ביחס לטענת העותרים להבטחה שלטונית , לטענת המשיב לא ניתנה מעולם כל הבטחה לחסינות מפני פתיחת מכונים נוספים באיזור והמדיניות קובעת שמכון רשוי שלא יבצע שידרוג יפורסם מיכרז להחלפתו, ברם אם יבוצע השידרוג ,אזי מכון הרשוי לא ייסגר ולא יוחלף ,אך אין מניעה לפרסם מיכרז להקמת מכון חדש בסביבתו ולא הובטח בשום שלב כי מכון רשוי שיבצע שידרוג לא יפורסם בסביבתו מיכרז להקמת מכון רשוי נוסף.
כן יש לציין כי במסגרת הדיון בבית המשפט שהתקיים בעתירה ,צימצמו למעשה העותרים את הסעד המבוקש על ידם בעתירה ,כשציינו שהם מקבלים את עמדת המשיב הצודקת בעיניין זה ,כך שהסעד האופרטיבי שהתבקש בעתירה צומצם לביטול ההחלטה להקמת מכוני רשוי בעיר פתח תקווה בנפת פתח תקווה ובמעלה אדומים (נפת יו"ש) או ירושלים (נפת ירושלים).
במקרה דנו, מדובר כאמור בעותרים שאחד מהם , העותר 2, אף הגיש הצעה למכרז ולא גילה זאת בעתירה, שידעו היטב על המיכרז שפורסם ועל האפשרות לפנות בשאלות הבהרה במסגרת המיכרז (לפחות העותר 2) ידעו היטב על המועד האחרון להגשת ההצעות למכרז ולא עשו מאומה, לא פנו במכתב, לא המציאו או ביקשו נתונים ,לא הגישו עתירה ו/או בקשה לצוו ביניים ואף לא ציינו בעתירה שמבוקש למעשה לבטל את המיכרז ולא צרפו בעתירה את המציעות במיכרז היכולות להפגע באופן ברור מהעתירה .
...
לכן, בסופו של יום, יש לדחות את העתירה , הן על הסף ,עקב שיהוי כבד, על כל פניו והיבטיו ,שאין לו שום הצדקה או הסבר וכן עקב מחדלי העותרים והתנהלותם הלא ראויה והפגומה וכן ,מעבר לצורך ולנדרש ,גם לגוף העניין.
התוצאה:
לאור כל האמור לעיל אני דוחה את העתירה .
אני מחייב את העותרים לשלם לכל אחד מהמשיבים (1,,3,4,5,6) הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.
