מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בקשה לצו הפסקת שימוש וסגירת מגרש חניה ושטיפת רכב

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2013 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

כן ציינה המערערת כי החלק המזרחי של המיתחם הוא בחלקו במצב מעטפת (בלתי גמור, ריק ולא מאוכלס), והוסיפה כי החלק המזרחי והחלק המערבי של המיתחם סגורים לבקשת המדינה, ולא נעשה בהם שימוש.
המערערת הפניתה לבקשה שהגישה המועצה לשרי הפנים והאוצר עוד בשנת 2009, לשינוי צו הארנונה והוספת סיווג חדש: "קרקע תפוסה המשמשת לחניית כלי רכב שעיקר שימושה שלא בתשלום (ישיר או עקיף) ואינה חלק מבניין", בתעריף דומה לתעריף שבו חויבה המערערת.
לתמיכה בעמדתו כי מדובר בחניה בתשלום, הפנה המשיב למספר פסקי דין, ובקש בין היתר ללמוד גם מפסקי דין העוסקים בתחום שאינו נוגע ישירות לענייננו – דיני רשוי עסקים (הפסיקה תבחן בהמשך הדברים).
בכלל זה ציין המשיב כי "החניון הפך להיות קזינו, שטיפת מכוניות, תערוכה למכוניות, הכל מופיע באנטרנט... שניים מבין אלה שעשו שם אירועים ביקשו רישיון עסק וכך נודע לנו" (פרוטוקול הדיון מיום 26.6.13, ע' 13).
בדיון האחרון בעירעור (26.6.13) טען ב"כ המשיב כי אין מדובר במיגרש שלא בשימוש, שכן אין מדובר בקרקע שיש עליה זכויות בניה, אשר ניתן לבנות עליה – ולא בנו עליה.
...
השימושים הנוספים תומכים במסקנה כי מדובר ב"רחוב".
סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו, במובן זה שהחלק המערבי של מתחם "חנה וסע" יהיה פטור מארנונה לשנת 2011, והכביש הטבעתי יהיה פטור מארנונה אף הוא.
ביחס לסיווג המתחם כ"חניונים" – נדחה הערעור.

בהליך תיק פלילי בניה (תפ"ב) שהוגש בשנת 2023 בשלום רמלה נפסק כדקלמן:

מעובדות כתב האישום המתוקן, שהוגש לבקשת הנאשמים להשפט בגין קנסות מינהליים שקבלו, עולה כי הנאשמת 1 היא חברה פרטית, העוסקת במכירת כלי רכב, והנאשם 2 הוא מנהלה הפעיל, ובעל מניותיה היחיד.
הנאשמים מחזיקים בשטח של כ- 5,940 מ"ר מתוך החלקה, ובמועד שאינו ידוע ניבנו בשטח 22 מבנים ללא היתר בניה, כאשר 16 מבנים משמשים את הנאשמים לחניית כלי רכב ומכירתם, ושימושים נלווים כגון משרד, מטבחון, שירותים, מחסן ועוד, כדלקמן: מבנה 6 – סככה בשטח של 22 מ"ר משמשת לאחסנה.
מבנה 7 – עשוי מתכת, איסכורית ורצפת בטון בשטח של 77 מ"ר, משמש לשטיפת רכבים, מחסן, מטבחון ושירותים.
ב"כ המאשימה עוה"ד עופרה אורנשטיין, טענה כי הנאשמים יושבים על הקרקע שנים רבות מאז 2004 תוך שימוש אסור במקרקעין, על אף כתב אישום קודם שהוגש לבית המשפט לעניינים מקומיים בכפר סבא בעבירות על חוק רשוי עסקים, התשכ"ח-1968 כבר בשנת 2009, במסגרתו ניתן ביום 3.6.2010 צו לסגירת העסק שאמור היה להכנס לתוקף ביום 3.6.2011 (טל/1).
בנוגע לנאשם, הסבירה ב"כ המאשימה כי אילמלא מצבו הרפואי, הייתה עותרת לעונש גבוה מהקנס המינהלי, אך בהיתחשב בכך עותרת לתשלום הקנס המינהלי, לצד הוטלת צו הפסקת שימוש, והתחייבות בסכומים משמעותיים להמנע מעבירה.
עוד צוין כי המיגרש סגור כיום, אף שיש במקום מכוניות, אך לא עובדים במקום.
...
משאלו הם פני הדברים, אני סבורה שהצדק עם המאשימה, כי הסתפקות בהטלת קנס מנהלי על הנאשמת כשיעורו של קנס המקור, עלולה לגרום לתמריץ שלילי לניהול הליכים משפטיים, ולהתמשכות בלתי נסבלת של ביצוע עבירות על חוק התכנון והבניה כבענייננו, וכך לעקר מתוכן את מטרות הקנסות המנהליים.
לפיכך אני סבורה שיש לקבל את עתירת המאשימה ולהכביד בגזירת העונש בקנס שיש להשית על הנאשמת.
אשר על כן, מכל הנימוקים הללו אני גוזרת על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים: הנאשמת 1 תשלם קנס בסך 670,000 ₪, שישולם ב- 30 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 1.5.2023 ובכל ראשון בחודש שלאחריו.

