בקשה לפסק דין חלקי לפינוי לאחר קדם משפט

דיון והכרעה לאחר שהפכתי בעיניין, ובשים לב כי עסקינן בתביעה שהוגשה כבר ב12/16, כי ניתן פסק דין חלקי לפינוי כבר בחודש 12/18, כי ראיות הצדדים הוגשו מזה זמן, כי הגשת הבקשה הוגשה בשיהוי רב , ומהוה ניסיון למקצה שיפורים תוך פגיעה בסדר הבאת הראיות ובשים לב לעקרונות היסוד של תקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט- 2018 , לא ראיתי לנכון להורות על מתן היתר כמבוקש.

סבורתני כי במקרה דנן, לאור התמשכות ההליך, מתן פסק דין חלקי לפינוי וסלוק היד בכר ביום 2/12/18, הותרת התביעה לדמי שימוש על סך של 51,577 ₪ בלבד, כי תיקון הראיות כמבוקש על ידי התובעת, בשלב זה של ההליך, לאחר 4 שנים ממועד הגשת כתב התביעה, שנה וחצי ממועד הגשת הראיות מטעם התובעת וקיומן של שתי ישיבות קדם משפט לאחר הגשת הראיות, יהיה במידה לא מבוטלת בנגוד לאנטרס הצבורי.

...

מסקנה זו נסמכת על הדרישה בתקנה 2 לתקנות החדשות כי ההליך השיפוטי יוכרע "בתוך זמן סביר" ובאופן "שוויוני, מידתי ויעיל" ובעיקר על האיזון בתקנה 5 בין האינטרס של בעלי הדין לבין האינטרס הציבורי הרחב, הכולל את "נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל" וכן "חיסכון במשאבי זמן ועלויות". דהיינו- החובה לשקול בכל הליך והליך, לא רק את עניינם של הצדדים הישירים לו, אלא גם שיקולים מערכתיים רוחביים הנוגעים לניצול משאבי המערכת כולה, עשויה להשליך על נכונותו של בית המשפט להתיר תיקון כתבי טענות (ראו לעניין זה גם ת"א 3411-01-18 יוניטרוניקס (1989) (ר"ג) בע"מ נ' Micron Technologies Inc.

נוכח כל האמור לעיל, השלב המאוחר בו מצוי ההליך, והאינטרס הציבורי הנגזר מכך לנהל הליכים ביעילות ובדרך שלא תוביל להקצאת זמן שיפוטי שלא לצורך, ובשים לב כי הבקשה הוגשה רק לאחר שבית המשפט הפנה את הצדדים לסיכויים ולסיכונים בפרשת התביעה וההגנה, העובדה כי עסקינן בראיות שהיו בידי התובעת כבר עם הגשת התביעה ב12/16, הפגיעה בנתבעים ובסדר הבאת הראיות, אינני סבורה כי יש מקום להיעתר לבקשה.

סוף דבר לאור האמור אני מורה על דחיית הבקשה.

הבקשה נדונה בדיון קדם המשפט השני, ולאחר שמיעת טענות הצדדים, נעתרתי לבקשה לתיקון כתב ההגנה.

בקדם המשפט שהתקיים ביום 08.11.18 ניתן בהסכמת הצדדים פסק דין חלקי - צו פינוי נגד הנתבעים באשר לחלקה ב', בהחרגת בית המגורים של ליאון ואישתו.

באשר לתקופת דמי השמוש, צודקת הרשות בטענתה לפיה יש לבית המשפט סמכות לפסוק דמי שימוש ראויים גם לגבי התקופה שלאחר הגשת כתב התביעה, ועד לפינוי בפועל, כן צודקת בטענותיה כי הוכח כי הנתבעים העבירו את המבנים מחלקה ב', נשוא פסק הדין החלקי לחלקה 1, יחד עם זאת לא מצאתי במקרה דנן, לפסוק דמי שימוש מעבר למה שנתבע בתביעה משתי סיבות.

...

הנתבעים ישלמו לרשות, ביחד ולחוד, דמי שימוש בסך של 352,920 ₪, כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

הנתבעים ישלמו לרשות, ביחד ולחוד, הוצאות בגין חוות הדעת, בהתאם לקבלות.

הנתבעים ישלמו לרשות, ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בסך של 17,000 ₪ (בסכום זה לקחת בחשבון גם הוצאות בגין התביעה העיקרית וגם בגין התביעה שכנגד).

בית משפט השלום באשקלון ת"א 43612-07-18 מדינת ישראל נ' מקיאס ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט עידו כפכפי תובעת מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד מאור לוי, עו"ד אדר שלו שרקון, בן עמי, אשר ושות' נתבעים 1. פרנק מקיאס 2. שמחה מקיאס 3. ליאת מעודה 4. אייל מעודה נתבעים 3-4 ע"י ב"כ עו"ד ירון יטיב פסק דין

בקדם המשפט מיום 16.12.19 טען מעודה כי גר במקום משנת 2006, אולם כבר אינו גר שם ונותר רק ציוד שיש לפנותו.

בהתאם להצהרתו ניתן פסק דין חלקי לפינוי תוך 30 ימים.

הנתבעים הדגישו כי עם תחילת השמוש בקרווילה ביקשו להסדיר השמוש מול הרשויות, ולאחר שבראשית שנת 2012 חתמו על חוזה פיתוח עם רמ"י בקשר לבניית בית הקבע שלהם ביישוב ניצן, הגישו בקשה להכיר במעמדם, אולם קיבלו מענה רק בנובמבר 2015 ולאחר מכן לא עלה בידם להשלים את הליך ההכרה במעמדם.

...

על כן אני קובע כי דמי השימוש יעמדו על 75% מדמי השימוש הראויים שנקבעו בשומה.

סוף דבר סמוך לפינוי עברו הנתבעים 3-4 לקרווילה, ובמשך השנים ידעה המדינה על החזקתם בה, אולם לא פעלה במשך שנים רבות לגביית דמי שכירות או פינוי.

על כן אני מחייב את הנתבעים 3-4, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 136,179 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה.

יצוין, כי נגד חלק מאותם נתבעים ניתן פסק דין חלקי לפינויים, עוד קודם לפסק הדין הסופי.

הן טוענות כי "מדובר בתביעה מופרכת, חסרת עילה ובסיס, שכאמור כל מטרתה לעכב ולסרבל עוד את פינוי המקרקעין", שאין לתת אמון בדברי התובעים, לפיהם בא-כוחם נתן את הסכמתו להצעת בית המשפט בלי לבקש את הסכמתם, ולראייה – הם לא הגישו תביעה נגדו והוא אף המשיך לייצגם לאחר מכן; כי על-פי ההלכה, לא ניתן לבטל פסק דין חלוט בשל טענות המופנות כלפי עורך הדין המייצג; כי על פי ההלכה, במקרים חריגים ביותר ניתן יהיה לבטל פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים, והמקרה שלנו אינו נימנה בין החריגים; כי חמיס לא הציג חוות דעת רפואית, לפיה, הוא לא היה כשיר נפשית לתת את הסכמתו להצעת בית המשפט, והמסמכים הרפואיים שהוצגו אינם תומכים בכך; וכי בדיון בעירעור נכח גם בדר, בנו הבגיר של חמיס, שלא הייתה לו כל מניעה רפואית או נפשית להיתנגד להצעת בית המשפט, והוא לא העיד בתביעה.

בישיבת קדם המשפט הודיעו ב"כ הנתבעות: "אחרי ששמענו את דברי בית המשפט, אנו לא עומדים על דחייה על הסף למרות שלטענתנו סכויי התביעה להיתקבל הם אפסיים ואנו שומרים על כל הטענות". בישיבת ההוכחות העידו עו"ד שקר, חמיס ועו"ד בר לב (להלן – "עו"ד בר לב"), עובד רמ"י שנכח מטעם רמ"י גם בדיון העירעור.

...

הטענה, לפיה, עו"ד שקר לא היה מוסמך לייצג את הנתבעים האחרים, מלבד חמיס, דינה להידחות מכל אחד מהטעמים הבאים: א – התובעים לא הציגו את ייפוי הכוח שניתן לעו"ד שקר בהליך הערעור, ולכן טענה זו לא הוכחה עובדתית; ב – עילה זו לא נטענה בכתב התביעה ועלתה רק בחקירתו הנגדית של חמיס (עמ' 43); ג – באופן תמוה, עו"ד שקר לא נחקר על כך בעדותו, ולא ניתנה לו הזדמנות לאשר או להפריך טענה זו; ד – בדר, לכל הפחות, נכח בדיון הערעור, ראה שעו"ד שקר מדבר בשם כל המערערים (התובעים כאן) ולא טען שהוא אינו מייצג אותו; ה – גם חמיס לא אישר בחקירתו כי הוא טען בדיון בערעור שעו"ד שקר אינו מייצג את יתר המערערים (הוא נשאל על כך בדיון כאן, עמ' 43, ולא השיב בחיוב); ו – כאמור לעיל, חמיס העיד כי הוא פועל בשם כל בני המשפחה וכך אישר גם עו"ד שקר.

תוצאה התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לכל אחת מהנתבעות שכ"ט בסך 15,000 ₪ והוצאות בסך 5,000 ₪.

לאחר תגובות ותשובות שהוגשו בעיניין, ניתנה החלטה ביום 23.3.2019 שנעתרה לבקשת הנתבעים 2,3,4 ו-6 לביטול פסק הדין משיקול דעת בית המשפט.

" ביום 25.1.2022 היתקיים קדם משפט שלישי לפני השו' חת-מקוב, בו ניתן פסק דין חלקי בעיניין הנתבע 1 כלהלן: "1. בהסכמת הצדדים ניתן פסק דין לפינוי בעיניינו של הנתבע 1 בהתאם לסעדים שנתבעו בכתב התביעה בהקשר זה.

...

מקריאת טענות הצדדים; הראיות שהוגשו על ידי התובעת; חקירות העדים לרבות הנתבע 2 וסיכומי הצדדים – אני סבור כי התובעת הוכיחה שימוש של הנתבעים 1 ו-2 במקרקעין, בעוד ביחס לנתבעים 3, 4 ו-6 הוכיחה שימוש של מספר חודשים לכל היותר, וארחיב.

מכל האמור לעיל עולה, שבכל הנוגע לנתבעים 4,3 ו-6 דוחות הפיקוח מצביעים על תקופת הפעלה מוגבלת של שנתיים, כך שעליהם לשלם דמי שימוש עבור תקופה זו, על השטח בהם החזיקו (34.5% מכלל השטח מושא התביעה).

סוף דבר הפועל היוצא הוא שעל הנתבעים 1 ו-2 לסלק ידם מכל שטח המקרקעין ולפנותו לאלתר כשהוא פנוי מכל חפץ ואדם, לרבות מבנים, עצים, מתקנים, גדרות, ציוד וכיו"ב ולהשיב את המצב בשטח המקרקעין לקדמותו, זאת עד ליום 1.6.2024.