מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בקשה לפתיחת תיק חקירת סיבות מוות מחדש

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2018 בעליון נפסק כדקלמן:

השופט ע' גרוסקופף: עניינה של העתירה שלפנינו בהחלטת פרקליט המדינה הדוחה ערר והשגה שהוגשו נגד סגירת תיק חקירת המישטרה הצבאית החוקרת לעניין מותו של באסם אבו רחמה (להלן: "המנוח"), ובמחלוקת בנוגע לדיות הראיות בתיק החקירה לשם העמדה לדין של מי מהמעורבים בארוע, או לנקיטת צעדים אחרים נגדם.
בחלוף מספר ימים מהארוע פנו העותרת וגורמים נוספים לצה"ל בדרישה כי תפתח חקירת המישטרה הצבאית החוקרת (להלן: "מצ"ח") לעניין נסיבות מותו של המנוח.
בחלוף שנה ו-3 חודשים נוספים, ומשלא התקבלה החלטה קונקרטית בחקירה, הגישו העותרים ביום 3.3.2013 עתירה ראשונה לבית משפט זה (בג"ץ 1647/13) (להלן: "העתירה הראשונה"), במסגרתה ביקשו העותרים להורות למשיבים על קבלת החלטה בחקירה, וכן על הגשת כתבי אישום נגד המעורבים במותו של המנוח.
לאחר ההחלטה בערר לפיה תיק החקירה לא ייפתח מחדש ולא יוגשו כתבי אישום, נמחקה העתירה ביום 7.4.2016, וזאת על מנת לאפשר לעותרים להגיש השגה לפי "השגה על החלטות הפרקליט הצבאי הראשי" הנחית היועץ המשפטי לממשלה 4.5003 (התשע"ה); וערר לפרקליט המדינה לפי סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.
...
נוסף על כך, צוין כי הממונה (עניינים פליליים) בפרקליטות מחוז מרכז הגיע למסקנה דומה, והורה במקביל על סגירת תיק החקירה המשטרתי.
תגובת המשיבים המשיבים טוענים כי יש לדחות את העתירה.
לעניין אובדן תיק החקירה, טוענים המשיבים כי עיקר החומר היה מונח לפני מקבלי ההחלטות, ועל כן אין מקום לנקוט בצעדים במקרה זה. דיון והכרעה כבר בשלב זה אקדים ואומר כי הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את העתירה, וכך אמליץ לחבריי לעשות.
בוודאי לא ניתן לומר עליה כי היא מצדיקה התערבות שיפוטית, בשים לב לאמות המידה המחמירות לעניין התערבות בית משפט זה בהחלטות רשויות התביעה לעניין העמדה לדין, ועל כן, לשיטתי, לא נוכל להיעתר לבקשת העותרים בעניין זה. לחלופין התבקש כאמור בית משפט זה להורות למשיבים לנקוט צעדים נגד המעורבים באירוע במישור המשמעתי והפיקודי.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום הרצליה נפסק כדקלמן:

ביום 5.4.12 כ-10 שנים לאחר פטירת המנוח, הגיעה פמליה משטרתית לביתה של התובעת להודיע לה כי ממצאים מהנתיחה לא נקברו ביחד עם המנוח ונותרו במכון לרפואה משפטית וכי יש לבצע קבורה מחדש.
"להשלמת התמונה בנוגע לחקיקה הרלוואנטית, יש לציין, כי בהתאם להוראות סעיף 19 לחוק חקירת סיבות מוות, מקום בו, כמו במקרה הנוכחי, יש יסוד סביר לחשש כי מותו של הנפטר נגרם כתוצאה מעבירה, רשאית המישטרה לפנות לבית משפט השלום בבקשה כי יחקור את סיבת המוות. סעיף 26 לחוק חקירת סיבות מוות מסמיך שופט חוקר, אם מצא כי הדבר דרוש לבירור סיבת המוות בחקירה לפי סעיף 19, "לצוות על בדיקתה או ניתוחה של הגווייה על ידי רופא או מומחה אחר, על דחיית הקבורה עד לאחר הבדיקה או הניתוח, או על פתיחת הקבר והוצאת הגווייה לשם ביצוע הבדיקה או הניתוח". (ראה דבריו של כב' השופט זילברטל בביהמ"ש המחוזי בירושלים בתיק אזרחי 5340/03 בן צבי נ' פרופ' היס בסעיף 26 בעמ' 23 – להלן: "פרשת בן צבי"– מחוזי).
...
שוכנעתי מטענות העד כי בכל מקרה של תאונת דרכים קטלנית, כאשר אין מצלמות המתעדות את המקרה, וכאשר יש צורך להגיש כתב אישום כנגד הנהג המעורב בתאונה, אין מנוס מלבצע נתיחת גופה ולוודא את המנגנון המדויק שגרם לסיבת המוות.
לאחר ששמעתי את עדותה של התובעת והתרשמתי ממהימנותה באופן ישיר, אינני יכולה לקבל את גרסתה כי מדובר בהסכמה שלא מדעת, וזאת מכמה נימוקים: מדובר בשתי חתימות של התובעת אשר נחתמו על ידה בהפרשי זמן קצרים בפני שני אנשים שונים.
מתוך כל הנימוקים לעיל, שוכנעתי כי אין לקבל את גרסת התובעת.
כמו כן, קבעתי כי אינני מקבלת את גרסת התובעת כי חתימותיה ניתנו ללא הסכמה מדעת.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2011 בעליון נפסק כדקלמן:

