בקשה לצו איסור דיספוזיציה על מקרקעין של חייב

לאחר מינויו, עתר מנהל העזבון בבקשה למתן צו לאיסור דיספוזיציה על נכס מקרקעין הרשום על שם רעיית החייב (בקשה מס' 11), ובהמשך בבקשה להרחבת הצוו, גם על חשבונות בנק הרשומים על שמות בנותיו של החייב ורעייתו (בקשה מס' 12) (להלן: "הבקשות למתן צוי איסור דיספוזיציה").

...

להשלמת התמונה יצוין כי ערעור שהוגש על החלטתי זו נדחה במסגרת רע"א 4523/18 שמואל דונרשטיין נ' עוה"ד עופר שפירא ורז מנגל, מנהלי עיזבון יורם יוסיפוף ז"ל (בפש"ר) (5.8.2018).

סוף דבר לאור האמור לעיל, דין בקשת מנהל העיזבון להתקבל.

אני מורה למשיבות להתייצב לחקירה במשרדי מנהל העיזבון ובתיאום עימו מראש, וזאת עד ליום 27.11.2019.

לפניי בקשה למתן צו איסור דיספוזיציה על המקרקעין הידועים כגוש 30138 חלקה 141 ברח' הרצל 2, 4, 6 בירושלים (להלן: "שכונת עץ חיים") הכוללים כ- 40 יחידות המושכרות לדירות ולמשרדים וכן ביחס למגרש המצוי מאחורי הבניינים (להלן: "הנכסים").

המשיבות לא הפנו לפסיקה המלמדת כי כאשר מדובר בבעל תפקיד העותר לצוו איסור דיספוזיציה ביחס לנכסי העמותה שהוא מנהלה המיוחד, יש לחייבו בהפקדת עירבון או ערובה להבטחת נזקים העלולים להגרם למשיבים.

...

עמדת הכנ"ר בדיון הייתה כי יש לדחות את בקשת המשיבות לביטול צו איסור הדיספוזיציה.

לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה שיש לדחות את בקשת המשיבות לביטול הצו הארעי, אשר יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת, שתתקבל בעקבות הגשת הדו"ח מטעם המנהל המיוחד כאמור לעיל.

המשיבות ישלמו למנהל המיוחד את הוצאות הבקשה ושכר טרחה בסכום כולל של 6,000 ₪ המזכירות תשלח ההחלטה לבאי כוח הצדדים.

בטרם הוכרזו החייבים פושטי רגל, הוגשה על ידי הנאמן בהליכי הפש"ר ביום 5.11.15 בקשה דחופה למתן צו לאיסור דיספוזיציות בזכויותיה של התובעת בנכס, עד למתן החלטה אחרת, וזאת לאחר שמידע שהיתקבל ממס שבח העלה כי ביום 5.6.1998 רכשו החייבים מהתובעת זכויות בנכס ועיון בנסח רישום עדכני העלה כי הזכויות לא נרשמו על שמם של החייבים וכי הדבר היחיד המעיד על הקשר של החייבים למקרקעין אלו הנן שתי הערות האזהרה שנרשמו כאמור בפתח פסק הדין על זכויותיה של התובעת לטובת בנק ירושלים.

(ראו סעיף 6 לתצהיר החייבים מיום 26.11.15 שהוגש בתמיכה לבקשה לביטול צו איסור הדיספוזיציה שהוטל על המקרקעין ).

...

בין לבין, ביום 7.5.17 הוגשה התביעה ובדיון שהתקיים לפני ביום 17.5.17 בבקשת הנאמן לממש את הזכויות בנכס, אליו התייצבה גם התובעת, הודיע ב"כ התובעת על הגשת התביעה בבית המשפט המחוזי בנצרת ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, לרבות טענות ב"כ התובעת, קבעתי כי בשל הגשתה של התביעה בעניין דירת אחותם של החייבים ,כאשר על פי הטענה נמכרה לחייבים, נראה כי לא ניתן, באותו שלב, להתקדם לגיבוש תוכנית פרעון בהליכי הפש"ר של החייבים והוריתי לנאמן להגיש תוך 90 יום הודעת עדכון בדבר תוצאות פעולתו להעברת הדיון בתביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה ובמקביל לכך להשלים את בדיקת טענות ב"כ החייבים ביחס לתביעת החוב של בנק מרכנתיל דיסקונט, ובאם ימצא כי יש בהם ממש, יפעל ביחד עם ב"כ החייבים לגיבוש תוכנית פרעון בנוגע לחייב וציינתי כי ככל שתבוטל תביעת החוב של בנק מרכנתיל, ניתן יהיה לגבש תוכנית פרעון בעניינו של החייב גם בהתעלם מהזכויות הנטענות בדירה שרשומה ע"ש התובעת.

