בקשה לצו ביניים להיתר בנייה לדרך גישה למאגר מים

העותרים, המחזיקים ומפעילים חווה לגידול בקר בקירבת המקרקעין עליהם צפוי להיבנות מאגר החרום, הגישו לרשות הרשוי לגז היתנגדות למתן ההיתר להקמת המאגר.

הבקשה כוללת את העבודות להקמת המיכל ועבודות להסדרת דרך גישה (להלן: הבקשה להיתר).

העתירה ביום 18/10/2018 הוגשה העתירה מושא תיק זה. ביחד עם הגשת העתירה ביקשו העותרים כי ינתן צו ביניים האוסר על מתן ההיתר.

לגישתם הקמת מתקן האיחסון והקמת דרך הגישה למיתקן, תחסום את דרכי הגישה לחווה, ותחסום את המעבר של עדרי הבקר לשטחי המרעה ולמקורות מים.

ככלל, ככל שמתבקש היתר לבצוע עבודות התואם תכנית מתאר מאושרת, אין לציבור זכות להיתנגד למתן ההיתר (ראו בג"צ 1636/92 העמותה לשמירת איכות החיים והסביבה נ' הועדה המחוזית, מחוז תל אביב, פ"ד מז(5) 573, 586 (1993); עע"מ 7171/11 העמותה למען איכות חיים וסביבה בנהריה ואח' נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה, פסקה 29 (12/8/2013); עע"מ 5631/13 רשות הרשוי אילת נ' עמותת העצמאים באילת - לישכת המסחר (14/11/2013)).

...

הערה לפני סיום לאור כל האמור, דין העתירה להידחות.

סוף דבר אשר על-כן, אני מורה על דחיית העתירה.

העותרים ישלמו לכל אחת מהמשיבות הוצאות בסך של 7,500 ₪.

היא הדגישה בהחלטתה דאז, כי "טענותיו של המבקש לזכויותיו במקרקעין קלושות", ובתוך כך היתנתה את מתן הצוו בהפקדה של 20,000 ₪, וכן פסקה הוצאות של 10,000 ₪ לפי התוצאות הסופיות של התיק.

הכפר חולק ל-11 מתחמים שונים (המתחמים נקראים גם "מבננים" ( ר' הסקירה בעיניין זה בת.א. 3569/09 [שלום-ראשל"צ] ביידה נ' אקוע ואח' (פורסם במאגרים, 2011) המתבססת, בין היתר, על מאמרה של גב' שלומית בנימין מן החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב: "נוכחים נפקדים: המקרה של קוביבה/כפר גבירול", תיאוריה ובקורת 29, סתיו 2006); ת.א. 3315/04 מינהל מקרקעי ישראל נ' נועם צור ואח' [פורסם במאגרים, 2010]).

באשר להיתרי בניה למבנה, אישר המבקש כי לא הוציא מעולם כל היתר בניה ("לאף אחד אין כלום"); אין למבנה חיבור למערכת הביוב העירונית ואספקת המים מגיעה "מהבית ממול" (ר' עדותו בעמ' 47 שו' 18-29 לפרו').

כך, עוד בהחלטתה של כב' השופטת שמולביץ היא ציינה כי אמנם היא נמנעת מלקבוע ממצאים עובדתיים ככל שעסקינן בהליך ביניים, אולם היא העלתה תהיות/ספקות באשר לגירסת המשיב אודות פרק הזמן בו הוא מחזיק במבנה, ככל שהוברר כי במהלך התקופה הנטענת, היו רשומים על שמו של המבקש נכסי מקרקעין אחרים (ר' עמ' 35 לפרו'/החלטה שו' 23-30).

ובהמשך היתייחס הפקח למבנה הפיזי/טופוגרפי של השטח: "הסככה והמבנה מפח היו בשטח גם בביקורים הקודמים, אך רק מוטי גאלי היה בעל גישה ומחזיק. המיתחם היה סוגר [צ"ל סגור] ומוחזק על ידי מוטי [גאלי] והיו פעמים שלא התאפשר לנו לגשת. הייתי בשטח וראיתי שזה שטח מותחם ומסוגר והכניסה היא רק דרך הגישה של מוטי גאלי. בשלב יותר מאוחר לאחר שניפתח הכל, נפרצה דרך נוספת לכיוון הסככה." (ר' עדותו בעמ' 69 שו' 1-4 לפרו').

...

תמצית טענות המינהל: אין כל טענה בפי המבקש המנמקת ומבססת מדוע יש להיעתר לתביעה, ומכח מה יש ליתן לו את הסעד המבוקש.

במילים אחרות, גם אם הייתי מגיעה למסקנה כי המנהל "ידע" (קונסטרוקטיבית) במהלך "השנים" על הימצאותו של המבקש במבנה (מה שכאמור לא הוכח), בגין זקיפת העדר קיומם של דו"חות רצופים ועקביים בעניין לחובת המנהל, הרי שאין הדבר היה מעלה או מוריד ואין באמור להקנות למבקש זכויות במקרקעין, מעבר לאשר ציינתי.

על תפקידו של בית המשפט במאבק בפולשים למקרקעי ציבור, כבר צוין לא אחת כי: "אין מנוס ממאבק עיקש בפלישה לקרקעות ציבור, הקרובה להיות לדעתי מכת מדינה במקומות רבים. רשויות המדינה והציבור למיניהן מטבען הן גופים מסורבלים וכבדי תנועה, שהליכי פעולתם לא אחת איטיים, אם מטעמים טובים ואם מטעמים פחות טובים. אך בית משפט זה תפקידו לעודד את הרשויות בבואן לעשות מלאכתן, אם גם באיחור, ולהגן על רכוש הציבור" (ר' בעניין זה רע"א 11527/05 עיריית תל אביב-יפו נ' שרון לוי; רע"א 6156/05 הרצל אדאדי נ' מדינת ישראל; ע"א 5333/05 חיים גבריאלי נ' מינהל מקרקעי ישראל; רע"א 1004/05 שרלי חומרי בניין בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל).

סוף-דבר: לאור כל האמור לעיל, אין מקום לקבל את התביעה והיא נדחית.

כחלק מעבודות בניית המאגר יזמה העותרת סלילת דרך גישה למאגר, שתעבור בשטח שבבעלות רשות מקרקעי ישראל.

ההליכים בד בבד עם הגשת העתירה, הגישה העותרת בקשה לצוו ביניים, שיורה למשיבות ליתן לה את ההיתר לסלילת הדרך.

בבקשה נטען כי מתן ההיתר חיוני כדי לאפשר את השלמת בניית המאגר ולאפשר את אספקת המים הדרושה לתושבי האיזור, לרבות לתושבי קריית אתא.

...

סוף דבר בסופה של דרך הגעתי למסקנה כי דרישות ההיטל דינן להתבטל.

שוכנעתי כי העותרת אינה בעלת הנכסים, כי לא הוכח שהתקיימו התנאים לגיבוש החבות בהיטל ושוכנעתי כי בכל מקרה סלילת הדרך פטורה מתשלום ההיטלים.

על כן, אני מקבל את העתירה.

בקשה למתן צו ביניים המחייב את המשיבות 2-1, עריית קריית אתא והועדה המקומית לתיכנון ובנייה קריית אתא, ליתן למבקשת היתר בנייה לסלילת כביש המיועד לשמש דרך גישה למאגר מים המוקם על ידי המבקשת.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את הטענות, נראה לי שיש מקום ליתן צו ביניים חלקי המחייב את הוועדה המקומית ליתן למבקשת היתר לסלילת הדרך בכפוף לתשלום חלקי בלבד.

סוף דבר דומני כי האיזון הראוי בין אינטרס המבקשת ואינטרס הציבור הרחב, להשלמת העבודות להקמת המאגר וסיכויי ההצלחה, מטים את הכף למתן צו עשה זמני.

25 אשר על כן, אני מורה בזה למשיבות ליתן למבקשת את היתר הבנייה לסלילת הדרך תוך 15 יום מקבלת החלטה זו, ובתנאי שעד מועד זה תשלם המבקשת את הסך האמור בסעיף 24 לעיל ותמציא התחייבות עצמית לתשלום מלוא סכום ההיטלים כמפורט בדרישה.

