מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בקשה לצו ביניים למניעת הרחקת עותר פליט מדרום סודן

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2015 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

ביום 3.3.15, הגיש העותר עתירה מנהלית התוקפת את הוראת השהייה, כמו כן הוגשה בקשה לצוו ביניים.
השאלה העיקרית שהעתירה מעלה היא האם הקריטריון להוצאת הוראת שהייה למיתקן השהייה "חולות" של "נתיני סודאן אשר הסתננו לישראל לפני 31.5.11" הוא סביר בנסיבותיו של העותר שהוא אומנם מסודאן אך הנו מבקש מקלט מדיני בהיותו מחבל דארפור ממנו נימלט בשל מוצאו ובעקבות הסכנה לחייו שם. בעיניין זה, נאמר על ידי בעת"מ 64838-02-15 עבדללה נ' משרד הפנים (להלן: "עניין עבדללה"): "אכן, קיים שוני המצדיק היתייחסות שונה אל נתיני סודאן מחבל דארפור, בו צפויה להם סכנת חיים ואל נתיני סודאן שאינם מחבל דארפור.
החל משנת 2012 מוחזרים נתיני דרום סודאן, שעימה יש לישראל יחסים דיפלומטיים, למדינת מוצאם, בכפוף לבחינה פרטנית של בקשות מקלט.
"לעובדה זו נודעת נפקות לענייננו. במדינות רבות, עצם הגשת בקשה לזכות במעמד של פליט מובילה להחלתה של מערכת דינים ייחודית ונפרדת מזו שחלה על שוהים בלתי חוקיים שאין בפיהם טענת זכות להגנה מיוחדת ושלא ניתן להרחיקם מסיבות טכניות. זאת, על רקע ההכרה בנסיבות יוצאות הדופן של מי שעזבו את מדינתם שלא מתוך בחירה או העדפה, אלא מתוך כורח ואילוץ (ראו, למשל, ההבחנות הנהוגות בדין האירופי....." (עניין גבריסלאסי, עמ' 30).
יחד עם זאת, סמכות לחוד ושיקול דעת מנהלי לחוד: "שיקול הדעת המנהלי חייב להיות מופעל בתום לב, על יסוד שיקולים עינייניים, בשיוויון, בסבירות, ובמידתיות. בהתאם לכך, הבקורת על חוקיותן של החלטות מנהליות אינה מוגבלת לשאלות שעניינן מסגרת הסמכות ולשאלות שעניינן ההליך שבו ההחלטות מתקבלות. היא משתרעת גם על חוקיותו של שיקול הדעת שביסוד ההחלטות- מבחינת השיקולים שהרשות רשאית להדרש להם והאיזון שעליה לערוך ביניהם. במילים אחרות, המשפט המנהלי אינו מגביל עצמו רק לצד הטכני או הפורמלי של חוקיות ההחלטה" דפנה ברק ארז משפט מנהלי ההוצאה לאור של לישכת עורכי הדין, התש"ע – 2010 עמ' 619, בהפעילו את סמכותו על פי החוק ובהנתן העובדה כי פוטנציאל הקליטה המלא של "חולות", (כאמור בתשובת המדינה שהוגשה לבג"ץ כנגד חוקיות החוק) מסתכם אך ב- 3,360 שוהים, ובהנתן העובדה כי בישראל כ- 42,000 מסתננים, מתוכם 8,772 מסודאן והיתר מאריתריאה, על המשיב לערוך הבחנה בין מי שהקושי להרחיקו הוא מעשי בלבד, שאז כאמור תושג תכלית החוק ביתר שאת, לבין מי שהקושי להרחיקו מישראל נובע מסכנת חיים שיש לו במדינת מוצאו שאז, כאמור, ספק אם ניתן להשיג את מטרת החוק של מניעת השתקעות בישראל.
...
הגעתי למסקנה כי במכלול נסיבותיו של העותר דנא: מוצאו מחבל דרפור והעובדה כי הוא שוהה בישראל כבר משנת 2010 וכבר השתקע בישראל, אין זה סביר או מידתי להוציא לגביו הוראת שהייה, ולא יהיה בכך כדי להגשים את תכלית החוק.
אשר על כן, אני מקבלת את העתירה ומורה על בטלותה של הוראת השהייה אשר הוצאה לעותר.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2015 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

סעד אירעי ניתן ביום 22.3.15, לפיו הוקפאה הוראת השהייה עד להחלטה שתנתן לאחר הדיון בבקשה לצוו ביניים.
החל משנת 2012 מוחזרים נתיני דרום סודאן, שעימה יש לישראל יחסים דיפלומטיים, למדינת מוצאם, בכפוף לבחינה פרטנית של בקשות מקלט.
"לעובדה זו נודעת נפקות לענייננו. במדינות רבות, עצם הגשת בקשה לזכות במעמד של פליט מובילה להחלתה של מערכת דינים ייחודית ונפרדת מזו שחלה על שוהים בלתי חוקיים שאין בפיהם טענת זכות להגנה מיוחדת ושלא ניתן להרחיקם מסיבות טכניות. זאת, על רקע ההכרה בנסיבות יוצאות הדופן של מי שעזבו את מדינתם שלא מתוך בחירה או העדפה, אלא מתוך כורח ואילוץ (ראו, למשל, ההבחנות הנהוגות בדין האירופי....." (עניין גבריסלאסי, עמ' 30).
בעיניינו של העותר, בהיותו מחבל דארפור שבסודאן (עובדת היותו של המשיב מחבל דארפור לא נסתרה על ידי המשיב), ספק אם תושג תכלית החוק של מניעת השתקעות בישראל, להבדיל מנתין סודאן שאינו מחבל דארפור שלגביו ניתן להשיג את מטרת החוק של מניעת השתקעות בישראל.
...
לאור כל האמור אני מורה על בטלותה של הוראת השהייה אשר הוצאה לעותר.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ההליכים לפניי ותמצית טיעוני הצדדים ביום 2.10.22 הוגש העירעור שלפניי יחד עם בקשה לצוו אירעי, צו ביניים ועיכוב ביצוע פסק הדין במסגרת העירעור, ובו ביום נתתי סעד אירעי המונע הליכי אכיפה נגד המערערים ומורה לרשות להאריך את אשרת השהייה הזמנית מסוג 2(א)(5) של המערערים 1-2 עד החלטה אחרת, כדי שיוכלו לכלכל את משפחתם.
כאשר ב"כ הרשות טוענת כי הזרים אזרחי אתיופיה והמערערים בתוכם, זכאים אך לאי-הרחקה לפי המדיניות הנוכחית שלה, ואינם מוגדרים כפליטים ולכן לא חלה עליהם האמנה (פרוטוקול עמ' 9 ש' 28-33), וחוזרת ומשיבה לשאלות הקשורות לפרנסת המערערים כי הם אינם פליטים וכי בקשת המקלט שלהם נדחתה והם היו אמורים לעזוב את ישראל (פרוטוקול עמ' 10 ש' 6-22), היא למעשה מאשרת שמדיניות אי-ההרחקה הננקטת כלפיהם, מציבה אותם בפני הברירה היחידה לקיום משפחתם תוך ביצוע עבירות פליליות ולו של העסקה בלתי חוקית.
מדיניות המאפשרת לאזרחי אתיופיה להשאר בישראל מכוח מדיניות אי ההרחקה, אך לא מותירה להם כל אפשרות חוקית להתקיים בה, ולמעשה גורמת להם לעזוב, ומהוה למעשה מדיניות של הרחקה קונסטרוקטיבית (למושג "הרחקה קונסטרוקטיבית" ראו: כריסטיאן מומרס, במאמריו: "בין החזרה מרצון להרחקה קונסטרוקטיבית, או: פעולותיה של ישראל לקידום החזרת מבקשי מקלט דרום-סודאנים למולדתם" (בתירגום זהר כוכבי), לוינסקי פינת אסמרה: היבטים חברתיים ומשפטיים של מדיניות המקלט בישראל, 386,390 (טלי קריצמן-אמיר עורכת 2015 להלן: מומרס, הרחקה קונסטרוקטיבית; וראו הרחבה בסעיפים 14-16 בהחלטתי בעיניין סמרנובה).
אשרת 2א(5) נבחנה בפסיקה ונקבע כי הזכויות הנילוות לה עונות על אמנת הפליטים (לרבות לעניין הסדר אי האכיפה בהקשר של הזכות לעבודה שנקבע בעתירה בבית המשפט העליון).
" בשאלה זו ניתן לאחרונה צו בבית המשפט העליון בבג"ץ 6277/23 סבטלנה מילובנובה ואח' נ' ממשלת ישראל, שם הורה כב' השופט עופר גרוסקופף (בהחלטות מיום 17.8.23 ומיום 22.8.23), למדינה להשיב לבקשה לצוו ביניים, מדוע לא יאורכו בטוחי הבריאות, או שירותי הבריאות, לאזרחי אוקראינה השוהים בישראל מכוח מדיניות אי ההרחקה.
...
בעמ"נ 42670-03-22 ANNA NECHYPORENKO נ' רשות האוכלוסין וההגירה (נבו, 16.08.23 סעיף 6, שאיזכר החלטה בפרוטוקול מיום 05.06.23),ניתנה לאחרונה החלטתי בשאלה דומה הנגעת למדיניות אי ההרחקה של אזרחי אוקראינה השוהים בישראל בשל המלחמה בארצם: "בערעור זה מתעוררת השאלה, האם ההגנה הזמנית הניתנת לאזרחי אוקראינה על הזכויות הנלוות לה עונה על דרישות אמנת הפליטים שישראל מצהירה, כי היא מחויבת להוראותיה.
אני סבורה כי התמשכות מציאות זו בעניין שלפניי, מצדיקה את קבלת הערעור, ולו משום שלמערערים לא עומדת האפשרות להגיש עתה בקשה חדשה לפתיחת בקשת המקלט שלהם, ואילו הבקשה שהגישו, אשר הרשות סרבה לה והערר בגינה נדחה על הסף – הוגשה באותו נימוק בדיוק כפי הנימוק העומד עתה לפתחי.
סוף דבר הערעור מתקבל.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2012 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בפני בקשה למתן צו ביניים למניעת הרחקת העותר מן הארץ עד להכרעה בעתירה.
(ג) במקרים אחרים הנעים ב"קשת הטווחים" בין המקרים הנ"ל, בית המשפט ישקול האם ליתן צו ביניים אם לאו, כאשר הנטיה תהיה ליתן במקרים אלו צו ביניים, וזאת עקב מאזן הנוחות המטה את הכף לכך שגם במקרים של ספק האם מדובר בפליט ו/או האם יש סכנת חיים למבקש המקלט אם יורחק חזרה לארצו, מן הראוי שהוא לא יגורש מן הארץ עד להכרעה בעתירה.
שלישית, העובדה שהוריו של העותר ואחיו חזרו לפני מספר חודשים לדרום סודאן ולא נטען שאחיו של העותר נרדפים בשל היותם ילדיהם של הורים משבטים שונים, מלמדת כי אין ממש בטענת העותר לסכנת חיים, כאשר אין די בטענתו הכללית של העותר כפי שעולה מהראיון באשר לסכסוכים הבין-שבטיים והעימותים בין צפון סודאן לדרום סודאן.
...
בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בבקשתו של העותר, בתגובה של המדינה לבקשה זו, ובתגובת העותר לתגובת המדינה, אני סבור כי דין עתירתו של העותר להידחות על הסף מחוסר עילה להתערבות בית המשפט בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א- 2000, וזאת מהטעמים הבאים, המלמדים כי אין בסיס לטענות העותר בדבר היותו פליט ו/או בדבר סכנת חיים בארץ מוצאו: ראשית, טענתו של העותר לפיה צפויה לו סכנת חיים במולדתו בשל היותו בן להורים משבטים שונים, נטענה לראשונה במסגרת העתירה, שכן בריאיון העותר טען באופן כללי שישנם סכסוכים בין השבטים ולא ציין במפורש כי נשקפת סכנת חיים לילדיהם של הורים משבטים שונים.
לאור האמור, אני סבור כי לא הובאו ראיות ולו לכאורה להיותו של העותר פליט ו/או לסכנת חיים (ראו לעניין העדר ראיות לסכנת חיים ו/או לקיומו של מעמד של פליט, עעמ 6473/11 Guven Elcin נ' משרד הפנים (לא פורסם, 19.9.11)), ומשכך הרי שדין העתירה להידחות על הסף.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2012 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

במסגרת צו ביניים זה, התבקש בית המשפט להשעות את הודעת שר הפנים מושא עתירה זו; לאסור על נקיטת הליכי אכיפה כלשהם נגד אנשים שמוצאם מדרום סודאן; וכן להורות על הארכת רישיונות הישיבה שלהם לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל.
תגובת שר הפנים בתגובת שר הפנים (באמצעות עו"ד מורן בראון) התבקש על ידו לבטל את הצוו הארעי שניתן ביום 29.3.2012 – צו אשר השעה כאמור את החלטת שר הפנים בעיניין הפסקת "ההגנה הקולקטיבית". עוד התבקש לדחות את העתירה לגופו של עניין; ולחלופין – לאפשר כבר בשלב זה תפיסה והחזקה במשמורת של נתיני דרום סודאן כהכנה להרחקה.
במכתב העדכני של נציבות האו"ם לפליטים (מיום 3.6.2012), שצירופו התבקש ולמעשה הוסכם, לא באה עמדה לפיה קיימת מניעה להרחיק נתיני דרום סודאן לארצם.
...
מכל מקום, העותרים לא הצביעו בטיעונם בעתירה זו על תשתית עיונית ממנה ניתן לגזור מסקנה לפיה ההרחבה הפרשנית לה הם טענו היא הדין הנוהג; לא כל שכן הדין המחייב.
לצרכי העתירה שלפניי, די בכך כדי לבסס את המסקנה בדבר סבירותה ומידתיותה של החלטת המשיב בעניין הפסקת "ההגנה הקולקטיבית". התוצאה העולה מן המקובץ הוא, שאין העתירה מקימה עילה להתערבות בשיקול דעתו של שר הפנים ובהחלטתו לסיים את "ההגנה הקולקטיבית" שנהגה ביחס לנתיני דרום סודן, והכל גם נוכח עמדת המשיב בעניין הבחינה הפרטנית.
מטעמים אלה, מסקנתי היא שדין העתירה לגופה להידחות – וכך אני מורה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו