בקשה לצו מניעה ועשה זמני בפרויקט תמ"א 38

לצורך תמיכה זמנית בקירות המרתף שהוקם בפרויקט (ברמת גן) הוחדרו עוגני בטון זמניים למקרקעין שמתחת לבנייני העותרים (בבני ברק) כשהן מונחים אופקית בעומק 18 מ' מתחת לפני הקרקע.

עוגנים אלו מכונים "זמניים" מהטעם שהשימוש שנעשה בהם הנו זמני, למשך בניית קירות המרתף ועד ליציאת הבניה מעל פני הקרקע.

מספר ימים לאחר הגשת העתירה הוגשה בקשה דחופה לצוו ביניים המורה להפסיק את הבניה בפרויקט עד למתן פסק דין בעתירה.

יתר על כן, בקשה לצוו מניעה שהגישו העותרים באותו עניין לבית משפט שלום נדחתה וגם בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה.

ראשית צטטו כ"עיקר ההחלטה" (סע' 3 להודעת העידכון) את החלטת הועדה לעניין ביניין אחר (כנראה ביניין 17) על פיה, לא ניתן להתיר את הוצאת היתר הבניה המבוקש הואיל והוא חורג מהתוכנית הקיימת ומהוראות תמ"א 38 וטרחו לציין בהדגשה כי "היתר הבניה שניתן על ידי משיבה 2 בכל מקרה חרג מן המותר". ודוק! לא רק שהעותרים לא טרחו לציין כי האמור רלוואנטי לבניין 17 שאינו נשוא העתירה ולו בלבד! הם גם לא טרחו לציין כי ההחלטה קובעת במפורש שהאמור אינו מיוחס להיתר שניתן זה מכבר לבניינים 19 ו 21 נשוא העתירה ושהמועד לתקיפתו חלף.

...

ניתן היה לעצור כאן ולדחות את העתירה על הסף, אולם מצאתי לנכון להידרש גם להתנהלות העותרים בהמשך לדיון שהתקיים ביום 7/1/16; ביום 3/2/16, ניתנה החלטה חד משמעית על ידי וועדת הערר, הקובעת כי אין כל צורך בהיתר נפרד לעוגנים זמניים וזה לשונה: "עוד נבהיר, כי לאחר שקיימנו דיון בסוגיית העוגנים, אנו סבורים כי אין כל צורך בהגשת בקשה נפרדת להיתר בניה לעוגנים זמניים, וכן כי היתר לשימוש בעוגנים זמניים אלה, ניתן למעשה במסגרת ההיתר לבנות כלונסאות לצורך ביסוס הקרקע."(הדגשה שלי צ.צ) לאור האמור בהחלטת וועדת הערר, ניתן היה לסבור כי העותרים יבקשו את מחיקת העתירה, אלא שהעותרים בשלהם מנסים להפוך את היוצרות, אגב ניסיון להטעיית בימ"ש, ובמה דברים אמורים? מייד לאחר מתן ההחלטה על ידי וועדת הערר, הגישו העותרים "הודעת עדכון" (בקשה 19) מטעה.

הוסף על כך את העובדה, כי הציטוט בסע' 4 להודעת העדכון, בעניין העוגנים, השמיט את המילה "אין" ("טעות סופר", כך נטען בהודעה המאוחרת יותר) מתוך המשפט "אנו סבורים כי אין כל צורך בהגשת בקשה נפרדת להיתר בניה לעוגנים". בהתאם גם כותרת העדכון המטעה בזו הלשון: "עדכון מטעם העותרים על מתן החלטת ביניים של כב' וועדת הערר אשר קובעת ששימוש בעוגנים מצריך קבלת היתר במסגרת, וכחלק, מבקשה להיתר לבניית כלונסאות". המדובר בכותרת מטעה שכן החלטת וועדת הערר אינה קובעת כי השימוש בעוגנים מצריך קבלת היתר במסגרת היתר לבניית כלונסאות.

העתירה לפיכך נדחית.

בבית המשפט העליון ע"א 2387/18 לפני: כבוד השופט י' עמית המבקשת: שושנה בירמן נ ג ד המשיבה: ט.ס.א.ר. בע"מ בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צו אחד בשם המבקשת: עו"ד אמיר בירמן בשם המשיבה: עו"ד דאוד ח'ורי ][]החלטה

המבקשת היא בעלת דירה בבית משותף בחיפה, שדייריו התקשרו עם המשיבה בהסכם לבצוע פרויקט תמ"א 38 בבניין (להלן: ההסכם).

בפסק דין מיום 18.3.2018 דחה בית משפט קמא את תביעת המבקשת, ועל כך נסב העירעור שהוגש לבית משפט זה. לצד ערעורה, הגישה המבקשת בקשה למתן סעד זמני שיאסור על עשיית דיספוזיציה בזכויות שבדירה 9 עד להכרעה בעירעור.

...

דין הבקשה להידחות.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ביום 22.5.11 נחתם הסכם היתקשרות בין המשיבה לבין בעלי הדירות שבבניין, אשר המבקשים הנם חלק מהם, זאת בזיקה לפרויקט הבניה לפי תמ"א 38 – תכנית מתאר ארצית לחזוק מבנים מפני רעידות אדמה.