בהליך ערעור תיק פלילי בניה (עתפ"ב) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

בגזר הדין, חויבו המערערים בעיצומים כספיים וכן הורה ביהמ"ש על סגירת העסק, החל מיום 03.06.11 [עמ"ק (כ"ס) 5886/09 עירית כפר סבא נ' אוטו קאר מימונית בע"מ (03.06.10)].
המערערים מחזיקים בשטח של כ- 5,940 מ"ר מתוך החלקה, ובמועד שאינו ידוע ניבנו בשטח 22 מבנים ללא היתר בניה, כאשר 16 מבנים משמשים את המערערים לחניית כלי רכב ומכירתם, ושימושים נלווים כגון משרד, מטבחון, שירותים, מחסן ועוד, כדלקמן: מבנה 6 – סככה בשטח של 22 מ"ר משמשת לאחסנה.
מבנה 7 – עשוי מתכת, איסכורית ורצפת בטון בשטח של 77 מ"ר, משמש לשטיפת רכבים, מחסן, מטבחון ושירותים.
ביום 20.01.22 הגישה המשיבה בקשה למתן צו הפסקה שפוטי, לפי סעיף 236 לחוק [בב"נ 43958-01-22] וביום 16.05.22 ניתן צו הפסקה שאמור היה להכנס לתוקפו ביום 16.11.22.
לדברי המערער, הוא עשה כל שביכולתו כדי לעבור מיגרש, אך הוא נידרש לשלם "מחירים הזויים", וסיים באומרו "אני מכבד את החוק. אני ממש מתחנן, אני במצב ממש ממש לא טוב". ביום 06.03.23 ניתן גזר הדין נושא העירעור, בו נקנסו המערערים וניתנו צוי הריסה ואיסור שימוש, כמפורט לעיל.
המערערת נימנעה מלהציג דו"חות כספיים מלאים, או ראיות של-ממש למצבה הכלכלי הקשה, מה-גם שהנסיבות אינן תומכות בטענה זו – הלא מדובר בחברה לקנייה ולמכירה של כלי-רכב, שפעלה מזה שנים ועד לאחרונה (על-אף צו איסור שימוש), באופן המעיד על כדאיות כלכלית, וגם כיום מיתנהלת פעילותה, באיזור התעשייה החדש בכפר-סבא.
...
באין ראיות של-ממש, וכאשר קיומן של הלוואות שיש להשיב אינו מלמד בהכרח על קשיים, דין הטענה להידחות, והשוו לעניין ששה יהורם בע"מ הנ"ל. מצבו הרפואי של המערער: המערער סובל ממחלה קשה, נזקק לדבריו לטיפולים תכופים לרבות ניתוחים, הוא אינו עובד וקיומו תלוי בקצבת ביטוח לאומי בסך 5,000 ₪ לחודש.
פרט להקלה זו שבקנס, אין כל עילה להתערבות בגזר הדין, אף-לא בפריסת הקנסות לתשלומים רבים יותר משנקבע, משדין טענותיהם של המערערים להידחות.
סוף-דבר: הערעור נדחה, פרט לכך שסכום הקנס שהוטל על המערער יעמוד על 220,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2007 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

