בבקשה לצוו גילוי מסמכים שהגישה המבקשת (להלן – הבקשה לגילוי) התבקש בית הדין "ליתן צו לגילוי מסמכים כנגד המשיבות לגבי פרטי הקבוצה והנזקים לה גרמה, וזאת כאשר לא שיחררה ו/או עיכבה כספים למעלה מ 35 ימים מעת הגשת בקשת המשיכה לידיה". לטענת המבקשת, בהתאם לעקרונות הפסיקתיים והשיקולים החלים על הליכי גילוי מסמכים, אין חולק כי על המשיבות לגלות את המידע המבוקש המוחזק על ידן באופן בלעדי, בהיותו חיוני לביסוס התביעה, איתורו על ידי המשיבות יכול להעשות בנקל או לכל הפחות מבלי להוות עבורן הכבדה משמעותית, וגילויו אינו מחייב פגיעה בפרטיותם של המבוטחים.
בית הדין האיזורי דחה את הבקשה לגילוי וזאת מארבעה טעמים (להלן – ההחלטה): ראשית קבע בית הדין כי עתירת המבקשת לחיוב המשיבות בשינוי תקנונן מצויה בלב הבקשה לאישור, וכי "ספק גדול בעיניי האם קיימת סמכות לבית-דין זה להורות על שינוי תקנוני המשיבים במסגרת תיק תובענה ייצוגית". שנית נקבע כי לאור פסיקת בית הדין הארצי בעיניין וולף (בר"ע 11387-07-22 מבטחים - וולף (5.1.2023)), "עמית באחת הקרנות הותיקות אינו יכול להגיש בקשה לאישור כנגד קרן ותיקה שהוא אינו חבר בה, ומכאן שאף בהיבט זה לכאורה סביר ביותר להניח כי הבקשה לאישור תדחה". שלישית קבע בית הדין כי בדיון המוקדם הובהר כי הבקשה לאישור "מבוססת על תצהירה וסיפורה האישי של המבקשת בלבד", וכי הגם שבא כוחה של המבקשת טען כי לפי הערכתו מספר חברי הקבוצה המיוצגת עולה על אלף איש, "מעיון בתיק עולה כי לכאורה לא הוצגה תשתית ראייתית, ולו ראשונית, לקיומה של קבוצה, באופן המצדיק גילוי מסמכים בשלב דיוני זה". רביעית נקבע כי "המבקשת טענה כי היא מבקשת באופן ספציפי מידע על כל אדם שהמתין למשיכת כספים מעל 35 יום מיום הגשת הבקשה למשיכת כספים, אך בעיניין זה מקובלת עלי טענת המשיבים כי אין כל קשר בין עניין זה, לבין הטענות שהעלתה המבקשת בבקשה האישור והגדרת הקבוצה שהיא מבקשת לייצגה".
בקשת רשות העירעור
לטענת המבקשת בית הדין האיזורי שגה בהחלטתו משהתעלם מפערי המידע הגדולים הקיימים בין המבקשת למשיבות ומהמשמעות שיש לכך על הקף חובת הגילוי ועל היפוך נטל ההוכחה בשאלת קיומה של עילה קבוצתית.
...
בית הדין האזורי דחה את הבקשה לגילוי וזאת מארבעה טעמים (להלן – ההחלטה): ראשית קבע בית הדין כי עתירת המבקשת לחיוב המשיבות בשינוי תקנונן מצויה בלב הבקשה לאישור, וכי "ספק גדול בעיניי האם קיימת סמכות לבית-דין זה להורות על שינוי תקנוני המשיבים במסגרת תיק תובענה ייצוגית". שנית נקבע כי לאור פסיקת בית הדין הארצי בעניין וולף (בר"ע 11387-07-22 מבטחים - וולף (5.1.2023)), "עמית באחת הקרנות הוותיקות אינו יכול להגיש בקשה לאישור כנגד קרן ותיקה שהוא אינו חבר בה, ומכאן שאף בהיבט זה לכאורה סביר ביותר להניח כי הבקשה לאישור תידחה". שלישית קבע בית הדין כי בדיון המוקדם הובהר כי הבקשה לאישור "מבוססת על תצהירה וסיפורה האישי של המבקשת בלבד", וכי הגם שבא כוחה של המבקשת טען כי לפי הערכתו מספר חברי הקבוצה המיוצגת עולה על אלף איש, "מעיון בתיק עולה כי לכאורה לא הוצגה תשתית ראייתית, ולו ראשונית, לקיומה של קבוצה, באופן המצדיק גילוי מסמכים בשלב דיוני זה". רביעית נקבע כי "המבקשת טענה כי היא מבקשת באופן ספציפי מידע על כל אדם שהמתין למשיכת כספים מעל 35 יום מיום הגשת הבקשה למשיכת כספים, אך בעניין זה מקובלת עלי טענת המשיבים כי אין כל קשר בין עניין זה, לבין הטענות שהעלתה המבקשת בבקשה האישור והגדרת הקבוצה שהיא מבקשת לייצגה".
בקשת רשות הערעור
לטענת המבקשת בית הדין האזורי שגה בהחלטתו משהתעלם מפערי המידע הגדולים הקיימים בין המבקשת למשיבות ומהמשמעות שיש לכך על היקף חובת הגילוי ועל היפוך נטל ההוכחה בשאלת קיומה של עילה קבוצתית.
דיון והכרעה
לאחר בחינת בקשת רשות הערעור ועיון בחומר התיק הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור אף מבלי להידרש לעמדת המשיבות.
סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.
