בקשה לצו להנפקת פלט שיחות ולמסמכים מהמוסד לביטוח לאומי

מבוא – לפני שתי בקשות של הנתבע בתיק זה (להלן: "המבקש"): ראשית, בקשה למתן צו שפוטי להנפקת פלט שיחות המופנה אל חברת פרטנר תיקשורת בע"מ, אשר מחזיקה במנויים מספר 053-5297917 ו-050-5297917, ואשר היו לטענת המבקש בתקופה הרלבנטית בתביעה בשימושו; שנית, בקשה למתן צו שפוטי למוסד לביטוח לאומי, ובהתייחס לתביעות שהגישה בשנים 2014-2013 התובעת בתיק זה, ואשר הנה המשיבה בבקשה (להלן: "המשיבה"), וכן החלטות המוסד לביטוח לאומי בבקשות אלה, והכל בהתייחס לשמירת היריון ודמי לידה.

עם זאת, המשיבה הדגישה כי עניין השיחות אינו רלבאנטי לטעמה לבירור המחלוקת שבנידון, ובאשר למסמכים והתביעות שהוגשו למוסד לביטוח לאומי, טוענת המשיבה כי הם מצויים בידה, וניתן היה להעבירם לידי ב"כ המבקש במידה והוא היה פונה בעיניין זה. התשתית הנורמאטיבית – תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"א-1991 קובעת כדלקמן: "(א) בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות". תקנה זו מטילה חובה על שני הצדדים להליך המשפטי לגלות את המסמכים המצויים בידיהם, כדי "להגשים את התכליות של גילוי האמת, עשיית צדק בהליך השפוטי וייעול הדיון מעצם נהולו 'בקלפים גלויים'" (ע"ע (ארצי) 22749-09-10 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ – בלזר, ניתן ביום 27.1.2011).

...

מן הכלל אל הפרט – לאחר שעיינתי בכלל טענות הצדדים, ובשימת לב גם להסכמת המשיבה להותיר את ההכרעה בבקשה לשיקול דעתו של בית הדין, מצאתי לנכון לקבל את הבקשות.

שוכנעתי כי דו"ח פלט השיחות הינו נדרש ורלוונטי לבירור המחלוקת הנוגעת לקרות האירועים סביב סיום עבודתה של המשיבה.

לסיכום – לאור האמור לעיל, הנני מחליט בזאת כדלקמן: ניתן בזאת צו המורה לחברת פרטנר תקשורת בע"מ, להעביר לידי ב"כ המבקש פלט שיחות נכנסות ויוצאות של הטלפונים הבאים: 053-5297917 ו-050-5297917, ובהתייחס לתקופה שבין יום 1.7.2013 לבין יום 31.1.2014.

בהחלטה מיום 8/3/15 נעתר בית הדין לבקשת התובע וניתן צו המופנה לחברת הסלולאר פלאפון תיקשורת בע"מ למסור פלט שיחות יוצאות ממנוי סלולאר שבבעלות הנתבעת לשני מנויי סלולאר שבבעלות התובע, וזאת לתקופה שמחודש אפריל 2011 עד אפריל 2012.

ככלל תלושי השכר מהוים ראיה לכאורה לנתונים המפורטים בהם (עד"מ 19/07 עמוס 3 בע"מ – סלוצקי שי, מיום 25/11/2008; דב"ע נה/193- 3 חנן זומרפלד – מלון זוהר בע"מ, מיום 1/5/1996; דב"ע מז/146- 3 יוסף חוג'ירת – שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 19).

להלן אסביר את הטעמים שהובילו למסקנה זו. הנתבעת צרפה לתצהיר גילוי המסמכים מטעמה (הודעה מיום 11/2/15) כרטיסי עבודה חודשיים לתקופה שמחודש יוני 2013 ועד אפריל 2014, וכן תלושי שכר לתקופה זו [כשאתייחס להלן ל"כרטיסי עבודה", הכוונה לכרטסת שעות שמולאה בכתב יד].

שנית, משקבעתי כי תלושי השכר שהנפיקה הנתבעת הנם תלושים פקטביים, הרי שנדחית גרסת הנתבעת לפיה שולם לתובע שכר מינימום שעתי בתעריף 23.12 ש"ח. שלישית, נוכח קיומה של מחלוקת בין הצדדים בדבר גובה שכרו של התובע, משהפרה הנתבעת את חובתה על פי חוק הודעה לעובד, ולא מסרה לתובע הודעה בדבר תנאי עבודתו, חובת ההוכחה בעיניין השנוי במחלוקת היא על המעסיקה הנתבעת, ובמקרה שלפנינו היא בודאי שלא הרימה את הנטל המוטל עליה.

