בקשה לפתיחת תיק מזונות שנמחק בתקופת הקורונה

לפניי בקשה מטעם המבקשת לפטור אותה מתשלום אגרת פתיחת התיק בהתאם לתקנה 14 (ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007.

הגרוש של המבקשת נמצא בהליכי פש"ר ואינו משלם מזונות כך שהאחריות לפרנסה מוטלת כולה על המבקשת.

מאז משבר הקורונה המבקשת לא עובדת ומצבה הכלכלי אך היתדרדר.

בנוגע לתנאי השני לפיו ההליך מגלה עילה די לציין כבר בשלב זה כי מעיון בכתב התביעה עולה כי המבקשת הגישה תביעה נזיקית לחיוב המשיב, עו"ד במקצועו, לשלם למבקשת סכום כולל של 433,289 ₪ בגין נזקים שלטענתה גרם המשיב למבקשת בעת ששכרה ממנו דירה בתאריך 22/12/19 למשך 12 חודשים.

המבקשת תשלם אגרת בית המשפט, תוך 21 יום מהיום שאם לא כן תמחק התביעה והתיק יסגר.

...

לסיכום: לאור כל האמור לעיל, ובעיקר נוכח החסר בבקשה, כפי שפורט לעיל, שוכנעתי כי המבקשת לא עמדה בנטל השכנוע להוכחת מצבה הכלכלי וחוסר יכולתה לשלם את האגרה.

לאור כל האמור, הבקשה במתכונתה נדחית.

המבקשת תשלם אגרת בית המשפט, תוך 21 יום מהיום שאם לא כן תמחק התביעה והתיק יסגר.

בחודש דצמבר 2020 , ניפתח תיק הוצאה לפועל מזונות.

המשיב טען כי בעקבות מגיפת הקורונה איבד את מקור פרנסתו ולכן לא שילם את תשלומי המזונות כמוסכם בין הצדדים, וכן טען כי לא פגש את הקטינים במשך חודשים ארוכים בשל ניכור הורי המתבצע לטענתו על-ידי המבקשת עקב אי תשלום המזונות.

לא ניתנה ערובה בתוך המועד שהורה, יימחק כתב התביעה.

...

סיכומו של דבר.

על יסוד מכלול הנסיבות, נחה דעתי כי באיזון שבין זכותו של המשיב לגישה לערכאות לבין הגנה על המבקשת שלא לצאת בחיסרון כיס, יש לחייב את המשיב בהפקדת ערובה בערכאה הראשונה, וכי מתקיימים התנאים שעל בית המשפט לבחון בבואו לשקול חיוב כאמור.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת.

במסגרת הבקשה טענה האם שהאב "...מזה כשנה "מקיים" את הסדרי השהות כך שהילדים רק שוהים בביתו, אינם מגיעים לבית הספר, אינם מגיעים לחוגים והעשרות, לא מתייצבים לשעורי "זום" בעת הקורונה, לא ישנים בשעות סבירות האם עוקבת אחרי הבת אשר פעילה בשעות שלוש בבוקר וחמש בבוקר, הילדים טוענים כי לא אינם אוכלים ארוחות סדירות, לקטינים בעיות אכילה לא פשוטות הקטינה עלתה במשקל במהלך השנה באופן חריג ומדאיג, הקטין סובל מעצירויות קשות, כל אלו דברים של היו טרם השינוי במשמורת.

ביום 11/6/22 ניתן פסק דין שקבע: "כתב התביעה הוגש לפני כ-6 חודשים. לא הוגש כתב הגנה. ביום 8/5/22 היתקיים דיון גם אליו לא התייצב הנתבע. לתיק הוגש ביום 14/4/22 דוח חסוי של יח הסיוע שליד בית המשפט. תסקיר האגף לשירותים חברתיים טרם הוגש. בשים לב לתקנות 1 2 ו-3 לתקנות בית המשפט לעינייני מישפחה, התעלמותו של האב מההליך המשפטי ומחיי ילדיו ולאחר ששקלתי את טובתם והחשיבות ליצור עוגן ויציבות בחייהם מצאתי לתת פסק דין הקובע מתן אחריות הורית על הילדים לאם. תואיל המזכירות לשלוח פסק הדין לצדדים ולסגור התיק". תלה"מ 52868-01-22- תביעת מזונות שהוגשה על ידי האם נמחקה מחמת חוסר מעש.

במקביל לתביעת האם בה עתרה לשינוי האחריות ההורית וקביעתה לה ניפתחה תובענה נוספת לאפוטרופסות יחידאית של האם שם על יסוד תסקירים ודוחות של שירותי הרווחה, ופעם נוספת בהיעדר תגובה מטעם האב ניתנו לאם סמכויות יחידאיות לחתום על פעולות הכרחיות בתחומי הבריאות והחינוך כפי טובת הילדים.

...

עיקר טענת האב: האב טען שיש לדחות את התביעה על הסף משום שבעבר נקבעה לצדדים אחריות הורית משותפת (משמורת משותפת) וללא שהאב חויב בתשלום דמי מזונות.

להלן הדברים מפרוטוקול הדיון: " לאחר ששמענו את בית המשפט , מוסכם עלינו חלוקה של הסדרי הראיה בנינו באופן

מכל המקובץ הטענות המקדמיות של האב נדחות.

בשים לב לסכום המבוקש הרי שסכום זה עומד במבחני הפסיקה על פי יחס ההשתכרות של ההורים כפי שנקבע למשל ב-עמ"ש (מרכז) 51056-09-20 הנ"ל בחריגה קלה כלפי מעלה ועל כן יש להפחית מחובת התשלום של האב את קצבת הילדים מטעם המל"ל. מזונות הילדים: א. אני קובע כי המזונות השוטפים החודשיים של הילדים יעמדו על הסכומים הבאים: מזונות הבת מ. סך של 1,054 ₪ לחודש (1,160 – 106 ₪ (קצבת הילדים מהמל"ל בהפחתת חיסכון חובה).

בית משפט השלום בירושלים חדל"פ 49214-09-22 עבאסי נ' ממונה על חידלות פרעון – מחוז ירושלים ואח' תיק חצוני: 368392_2 לפני כבוד השופט דוד שאול גבאי ריכטר המבקש עדנאן עבאסי, ת"ז 081098022 (היחיד) ע"י ב"כ עורכת הדין תום גלאור משיבים 1. הממונה על חידלות פרעון – מחוז ירושלים ע"י ב"כ עוה"ד מיכאל בן הרוש 3. עו"ד יוסף ניר (הנאמן) ע"י ב"כ עוה"ד אורן בויאר 4. בנק דיסקונט לישראל בע"מ (נושה) פסק דין

ביום 10.1.2023 ניתן בעיניינו של היחיד צו לפתיחת הליכים ע"י הממונה, בו נקבע צו תשלום חודשי של 650 ₪ בתחילה, ולאחר מכן של 1,200 ₪ בחודש, נוסף לתשלום מזונות לילדו בסך 1,250 ₪.

נסיבות יצירת החובות נוגעת לחיסרון כיס עקב העדר עבודה בתקופת הקורונה, ומעורבות בתאונת עבודה בשנת 2021.

משטרת הגבולות תמחק מרישומיה את צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד היחיד.

על היחיד להעביר לקופת הנשייה כל נכס מסוג כלשהוא שהיה שייך לו במועד מתן הצוו לפתיחת ההליכים או הוקנה לו לפני מתן ההפטר והוא חלק מנכסי קופת הנשייה, לרבות זכויות בעזבון, אשר לא דווח על ידו ולא צוין בצו ההפטר.

...

בדבריו לפניי סיפר היחיד, כי פנה לביטוח הלאומי להכרה בנכותו, ואולם בסופו של דבר התביעה נדחתה עקב עמדתו שלו, כי אינו מעוניין להיתמך בקצבה ומעדיף להמשיך לעבוד על-פי יכולתו גם אם במשרה חלקית, כפי שהוא עושה כעת, על-מנת לחוש חיוני ומתפקד.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, שוכנעתי יש לתת ליחיד הפטר לאלתר מחובותיו.

נוכח האמור ובהיעדר התנגדות מי מהנושים (איש מהם לא התייצב לדיון) אני מחליט כי התקיימו תנאי סעיף 167(א) לחוק, ועל-כן ניתן בזה ליחיד הפטר לאלתר.

עוד טענה, כי המשיב ניתק את הקשר עם הקטינים והיא אף נדרשה לפתוח נגדו תיקי הוצל"פ לגביית חוב המזונות שעמד כנגדו.

שבוע קודם למועד ההוכחות שנקבע ליום 17.1.22, הוגשה על ידי המערערת בקשה לדחיית מועד הדיון, הן כיוון שנמצאה חיובית לקורונה וגם מאחר שביקשה למצוא ייצוג משפטי.

אשר לתביעת המערערת בגין החזרי תשלומים שביצעה – משלא שולם שכר טירחת המומחה על ידה, נמחקה התביעה שהוגשה על ידה כבר ביום 26.7.21 והמערערת לא השיגה על פסק דין זה. מנגד, בתביעת המשיב להחזרי המשכנתא מטעמו, התבסס בית משפט קמא על חוות דעת המומחה שמונה (ששכרו, כאמור, שולם רק על ידי המשיב).

מאז שנת 2012, עת ניתן פסק הדין בהליך הקודם, נדחה פירוק השתוף בעטיה של המערערת וכי הוא זכאי כיום, בחלוף 12 שנים ממועד פסק הדין בהליך הקודם, לממש את זכויותיו.

...

מכיוון שעיקר הערעור שבפנינו נסוב על טענת המערערת כי לא ניתן לה יומה ולא נשמעו טענותיה, מצאנו להקדים ולפרט מקצת מפרטי התנהלותה של המערערת בהליך לפני ערכאה קמא.

**** אחר שבחנו את טענות הצדדים מצאנו כי יש לדחות הערעור על פי סמכותנו מכוח סע' 148 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט- 2018 וזאת אחר שמצאנו כי אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות שנקבעו על ידי בית משפט קמא וכי קביעות אלו תומכות במסקנות בית המשפט וכי לא נפלה כל טעות שבחוק במסקנות בית משפט קמא.

מצאנו שבכל הנוגע לאופן ניהול ההליך, הלך בית המשפט כברת דרך משמעותית לקראת המערערת, וזאת הרבה לפנים משורת הדין.

מצאנו, כי בנוגע לפירוק השיתוף אין בפי המערערת טענה ראויה שיש בה בכדי למנוע את פירוק השיתוף; בפנינו לא הובאה כל טענת הגנה לתביעת המשיב לפירוק השיתוף, המשיב רשאי היה להגיש תביעה למימוש פסק הדין בהליך הקודם ולא היה עליו להגיש תביעה חדשה לפירוק השיתוף.

ואפילו תאמר כי יש ממש בטענת המערערת – ואין אנו סבורים כך, הרי מקום בו המערערת היא שעיכבה את בירור ההליך משך 5 שנים מאז הגשת התביעה, אין היא יכולה לרחוץ בניקיון כפיה ולטעון כי ההליך שננקט שגוי ויש לנהל הליך שונה מתחילתו.

ראו בע"מ 150/15 פלונית נ' פלונית, סעיף ו לפסה"ד מיום 17.02.2015: "אכן, ככלל הגישה השיפוטית נוטה להעדיף התמקדות בשיקולי משקל על פני שיקולי קבילות. ואולם, אין בכך כדי לאפשר 'תכנית כבקשתך' במסגרת הדיונית כך שיעשה כל צד כחפצו, וללוח זמנים במשפט חשיבות, שאחרת נמצאנו מתירים כל מוסרות (וראו לדוגמה ע"א 739/13 גור בן-ציון עו"ד נ' המועצה המקומית אבן יהודה (2014), בפסקה י'). סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, כבודו במקומו – אך כדברי המחברים ש' שוחט וד' שאוה "בבוא בית המשפט לשקול סטייה מסדרי הדין ומדיני הראיות לשם עשיית צדק, הוא מחויב לשקול את מחדלי הצד שעתר לסטיה מסדרי הדין" (סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה, (תש"ע – 2009), 315)" וראו גם ע"א 573/78 **** פרידמן נ' רות סגלוביץ, פ"ד לד(1) 169, 176 ועוד" (ההדגשות במקור).

נוכח האמור מצאנו, כי פסק דינו של בית המשפט מנומק ומוצדק בנסיבותיו של העניין, ולא נמצאה כל טעות בפסק דינו.

התוצאה היא כי הערעור נדחה.