יש ליתן צו מניעה, האוסר על הנתבע 1 ו/או על הנתבעים, לבצע פעילות מסחרית בחניות התובע-ובכלל זה כמגרש המשמש, להצגה, תיקון, שטיפה ומסחר-של מוניות או רכבים בכלל.
צו מניעה האם יש ליתן צו מניעה כנגד הנתבעים, האוסר עליהם לעסוק במסחר כלי רכב בחניית הנכס? כאמור, ביקש התובע צו מניעה שיאסור על הנתבעים לעסוק במסחר כלי רכב בחניית הנכס, וזאת משני טעמים: האחד-הדבר מהוה מיטרד, והשני-אין לנתבעים רישיון להפעלת עסק כזה.
הארתי כבר, כי ככל שפעילות הנתבעים נעשית ללא רישיון, ויוכח כי פעילות שכזו מחייבת רישיון עסק (להבדיל מפעילות מר אוחיון שנעשתה), הרי שאני סמוך ובטוח כי רשויות החוק/הערייה, יפעלו לאכיפת החוק, וביהמ"ש שידון בכך יחליט אם יש ליתן צו סגירה מידי או דחוי ואם ניתן צו סגירה הרי שחזקה שרשויות החוק יפעלו לאכיפתו ללא קשר לתובע.
ההלכות העולות במקובץ מפסיק הדין הנ"ל הנן, כי בית המשפט יושיט סעד שלא נתבקש לתתו אם כל העובדות הנחוצות לצורך הכרעה בעיניין אותו סעד, הובהרו למעלה מהנחוץ ואין טעם להמשיך בהתדיינות בין הצדדים".
...
נדחית בזאת תביעת התובע, לעניין הוצאת צו מניעה כנגד הנתבעים, באשר לשימושים שהם עושים, בחניות הנתבעים, ובכלל זה בעילת המטרד או בעילת היפר חובה חקוקה או בעילה שעל פי דיני החוזים או דיני המקרקעין.
אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובע: סך של 2,886 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 15/1/04 (תאריך ממוצע של חשבונות החשמל ששולמו).
ה.לאור תוצאות הכרעתי, אני מחייב את כל הנתבעים (הנתבע 1+הנתבעים 2-4) לשלם לתובע הוצאת משפט בסך של 1,400 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ +מע"מ. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתום 30 יום ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

בהליך בקשות בנייה (בב"נ) שהוגש בשנת 2024 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

לפני בקשה למתן צו לפי סעיף 236 לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") להפסקת שימוש במקרקעין וסגירת מקום המשמש כמגרש חניה ועסק לשטיפת כלי רכב.
...
נוכח האמור אני קובעת כי במקרקעין, מושא הבקשה, נעשה שימוש.
אמנם אסופת תצלומי האוויר (מש/1) מלמדת כי לכאורה נעשה שימוש במקרקעין כבר בשנת 2005, עם זאת סבורני כי לא ניתן, אך על סמך מש/1, להחזיק במבקשת כמי שהיתה מודעת להפעלת החניון האמור ומיאנה לפעול נגדו.
סוף דבר לאור כל האמור לעיל, מצאתי לקבל את הבקשה וניתן בזאת צו קבוע האוסר על המשיב, או מי מטעמו, לעשות כל שימוש במקרקעין שבא-טור בירושלים, בקואורדינטות 632616;224222 ולהימנע מכל פעולה הקשורה לשימוש האסור במקרקעין החל מיום 18.4.24.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו