רקע ועיקרי טענות הצדדים
המשיבה הגישה בקשה לצוו הריסה ללא הרשעה ביחס למבנה בשטח של כ-244 מ"ר הצמוד לבית כנסת בשם "בית יוסף", שהוא עצמו ניבנה בהיתר, המצוי על תואי דרך ושטח צבורי ברחוב אברהם קריניצי בנתניה בגוש 7941 חלקות 65, 134 ו-135 (להלן: "בית הכנסת").
...
"
גם כב' הנשיא (כתוארו אז) השופט אגרנט, נקט באותה מגמה וכך כתב –
"הכרחי להסיק, שסימן 2 לדבר המלך אין בכוחו להוציא מידי בתי המשפט את הסמכות לדון בעבירות שהוזכרו לעיל ולהפעיל את הסנקציות הענשיות, שנקבעו בצדו ואשר נועדו למנוע את הפרת הסדר הציבורי והנימוס במקומות הקדושים-הדתיים, למיניהם. שאם לא תאמד כן, לית דין ולית דיין באשר למעשי עבירה שכאלה, באין לרשות המבצעת – למותר לציין זאת – סמכות ענשית."
במקרה אחר נבחנה באופן ספציפי סמכותו של בית המשפט לדון בענייני תכנון ובניה הנוגעים למקומות קדושים, לאחר שבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת איילה פרוקצ'יה) דן בהליך על פי חוק זה בנוגע למבנים ברחבת הכותל ודחה טענה בדבר העדר סמכות לדון בכך אגב הקביעות הבאות (ת"פ 2986/87 מדינת ישראל נ' רשת כוללי האידרא, עמותה, פ"מ תשמ"ט (2) 156, 174 (17.4.1988)) –
"... מסקנתי היא, על כן, כי כל מעשה פלילי שבוצע במקום קדוש הינו שפיט בבתי- המשפט, בכפוף לאפשרות קיומו של סייג אחד, והוא: אם ובמידה שהוא גורר בהכרח הכרעה שיפוטית בשאלת זכויות או תביעות הנוגעות למקום קדוש."
בהמשך פסק הדין (עמ' 177-176) התייחסה השופטת פרוקצ'יה ספציפית לנושא הליכים על פי חוק התכנון והבניה בזו הלשון –
"מן האמור יוצא איפוא: סמכות בית-המשפט לדון באישומים בגין עבירות על חוק התכנון והבנייה במקום קדוש לא נשללה ממנו בסימן 2 לדבר המלך (אלא לכל היותר בסייג שהוזכר לעיל בענין הכרעה בזכויות או תביעות בקשר למקום קדוש) והפעלתה עולה בקנה אחד עם עקרונותיו כביטוי לאכיפת עקרון הסדר הציבורי.
האם מדובר במקום קדוש או בניין/מקום דתי
לאחר שבחנתי את פסיקת בתי המשפט ביחס לסמכותו העניינית של בית המשפט לדון בהליך מסוג זה המונח לפני ומאחר שהמבקש פנה גם אל המשפט העברי בניסיון לתמוך טענתו ועסקינן בטענה כי מדובר במקום קדוש אבחן גם את גישת המשפט העברי למקרה זה.
כפי שראינו לעיל עוסק דבר המלך – "במקומות הקדושים או בבניינים הדתיים או במקומות הדתיים בישראל או בזכויות או בתביעות הנוגעות לעדות הדתיות השונות בישראל".
נשאלת, איפוא, השאלה האם המבנה נושא הבקשה שלפני נכנס לקטגוריה זו.
הדין העברי, ממנו יונקת קדושת בית כנסת, מבחין בין מבנה בית הכנסת עצמו לבין מבנים הצמודים אליו, וכך למשל כתב רבי יוסף קארו בחיבורו בית יוסף, על טור אורח חיים, סימן קנ"א – "כתב המרדכי[footnoteRef:1] בפ"ק דשבת בשם רבינו מאיר[footnoteRef:2]: איני יודע איסור גמור להשתמש בעליה שע"ג בה"כ כמו שכתב ר"י דאפילו גגין ועליות דעזרה לא נתקדשו"[footnoteRef:3], כלומר אין מקור לאיסור להשתמש בעלית גג הבנויה על גבי בית כנסת שכן אפילו הגגות והעליות של העזרה בבית המקדש לא התקדשו.
סיכום
לבית משפט זה יש סמכות עניינית לדון בהליך הנוכחי וטענת המבקש בנושא זה נדחית.
בשים לב למועדי הדיון האפשריים על פי היומן אינני מוצא כל הצדקה שלא להעתר לבקשה זו.
לאור האמור, יגישו המשיבים בבקשה העיקרית את תשובתם לגופה עד יום 20.7.21.