...

יחד עם זה, הנתבעת לא הציגה אישור מחברת כלל בנוגע לפרטי קרן הפנסיה שנפתחה על שם התובע, ולכן אני קובעת כי הדו"ח שצורף לתצהיר מנהל הנתבעת אינו ראיה להפרשות בפועל שהועברו לקרן פנסיה פעילה.

התובע צמצם את תביעתו ברכיב זה לסך 7,200 ש"ח. משכך, אני נעתרת לה במלואה, וקובעת שהוא זכאי לפיצוי בגין התלושים הפיקטיביים בסך 7,200 ש"ח. סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת במלואה, ועליה לשלם לתובע – בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין – את הסכומים הבאים: גמול שעות נוספות בסך 15,300 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 13/10/12 (אמצע תקופת העבודה) ועד למועד התשלום בפועל.

לסכום זה יתווספו פיצויי הלנת שכר בסך 5,000 ש"ח. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח ושכר טרחת עו"ד דין בסך 5,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

בנוסף טענה המבקשת, כי מדו"ח תקופות עיסוק מהמוסד לביטוח לאומי שהועבר לעיונה על ידי המשיב עולה, כי היה מועסק על ידה עד ליום 31.5.2016 והחל לעבוד בנועם אילי (ובשמה הקודם: הרצל וגולן רהיטים מעוצבים בע"מ) בחודש אוגוסט 2016.

בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בבר"ע (ארצי) 44473-06-15 ABRAH ARAFAINI MEBBERHATUM – פסגות פ.ס חברת בניה קבלנית (2015) (להלן - "פרשת פסגות") נדונה בקשה ליתן צו לפירוט שיחות בין עובד ותיק של המשיבה/המעסיקה לעובד/המערער, אשר היה בו, לטענת המערער/העובד, כדי להוכיח קיומם של יחסי עובד ומעביד בין המערער למשיבה.

בפרשת פסגות הנזכרת נעתר בית הדין הארצי לבקשת המערער אשר ביקש מבית הדין להורות על הנפקת פלט שיחות שהתקיימו בינו לבין מנהלו, מר חיים קון, עובד ותיק אצל המשיבה.

אזכיר בהקשר זה את שקבע בית הדין הארצי לעבודה בפרשת פסגות, לפיו פלט השיחות או דו"ח האיכון כשלעצמם אין די בהם כדי לקבל את טענת המבקשת ביחס לטענת הרציפות הנטענת על ידה, בין היתר לאור טענות המשיב, כי קיימים מסמכים העומדים בסתירה לטענות המבקשת.

...

עם זאת, לא שוכנעתי, כי יהיה בצו המבוקש כדי לסייע למבקשת להוכיח שהמשיב פעל וקידם את עניניה של נועם אילי עוד בתקופת עבודתו אצל המבקשת, על חשבון הזמן אותו אמור היה להקדיש לעבודתו אצלה ותוך ניצול משאביה וסודותיה של המבקשת, ועל כן יהיה במתן הצו מענה אך ורק לשאלת הרציפות התעסוקתית.

לאחרונה קבע בית הדין הארצי לעבודה בעע (ארצי) 40711-04-17 פישר תעשיות פרמצבטיות בערבון מוגבל נ' אברהם שטטר (2018) כהאי לישנא: "אנו סבורים כי הלכת איסקוב וקלנסוואה רלבנטיות כאשר מבקש המעסיק מראש להנהיג פרקטיקה הכרוכה בפגיעה בפרטיות (ענין קלנסוואה) או גישה ישירה למחשב העובד ולקבל ממנו מידע מלא לרבות כזה הכרוך בפגיעה בפרטיות בצורה בלתי אמצעית (ענין איסקוב). המכנה המשותף לשני אלה הוא שהפגיעה בפרטיות מובנית בהסדר, ולכן נדרש המעסיק ליתן ביטוי למדיניותו על מנת שהעובדים יוכלו לכלכל צעדיהם. הלכות אלה לא נקבעו בהקשר לגילוי מסמכים, כשבהקשר זה יש לשקול באופן פרטני את אינטרס הגילוי במונחי הוגנות, יעילות וקידום חקר האמת מול אינטרס הפרטיות, וגם – וזה העיקר - את היכולת לתור בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה אחר מנגנון מזעור הפגיעה בפרטיות". במסגרת האיזון בין זכותו של המשיב לפרטיות לזכותה של המבקשת לחשיפת האמת, יש לוודא כי המידע אודות המשיב אין בו כדי לחשוף את המבקשת לאורחות חייו הפרטיים.

