בקשה לצו זמני האוסר על שביתה ברכבת ישראל

הרקע לבקשה ביום 18.2.15 הגישו המבקשים, הסתדרות העובדים הכללית החדשה וועד העובדים של רכבת ישראל (להלן - נציגות העובדים או המבקשים), לבית הדין האיזורי בתל אביב יפו בקשת צד בסכסוך קבוצי למתן הסעדים הבאים: צו מניעה לפיו המשיבה, חברת רכבת ישראל (להלן - חברת הרכבת), תמנע מניכוי כל סכום שהוא משכרם של עובדי חטיבת המטענים בגין ימי העבודה 11.2.15-14.2.15, עד להכרעה בהליך.

צו הצהרתי קבוע לפיו ההשבתה בה נקטה חברת הרכבת היא השבתה התקפית אסורה, ללא הודעה כדין ו/או הודעה בכלל, שלא כדין, המקימה לעובדים זכות לשכר מלא בגין הימים בהם נמשכה.

אי הוצאת צוים תאזן בין זכות העובדים לנקוט בשביתה לבין זכות החברה שלא לשלם שכר ואין הצדקה להטיל את ניזקי השביתה על החברה ולפטור העובדים מאחריות למעשיהם בהחלטה על סעד ביניים.

לאור האמור עתרה נציגות העובדים לסעדים החלופים הבאים: צו זמני לפי חברת הרכבת לא תנכה שכר עד לבירור העתירה לסעדים עקריים שבבקשה.

...

הערכאה הדיונית נתנה דעתה לטענות הצדדים בכתב ובעל פה לפניה, ובאה לכלל מסקנה כי הנושאים שהמתעוררים בבקשה מצדיקים דיון מעמיק יותר אותו יש לעשות במסגרת הדיון בתיק העיקרי.

משאלו הם פני הדברים, מסקנתי היא כי אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בהחלטת בית הדין האזורי, ולמתן רשות הערעור.

סוף דבר - הבקשה נדחית.

הסיכסוך הנוכחי, שאינו אלא אחד מתוך ההליכים שמתנהלים בין הצדדים, החל בבקשת המבקשת – חברת רכבת ישראל בע"מ (להלן: "המבקשת" או "החברה") לצוים זמניים כנגד השביתה הבלתי חוקית שלטענתה פרצה ביום הגשת הבקשה (7.1.2014).

ביום 30.1.2014 הוגשה בקשת צד בסכסוך קבוצי, שבה מבוקש לתת צוים קבועים כנגד השבתת העובדים, היתר לכניסת הספק החצוני למתחמי העבודה שהוקצו לו וחיוב העובדים לשתף פעולה, לאסור על קיומם של צעדים אירגוניים במבקשת בעילות הסיכסוך ולהורות מיידית על ביצוע עבודה תקינה וסדירה.

...

אשר לאי התאמה בין ההודעה על סכסוך עבודה שנמסרה לבין השביתה, מפנה ב"כ המשיבים בסיכומיו להחלטה של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בסק (חי') 41168-02-11‏ חברת רכבת ישראל בע"מ - הסתדרות העובדים הכללית החדשה, 28.2.11 (אב בית דין השופט רמי כהן) ואמירותיו לפיהן: "לטעמנו, תיתכן מציאות ביחסי עבודה בה נוקטים עובדים וארגונם היציג בעיצומים, אל מול הוויה שנראית אחת, אולם לאחר מכן ניתן לעיצומים אלה לבוש ההולם צעדים אפשריים על פי הודעות פתוחות של סכסוכי עבודה. לדעתנו, במקרים ההולמים ולו כיוצא מן הכלל, גם כחוכמה לאחר מעשה, רשאים המשיבים לשייך את הצעדים הארגוניים שנקטו לסכסוכי העבודה נשוא ההודעות – במיוחד כשלא הובהרה די הצורך השפעת יישום הנוהל על יחסי העבודה ברכבת". מעבר להבדלים הבולטים בין המקרים (באותו עניין נדונה בקשה לצווים זמנים וכעת אנו דנים בבקשת צד) לא מציין ב"כ המשיבים את המשך דברים בהחלטה, כדלקמן: "המסקנה המסכמת של בית הדין לאמור לעיל, תעשה במהלך הדיון בתיק העיקרי, לאחר שיוכחו הלכה למעשה ולא לכאורה כל העובדות הדרושות, מחד היקף זכות הרכבת בקביעת הנוהל; ביישומו ובהשפעתו על זכויות הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים; ומאידך יוכח על יסוד מה החליטו המשיבים על העיצומים במועד בו הוחל בהם; הנסיבות לנקיטה בהם, ולאחר מכן בהתייחס להודעות על סכסוכי העבודה התלויים ועומדים. מהטעמים דלעיל, הגענו למסקנה שאין די בשלב זה ובניתוח שנעשה עד כה כדי ליתן צו למניעת העיצומים". ההדגשה לא במקור.

