בקשה לצו ביניים לעיכוב ישיבת מועצת עיר לדיון בתקציב

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8799/17 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ג' קרא העותר: רפאל טרבלסי נ ג ד המשיבים: 1. השר לשירותי דת - מר דוד אזולאי 2. המשרד לשירותי דת 3. ועדת הבחירות לבחירת רב עיר בטבריה 4. יו"ד ועדת הבחירות - כבוד הרב מיכאל צודק 5. שר הפנים - מר אריה דרעי 6. משרד הפנים 7. נשיא בית הדין הרבני הגדון הראשון לציון 8. עריית טבריה 9. המעוצה הדתית טבריה 10. אברהם כהן 11. הרב מאיר בן דוד 12. זאב יונתן אזר 13. בנימין מדר 14. נורית לירז 15. מור רוית נחמיאס 16. אליהו זגדון 17. בת חן לוגסי 18. דודיק אזולאי 19. אורלי אסתר וקנין 20. אבי גבאי 21. רפאל טרבלסי 22. מאיר לוגסי 23. אילן מימון אוחיון 24. יהודית דיין 25. שמואל בן עמי 26. הרב שלמה דידי 27. הרב משה בוחבוט עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ' בשבט התשע"ח (05.02.2018) בשם העותר: עו"ד אשר דל ועו"ד משה שטרייכר בשם המשיבים 7-1: עו"ד יעל מורג יקו-אל בשם המשיבה 8: עו"ד רויטל אפלבוים בשם המשיבה 9: עו"ד איל נון ועו"ד שחר מרום בשם המשיב 27: עו"ד גיא סלם פסק-דין

העתירה הוגשה לפני הבחירות, אך בקשות למתן צו ביניים נדחו (החלטות מיום 16.11.2017 ומיום 19.11.2017).

על פי הטענה, השר עיכב תקציב שהיה אמור להגיע לעירית טבריה עד לבחירתו של הרב בוחבוט לרב העיר.

למרות זאת, ומהעתירות המונחות בפנינו חדשות לבקרים בנושא של בחירת רב עיר, ניתן לעיתים לזהות ניסיונות מצד גורמים חצוניים להשפיע על התהליך, וכבר נשמעה הטענה כי "לא אחת מעדיפים ראשי ערים לקדם בחירת רבנים שהממשל המרכזי חפץ ביקרם, מאשר להתעקש על זהותו של רב המקובל בעיר" (הדר ליפשיץ וגדעון ספיר "שירותי הדת היהודיים בישראל - דיון נורמאטיבי וניהולי לקראת רפורמה" מחקרי משפט כג 117, 172 (תשס"ז-תשס"ח); איל ינון, יוסי דוד הרבנות הממלכתית: בחירה, הפרדה, וחופש ביטוי 27-26 (המכון הישראלי לדמוקרטיה; התש"ס-2000)).

יצויין כי מעורבותה של הרבנות הראשית בתהליך הבחירות לתפקיד רב עיר מעוגנת כיום בתקנות: מינויו של יו"ר ועדת הבחירות נעשה בהיוועצות עם הרבנים הראשיים (תקנה 7(א)(1)); וחבר נוסף בועדה הוא רב שנבחר על ידי מועצת הרבנות הראשית (תקנה 7(א)(3)).

...

במסגרת תגובת המדינה, שהוגשה לפני הבחירות, הובאה בפנינו הצהרתו של נשיא בית הדין הרבני הגדול כי הוא "לא התערב וכי אין בכוונתו להתערב בבחירות לרב העיר בטבריה". בהינתן שגם העותר נזהר לא לטעון להשפעה פסולה בפועל על יו"ר ועדת הבחירות, וקל וחומר שלא נטען להשפעה פסולה של יו"ר הוועדה על הליך הבחירות, המסקנה היא כי גם בהיבט זה לא הוכחה עילה להתערבותנו.

משלא הוכחה עילה מספקת להתערבותנו, יש לדחות את העתירה.

במסגרת העתירה העותרים מבקשים להורות למשיב 1 לכנס בהקדם את מועצת העיר קריית מוצקין לישיבה שלא מן המניין ולהורות למשיבה 4 שלא לפתוח את ההרשמה לקייטנות הקיץ עד לאחר הדיון במועצת העיר.

נטען כי המשיבה 3 פועלת בהתאם לקבוע בצו הפיקוח על מחירי קייטנות ציבוריות (סל שירותים ומחיר מרבי) התשע"ח. נטען כי בישיבת המועצה האחרונה שלא מן המניין שהתקיימה בתאריך 14.05.19 היתקיים דיון בשאילתה שהועלתה על ידי סיעתם של העותרים בעיניין עלויות וסבסוד הקייטנות והעותרים השמיטו עובדה מהותית זו מבקשתם.

עוד נטען כי העותר 1 הגיש הבקשה לקיום ישיבה שלא מן המניין רק ב- 19.05.19, כאשר על פי סעיף 14ב' לפקודה הזמנה לישיבה שידונו בה עינייני תקציב צריכה להימסר 10 ימים לפני מועד הישיבה.

נטען כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת דחיית הבקשה ואם בסופו של יום הערייה תחליט לסבסד את הקייטנות ותעביר לשם כך מימון לרשת המתנ"סים, רשת המתנ"סים תשיב את הסכומים ששולמו ביתר לידי ההורים מבלי לעכב את הרישום.

דיון והכרעה בבקשה לסעד זמני: לאחר שעיינתי בטענות ב"כ כל הצדדים, ומבלי שאכריע בשלב זה בטענת המשיבה מס' 4 בכל הנוגע לסמכות לצרפה כמשיבה לעתירה, החלטתי לדחות את הבקשה לסעד הארעי ולצו הביניים.

...

דיון והכרעה בבקשה לסעד זמני: לאחר שעיינתי בטענות ב"כ כל הצדדים, ומבלי שאכריע בשלב זה בטענת המשיבה מס' 4 בכל הנוגע לסמכות לצרפה כמשיבה לעתירה, החלטתי לדחות את הבקשה לסעד הארעי ולצו הביניים.

בסיכומו של דבר, הבקשה לסעד הזמני נדחית.

אני קובע את העתירה לתזכורת פנימית בפני ליום 03.06.19 ועד אז יודיעו ב"כ הצדדים אם יש עוד מקום לקבוע דיון בעתירה גופה.

בהחלטה מיום 5.6.17 קבעתי כי : "אין מקום לתת צו ביניים במעמד צד אחד, כאשר הבקשה הובאה בפני היום 5.6.17 בשעה 26:15 (צ"ל 16:15 – הערה שלי) והאיספה שביטולה מבוקש נועדה לשעה 18:00- במיוחד כאשר הודעה על האספה נימסרה , בהתאם לאמור בבקשה, עוד ביום 1.6.17......". קבעתי דיון בבקשה במעמד הצדדים ליום 8.6.17 בבוקר , ובסיפא להחלטה הוספצי כי : "ב"כ המבקש יבצע מסירה אישית של הבקשה ושל החלטה זו למשיבים במועד הישיבה, על מנת שיהיו ערים למבוקש בבקשה". ישיבת מועצת העיריה היתקיימה במועד – ביום 5.6.17 שעה 18:30.

למנות סגן שני לראש העיריה בשכר (בכפוף לאישור משרד הפנים לתשלום השכר), ולהאציל לו סמכויות בתחום התקציבים וקשרי החוץ.

גם לעתירה המתוקנת צורפה בקשה לצוי ביניים שיורו על עיכוב ביצוע החלטות המשיבים מיום 5.6.17 ועל עיכוב ישיבת ההמשך שנקבעה על ידי מנכ"ל העיריה ליום 21.6.17 ובהמשך נדחתה ליום 28.6.17 ונדחתה שוב.

...

אמנם הנושא שעמד שם על הפרק הוא הבחירות לעירית בת ים, ואולם, אני סבורה כי יש להקיש מהאמור שם גם לענין הבחירות בענייננו, ומאחר ואין מחלוקת כי גם ככל שיערכו בחירות חדשות – התוצאות וממילא "התוצאות" כבר אינן "מרכז הכובד" של העתירה, ממילא די בכך כדי להביא לדחיית העתירה.

לא נטען בפני לדרך בחירת הסגנים מלכתחילה, אך בכל מקרה אני סבורה כי האמור, יפה , בשינויים המחוייבים , גם בענייננו.

לפיכך, אני מורה על דחית העתירה.

בדיון שנקבע ליום 14.9.2021 נעתרתי לבקשת העותרת לצרף כמשיבים את משרד הפנים (משיב 3) ואת הזוכה במיכרז (משיבה 4) ולכן לא קוים דיון בצו הביניים.

תמצית טענות הצדדים ב"כ העותרת טען כי לא נתקבלה החלטה על ידי מועצת העיר להקמת תחנת דלק במקרקעין, גם לא בישיבת 11.3.2012 (נספח ד לעיקרי הטיעון מטעם העותרת) בה הדובר היחידי היה נציג החברה הכלכלית.

בעת קבלת החלטה מנהלית צריכה לעמוד מראש לעיני הרשות המנהלית תשתית עובדתית ראויה ומתאימה, ראו למשל פסק דינה של כב' השוטפת ברק-ארז שדן בשאלת הקצאת מקרקעין, עע"ם 3538/18 עמותת בית כנסת קהילתי כוכב הצפון תל אביב-יפו נגד עריית תל אביב יפו (25.6.2019): "על החלטה בדבר הקצאת מקרקעין להתבסס על תשתית עובדתית, וכי מטעם זה על הרשות הנוגעת בדבר לברר מה הם צרכי הציבור באיזור ולבחור בגוף המתאים ביותר למילוי צרכים אלו. לשם כך, צוין, עליה להתייעץ עם גורמים מקצועיים במקרים המתאימים, וכן להבטיח זכות טיעון לתושבי הסביבה אשר יושפעו מההחלטה... .... נכסי מקרקעין באזורים ערוניים הם משאב צבורי מוגבל". אין גם להמעיט מחשיבות בחינת הנושא באמצעות חברי מועצת העיר, הגוף הנבחר ראו בעיניין זה פסק דינו של כב' השופט אלרון בעע"ם 7058/19 סלום נגד עריית נוף הגליל (20.4.21): "לרשויות המקומיות מוענקות בחוק סמכויות גורפות ונרחבות, המייחדות את מעמדן ביחס לרשויות מנהליות אחרות. הטעם לכך נעוץ, בין היתר, בכך שבניגוד לרשויות מנהליות אחרות, הנהגת הרשויות המקומיות נבחרת בהליך דמוקרטי, והליך מימוש סמכויות אלה נושא אף הוא אופי מעין זה. לרשות המקומית מועצה נבחרת, אשר תפקידה דומה לזה של הרשות המחוקקת במדינה: חבריה, אשר נבחרים בהליך דמוקרטי, מחוקקים חוקי עזר התוחמים את סמכויות ראש הרשות המקומית, קובעים את תקציב הרשות, מתוים מדיניות שעל ראש הרשות לממש, ומפקחים על פועלו...מעמד חברי מועצת הרשות המקומית, כנבחרי ציבור הנותנים דין וחשבון בפני קהל בוחריהם, מאפשר להם לשקף באופן מיטבי את סדרי העדיפויות אשר יקדמו את טובת הכלל תוך היתחשבות "בהרכב האוכלוסייה של כל מקום ומקום, הרגליה ודרכי חייה ובצביונו של אותו מקום". בנסיבות אלו אין שהוי מצידה של העותרת.

מסיבות שלא הובררו לפתע, אחרי עיכוב של שנים, האיצה החברה הכלכלית את התהליכים בחודשים האחרונים ולטעמי היציאה למכרז הייתה מוקדמת מדיי, הדרך של קביעת עובדות בשטח, בדרך של השקעה של 800,000 ש"ח בפתוח קרקע, יצירת מצגים כלפי משתתפים במיכרז (ראו למשל טענת משיבה 4 בדבר ההשקעות שהשקיעה על פי תשובתה, שאינה נתמכת בתצהיר), אינה דרך ראויה ככל שמדובר בדרך פעולה של רשות מנהלית.

...

בהקשר זה בלבד אני מקבל העתירה, אוסר על קידום הליכי מכרז 20/2021 עד להחלטה אחרת של מועצת העיר, ככל שמדובר במכרז אותו העיריה רוצה לקדם באמצעות החברה הכלכלית.

רקע כללי ודיוני התביעה הנה תביעה לסילוק יד הנתבעים ממקרקעין הרשומים על שם התובעת.

הנתבע ומגדלי צאן נוספים מהיישוב רהט עתרו לבג"צ ביום 20.09.05 (בג"צ 8680/05) ובמסגרת זו ביקשו צו ביניים למניעת הריסת המכלאות.

העתירה הוגשה נגד התובעת, עריית רהט, המשרד לאיכות הסביבה והמועצה האזורית בני שמעון.

התיק הסתיים בפסק דין (ביום 17.02.06) בהסכמה למחיקת העתירה לאחר שהמדינה הודיעה כי נבחרה חברה מתכננת לצורך פרויקט הקמת מכלאות קבע בשטח שאותר וכי אף הוקצה לכך תקציב.

התובעת טוענת כי לא נתנה לנתבעים כל הרשאה לשבת ולהחזיק במכלאות 11-12 וכי ככל שיטענו כי ניתנה להם הרשאה במפורש או מכללא, הרי שהיא הסתיימה עם פניית התובעת במכתב ההתראה והדרישה לפינוי השטח.

התובעת טוענת כי השטח דרוש לה לשם פיתוח העיר רהט ומפנה לרע"א 11889/04 חליל בן מוחמד איזברגה נ' מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "הילכת איזברגה"), לפיה בנסיבות כאלה גם אם היתמהמהה המדינה בנקיטת הליך האכיפה כנגד הפולשים, אין בכך משום הגנה לפולשים מפני תביעת פינוי.

הדבר תמוה במיוחד לאור הבקשה שהגיש הנתבע למחיקת הבקשה לצוו עיכוב ביצוע צו הריסה (נספח א' לתצהירו) בה בסעיף 4 הוא מציין כי קיבל הרשאה זמנית למכלאות צאן והוקצתה לו מכלאה 3 ועל בסיס הקצאה זו ביקש למחוק את בקשתו לעכב את צו ההריסה (מדובר בהליך בבית משפט השלום, ולא ההליך בבג"ץ).

...

תמצית טענות הצדדים התובעת טוענת כי דין התביעה להתקבל מאחר והנתבעים לא הוכיחו כי ניתנה להם כל הרשאה נוספת על ההרשאה הכלולה בהסכם, אשר התייחסה רק למכלאה 3.

התובעת מפנה לעדויות של מר סימטוב ושל עו"ד דמארי שטענו שכלל לא היו מוסמכים לתת הרשאה כזו ודרושה החלטה של וועדת פשרות או וועדת עסקאות לשם כך. אני סבורה כי ככל שביקשו הנתבעים להוכיח מי הגורם המוסמך להתחייב או להרשות את ההחזקה במכלאות 11-12, היה עליהם להפנות שאלון בעניין זה ולברר מי בעל הסמכות – כזכור, נטל הראיה בעניין זה מוטל עליהם.

אני סבורה כי מדובר במסקנה שאינה עולה מעדותו של מר טביבי שכן מר טביבי הסביר כי חלק מהמכלאות לגביהן אין הסדר מצויות בתהליך איוש וחלק מהן פלושות (ע' 19 ש' 5).

העולה מן המקובץ הוא כי הנתבעים לא הצליחו להוכיח כי גורמים שונים איתם היו בקשר היו מוסמכים להקצות להם את מכלאות 11-12 או עשו כן. סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי הנתבעים לא הוכיחו כי קיימת להם זכות להחזיק במקרקעין ועל כן אני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעים לסלק ידם מן המקרקעין ולהותירם נקיים מכל אדם וחפץ כפי הפירוט שהתבקש בסעיף 25.1 לכתב התביעה וכן אני מקבלת את הסעדים הנוספים שהתבקשו בסעיפים 25.2 עד 25.4 לכתב התביעה והתובעת רשאית להגיש פסיקתא בעניין זה. לא דרוש סעד של פיצול סעדים.