טענות העותרים בעתירתם, שהוגשה ביום 29.6.2008, ביקשו העותרים כי נורה ליועץ המשפטי לממשלה כי יגיש כתבי אישום כנגד השוטרים – ובאופן נקודתי כנגד המשיב 2 ו-3, שנקבע כי הם השוטרים שביצעו ירי כדורי הגומי במקום בעת הארוע – בגין הריגה או גרימת מוות ברשלנות, על פי סעיפים 298 או 304 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), או, למצער, סיכון חיים תוך הפרה של הוראות פתיחה באש על פי סעיף 338(א)(5) לחוק העונשין.
ביום 10.2.2010, ולאחר קבלת תגובת העותרים להודעה המעדכנת מטעם המשיב, הוצאנו צו על תנאי בעתירה, ובו הורינו למשיב 1 ליתן טעם מדוע לא יורה על פתיחתו מחדש של תיק החקירה בפרשת מותה של הילדה עביר עראמין, תוך ביצוע השלמות חקירה ככל שיראה לנכון, ובהתאם לכך ישקול אפשרות להעמדה לדין.
אכן, חוות דעתו של הרופא המנתח ד"ר כהן, הראשון שהתייחס לסיבת מותה של עביר, קבעה כי לדעתו לא נגרם המוות מפגיעת כדור – אך זאת, כך הוא מציין, בשל העובדה שלא מצא גוף זר בראשה של עביר – עניין רלוואנטי פחות בעת בחינת האפשרות של פגיעה מכדור גומי, שבניגוד לכדור רגיל אינו חודר את הגולגולת, כפי שעולה מתגובתם האחרונה של העותרים.
חוות הדעת יכולות היו להוות בסיס לכאורי – ולו ראשוני – להמשך בירור נסיבות מותה של עביר.
...
בנסיבות העניין, נוכח העובדה כי גורמי התביעה שקלו, במסגרת בחינת התגבשות העבירות האחרות, את התנהלותם של שוטרי מג"ב במהלך האירוע כולו, ולא מצאו כי הייתה בה התנהגות פלילית, לא מצאנו כי קמה עילה להורות לתביעה להמשיך ולבחון סוגיה זו מעבר לבחינה שנערכה.
השופטת ממשיכה וקובעת כי "דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהמסקנה, לפיה עביר נפגעה מקליע גומי שנורה על ידי כוח מג"ב, משמיעה מניה וביה מסקנה נוספת, כי הירי שפגע בעביר נעשה ברשלנות או תוך הפרת הוראות הפתיחה באש" (שם, בעמ' 23).
לפיכך העתירה נדחית.

בהליך חקירת סיבות מוות (חס"מ) שהוגש בשנת 2016 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

פתח דבר עסקינן בבקשה שהוגשה ביום 1/5/2014, בהתאם לחוק חקירת סיבות מוות, התשי"ח-1958, לחקור את סיבות מותם של 44 חללי "אסון הכרמל". בתאריך האמור הוגשה בקשה על ידי 31 מבקשים – בני מישפחות של חלק מחללי אסון הכרמל – לפיה מתבקש בית המשפט להפעיל את סמכותו בהתאם לסעיף 19 לחוק ולחקור את סיבות מותם הטרגי של 44 חללי אסון הכרמל ביום 2/12/2010, שכן לעמדת המבקשים רשויות החקירה המוסמכות במדינת ישראל לא קיימו חקירה מעמיקה, ממצה וראויה לחקירת הסיבות והגורמים למות יקיריהם של המבקשים ולא תיחקרו באופן ייסודי וראוי את החשד הכבד כי מותם נגרם בעבירה, ואת זהות החשודים בביצועה.
המדינה סבורה כי הואיל וסיבות המוות ונסיבותיו במקרה זה נחקרו והן ידועות, הרי שתפקיד השופט החוקר אינו להניע מחדש את החקירות שכבר היתקיימו אך בשל רצונם של המבקשים, כי בסופו של יום יגיע בית המשפט הנכבד למסקנה אחרת מזו של המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים), על בסיס אותו חומר חקירה, ויוציא מתחת ידיו צוי אישום.
הסמכות לגנוז תיקים מסורה בידי הפרקליטות, וקיום הליך חקירת סיבות מוות בשלב זה יהווה אכן ביקורת שיפוטית עקיפה על החלטת רשויות התביעה, ביקורת שאינה מסמכותו של בית משפט זה. עם כל הצער, הכאב, ההזדהות והרצון להקל, ולו במקצת, על כאבם של בני המשפחות, מסקנתי היא כי אין בידי הכלים המשפטיים להעתר לבקשתם ועל כן אני נאלצת לדחות את הבקשה.
...
בבג"צ 535/89 ריצ'וול נ' בית משפט השלום בחיפה פירש הנשיא שמגר בצורה מרחיבה את המונח "חקירת מוות" – זו אינה בהכרח סיבת המוות הרפואית: "הביטוי חקירת סיבת המוות חובק את חקירת המוות על סיבותיו וגורמיו, ולא רק את האירוע הביולוגי קליני הסופי המתרחש בשניה בה מגיעים חיי האדם לקיצם." באותו עניין קבע הנשיא שמגר כי: "תלונה על מעשה עבירה מן הנכון שתוגש, בראש ובראשונה, למשטרה ויטופל בה בהתאם להוראותיו של חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982." וכן: "חקירת סיבת המוות ביוזמת אדם מעוניין מיועדת בעיקרה למקרים יוצאי דופן, כגון אלה שבהם אין, לדעת האדם המעוניין, חקירה נאותה או אין חקירה בלבד, וזאת, למרות שהתקיימו יסודותיו של סעיף 19 לחוק, שצוטט לעיל." בבג"צ 3542/93 אזוב נ' מדינת ישראל נאמר כי: "תכליתו של החוק עניינו ליצור הליך שיפוטי אשר ישמש כאמצעי דיוני פלילי טרומי, לגילוי מעשי גרם מוות בעבירה, כאשר אינם ננקטים או עדיין אינם צפויים מהלכים שיפוטיים פליליים או הליכי חקירה על פי דין..." אשר על כן, בצדק, מציינת באת כוח המשיבה בסיכומיה כי תכלית הוראות חוק חקירת סיבות מוות היא לאפשר קיומה של ביקורת שיפוטית לבירור סיבת מוות במקום בו הרשויות אינן נוקטות הליכי חקירה או הליכים פליליים על פי דין, הואיל והגיעו למסקנה כי מותו של אדם לא נגרם בעבירה.
עיינתי בהחלטתו של המשנה לפרקליט המדינה לגנוז את התיקים, משהגיע לכלל מסקנה כי חומר החקירה שנאסף בהם אינו מגבש חשד לעבירה פלילית.
הסמכות לגנוז תיקים מסורה בידי הפרקליטות, וקיום הליך חקירת סיבות מוות בשלב זה יהווה אכן ביקורת שיפוטית עקיפה על החלטת רשויות התביעה, ביקורת שאינה מסמכותו של בית משפט זה. עם כל הצער, הכאב, ההזדהות והרצון להקל, ולו במקצת, על כאבם של בני המשפחות, מסקנתי היא כי אין בידי הכלים המשפטיים להיעתר לבקשתם ועל כן אני נאלצת לדחות את הבקשה.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

עוד הוסיפה וטענה כי אין קשר סיבתי בין מותה של המנוחה לבין 'תאונת הדרכים' הנטענת וכי סרוב המשפחה לבצע נתיחה לאחר המוות מנע את האפשרות לברר ולהוכיח את סיבת המוות.
מעדויות עורכי המסמכים שהוגשו בהסכמה מתוך תיק החקירה המשטרתית (ברבי, גוטמן, בן טל, דהרי ואוחיון), עולה כי "סיווג הארוע כתאונת דרכים מסוג פגע וברח אינו מבוסס על ממצאים ואינו מגובה בקביעה פוזיטיבית בדבר קשר סיבתי בין מותה של המנוחה ובית תאונת דרכים ... ונוצר הרושם כי מדובר בקביעה שיורית ובבחינת בררת מחדל, זאת מאחר שלא נימצאו סיבות אפשריות אחרות למות המנוחה" (סעיף 69 לפסק הדין).
בעירעור שלפנינו מבקש המערער, הלכה למעשה, לשוב ולהדרש לאותן ראיות שהוצגו ולנתחן באופן שיוביל לתוצאה שונה אלא ש"אין תפקידה של ערכאת העירעור להכנס לפני ולפנים ולבחון את הדברים מחדש, בבחינת שמיעת המשפט מחדש" (ע"א 8422/19 הרב ברויאר נ' עמותת חברה קדישא גחש"א ראשון לציון (11.1.2021)).
"העירעור איננו מיועד לפתיחת ההליך הדיוני מחדש" ו"קביעת משקלן של הראיות ודיותן הנה פרורגטיבה של הערכאה הדיונית" (ע"א 1796/10 כתבן נ' בנק ירושלים בע"מ (7.12.2011)).
...
בהינתן כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור.
התוצאה הערעור נדחה.
לא נותר אלא להצטער על כי המערער דחה הצעה לתשלום פיצוי לפנים משורת הדין בסך של 25,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד. לאור הנסיבות המצערות לא מצאנו לנכון לחייב בהוצאות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו