בקשה לפשיטת רגל של חייב על ידי הבנק

בבית המשפט העליון רע"א 8599/19 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקש: דוד משה נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד אסף שמרת 2. הכונס הרישמי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז בלוד מימים 10.11.2019, 21.11.2019 ו-25.11.2019 בפש"ר 26001-01-18 שניתנו על ידי כב' השופטת שרון גלר בשם המבקש: בעצמו ][]החלטה

כספים אלו הועברו לחשבון הבנק של החייב, והוקפאו על ידי הבנק נוכח הליכי פשיטת הרגל בהם מצוי החייב.

...

במסגרת ההחלטה הראשונה, נעתר בית המשפט קמא לבקשת המנהל המיוחד להעביר את כספי הפיצוי מחשבון הבנק של החייב לקופת הכינוס.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי ככל שהדברים אמורים בהחלטות השנייה והשלישית, דין הבקשה להידחות ללא צורך בקבלת תשובה.

לא מצאתי כי סכום זה חורג מהמקובל והסביר בהתחשב בנתוניו האישיים של החייב, ולכן לא ראיתי מקום להתערב בהחלטה זו. משנדחית בקשת רשות הערעור בעניין ההחלטות השנייה והשלישית, ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע בעניינן, והיא נדחית אפוא.

כללים אלה מוצאים את ביטויים ביחס להליך שלפנינו בסעיף 91(א) לפקודת פשיטת הרגל: "נושה שפתח בהליכי הוצאה לפועל לגבי נכסים של חייב, לרבות עיקול חוב המגיע לחייב, לא יוכל להנות מההוצאה לפועל לעומת הנאמן אלא אם השלים אותה לפני יום מתן צו הכנוס ולפני שנודע לו כי הוגשה בקשת פשיטת רגל או כי החייב עשה מעשה כאמור בסעיף 72(2)". להשלמת התמונה יצוין כי כיום מעוגנים כללים אלה ברישא של סעיף 29(1) לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חידלות פרעון), המבהיר כי הקפאת ההליכים החלה ממועד מתן צו לפתיחת הליכי חידלות הפרעון (סעיפים 25(א)(3) ו-121(3) לחוק) משמעה, בין השאר, כי: "לא יהיה ניתן לפתוח הליכי גבייה של חובות עבר נגד התאגיד או להמשיך בהליכי גבייה שטרם הושלמו". השאלה המרכזית השנויה במחלוקת במקרה שלפנינו היא האם הליכי ההוצאה לפועל שננקטו על ידי הבנק נגד החייב הושלמו קודם לפתיחת הליכי פשיטת הרגל בעיניינו.

...

בהינתן שהכספים שבמוקד הערעור לא התקבלו אצל המערער-הנושה, הסכימו חבריי שההליך לא הושלם ולכן דין הערעור להידחות.

כמוהו, אף אני סבור כי לשון סעיף 91(ב) לפקודה אינה חד-משמעית, והיא מותירה מקום לפרשנות ביחס לשאלת המועד שבו נשלם הליך ההוצאה לפועל.

כאמור, הפועל היוצא של המסקנה הפרשנית שלפיה מכירת נכס מסתיימת עם קבלת הכספים בידי הנושה, היא שבין אם מדובר במקרה הנדון בעיקול חוב ובין אם מדובר בעיקול נכס, ממילא הליך ההוצאה לפועל לא הושלם ולכן דין הערעור להידחות.

כללים אלו קבועים בסעיף 91, לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], התש"ם - 1980 ( להלן: פקודת פשיטת רגל או הפקודה) הקובע כדלקמן: "(א) נושה שפתח בהליכי הוצאה לפועל לגבי נכסים של חייב, לרבות עיקול חוב המגיע לחייב, לא יוכל להנות מההוצאה לפועל לעומת הנאמן אלא אם השלים אותה לפני יום מתן צו הכנוס ולפני שנודע לו כי הוגשה בקשת פשיטת רגל או כי החייב עשה מעשה כאמור בסעיף 72(2).

בעניינינו, ברור כי לא בנק דיסקונט הוא שמכר את הנכס, על אף שסביר כי הוא היה מעוניין במכר, אלא הנכס של החייב נתפס ומומש על ידי כונס הנכסים מטעם הנושה המובטח ולכן אין כלל תחולה להוראת סעיף 91 לפקודה.

העניין שנידון בפני כב' השופט עמית נוגע למיסוי מקרקעין והוא אינו קשור לענייננו, ואולם בהשוותו את סעיף 91 לפקודה, לעניין שנידון בפניו, ציין כב' השופט עמית את הדברים הבאים, ואצטטם במלואם: "כאשר בעיקול חוב עסקינן, מורה המחוקק כי השלמת הליכי ההוצאה לפועל נעשית רק עם קבלת החוב (ראו, לדוגמה, רע"א 4941/06 אלפסי נ' עו"ד אופיר נאמן על נכסי דיין בפשיטת רגל [פורסם בנבו] (16.7.2006)). בדומה, ניתן להקיש גם לגבי עיקול מקרקעין, כי רק כאשר מכירת המקרקעין הושלמה באופן שהנושה קיבל כבר את המגיע לו, גובר הנושה בהוצאה לפועל על הנושים האחרים בפשיטת רגל של החייב (ע"א 584/81 כונס הנכסים הרישמי נ' קרני, פ"ד לו(3) 747 (1989)). יש הגורסים כי כאשר ניתן כבר צו מכר פורמאלי על ידי ראש ההוצאה לפועל על פי תקנה 69 לתקנות ההוצאה לפועל, לצורך סעיף 34א לחוק המכר, יראו את המכירה כאילו הושלמה, גם אם הכספים טרם הועברו לנושה (פש"ר (ב"ש) 5276/09 לחכים נ' עו"ד ישראל בודה כונס נכסים בהוצל"פ [פורסם בנבו] (2.11.2010)). החשוב לענייננו, כי המונח "השלמת המכירה" בסעיף 91 לפקודת פשיטת הרגל, אינו מועד אישור המכירה על ידי ראש ההוצאה לפועל, אלא לכל הפחות מועד מתן הצוו הפורמאלי, ושמא אף לאחר מכן, רק עם תשלום מלוא התמורה".

...

כפי שצוין בפסקה 22 לעיל, לפרשנות זו הפנו המחברים עודד מאור ואסף דגני בספרם, אך אין בידי לקבלה.

בעניין זה מקובלת עליי עמדתה של כב' השופטת נצר כפי שהובעה בעניין לחכים, ולפיה סעיפים 92 ו- 93 לפקודת פשיטת רגל, אינם רלוונטיים לשאלה נשוא דיוננו, היות והם מתייחסים למקרה שבו אין חולק כי הליכי ההוצאה לפועל טרם הושלמו.

בדברי ההסבר לאותו סעיף (בעמ' 711) מצוין כי סעיף 218 "מסדיר את מעמדן של הוצאות הגבייה בהליכי חדלות הפירעון במקרה שבו נכס נתפס אך הליך הגבייה טרם הושלם" ובהמשך לכך מצוין כי הוראות סעיף 218 "מבוססות על הוראות סעיפים 92 ו-93 לפקודת פשיטת רגל". המסקנה הברורה היא כי סעיפים 92 ו-93 לפקודת פשיטת רגל, עוסקים בהליכי גבייה שטרם הסתיימו ובניגוד לקביעה בעניין פנחס, הם אינם נוגעים לענייננו ואין בהם כדי להכריע בשאלת מועד סיומם של הליכי הוצאה לפועל.

נוכח האמור, אני קובעת כי הליכי ההוצאה לפועל למימוש הנכס הושלמו לפני מתן צו הכינוס לנכסי החייב, ולכן הסכום שבמחלוקת יוותר בקופת פשיטת הרגל.

הבקשה לפשיטת רגל הוגשה על ידי הנושה בנק לאומי לישראל בע"מ. לצדדים היה קבוע דיון ליום 24.11.19 אך הקדימו והגישו את הבקשה המוסכמת למתן צו לכנוס נכסים.

הליך אחד מיתנהל בפני בית משפט של פשיטות רגל, שם בנק לאומי הגיש בקשה לפשיטת רגל של החייב נתבע 2 בשל סכום של 640,000 ₪, כאשר בתיק הנוכחי התביעה כנגדו כערב היא לכאורה בסכום של 3.1 מיליון ₪.

...

בית המשפט המחוזי בחיפה פש"ר 49344-11-18 אוחיון נ' כונס נכסים רישמי מחוז חיפה והצפון ואח' פש"ר 49330-11-18 אוחיון נ' כונס נכסים רישמי מחוז חיפה והצפון ואח' תיק חצוני: 69082 מספר בקשה:3 בפני כבוד השופט נאסר ג'השאן בעיניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 להלן: "הפקודה" בעיניין: אוחיון תום הודיה, ת"ז 200566453 להלן: "החייבת" ובעניין: הכונס הרישמי מחוז חיפה להלן: "הכונ"ר" ובעניין: עו"ד יצחק טסלר להלן: "המנהל המיוחד" החלטה

בהחלטה נקבע, כי על אף שקיים היגיון רב בהטלת ההגבלה הנ"ל על החייב, וזאת משום שמדובר בחייב אשר מצוי בהליך חידלות פרעון וראוי כי תמנע ממנו כל אפשרות להשתמש בשיקים על-ידי הטלת הגבלה על כך, חרף זאת יש מקום, בנסיבות מסוימות, לבטל את ההגבלה לשם משיכת שיקים למטרה ספציפית, במיגבלות מסוימות שתמנענה יצירת חובות חדשים ובאופן שהתנהלות החייב תיוותר שקופה לבעלי התפקיד.

בעניינינו, הבנק הציע בפני החייבת פיתרון זמין ומעשי למצוקתה ולפיו יונפק פנקס שיקים אשר יימשך על חשבון נאמנות שינוהל על-ידי המנהל המיוחד או על-ידי בא כוחה של החייבת.

...

· ראו גם החלטתי בתיק פש"ר 48286-06-16 ח'ורי ואח' נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח' (23.06.2017).

אולם, סבורני כי בנסיבות מסוימות, כאשר בית המשפט משתכנע כי אין בפני החייב כל פתרון מעשי אחר מלבד הנפקת פנקס שיקים, ניתן לחרוג מן הכלל כאשר מדובר בביטול ההגבלה לצורך משיכת שיקים ייעודיים למטרה מסוימת כאשר משיכתם תהיה בפיקוח בעלי התפקיד.

החייבת הסכימה לתנאי האמור בתשובתה, ועל כן מאחר וסבורני כי בנסיבות העניין מדובר באמצעי שיש בו כדי להוות חלופה נאותה להנפקת פנקס שיקים, מצאתי להיעתר לבקשתה בכפוף לאמור בהודעה מטעם הבנק.