כי הבקשה הוגשה בשיהוי, נוכח העובדה שעל דו"ח החקירה שהזמינה דיזל מחברת "חמל 24", בעיניין ההפרה לכאורה בסניפי הודיס, מתנוסס התאריך 23.11.2014, בעוד שהבקשה לסעד הזמני הוגשה על ידה ביום 3.12.2014, דהיינו כעשרה ימים לאחר קבלת הדו"ח וכחודש וחצי לערך מהמועד בו החלה הודיס לשווק בסניפיה את ג'ינס הודיס (אמצע חודש אוקטובר 2014, כאמור בס' 19 לתגובה לבקשה).

סוף דבר ניתן בזאת צו מניעה זמני לפיו נאסר על המשיבים 1-3 ו/או על מי מטעמם כדלקמן: להמנע מלעשות כל שימוש לרבות : ייבוא, ייצור, שיווק, מכירה, הפצה, הצעה והצגה למכירה ו/או כל דיספוזיציה אחרת שהיא ,פירסום, לרבות פירסום ברשת האנטרנט, בעיצובי מכנסיים מושא המדגם הרשום שמספרו 51959 ו/או הדומים לו ו/או המהוים חקוי בולט שלו ו/או של מוצרים הנחזים דומים עד כדי הטעייה למוצרי המבקשות, או הנחזים להיות חקוי של מוצרי המבקשות או הנחזים כקשורים למוצר של המבקשות או אל המבקשות באופן כלשהוא (להלן: "המוצרים המפרים לכאורה"(.

...

" מסקנתי מן האמור לעיל הינה כי דין הבקשה להתקבל ביחס להפרה לכאורה של מדגם רשום שמספרו 51959.

סוף דבר ניתן בזאת צו מניעה זמני לפיו נאסר על המשיבים 1-3 ו/או על מי מטעמם כדלקמן: להימנע מלעשות כל שימוש לרבות : ייבוא, ייצור, שיווק, מכירה, הפצה, הצעה והצגה למכירה ו/או כל דיספוזיציה אחרת שהיא ,פרסום, לרבות פרסום ברשת האינטרנט, בעיצובי מכנסיים מושא המדגם הרשום שמספרו 51959 ו/או הדומים לו ו/או המהווים חיקוי בולט שלו ו/או של מוצרים הנחזים דומים עד כדי הטעייה למוצרי המבקשות, או הנחזים להיות חיקוי של מוצרי המבקשות או הנחזים כקשורים למוצר של המבקשות או אל המבקשות באופן כלשהו (להלן: "המוצרים המפרים לכאורה"(.

צו זה יעמוד בתוקפו עד למתן פסק דין בהליך העיקרי, כפוף להפקדת סכום מזומן או ערבות בנקאית אוטונומית צמודה בסך של 50,000 ₪ בקופת בית המשפט, לפיצוי כל נזק שיגרם למשיבים כתוצאה ממתן הצו, וזאת בנוסף לכתב ההתחייבות העצמית שהופקד בתיק ואשר ימשיך לעמוד בתוקפו, המשיבים ישלמו הוצאות המבקשות בהליך זה בסך של 20,000 ש"ח. המזכירות מתבקשת להמציא עותק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

בפני בקשה למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על המשיבה להמשיך לייצר, לפרסם, או למכור דגמי ופרטי לבוש, בטענה שהם מהוים חקוי של דגמי ופרטי לבוש המיוצרים ונמכרים על ידי המבקשת (להלן: "דגמי המבקשת" ו"דגמי המשיבה" בהתאמה) וזאת עד להכרעה בתובענה העיקרית שהוגשה במקביל לבקשה.

...

מנגד טוענת המשיבה בתגובתה כי יש לדחות את הבקשה שבפניי שעה שהמבקשת לא הצליחה להוכיח את המוניטין שלה.

ובחזרה מן הפרט אל הכלל אינני מקבלת איפוא את הטענה כי קיים חשש שדגמי המשיבה (בפריטים שסומנו כנספחים 3-5), יטעו את ציבור הקונות לחשוב כי הן רוכשות דווקא את דגמי המבקשת כפי טענת האחרונה.

סוף דבר הבקשה למתן צו מניעה זמני, עד להכרעה בתביעה העיקרית, נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך כולל של 15,000 ₪.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1113045/4 בבית הדין הרבני הגדול ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב שלמה שפירא המערער: פלוני (ע"י ב"כ טו"ר חנניה צפר) המשיבה: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד גלעד בניאל) הנידון: דחיית בקשה לצוו שיאסור את כניסת האיש לנכס הצדדים והימצאותו בקירבתו לאחר זכיית האשה בהתמחרות; פרשנות הוראה על מועד תגובה; הגשת בקשות דומות בערכאות שונות החלטה וצו זמני

מה שאכן מוצדק לקבוע – לא למרות האמור אלא במשנה תוקף דוקא כתוצאה שלו – הוא שודאי אין המערער רשאי למנוע את כניסת המשיבה באמצעות החלפת המנעול.

...

בהעדר יכולת של הצדדים להגיע לכך, ונראה כי אכן בעניינם של הצדדים שלפנינו נכזבת ציפייה זו, אפשר שאין מנוס מהכרעה של "גם לי גם לך לא יהיה" בכל הנוגע לשימוש בנכס או לכניסה אליו עד להשלמת המכר.

מדובר בצעד חריג הגורר גם עלות וטורח לשני הצדדים ולבאי כוחם, אך כשהצדדים מתנהלים באופן חריג אין מנוס גם מהוראות חריגות.

לעת עתה אני אוסר על שני הצדדים את הכניסה לנכס למשך חמישה ימים ממועד חיתום החלטה זו (ולמען הסר ספק: מלבד יום חיתום ההחלטה), ומורה לשני הצדדים כאחד להגיב במהלך פרק זמן זה ולנמק – אם מי מהם מתנגד למתן ההוראה הנ"ל בסעיף הקודם – מדוע לא יינתן צו כאמור, ואיזה צו אם בכלל יינתן לדעתו במקומו של צו זה. החלטתי זו מותרת בפרסום בהשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים.