ביום 3.3.15, הגיש העותר עתירה מנהלית התוקפת את הוראת השהייה, כמו כן הוגשה בקשה לצוו ביניים.
השאלה העיקרית שהעתירה מעלה היא האם הקריטריון להוצאת הוראת שהייה למיתקן השהייה "חולות" של "נתיני סודאן אשר הסתננו לישראל לפני 31.5.11" הוא סביר בנסיבותיו של העותר שהוא אומנם מסודאן אך הנו מבקש מקלט מדיני בהיותו מחבל דארפור ממנו נימלט בשל מוצאו ובעקבות הסכנה לחייו שם.
בעיניין זה, נאמר על ידי בעת"מ 64838-02-15 עבדללה נ' משרד הפנים (להלן: "עניין עבדללה"):
"אכן, קיים שוני המצדיק היתייחסות שונה אל נתיני סודאן מחבל דארפור, בו צפויה להם סכנת חיים ואל נתיני סודאן שאינם מחבל דארפור.
החל משנת 2012 מוחזרים נתיני דרום סודאן, שעימה יש לישראל יחסים דיפלומטיים, למדינת מוצאם, בכפוף לבחינה פרטנית של בקשות מקלט.
"לעובדה זו נודעת נפקות לענייננו. במדינות רבות, עצם הגשת בקשה לזכות במעמד של פליט מובילה להחלתה של מערכת דינים ייחודית ונפרדת מזו שחלה על שוהים בלתי חוקיים שאין בפיהם טענת זכות להגנה מיוחדת ושלא ניתן להרחיקם מסיבות טכניות. זאת, על רקע ההכרה בנסיבות יוצאות הדופן של מי שעזבו את מדינתם שלא מתוך בחירה או העדפה, אלא מתוך כורח ואילוץ (ראו, למשל, ההבחנות הנהוגות בדין האירופי....." (עניין גבריסלאסי, עמ' 30).
יחד עם זאת, סמכות לחוד ושיקול דעת מנהלי לחוד:
"שיקול הדעת המנהלי חייב להיות מופעל בתום לב, על יסוד שיקולים עינייניים, בשיוויון, בסבירות, ובמידתיות. בהתאם לכך, הבקורת על חוקיותן של החלטות מנהליות אינה מוגבלת לשאלות שעניינן מסגרת הסמכות ולשאלות שעניינן ההליך שבו ההחלטות מתקבלות. היא משתרעת גם על חוקיותו של שיקול הדעת שביסוד ההחלטות- מבחינת השיקולים שהרשות רשאית להדרש להם והאיזון שעליה לערוך ביניהם. במילים אחרות, המשפט המנהלי אינו מגביל עצמו רק לצד הטכני או הפורמלי של חוקיות ההחלטה" דפנה ברק ארז משפט מנהלי ההוצאה לאור של לישכת עורכי הדין, התש"ע – 2010 עמ' 619,
בהפעילו את סמכותו על פי החוק ובהנתן העובדה כי פוטנציאל הקליטה המלא של "חולות", (כאמור בתשובת המדינה שהוגשה לבג"ץ כנגד חוקיות החוק) מסתכם אך ב- 3,360 שוהים, ובהנתן העובדה כי בישראל כ- 42,000 מסתננים, מתוכם 8,772 מסודאן והיתר מאריתריאה, על המשיב לערוך הבחנה בין מי שהקושי להרחיקו הוא מעשי בלבד, שאז כאמור תושג תכלית החוק ביתר שאת, לבין מי שהקושי להרחיקו מישראל נובע מסכנת חיים שיש לו במדינת מוצאו שאז, כאמור, ספק אם ניתן להשיג את מטרת החוק של מניעת השתקעות בישראל.
...
הגעתי למסקנה כי במכלול נסיבותיו של העותר דנא: מוצאו מחבל דרפור והעובדה כי הוא שוהה בישראל כבר משנת 2010 וכבר השתקע בישראל, אין זה סביר או מידתי להוציא לגביו הוראת שהייה, ולא יהיה בכך כדי להגשים את תכלית החוק.
אשר על כן, אני מקבלת את העתירה ומורה על בטלותה של הוראת השהייה אשר הוצאה לעותר.