כמו כן, הגישו בקשה זו למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על המשיבה לעשות כל דיספוזיציה ביחידות הדיור המוגדרות בהסכם כ"דירות קבלן"; צו עשה זמני שיחייב את המשיבה להשלים את העבודות להן התחייבה ולסיים את הפרויקט; צו מניעה שיאסור על המשיבה להיתקשר עם מי מבעלי הנכסים האחרים בבניין לבניה או שפוץ שיש בהם כדי לעכב את סיום העבודות; צו המחייב את המשיבה לספק למבקשים כל הסכם שנכרת בין המשיבה לבין מי מבעלי הנכסים האחרים בבניין או הסכמים שנכרתו עם צדדים שלישיים למכירת "דירות הקבלן"; לחילופין להתנות את ההיתקשרות של המשיבה בהסכם למכירת שתיים מ"דירות הקבלן" בלבד, בכפוף להפקדת כספי התמורה בידי ב"כ המבקשים, כדי סכום שלא יפחת ממיליון ₪ להבטחת תשלום הפיצויים המוסכמים למבקשים ונזקיהם הנוספים.

...

על כן, השיקולים העיקריים שיש לשקול בהכרעה אם להיעתר לבקשת סעד זמני הם סיכויי ההליך, מאזן הנוחות ושיקולים שביושר ובצדק.

יצוין גם כי הצווים המבוקשים, כפי שנוסחו, אינם מבטיחים קיום ההסכם או קיום פסק הבורר שיינתן וגם מסיבה זו אינני מוצא כי יש מקום להיעתר לבקשה.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, הבקשה לסעדים זמניים נדחית.

בעלי הזכויות בבניין המשותף ברח' מילר 19, רחובות (להלן: "בעלי הדירות") התקשרו עם "סביוני ויצמן בע"מ" (להלן: "החברה") לצורך בניית פרויקט תמ"א 38/1, כאשר בעלי הדירות קיבלו להבטחת זכויותיהם ערבות ביצוע מאת הבנק המלווה בנק הפועלים בע"מ, הנושה המובטח (להלן: "הבנק"), זוהי ערבות ביצוע פוחתת שמספרה 5074/00001 אשר הופחתה עם היתקדמות הבנייה עד שהגיעה לסך של 3,078,000 ₪ (להלן: "ערבות הבצוע").

לטענתו, שם הצהירה נציגת בעלי הדירות כי כספי ערבות הבצוע שחולטו מיועדים לצרכי הבנייה בלבד וכי הצהרה זו שמשה תשתית להחלטה להורות על דחיית הבקשה לצוו המניעה ופרעון סכום ערבות הבצוע.

משכך, פנה כונס הנכסים בדרישה אל בעלי הדרישות להשיב את כספי ערבות הבצוע אך נעשה בשלילה.

אשר לבקשה לסעד זמני במסגרת ת"א 64680-06-22, טען הבנק כי בעלי הדירות אינם עומדים לפני שוקת שבורה משום שלא יידרשו לממן את העבודות בעצמם.

...

בכל זאת, בחר בית המשפט שלא להיעתר לבקשת הוצאת צו המניעה.

מסקנות: לאחר ששקלתי החלטתי להורות על השבת סך של 2,000,000 ₪ מתוך כספי ערבות הביצוע שחולטו לידי הבנק.

סיכום: מן המקובץ לעיל, אני מורה על השבת סך של 2,000,000 ₪ שחולטו בגין ערבות הביצוע לידי הבנק לצורך המשך הבנייה.

לפני בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לעשות עסקה או דיספוזיציה מכל סוג, על דרך מכר, שעבוד או שכירות בדירה הידועה כדירה מס' 35 בקומה 7, בפרויקט תמ"א 38 בבניין הידוע כחלק מחלקה 300 בגוש 6106 ברחוב בבלי 42-40 בתל אביב (להלן: הדירה), וזאת עד להכרעה בתביעה.

...

תשובת המשיבה לטענת המשיבה יש להורות על דחיית הבקשה שכן למבקשים אין עילת תביעה, משום שסעד אכיפת ההסכם משולל יסוד ודינו להידחות.

בענייננו, אני סבור, כי בהעדר הסכמה מפורשת בדבר הארכת תקופת התמלאות התנאים, ובוודאי בדבר התקופה "החדשה", ומאחר שההסכמה להארכת התקופה נלמדת רק מתוך התנהגותם היומיומית של הצדדים לאחר תום התקופה שנקבעה בחוזה, הרי שכל אחד מהצדדים רשאי היה להודיע – כל עוד לא התמלאו התנאים – כי הוא איננו חפץ עוד בהארכה נוספת של התקופה, ובכך להביא בפועל לביטולו.

ת. לאור זאת הפסדנו הרבה דירות גינה, כל דירות הגינה התבטלו כמעט, נשארנו עם דירת גן אחת, ונוצר מצב כספי שהעסקה לא הייתה כדאית עם מיכל, היינו צריכים לחפש מאיפה להחזיר כספים, והחברה עשתה חישובים כלכלים איך להכניס יותר כסף, והחישובים היה ליצור למעלה סוג של דירה יותר משובחת" (עמוד 12 שורה 34, עמוד 13 שורות 4-1); וכן ראו : "שנייה, אחרי שראינו שאנו לא מצליחים לחזור למצב הקודם, וישבנו החברה והגענו למסקנה שצריך לעשות תכנון מחדש של כל החצרות והדירות גן שנעלמו לנו, הגענו למסקנה שקומה 7 חייבת להיות דירות מיוחדות, גם גדלה הדירה, רצינו להעביר לדירה של 200 מטר זה התכנון......" (עמוד 13 שורות 34-31).

סוף דבר הבקשה נדחית.