לאור הסכמת המבקשת לצמצום הצו, כאמור בהודעתה מיום 10.6.2018 והסכמת הצדדים כי המשיב הפסיק עבודתו אצל המבקשת ביום 31.5.2016, אני סבורה שיש ליתן למבקשת צו לתקופה שלאחר 31.5.2016 ולאור שעות העבודה הנטענות של המשיב ובאיזון זה תשמר זכותו של המשיב לפרטיות מזה, וזכותה של המבקשת לניהול ההליך בקלפים פתוחים ובאופן שיאפשר לה להתגונן מפני תביעתו, מזה.

ככל התובע יגיש בקשה כאמור ייעתר בית הדין לבקשה וייתן צו מתאים, בו ייקבע כי התובע יישא בעלויות הנפקת המסמכים.

דוח מעסיקים מהמוסד לביטוח לאומי – בהיעדר היתנגדות התובע יינתן צו כמבוקש בהחלטה נפרדת.

הנתבעת לא הסתפקה בתכתובות האמורה וביקשה לקבל את פלט השיחות היוצאות והנכנסות מהנייד של התובע (בין השעות 07:00-19:00, שעות העבודה להן טוען התובע), לרבות בתקופה שסמוכה לבחירות ועד סיומן, על מנת ללמד על התעסקותו של התובע בפעילות הבחירות, באופן שלא אפשר לו לכאורה לעבוד במתכונת לה הוא טוען.

...

לטענת התובע/הנתבע שכנגד אין לאפשר לנתבעת/התובעת שכנגד לנהל את התביעה שכנגד במסגרת הליך זה, בשל השיהוי הניכר בו הוגשה ומאחר ולא התקיים קדם משפט ענייני בהליך זה. לטענת התובע/נתבע שכנגד ראוי כי התביעות תפוצלנה כך שהתביעה שכנגד תשמע בהליך נפרד.

בהתחשב בכלל נסיבות הענין, לרבות בחלופות שקיימות לרשות הנתבעת, ברלבנטיות המוגבלות מאוד של המידע שעשוי להתקבל מפירוט השיחות ובפגיעה הקשה בפרטיות התובע סבורני כי דין הבקשה ברכיב זה להידחות.

לאחר ששקלתי את הדברים לא מצאתי מקום, בשלב זה, להיעתר לבקשה ברכיב האמור.

על כן, מאחר ולא הובהרה כלל הרלבנטיות של המסמכים, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה ברכיב זה. בקשת התובע ביחס לנספח להסכם העבודה שלו – התובע ביקש לקבל נספח להסכמי העבודה שלו.

ביום 10.07.2019 הוגש על ידי התובע תצהיר עדות ראשית יחד עם בקשה למתן צו איכון טלפוני (להלן- דו"ח איכון) ופלט שיחות בין המנויים שהיו ברשותו של התובע ובין מספר הטלפון שהיה ברשותו של הנתבע בתקופות הרלוואנטיות לתביעה (להלן- פלט שיחות).

מאחר והדיון לא היתקיים לגופו ביקש הנתבע כי יינתן צו לרשות האוכלוסין וההגירה לקבלת פלט של תיקו של התובע, שם יש מסמכים שעשויים להעיד על הצהרותיו בתקופה הרלוואנטית לתביעה ביחס לעבודתו.

הוגשה בקשה בכתב מטעם הנתבע ביום 14.6.2021 שם ביקש הנתבע בנוסף צו למוסד לביטוח לאומי לקבלת דו"ח מעסיקים של התובע.

מאחר ולא קיימים תלושי שכר שכן לא הונפקו על ידי הנתבע, עלינו לבחון על מי מוטל הנטל להוכיח את רציפות ההעסקה, היקפה, השכר ששולם וכיו"ב. התובע לא תבע פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העסקתו אולם אין בכך כדי לאיין את חובתו החוקית של המעסיק למסור לעובד הודעה על תנאי העסקתו וכן את הנפקות של אי מסירת הודעה לעובד כאמור.

...

יחד עם זאת קיים תצהירו של התובע המאומת על ידי בא כוחו ביום 10.7.2019, ומצאנו לקבל זאת שכן חזקה כי בא כוחו אימת נאמנה את תצהירו של התובע.

סוף דבר תביעתו של התובע מתקבלת בחלקה כך שהנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: חלף הפרשות לפנסיה בסך 10,042 ₪.

לאחר שעיינו בכלל טענות הצדדים ובאופן התנהלותם לאורך ההליך כפי שמשתקף מהחומר המצוי בתיק, מצאנו לקבוע כי הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך 1,000 ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.