בקשה לפסק דין הצהרתי על בטלות קנסות או הארכת מועד להישפט

בכל הנוגע לקנסות המנהליים בגין העבירות לכאורה מיום 16.1.2006, נקבע כי הליכי הגבייה יעוכבו עד יום 31.3.2012 על מנת ליתן לחברה שהות לבקש באופן ראוי את ביטול הקנס או בקשה להשפט בגין העבירות המיוחסות לה או הארכת מועד בקשר לכך.

החלטת בית הדין האיזורי מושא העירעור: לעניין סמכותו לידון בבקשה לסעד הצהרתי קבע בית הדין האיזורי כי אכן בחוק העבירות המינהליות לא הוקנתה לבית הדין סמכות לבטל הודעת קנס אלא רק להאריך את המועד להגשת בקשה להשפט בתנאים שנקבעו בחוק (סעיף 13(ב) לחוק), להמיר קנס מנהלי שלא שולם במאסר (סעיף 19 לחוק), וכן לצוות על ביטול רישום של פלוני בפנקס או לבטל רישיון או לבטל היתר שניתנו לו (סעיפים 20 – 21 לחוק).

בהתאם להודעת המדינה בדיון לפנינו מוארך לחברה המועד להגשת בקשה להשפט, והחברה רשאית להודיע על בקשתה להשפט בתוך 45 יום מהמועד בו יומצא לה פסק הדין.

...

מסקנה זו עולה גם מכותרת הסעיף, "עדכון קנס מינהלי" ולא "שינוי קנס מינהלי", וגם מההפנייה לסעיף 64 לחוק העונשין, המקנה סמכות לשר המשפטים לשנות בצו את שיעורי הקנסות בהתאם לשינויים במדד המחירים לצרכן.

הוראת השעה הותקנה בתקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – העסקת עובדים זרים שלא כדין) (תיקון והוראת שעה), התשס"ג - 2003 (ק"ת 6252 מיום 31.7.2003 ע' 868), ובפתיח לתקנות נאמר כך: "בתוקף סמכותי לפי סעיפים 1 ו- 2 לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו – 1985, בהסכמת שר התעשיה, המסחר והתעסוקה, ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:". נוכח האמור, מקובלת עלינו טענת המדינה כי הוראת סעיף 3(ב) לחוק העבירות המינהליות אינה רלוונטית להכרעה בשאלה השנויה במחלוקת בהליך זה, שכן היא חלה רק עת שינוי שיעור הקנס מקורו בעדכון הקנס על פי סעיף 3(א) לחוק עבירות מינהליות, בהתאם לשיעור המדד.

סוף דבר: ערעור המדינה מתקבל כך שאנו קובעים כי בנסיבות המקרה הנדון, עת שיעור הקנס המוגדל במועד ביצוע העבירה מקורו בהוראת שעה לתקופה מסוימת, מיום 31.7.2003 עד יום 31.7.2006, המועד הקובע לשיעור הקנס הוא מועד ביצוע העבירה לכאורה – 16.1.2006 – ולא מועד הטלת הקנס – ספטמבר 2006.

מהות התביעה הוגדרה כ: "כספית, הצהרתית, צו עשה, תובענה ייצוגית". סכום התביעה האישית הועמד על 150 ₪.

כך, למשל, עשויה לעלות הטענה כי פסק דין בהליך ייצוגי הקובע שעל רשות מסוימת להשיב קנסות שגבתה שלא כדין, מצדיק משפט חוזר או מהוה עילה לבקשה להאריך את המועד להגשת בקשה לבטל את הקנס או להשפט (וראו בהקשר זה: מ"ח 3975/13 אלדן תחבורה בע"מ נ' מדינת ישראל, בפיסקה 11 (29.10.2013); מ"ח 7808/16 בירנבאום נ' מדינת ישראל, בפיסקה כ(6) (‏12.2.2017)).

...

בדיון שהתקיים ביום 7.1.2020 החלטתי להמתין עד לדיון בעניין קידר, בטרם אחליט בבקשה.

בא כוח התובע הודיע כי הוא מבקש את הכרעת בית המשפט תוך ששב על עמדתו כי לא ניתנה הכרעה עניינית בסוגיית האפשרות להגיש תובענה ייצוגית כנגד רשות בשל גביה שגויה של קנסות חניה והודיע על רצונו בקבלת הכרעה בשאלה זו. לאחר בחינת טענות הצדדים וכן הדברים שנכתבו בפרשת איגרא ובפסק הדין מושא הערעור בפרשת קידר, החלטתי לקבל את בקשת הנתבעת ולדחות את התובענה והבקשה על הסף.

על יסוד כל האמור התובענה והבקשה נדחות על הסף.

במסגרת הבקשה הוגדרה הקבוצה עליה חלה הבקשה כ: "כל בעל תו נכה אשר חנה בחניית המיזם במהלך השנים שקדמו להגשת בקשת האישור וקיבל מהמשיבה הודעה לתשלום קנס וכל בעל תו נכס שלא חנה בחניית המיזם עקב האיסור שהטילה עריית תל אביב". הסעדים שהתבקשו בבקשת האישור הם: סעד הצהרתי – הקובע כי הערייה הפרה את חוק חניית נכים וכתוצאה מכך גרמה נזקים לנכים והפיקה עושר ולא במשפט.

כך, למשל, עשויה לעלות הטענה כי פסק דין בהליך ייצוגי הקובע שעל רשות מסוימת להשיב קנסות שגבתה שלא כדין, מצדיק משפט חוזר או מהוה עילה לבקשה להאריך את המועד להגשת בקשה לבטל את הקנס או להשפט (וראו בהקשר זה: מ"ח 3975/13 אלדן תחבורה בע"מ נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפיסקה 11 (29.10.2013); מ"ח 7808/16 בירנבאום נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפיסקה כ(6) (‏12.2.2017)).

...

גם טענותיו אלו של המבקש אין בידי לקבל.

אשר לסמכות זו, הרי שזו הוגבלה וצומצמה מפורשות במסגרת סעיף 11 (כפי שפורש גם בעניין טיומקין), הקובע ברורות כי הסעד אשר ניתן לתבוע מרשות במסגרת תובענה ייצוגית הוא סעד של השבה הא ותו לא. לאור כל המפורט לעיל, נחה דעתי כי דין התביעה סילוק על הסף.

סוף דבר; אני מורה על סילוק הבקשה לאישור והתובענה הייצוגית על הסף.

בפני בקשה למתן פסק דין הצהרתי על בטלות קנסות שנרשמו מכח חוק עזר לבאר שבע (פתיחת עסקים וסגירתם), התשל"ב-1972 (להלן: חוק העזר), או לחלופין על הארכת מועד להגשת בקשות להשפט בגין קנסות אלו.

...

מקובלת עלי גם עמדת המדינה והנתבעת כי אין כל הצדקה למתן פסק דין הצהרתי, הקובע בטלות אופן אכיפת חוק העזר על ידי הנתבעת, ודאי בנסיבות בהן לא נטען וממילא לא הוכח כי קיימת הצדקה להגשת בקשה להארכת מועד להישפט באיחור.

עולה מהמקובץ כי יש לדחות הבקשה להארכת מועד להישפט, הן משום שזו הוגשה באיחור, ללא נימוקים המצדיקים הגשתה באיחור ומבלי שהוכחו הנסיבות שגרמו לכך שהתביעה לא הוגשה במועד, והן משום שלא שוכנעתי כי יגרם לתובעים עיוות דין אם לא ינתן להם יומם, ומצאתי שאין מקום לתקיפה עקיפה של פעולת הנתבעת, כרשות שלטונית, ביישום הוראות חוק העזר, ודאי לא כזו המובילה למסקנה שנגרם עיוות דין בהפעלת הסמכות לפי חוק העזר.

אשר על כן, התביעה על כל חלקיה, כמו גם הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת להישפט -נדחית.

התובע הגיש לנתבעת בקשה "לביטול הקנס או לחילופין הודעה על רצון להשפט". ביוני 2017 הודיעה הנתבעת כי בקשתו של התובע לביטול הודעת התשלום, נדחית הן משהוגשה באיחור, והן מהטעם שאין בנסיבות שנטענו כדי לאיין ביצוע העבירה המיוחסת לתובע.

בספטמבר 2019 הגיש התובע לבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב, במסגרת הליך המ"ש (הארכת מועד להשפט) 42328-09-19, כתב תביעה במסגרתו עתר למתן פסק דין הצהרתי שלפיו הקנס התיישן ואינו בר גבייה.

בעניינינו, לא רק שאין באמתחתו של התובע פסק דין המורה על ביטול הרשעתו, אלא יתרה מכך, בית המשפט לעניינים מקומיים דחה את בקשתו להארכת המועד להשפט וקבע כי התובע פעל בנגוד לדרך הקבועה בתקנות לעניין מימוש הזכות להשפט וכי בקשתו הוגשה בשיהוי שאינו מצדיק מתן ארכה להשפט.

...

התובע הגיש לנתבעת בקשה "לביטול הקנס או לחילופין הודעה על רצון להישפט". ביוני 2017 הודיעה הנתבעת כי בקשתו של התובע לביטול הודעת התשלום, נדחית הן משהוגשה באיחור, והן מהטעם שאין בנסיבות שנטענו כדי לאיין ביצוע העבירה המיוחסת לתובע.

בכל הכבוד, טיעון זה אין בידי לקבל.

סוף דבר התביעה נמחקת.

בנסיבות העניין, בשים לב לסכום התביעה לשלב המקדמי בו אני מורה על דחייתה וכן בהתחשב בכך שמדובר בתביעה זהה לתביעה קודמת שנמחקה, אני קובעת כי התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ₪.