בקשה לפריסת חוב דמי מזונות

ככל שחלו שינוים במצבו הכלכלי של החייב יפנה לערכאה המוסמכת בבקשה לשנות את גובה דמי המזונות.

בהחלטת הרשמת נאמר: "ככל שמדובר בבקשה לפריסת חוב יש לפעול ע"פ סעיף 69 (ה) לחוק ההוצאה לפועל". כלומר על המערער לפעול בהתאם לסעיף 69(ה).

עם זאת לטעמי יש להפנות בראשונה את המערער עם מתן פסק דין זה למצות את ההליכים בהוצאה לפועל לעריכת בדיקת יכולת, ואם באמת יתברר בבדיקה של ההוצאה לפועל שהמערער אינו מסוגל לשלם את החוב ויש הצדקה לפריסת החוב הקודם, ואולי גם את חוב העתיד, הרשם בהוצאה לפועל יפנה את המערער לבית הדין להסדיר זאת, ובית הדין ישקול בהתאם לשיקול דעתו את פריסת החוב לתשלומים בהתאם ליכולתו ובהיתחשב בסוג החיוב שהוא מזונות אישה גרושה.

...

סבורני שיש הצדקה הלכתית ומוסרית לפריסת החוב לתשלומים אם באמת יתברר שהמערער חסר כול.

על כן לדעתי יש להורות כדלהלן: הערעור נדחה בהיעדר עילה מוצדקת.

הרב נחום גורטלר למסקנה, דעת הדיינים לדחות את הערעור והמערער חייב לשלם לנתבעת כפי שהתחייב בהסכם הגירושין.

בהחלטה הנ"ל נדחתה בקשת המבקש, ונכתב בה: "מאחר שנושא זה נידון בהוצאה־לפועל, וההחלטה בדבר כבר ניתנה שם, אם כן אין מקום להתערבותנו." לדברי המבקש החלטה זו שגויה מאחר שלפי הוראת סעיף 69(ד) ו(ה) לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז–1967 (להלן: החוק), ובהתאם לפרשנות ביהמ"ש העליון בהילכת גמזו (רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו פ"ד נ"ה (3) – להלן: הילכת גמזו), עולה כי הסמכות לפריסת דמי המזונות של המבקש מסורה לבית דין זה. לפיכך כותב בא־כוחו של המבקש כי שגגה נפלה בהחלטת בית הדין האמורה.

בטרם שנתייחס לתוכנה של בקשה, עלינו לציין כי מעיון בשתי הבקשות שהמציא בא כוחו של המבקש עולה אי־בהירות מסוימת: בסעיף 5 לבקשה הראשונה מיום 29/5 נכתב כי בדיון שנערך ביום 10/4 בלישכת ההוצל"פ נערכה למבקש בדיקת יכולת מעמיקה על ידי הרשמת הר־ציון ובסופה הוחלט לאשר לו עקרונית פריסת תשלומים לחוב העבר ולתשלומי המזונות השוטפים כפי שהוסכם בהסכם הגירושין מהעבר (מדובר בתשלום חודשי בן 3,600 ₪).

...

מכל מקום במה שהומצא לא מצאנו את ההחלטה האמורה, וגם לא פנייה מסודרת של כבוד הרשמת אלינו.

עוד נקבע כי על היחיד להמציא את החלטת המל"ל בבקשה לפריסת החוב בגין דמי המזונות ששולמו למשיבה 4 ואילו בקשתו לפריסת החוב למשיבה 3 הועברה לתגובת המשיבה והנאמן.

...

לפיכך, ובזיקה להתראה שניתנה ליחיד, אני מורה על ביטול צו פתיחת ההליכים שניתן בעניינו של היחיד ומוחקת את הבקשה מטעמו, על כל ההשלכות הנובעות מכך.

בנסיבות אלה, אני מורה כי ההגבלות שהושתו במסגרת הצו לפתיחת ההליכים מבוטלות.

ביום 13/08/2023, הוגשה הודעה מטעם הזכאית המזונות, לפיה היחיד שילם סכום חד פעמי בסך של 7,500 ₪, בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 18/5/2023, אולם מלבד סכום זה לא שולמו דמי המזונות אף לא באופן חלקי וחוב המזונות עומד על סך של למעלה מ-90,000 ₪.

בתאריך 15/11/2023 הגיש היחיד בקשה לפרוס חוב מזונות עבר בסך 36,000 ₪ ובהחלטה מיום 16/11/2023 נקבע כי אדרש לבקשה בכפוף לתשלום של 5,000 ₪ לזכאית למזונות עד ליום 21/11/2023 והגשת אסמכתא על כך. בהחלטה מיום 10/12/2023 נקבע, כי חרף החלטה מיום 1/11/2023 לא הוגשה הודעה על תשלום המזונות ובשים לב לכך שלא הוגשה הודעה על הפקדת סך של 5,000 ₪ כנדרש בהחלטה מיום 16/11/2023 כתנאי לפריסת חוב מזונות עבר, הבקשה לפריסת החוב נמחקה.

...

לפיכך, ובזיקה להתראה שניתנה בהחלטה לעיל, אני מורה, בהתאם לסעיף 183 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי על ביטול צו פתיחת ההליכים שניתן בעניינו של היחיד, על כל ההשלכות הנובעות מכך.

בנסיבות אלה, אני מורה כי ההגבלות שהושתו במסגרת הצו לפתיחת ההליכים מבוטלות.

לאור אי הסרת מחדלי היחיד, היורדים לשורשו של ההליך ותכליתו, ולאור החלטתי בדבר ביטול ההליך, מתייתר הצורך בקיום הדיון הקבוע ליום 15/1/2024 ואני מורה על ביטולו.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה בקריות (כב' השופטת גילה ספרא-ברנע) (להלן: "בית משפט קמא") בתלה"מ 23717-04-22 מיום 11.07.2023 במסגרתה התקבלה בקשת האם לפריסת חוב המזונות באופן חלקי ונדחתה בקשתה בעיניין סכומי המזונות שעל המשיב להעביר אליה.

בנוסף, מבקשת לחייב את המשיב להעביר דמי מזונות על הבת י' בסך של 100 ₪ לחודש ומוסיפה כי היא משלמת את כלל הוצאות הבריאות לקטינה שכן המשיב מסרב להעביר תשלום על כך. לאור כל האמור לעיל, מציינת המבקשת כי ההחלטה בעיניין מזונות הקטינים אינה משקפת את הצרכים הראליים של הקטינים, ההוצאות הכרוכות בגידולם וההוצאות הכרוכות בגידול קטינים שאינם מוכרים כנכים.

...

לסיכום, טוען המשיב כי הוצאות הקטינים אינן עולות על סכום הקצבה המשולמת לידי המבקשת אשר לא הוכיחה מדוע אינה יכולה לעבוד במשרה מלאה.

לאור כל האמור לעיל, טוען המשיב כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור שכן החלטת בית משפט קמא בנושא המזונות הזמניים אינה יוצאת דופן בנסיבות העניין ואין הצדקה להתערב בה. דיון והכרעה: אמנם, עניינה של בקשת רשות הערעור שבפניי היא החלטת ביניים של בית משפט, במסגרת קביעת דמי מזונות זמניים, שעה שהלכה מושרשת היא כי ערכאת הערעור תימנע מהתערבות בקביעתם של בתי המשפט לענייני משפחה בדבר שיעור המזונות הזמניים או שינוי שיעורם על דרך הגדלתו או הפחתתו, והתערבות זו תתאפשר במקרים חריגים ויוצאי דופן.

יחד עם זאת, לאחר שנתתי דעתי להחלטת בית משפט קמא, לבקשת רשות הערעור ולתשובת המשיב לבקשת רשות הערעור, החלטתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבלו חלקית כפי שיבואר להלן.

סבור אני, כי במקרה שלנו, במיוחד שעה שעסקינן בהחלטות ביניים זמניות, טרם עריכת בירור מקיף של הצרכים הרגילים והמיוחדים, ובעיקר, האם הקצבה המשולמת עבור כל אחד מהם מכסה את מלוא הצרכים המיוחדים בגינה היא משולמת או אף מעבר לזה, וכן טרם בחינה מעמיקה של יתר טענות הצדדים ויכולותיהם הכלכליות ועוד, נראה כי יש לפסוע בעניין הקצבאות בהתאם להסדר שהצעתי בפסק דיני וכן בהתאם לפסיקה מאוחרת של בית המשפט העליון ב-בע"מ 2083-19 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (28.04.2021), אשר במסגרתו נדונה סוגיה דומה, עת הקטין שעבורו משולמים המזונות האמורים, מקבל גמלה מן המוסד לביטוח לאומי.

אשר על כן, סבור אני כי יש לקבוע מתווה ברור לעניין בחינת צרכיהם של הקטינים לאחר תשלום ההוצאות הנובעות מצרכיהם המיוחדים של הקטינים (לעניין זה אפנה כאמור לפסק דיני בעמ"ש 11101-12-17 ב. נ' ב. [פורסם בנבו] (20.11.2018)).

על יסוד כל האמור לעיל , יוחזר הדיון לבית משפט קמא, כדי לבחון מחדש את ההסדרים המתאימים בעניין מזונותיהם הזמניים של הקטינים.