כמו כן אני קובע כי לאור ההסכם שינו החייבים את מצבם, וכי לא עלה בידי התובעת לבסס עילה לביטול התחייבותה על פי הסכם המתנה בשל התנהגות מחפירה של החייבים או הרעה ניכרת במצבה הכלכלי, בהסתמך על הוראות חוק המתנה.

כמו כן , ובשים לב לקיומו של הסכם המתנה והצהרות התובעת בכתב ההתחייבות , ובניית הבית(התוספת) במקרקעין על ידי החייבים מכספם , והעדר עילה לביטולו של הסכם המתנה , אני מקבל את טענת הנאמן לפיה כי לחייבים זכות להירשם כבעלים של חלק המקרקעין עליו נבנתה התוספת , וכמו כן לחייבים זכויות במקרקעין הנובעות מבניית התוספת על ידם.

לפיכך אני מורה על דחיית תביעת התובעת בת.א 9616-05-17 על כל חלקיה והתובעת תשא בהוצאות הנאמן בסכום של 7,500 ₪.

במהלך שנת 2020 ואילך ובעקבות ביטול תכניות פרעון/הסדר נושים לחייבים וחידוש ההליכים הגיש הנאמן בקשות לביטולי הענקות (אציין כי בקשה לביטול הענקה בעיניין אחיו של הבן – סאמר הוגשה עוד בשנת 2015! וטרם הוכרעה), בקשות למתן צוי איסור דיספוזיציה במקרקעין, לפקודות מאסר ולמימוש בית המגורים בו גרים החייבים.

הנאמן שב על בקשתו לממש את בית המגורים בכפר טורעאן, בית שבנו על מקרקעין בבעלות החייב האב כאשר נטען כי החייב הבן בנה את ביתו ויש לו זכויות חוזיות באותם מקרקעין.

טענות הצדדים בדיון היום: בעוד הנאמן שב על טענותיו בפתח הדיון היום, הודיע ב"כ החייבים במפתיע כי בעיניינו של החייב האב מיתנהלת חקירה של רשויות המסים ו/או הרשות לאיסור הלבנת הון ובמסגרתה ניתנו צוי חילוט או תפיסה של כל נכסי המקרקעין של החייב האב.

...

" אציין כי ערעור על החלטת השופטת בסול נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט נאמן) ביום 28/4/2022 תוך שנכתב: "לאחר שעיינתי היטב בדוח הסודי, לא ראיתי לנכון להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, עיינתי היטב בהחלטה. ראשית, אחדד כי טענת העורר שהראיות הלכאוריות הינן נגד החברה והעורר מס' 1 בלבד, אינן נכונות כלל וכלל. ראה סעיף 42 להחלטה וכן סעיף 49-51 המבהירים במפורש כי החשדות הינם כנגד כל העוררים וכי בשלב זה ניתן לקשור בין כל הכספים שהופקו מהעבירות נשוא החשד לבין הנכסים והכספים שנתפסו. כמו כן קובע בית המשפט כי ניתן לקבוע קיומה של זיקה בין הנכסים שנתפסו לבין העבירות נשוא החשד.

במקביל אני מורה לרשות לאיסור הלבנת הון יחידת להב 433 להעביר לבית המשפט ולנאמן פירוט צו עיקול/תפיסת כל המקרקעין של החייב בתוך 14 יום מהיום.

512937ככל שיופקדו כספים במסגרת פקודת המאסר, המזכירות תדאג להעברתם לקופת הפש"ר. דיון והכרעה בבקשת ההפטר לחייב הבן: בכל הנוגע לחייב הבן, מקובלת עלי טענות בא כוחו, כי הנאמן לא התנהל בהתאם להחלטות שיפוטיות של בימ"ש זה אשר הורו לו להגיש בקשת מתן הוראות ו/או בקשת פסק דין הצהרתי בעניין זכויותיו במקרקעין (למרות שהנאמן הודיע בדיונים קודמים כי ישקול דברי בית המשפט).

בל נשכח את הוראת סעיף 161 לחוק המקרקעין התשכ"ט – 1969 הקובע כי "מתחילת חוק זה אין זכות במקרקעין אלא לפי חוק". בהיעדר בקשת מתן הוראות בעניין זכויותיו של החייב הבן במקרקעין בו הוא גר וכאשר הנאמן ביקש למעשה לבצע "דילוג" על בירור זכויותיו של החייב הבן וכאשר אין די ב"אינדיקציות" או בחלקי הראיות הקיימות כדי להוכיח בעלותו של חייב זה במקרקעין ואין טענה לזכות אחרת שלו במקרקעין ומכל מקום לא הוגשה בקשה מתאימה, אני מקבל את בקשת ב"כ החייב הבן בהקשר זה. אמנם לחייב הבן היו פיגורים מעת לעת בהליך, אך נכון להיום אין פיגורים ויש לזכור כי מדובר בחייב המתנהל 12 שנים בהליך.

כשלעצמי, אני סבורה כי במקרה דנן יש להתייחס אליו כאל צו עיקול זמני המוטל על נכס מקרקעין (כפי שנתבקש מלכתחילה אולם ייחד את איסור הדיספוזיציה על המיגרש כאשר התובעת מבחינתה אין נפקא מינה כפי שהבהירה גם לאחר הדיון כי תנתן בטוחה אחרת ולאו המיגרש עצמו) משהמטרה היא להגביל את יכולת השמוש בנכס ולמנוע את הברחת הנכס (למשל על ידי מכירתו לאדם אחר), כך שאם תיתקבל התביעה, התובעת תוכל להפרע מהנכס את חובו לכאורה של הנתבע.

לו בתביעה המקורית היה מצוין כסעד רישום הערת אזהרה על שמה, לאמור כי הסעד העקרי שנתבע הוא לא רק כספי ויש לה טענה לזכות במקרקעין ועל כן סעד האוסר על העברת זכויות במקרקעין משרת את הסעד העקרי, כי אז אכן למבקשת הייתה יש זכות לקבלו בדמות עיקול או איסור דיספוזיציה אולם כאן מדובר בהשבת כספים וכך או כך, הרי שאל מול זאת, טרם הוכרע המשפט וטרם נמצא הנתבע חייב ואל מול זאת יכול ויש בדבר לפגוע בזכותו הקניינית.

...

ביום 31.7.22 קבעה כב' הרשמת הבכירה רעות זיו "לאחר עיון בטענות, ראיתי לדחות את הבקשה במתכונתה הנוכחית. שכן, בכל הקשור ביסוד ההכבדה, לבד מן הטענה לקיומו של חשש בדבר מכירת הנכס, לא נטען מאום, כאשר גם ביחס לטענה האמורה, הרי שזו נטענה באופן כללי, תוך שצוין "קיומו של חשש" שלא פורט למי על פי הנטען עתיד להימכר הנכס, באיזה מועד וכיו"ב. בנסיבות אלה, לא ראיתי להיעתר לבקשה" אשר נדחתה נוכח אי פירוט יסוד ההכבדה.

על כן, אני סבורה כי בכל הנוגע לבחינת מאזן הנוחות, הנקודה שיש בה להכריע את הכף היא השלכות סיווג התוצאה ומידתיותה.

תחילה סברתי כי מקום בו הנתבע, כפי שהוכיח, הגיש תכנית תכנונית כי אז הצו כבר אינו צו מניעה המבקש לשמור על מצב קיים אלא מבקש לשנות מצב קיים משההליך בוועדת תכנון ובנייה עלול להיעצר או להידחות ויכול ויהיה במתן צו עיקול או צו איסור דיספוזיציה כדי לפגוע בהליך התכנוני לו הוא ממתין כשיש לו זכות קניינית במגרש וטרם הוכרע פסק דין לטובת התובעת.

המזכירות תואיל להמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.