על יסוד האמור בבקשה, ולאחר ששוכנעתי, על בסיס המסמכים שצורפו לה, לרבות תצהיר התובע, כי קיים חשש סביר שעיכוב במתן הצוו המבוקש במעמד צד אחד, יגרום לתובע נזק חמור, החלטתי בו ביום, לשם שימור המצב העובדתי בחלקה ("סטאטוס-קוו"), ליתן צו מניעה אירעי, במעמד צד אחד, האוסר על הערייה ו/או מי מטעמה להניח ו/או לשפוך כל פסולת בניה ו/או כל פסולת של חומרים אחרים בחלקה (להלן: "הצוו הארעי").
בתגובתה טענה הערייה, כי דין הבקשה לדחייה, שכן התובע לא צירף לבקשה את כל יתר הבעלים הרשומים בחלקה, העשויים להפגע ממנה ו/או מסעד שיינתן בה, כי הטענות נשוא הבקשה נטענו בעלמא וללא כל ביסוס ו/או ראיה לעניין מעורבות הערייה בהשלכת הפסולת הנטענת בחלקה, וכי ככל שקיימת השלכת פסולת כזו, הרי שאין הדבר מבוצע על ידי הערייה, שכן העבודות במקום מבוצעות על ידי קבלן ביצוע תשתיות, שזכה במיכרז של משרד התחבורה.
...
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בבקשה לחיוב בהוצאות הבקשה, בתגובת התובע לבקשה, ובתשובת העירייה לתגובת התובע, כאמור, נחה דעתי כי דין בקשת העירייה להתקבל.
מקובלת עליי טענת העירייה, כי הטיפול בהגשת התגובה לבקשה, בירור העובדות הצריכות לה, הכנת תצהיר מהנדס העיר בתמיכה בה, והעברת הטיפול בבקשה למשרד עו"ד חיצוני, כל אלה הצריכו וגזלו ממנה משאבי זמן וכסף, והכל על חשבון כספי הציבור בשפרעם.
סוף דבר:
מכלל הטעמים האמורים, אני מחייב את התובע לשלם לעירייה סך 4,000 ₪ (כולל) בגין הוצאותיה עם הבקשה, לתשלום בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד פירעונו המלא בפועל.
