בקשה לצו ביזיון בית משפט לאכיפת פסק דין

מבוא וסקירת ההליכים השונים – בפני מונחת "בקשה למתן צו בהתאם לפקודת ביזיון בית המשפט", שהוגשה על ידי המבקשים.

עוד הודגש על ידי בית המשפט העליון, כי עצם קיומה של מחלוקת פרשנית בדבר הוראותיו של הסכם שקבל תוקף של פסק דין, אינה חורצת לשבט, מניה וביה, את גורלו של הליך לאכיפת פסק הדין המוגש על יסוד הוראות הפקודה.

לטעמי, היה על המבקשים להעדיף את "הדרך החמורה פחות" של הגשת תביעה בעילה העומדת בבסיס הבקשה, וזאת חלף ההליך המעין-פלילי של ביזיון בית משפט (לעניין זה ראו: סטיבן גולדשטיין "יחסי הגומלין בין דרכי אכיפת הוראות לא כספיות של בתי המשפט – הדרך החמורה פחות" משפטים טז 176 (1986); ע"ע (ארצי) 12888-09-10 הפלחה מבואות ירושלים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ – יצחק.

...

זאת, שכן כבר נפסק כי עדות שמיעה אינה נדחית בנימוק של אי-קבילות, אלא יש ליתן לה את המשקל המתאים (ע"ע (ארצי) 1127/00 אורסץ' – דניה סיבוס בע"מ, פד"ע לז (2002) 305).

זאת, מכמה טעמים, שיפורטו להלן בתמצית: ראשית, וחשוב מכל, נושאים אלה אינם נדרשים לטעמי לשם הכרעה בבקשה שלפני; שנית, לא הובאו בפניי די ראיות כדי שאוכל להכריע ביחס לטענות שהעלתה המשיבה ובאשר לנושאים שבנדון; שלישית, יש לזכור כי ביחס לטענת גניבה וכד', הרי שמוטל על המשיבה נטל הוכחה מוגבר, אולם היא לא עמדה בהוכחת נטל זה במהלך הדיון בבקשה.

עוד אציין, כי לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשתו של המבקש שביקש כי ההחלטה בבקשה תינתן בדלתיים סגורות, וזאת בהיעדר נסיבה התומכת בכך והעומדת בדרישות הדין (ראו גם בסעיפים 35-28 לפסק דיני בסע"ש (נצ') 38435-12-16 קלא טנקור קורפוריישן בע"מ – ברינגולץ, ניתן ביום 16.12.2017).

לבסוף, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשתה של המשיבה לדחיית בקשה זו על הסף, אלא להכריע בה לגופו של עניין, והכל כפי שפורט במהלך החלטה זו. לסיכום – דין הבקשה להידחות, וכך הנני מורה.

"פסק הדין או הצוו שאת אכיפתו מבקשים צריך להיות וחד משמעי. אין אוכפים מכוח פקודת הביזיון אלא צוים והחלטות שמובנם ברור ושאינם מאפשרים יותר מפירוש אחד. צו שאינו ברור וחד משמעי אין רואים בהפרתו משום ביזיון בית משפט..." (רע"א 3888/04 שרבט שאוזכר לעיל).

...

עם זאת, לאחר עיון בפסק דינה של כבוד המפקחת, מסקנתי היא כי הוראת סעיף זה היא ברורה וחד משמעית; מדובר בכבלים וצינורות אשר הסרתם נקבעה בזיקה לתמונות ספציפיות שסומנו על ידי כב' המפקחת, ואף לאחר שכבוד המפקחת ביקרה במקום.

על כן אני קובעת כי סעיף זה בוצע באופן חלקי.

על כן אני מורה כדלהלן: בתוך 14 ימים מהיום, יבצעו המשיבים את הוראות פסק דינה של כבוד המפקחת, אשר לא בוצעו או בוצעו באופן חלקי, כפי שפורט לעיל.