נוכח כל אלה, קיימת הצדקה לתת צו קבוע כנגד הצעדים הארגוניים שנקטו המשיבים במסגרת הסכסוך מושא הדיון וכך אנו מורים.

לפיכך בקשה זו נדחית.

בפנינו בקשה של רכבת ישראל בע"מ (להלן- "המבקשת") ליתן צו זמני האוסר על המשיבים לנקוט בצעדים אירגוניים אשר יש בהם כדי לפגוע או לשבש את תנועת הרכבות ברחבי הארץ, לרבות את פתיחתו של קו העמק החדש.

חשוב להדגיש, כי במסגרת הדיון התחייבה המשיבה שלא להשבית רכבות נוסעים פעילות כתוצאה מהסכסוך, ועל כן, ניתן על ידי בית הדין צו אירעי למניעת שבושם בתנועת רכבות הנוסעים עד מועד מתן ההחלטה בגין עילת סיכסוך זה. טענות המבקשת ללא העברת האתתים לא ניתן יהיה לפתוח את קו העמק במועד המתוכנן.

...

על כן, אנו סבורים שהחלטת המשיבים שלא להסכים להוראת המבקשת להעביר את האתתים לתחנת משואה הינה מידתית.

בעניננו, אנו סבורים כי השביתה היא מידתית וזאת במיוחד נוכח התחייבות המשיבים שלא לפגוע בתנועת רכבות נוסעים פעילות.

אשר על כן, לאחר ששקלנו את מאזן הנוחות ואת הנזק שיגרם למבקשת מחד (דחיית פתיחת קו רכבת העמק) לעומת הנזק שיגרם לעובדים מנגד (אי קיום הדברות אמיתית בין המבקשת למשיבים והארכת זמן העובדים המוקדש לעבודה ללא קבלת תמורה כספית) – אנו סבורים כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים ואין מקום להעתר לבקשת המבקשת למתן צו מניעה בשלב זה. עם זאת, אנו סבורים כי אין מקום לאפשר למשיבים למנוע את המעבר של האתתים לזמן בלתי מוגבל ועל כן, במידה והצדדים לא יגיעו לידי הסכמה עד ליום 22.9.2016 – תשלח המבקשת הודעה לבית הדין בענין זה ויקבע דיון נוסף ואנו נשקול האם יש מקום לשנות החלטתנו זו. כמו כן, הצהרת המשיבים כי לא יהיו שיבושים בתנועת רכבות הנוסעים הפעילות כתוצאה מסכסוך זה, מקבלת אף היא תוקף של החלטה.

לפנינו בקשה דחופה מיום 2.12.19 למתן סעדים אירעיים וזמניים במסגרת סיכסוך קבוצי, שהגישו הסתדרות העובדים הכללית החדשה וועד עובדי רכבת ישראל כנגד רכבת ישראל.

הצוים להם עתרו המבקשים במסגרת בקשה זו הם: "א. ליתן צו מניעה אירעי ו/או זמני האוסר על העברת ערכות החלפים (הקיטים) ממחסנה של חברת סטדלר בלוד לרשותה של הרכבת, וזאת עד להחלטה אחרת ובכלל זה, כל שינוי במצב הקיים בנוגע לאותן ערכות. ב. ליתן צו הצהרתי כי החלטת המשיבה לשחרר את ערכות החלפים ולמשוך אותם ממחסנה של חברת סטדלר לרשותה של הרכבת מהוה הפרה של החלטת בית הדין הנכבד מיום 18.4.19 ומהוה הפרה של האיזון אשר נקבע בה". ביום 2.12.19 ניתנה החלטת בית הדין שקבעה את הבקשה לדיון.

משכך שוכנענו כי מדובר בשביתה מעין פוליטית לגיטימית אשר מזכה את העובדים בזכות לשבות, אולם שביתת מחאה קצרה בלבד.

...

אף שוכנענו כי אין לקבל את טענת המבקשים כי אין יותר צורך בקיטים נשוא הבקשה וכן לא שוכנענו שהמבקשים הוכיחו כי השימוש בקיטים נשוא הבקשה בשלב זה, יגרום לפגיעה במצבת העובדים או בתנאי העסקת העובדים.

כן שוכנענו כי ההחלטה באיזה חלפים להשתמש וממי להזמין נמצאת בפררוגטיבה הניהולית של המשיבה ומשכך לא שוכנענו כי יש לאסור על המשיבה לעשות שימוש בערכות (הקיטים) נשוא הבקשה.

עם זאת, משלא שוכנענו כי יש צורך מידי בהעברת ערכות הקיטים ממחסני חברת סטדלר למחסני הרכבת, ומששוכנענו כי יש באקט זה משום יכולת פגיעה במשא ומתן בין הצדדים המתקיים בימים אלו ממש, שוכנענו כי המשיבה תהיה רשאית להשתמש בערכות הקיטים לפי צרכיה, תוך יידוע המבקשים עובר לשימוש בערכות הקיטים , אולם בשלב זה המשיבה לא תעביר את ערכות הקיטים ממחסני חברת סטדלר למחסני הרכבת.

לצד התביעה הגישה עמירה בקשה לצוו מניעה זמני, המורה לאברך "להמנע ולהפסיק את פעילותה של תחנת הדלק בשבתות וחגי ישראל, ולהמנע ממכירת דלקים ו/או כל מכירה באשר היא ... – בין במישרין, ... ובין באמצעות מכשירים ו/או עמדות אלקטרוניות ...". הבקשה נדחתה על ידי בית המשפט (כב' השופט אודי הקר) בהחלטה מיום 19.3.2018.

לעמדת עמירה בהוראת סעיף 10(ט) עוגן תנאי עקרי בהסכם - אי הפעלת התחנה בשבתות ובחגי ישראל, קרי; סגירתה והשבתת כל פעילות בה, בכל דרך ואופן - תנאי עליו עמדה משביקשה למנוע חילול שבת בפומבי, זאת בהנתן אורח החיים הדתי שמקיימים בעל השליטה בה, מר אורי עמירה ושניים מבניו, המצויים בשלהי לימודי ההסמכה לרבנות, כאשר כנגד התחייבות זו של אברך הופחתו דמי השכירות בסך של 6,000 ₪ לחודש (13% מדמי השכירות שהוסכמו מלכתחילה), הפחתה העולה כדי סך כולל של 1,800,000 ₪ לכל תקופת ההסכם.

10.1 בהתאם לכללי הפרשנות הנוהגים בדין (הוראת סעיף 25 לחוק החוזים) ובפסיקה (ע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (20.11.2019)) קבע כי על פי ה"לשון הכתובה של ההסכם", סעיפים 10(ט) ו- (י) שבו, בהם "נעשה שימוש במלה עם השורש פ.ע.ל, כאשר המילים "להפעיל" ו"תפעיל" מתייחסות" לאברך, יש לפרש את האיסור "להפעיל את תחנת הדלק בשבת", אותה התחייבות שקבלה אברך על עצמה, ככוללת "גם איסור על הפעלת משאבה לשירות עצמי" וככל ש"רצו הצדדים לאפשר הפעלה של משאבת דלק לשירות עצמי בשבתות, היה צריך לכתוב זאת במפורש, להוסיף הסתייגות או לעשות שימוש במילים אחרות כדי לבטא זאת" (הציטוטים מתוך פסק הדין).

...

מסקנה זו מתיישבת גם עם דבריו של עו"ד הוברמן, אשר ייצג את עמירה בעת המשא ומתן לקראת חתימת ההסכם, לפיהם, אמנם לא דובר על העניין הספציפי של הפעלת המשאבה העצמית בשבת ובחג, אך "האווירה הכללית היתה שזה לא יעבוד בשבת". אברך, מנגד, לא טרחה להעיד את עורכי הדין שייצגו אותה במשא ומתן זה, וגם זאת ניתן לזקוף לחובתה ולטובת גרסת עמירה.

יונה אטדגי, שופט התוצאה בדעת רוב השופטים, השופטת יעקובוביץ והשופט אטדגי, וכנגד דעתה החולקת של השופטת שבח – הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבה הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.