בבית המשפט העליון] בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2957/06 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין העותרים: 1. חנן חסן 2. ורדה חסן נ ג ד המשיבים: 1. משרד הבינוי והשיכון-האגף לפיתוח מבני דת 2. המועצה הדתית אלקנה 3. המועצה המקומית אלקנה 4. הרב יהודה שטרן - רב היישוב אלקנה עתירה למתן צו ביניים וצו על תנאי בשם העותרים: עו"ד י' עשהאל, עו"ד ד' גדרון בשם המשיב 1: עו"ד א' סגל - אלעד בשם המשיבה 2: עו"ד מ' מינצר ][]פסק דין

]השופט א' רובינשטיין: ]א. העותרים, תושבי הישוב אלקנה (להלן הישוב) הנוהגים במנהג חב"ד, מבקשים בעתירה זו לחייב את המשיבים לבנות את מקווה הטהרה החדש המתוכנן בישוב, באופן העונה גם על הדרישות ההלכתיות של הנוהגים במנהג חב"ד. המשיב 1 (משרד הבינוי והשיכון), באמצעות האגף לפיתוח מבני דת, פועל להקמת מקואות, מתקצב את בנייתם, מתקשר עם הקבלנים ומפקח על ביצועם.

עיקרן: השקה – קרי, חיבור – ("מן הצד") בין מאגר מים שאינם שאובים (אוצר) לבריכת טבילה ובה מים שאובים.

המשיב 4 הכריע לשיטת ההשקה מן הצד, ואינו נכון לבניה שתכלול גם את שיטת חב"ד. טענות הצדדים טענת העותרים היא כי ראשי הישוב נוקטים נגדם בגישה מפלה ודווקנית, שמטרתה הדרת קהילת חב"ד מהישוב.

במקומות אחרים – כמו בירושלים (אישור הרב י"ל גינצבורג, רב מפקח המקוואות במועצה הדתית שם) וכן בפתח-תקוה (בג"צ 3114/06 פרלמן נ' ראש העיר פתח תקוה ואחרים (לא פורסם), שנידון בפנינו זה לא כבר) – הוסדרה אפשרות, אם בכל מקווה חדש (בירושלים) ואם במקווה אחד (בפתח תקוה), כי יהיו גם בורות טבילה בשיטת חב"ד. איני יכול לומר זאת בוודאות, אך הדעת נותנת כי אלולא הקשיים הקיימים במערכת היחסים הללו באלקנה אולי היה הרב המקומי נענה למשאלת העותרים.

בהקשר אחר, אף הוא מהתחום המוניציפאלי, נקבע לאחרונה כי: "ראוי אפוא להחיל על תחיקה זו (תחיקת הבטחון - א"ר) של הרשויות המקומיות, המתייחסת לישראלים בלבד, הסדרים דומים לאלה הקיימים בישראל. את לשון התקנונים יש לפרש על רקע תכליתם, ועל רקע העובדה שמשהותקנו נועדו לניהולם התקין של חיי היישובים כאילו היו בישראל... נקיטת דרך זו יש בה משום החלתו של שוויון מהותי, שלפיו אין סיבה ליצור הבדל בדין, שאינו נובע מהשוני בנסיבות" (בג"צ 10104/04 שלום עכשיו - שעל מפעלים חנוכיים נ' גב' רות יוסף הממונה על היישובים היהודיים ביהודה ושומרון (טרם פורסם)).

...

תושבי הישוב הם שבחרו את הרב, על מנת שישקף עקרונות אלה, ולעתים אין מנוס מכך שהכרעותיו ההלכתיות לא יהיו מקובלות על כל אדם ואדם ("כשם שאין פרצופיהן דומים זה לזה כך אין דעתן דומה זה לזה" ירושלמי, ברכות, ט' י"ג), ויהיו להן השלכות חברתיות - ציבוריות שונות (בדומה, למשל, להכרעות לגבי זמן התפילה והנוסח).

גם מבלי לקבוע דבר לגבי דיוק הפרטים, אין מקום להתעלם אף מאינדיקציה זו. סוף דבר משהוברר כי רב הישוב הפעיל את שיקול דעתו ההלכתי במסגרת רחבה של מעמדו כמרא דאתרא ביישוב, לא מצאנו מקום להתערב בכך.

סוף דבר, לא נוכל להיעתר לעתירה.