בנידון, וכפי שהבהרתי בהחלטתי מיום 27.11.18, הדוחה את בקשת המבקשת למתן צו מכח הפקודה לבזיון בית המשפט, פסק הדין אשר ניתן על ידי ביום 22.1.17 הוא פסק דין הצהרתי -דקלראטיבי שאינו אופראטיבי, אשר מצהיר וקובע את זכויות הצדדים בקרקע נשוא המחלוקת, מהפן הנורמאטיבי, ולפיו זכויותיה של המשיבה שייכות למבקשת, הא - ותו לא. זאת ועוד, פסק הדין אינו קובע דבר אודות הפעולות הנדרשות למימוש הזכויות שנקבעו על פי פסק הדין, זאת למעט הקביעה כי יש לדיווח לרשויות המס על פסק הדין ולשלם את המסיסים המתחייבים, פעולה המתחייבת על פי דין אף ללא קביעה מפורשת בפסק הדין, שהרי ברי כי לצורך מימוש זכויות קניינות לגביהם ניתן סעד הצהרתי יש לעמוד בדרישות הדין – הן בכל הקשור לדיווחים הנדרשים ע"פ חוק והן בכל הקשור לתשלומי המיסים הנדרשים על פיו - לצורך רשומן ע"ש בעליהן.

בדומה בע"א 447/92 הנרי רוט נ. אינטרקונטיננטל קרדיט קורפרשיין (1995) נפסק כי דרך המלך להוציא פסק דין מן הכוח אל הפועל היא באמצעות לישכת ההוצאה לפועל ואילו רק במקרה שהליכי הוצאה לפועל עשויים להביא למבוי סתום יש לעשות שימוש בתקנה 388 לתקנות לצורך למינוי כונס נכסים" מן היושר", ובלשונו - "קשת המקרים שבהם ניתן להעניק סעד הנה מצומצמת ביותר, שכן ביצוע פסק הדין אינו מתפקידיו השפוטיים של בית המשפט לשם כך הוקמה ההוצאה לפועל, והדברים מובנים. על-כן, רק במקרים שהצטברות הנסיבות מצביעה על כך שהליך זה הנו הכרחי למימוש פסק הדין, ובהיתחשב בגורמים שנזכרו לעיל, ייטה בית המשפט להעניק את הסעד" ועוד - בעיניין ע"א 4111/97 שם טוב נ' מורטזה (1999), נקבע כי כאשר יש בבקשה להכביד על בית המשפט הרי שיש לדחותה ולו משקולי נוחות, כאשר קיים הליך אחר בו יכול המבקש לנקוט - "... על בית-המשפט גם לתת את הדעת למידת ההכבדה שצו כנוס נכסים יסב לבית-המשפט העמוס בעבודה שיפוטית ולמידת ההתערבות הנדרשת מטעם בית-המשפט לאכיפת פסק-הדין על-ידי כונס הנכסים שמונה" בנידון, המבקשת עותרת למינוי כונס נכסים לצורך רישום זכויותיה בלישכת הרישום, דיווח על העסקאות השונות שנעשו במקרקעין ותשלום המיסים הנדרשים על פי דין כמו גם חלוקת הזכויות בין הבעלים המשותפים בחלקה, ואולם דומה, כאמור, כי מקומו הראוי של הליך זה בתובענה חדשה שעיקרה קבלת סעדים שתכליתם ביצוע ומימוש העולה מפסק הדין ההצהרתי שניתן בנידון, ואין מקום לידון במבוקש במסגרת התיק שבנידון, זאת בין השאר, בהיותו של הסעד למינוי כונס נכסים אחר מתן פסק הדין, סעד שיורי שינתן אך ורק כאשר אין דרכי אכיפה ומימוש אחרים בנמצא ובודאי שאין להפעילו כאשר יש צורך בהכרעות רבות בסוגיות שונות לצורך ממושו של פסק הדין שאז "חובת הנוחות" יש בה להצדיק פתיחתו של הליך נפרד ומתאים.

...

ברע"א 743/05 הבנק הבינלאומי נ' בן יהודה (2006) הובהר כי פסק-דין הצהרתי אינו ניתן להוצאה לפועל, וכי כאשר פסק-דין אינו ניתן לאכיפה ומי שזכה בו אינו יכול להשיג באמצעותו את היתרון שהוא זכאי לו, קיים צידוק להגשת תובענה חדשה שעילתה היא הפסק הראשון, ובלשונו של פסק הדין – "מקובלת עלי מסקנתן של שתי הערכאות שקדמו לי ולפיהן פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מיום 4.8.96 איננו ניתן לביצוע במסגרת ההוצאה לפועל. פסק-דין זה אכן קובע הוראות ועקרונות לחישוב של הסכומים במחלוקת, אך הוא אינו קובע את סכום החיובים. מדובר, אפוא, בפסק-דין הצהרתי אשר מצהיר על זכויות הצדדים, אך אין בו חיובים אופרטיביים, אשר יש בהם להפוך את פסק-הדין לבר אכיפה...יחד עם זאת, אין כל חשש שמא לא ניתן יהיה לבצע את פסק-הדין למרות היותו פסק-דין חלוט, שכן, המשיבים בחרו בפיתרון הראוי ליישוב המחלוקת בניהם וזאת באמצעות הגשת תובענה חדשה לבית-המשפט המחוזי. אכן, בדרך כלל יפנה התובע שזכה להליכי הוצאה לפועל או להליכי ביזיון בית-המשפט, כדי לאכוף על הנתבע את ביצוע החיוב שבפסק. ואולם, אם פסק-הדין אינו ניתן לביצוע ונבצר מן הזוכה להשיג באמצעותו את היתרון שהוא זכאי לו, קיים צידוק, שהתובע יגיש תובענה חדשה שעילתה היא הפסק הראשון (ראו ע"א 556/75 לוקה (אברהם) צביק נ' דינה צביק פ"ד לא(1) 7 ,עמ' 11-12)" (הדגשה שלי – צ.ו; ובדומה ראו לעניין זה ת"א (5745/04 צפריה מושב עובדים להתיישבות דתית שיתופית בע"מ נ' חג'מה רמי (2009)).

זאת ועוד, גם אם יטען הטוען כי בנדון לא עסקינן בפסק דין הצהרתי גרידא וכי מאחורי פסק הדין עומדת קביעה אופרטיבית המורה על העברת הזכויות במקרקעין לידי המבקשת, הרי שגם אז אין כל מקום לקבל הבקשה מהטעמים שיפורטו להלן – תקנה 388 (א) (1) לתקסד"א קובעת כי בית המשפט רשאי – "אם הדבר נראה לו צודק ונוח...למנות כונס נכסים לכל רכוש, בין אם לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו" (הדגשה שלי- צ.ו).

סוף דבר - הבקשה נדחית.

כתב התביעה הוגש על ידי המבקשים כשהכותרת של מהות התביעה היא "ביזיון בית משפט" והסעד האופרטיבי המבוקש הוא לכוף במאסר או בקנס את ביצועו המלא של פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון ביום 9.8.18.

יחד עם זאת, ההתרשמות מכל המסמכים והטענות שבפניי היא שברגע שיבוטל צו המניעה הזמני, ימשיכו המשיבים בבנייה, בהיתעלם מפסק הדין של בית המשפט העליון אשר הורה על ביטול היתרי הבנייה שהוצאו שלא כדין, ולמעשה ביטול צו המניעה הזמני עלול להביא להמשך בנייה מזורזת מצד המשיבים לצורך קביעת עובדות בשטח, ללא היתר בניה כדין.

...

המסקנה מכל האמור לעיל היא שדין הבקשה להידחות והסעד הזמני להתבטל.

בשקלול כל הנתונים דלעיל, ועל מנת לתת למבקשים הזדמנות להתארגן ולנקוט בהליך המשפטי הנכון, אני קובעת כי הצווים שניתנו ביום 28.11.18 ו-29.11.18 יבוטלו ביום 18.12.18.

המבקשים ישלמו לכל אחד מהמשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪.

המפגשים בין האב לבין הקטינים לא היתקיימו, והאב שוב הגיש את שתי התביעות שבנידון בחודש מאי 2016 ,תביעה לפי פקודת ביזיון בית משפט לחייב את האם לקיים את פסק הדין בעיניין קיום מפגשים במרכז קשר ,וכן לביטול מזונות הקטינים.

Q האם עברה לעיר ורק לאחר שהאב פנה ללשכה לסיוע משפטי ,ונעשו מאמצים לאתר כתובת הקטינים, הוא הגיש שוב את התביעות שבנידון , הן הבקשה לצוו לפי פקודת ביזיון בית המשפט לצורך אכיפת הסדרי הראיה במרכז קשר, והן לביטול חיובו במזונות עקב סרבנות הקשר.

...

בהתאם לתסקיר העו"ס מיום 6/9/2017 , החלופה של מרכז קשר כיום אינה יעילה, בטרם שילוב המשפחה בתוכנית טיפולית; כך שלא ניתן לאכוף קיום הסדרי קשר בין האב לבין הקטינה במרכז קשר, והתביעה בעניין זה נדחית.

סוף דבר - לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן : אני מבטלת חיוב התובע במזונות שני ילדיו, בהתאם לפסק הדין מיום 22/4/2012 ,בתיק 20776- 11- 09 .

התביעה לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש - נדחית.