בקשה לפסלות שופט: תגובה והתייחסות

בהתייחס לתגובת הנתבעת 2, טוענים התובעים כי העלאת טיעון כי "עסקינן בבקשה מופרכת בעליל. הבקשה אינה מגלה עילה לפסילת השופט גולדברג", מהוה התנשאות של ב"כ הנתבעת 2 ללא היתייחסות לגופה של טענת התובעים או הפרכה שלה.

...

הוא הדין לגבי החלטתי מיום 15.7.20: גם לגבי החלטה זו, איני נדרש לטענות הצדדים בשאלה אם נכונה היא אם שגויה.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה לפסילתי מלישב בדין בתיק.

סוף דבר הבקשה נדחית.

ובהתייחס לאשר ציינה המשיבה בתגובתה, הן אשר לכך שלא פסלתי את עצמי מיוזמתי והן בקשר לתיק ת"א 13663/96, שם דחה כבוד השופט קידר בקשת פסלות שהוגשה כנגדו, אציין, מבלי להכנס לנבכי התיק שם (ולדעתי יש הבדלים ולא רק מעצם העובדה שכבוד השופט קידר לא מצא לנכון לפסול את עצמו) שהפרמטר החשוב ביותר הוא תחושת השופט היושב בדין, וכפי שציינה כבוד הנשיאה ורדה וירט ליבנה, ביום 27/7/21 בעיניין אללוף:"לפיכך יינתן משקל רב לעמדת השופט או השופטת הדנים בהליך בכל הקשור להתקיימות עילת פסלות, וערכאת העירעור לא תתערב בשקול דעתם אלא במקרים קצוניים בלבד (ראו למשל: עפ"ס 26960-04-21 אהרון רשף - משרד עורכי דין - עליזה סיבוני [פורסם בנבו] (25.4.2021))". אשר על כן ובשים לב לעמדה שגיבשתי, בפסק הדין, כנגד המבקש, החלטתי שכדי ליתן לו סיכוי הוגן בתביעה כאן יש מקום שאעתר לבקשתו ולכן הריני מורה על פסלותי.

...

בתאריך 7/7/21 הגיש הנתבע (להלן - המבקש או הנתבע) בקשה לפסלות שופט (להלן - הבקשה) במסגרתה פירט את הנסיבות והטעמים בשלהם הוא סבור שיש להעתר לבקשתו.

וכפי שציין המבקש: "..במיוחד עת קביעותיו חמורות עד כדי אמירות כי המבקש גנב מהמשיבה בדרך שיטתית ובכך הונה את המשיבה בשנה הקלנדרית 2015 ומאידך לדון בהליך זה תוך ניתוק מקביעותיו ביחס למבקש ובכלל כאשר הדיון צריך להתייחס לשנה קלנדרית 2014" - הנכון הוא, בניגוד, לאשר טענה המשיבה כי דחיית הבקשה תעמיד את המבקש בעמדת נחיתות מובהקת, גם אם בתביעה הנוכחית הטענה היא לביצוע גניבות שיטתיות, על ידי המבקש, בשנת 2014, להבדיל משנת 2105 אשר ביחס אליה נקבעו הקביעות העובדתיות הבעייתיות מבחינת המבקש, בפסק הדין שכן כאמור נקבעו שם גם קביעות שליליות כנגדו ולא רק כנגד השיטות שבית הדין מצא כי נקט.

ובהתייחס לאשר ציינה המשיבה בתגובתה, הן אשר לכך שלא פסלתי את עצמי מיוזמתי והן בקשר לתיק ת"א 13663/96, שם דחה כבוד השופט קידר בקשת פסלות שהוגשה כנגדו, אציין, מבלי להיכנס לנבכי התיק שם (ולדעתי יש הבדלים ולא רק מעצם העובדה שכבוד השופט קידר לא מצא לנכון לפסול את עצמו) שהפרמטר החשוב ביותר הוא תחושת השופט היושב בדין, וכפי שציינה כבוד הנשיאה ורדה וירט ליבנה, ביום 27/7/21 בעניין אללוף:"לפיכך יינתן משקל רב לעמדת השופט או השופטת הדנים בהליך בכל הקשור להתקיימות עילת פסלות, וערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתם אלא במקרים קיצוניים בלבד (ראו למשל: עפ"ס 26960-04-21 אהרון רשף - משרד עורכי דין - עליזה סיבוני [פורסם בנבו] (25.4.2021))". אשר על כן ובשים לב לעמדה שגיבשתי, בפסק הדין, כנגד המבקש, החלטתי שכדי ליתן לו סיכוי הוגן בתביעה כאן יש מקום שאעתר לבקשתו ולכן הריני מורה על פסלותי.

סוף דבר - משפסלתי את עצמי מלדון בתביעה זו הריני מורה על ביטול הדיון המוקדם הקבוע לפניי ליום 16/11/21.

גם ביחס לטענות המערער ביחס להחלטה השנייה קבעה השופטת "מדובר בהחלטות שניתנו ב-4.8.21 כחודשיים לפני מועד הגשת הבקשה, ומשכך אף טענות אלו לא הועלו בהזדמנות הראשונה, ואין בהן כדי להוות עילה לפסילת המותב". בהקשר זה, עמדה השופטת בהחלטה על כך שהמערערת לא הזכירה את בקשת רשות העירעור וההחלטה בה שניתנה ביום 20.9.2021 המעלה כי "מבחינה מהותית, תוכן ההחלטה מיום 4.8.2021 לא מגלה חשש למשוא פנים ואינה עילה לפסלות". לעניין ההחלטה השלישית ובמענה לטענת המערערת על סד הזמנים הקצר שנקבע ללא היתחשבות בפגרת בית הדין ובחגי תשרי קבעה השופטת כי "ניהול הליך בזמנים ראויים הוא אינטרס הדדי של הצדדים וכן יעילות ניהול ההליך הינה מדיניות בתי הדין ובתי המשפט בכללם. אין בכך עילת פסלות". באשר להחלטה החמישית, קבעה השופטת בהחלטתה כי "אין בהחלטה זו משום משוא פנים. בית הדין רשאי לבחון מסמכים שבפניו, ובהחלטה פרוצדוראלית שעניינה גילוי קלטות שלא הוכחשו לבקש את מספר הקלטות, דהיינו מידע 'יבש' ללא משמעות של נקיטת עמדה או מקובעות כלשהיא". בסיום החלטתה קבעה: "לאחר ששקלתי בכובד ראש את הבקשה על כל הפניותיה ונימוקיה, ואת התגובה, ולאחר שבחנתי עצמי ברצינות הראויה לנושא מהותי זה, בהתייחס לכל החלטות בית הדין, שנטענו, מצאתי כי הן עומדות במבחני הפסיקה בהיותן ענייניות... אין בהן לעורר חשש למשוא פנים ויש לדחות טענות התובעת לפסלות". טענות הצדדים בעירעור המערערת טוענת ביחס להחלטה הראשונה כי בית הדין קמא גיבש דיעה מוצקה ומוחלטת אודות ההליך העקרי המתנהל בפניו וכי "ננעל" בדעתו באופן המעלה "חשש אמיתי, ממשי ומוצק כי לא יהיה למערערת יומה בבית הדין והיא לא תזכה להליך שתוצאותיו אינן קבועות מראש". בנוסף, המערערת סבורה כי ההחלטה השנייה ניתנה תוך "היתעלמות מוחלטת הדברים עבור המערערת ומהטעמים כבדי המשקל שהוצגו על ידה במסגרת בקשתה". עוד טוענת כי בית הדין בהחלטתו היתעלם לחלוטין מסדרי הדין המקובלים וגזר עליה לוחות זמנים בלתי אפשריים לבצוע החלטותיו, הסוטים מסדרי הדין המקובלים ללא נימוק ומפלים אותה לרעה בהליך.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות המערערת, בתיק בית הדין האזורי, בבקשת רשות הערעור ובכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

זאת, מאחר שלא שוכנעתי כי בעניין שלפניי "קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" כאמור בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט, החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.

סוף דבר הערעור נדחה.

בתגובתה לבקשה הנ"ל, טענה המאשימה כי יש לדחות את הבקשה לפסילת שופט ולהורות על איחוד המשפטים בתיק הראשון ובתיק השני, ובהמשך לכך, הגיש הנאשם את התייחסותו לתגובת המאשימה והתנגד לבקשת האיחוד.

...

בתגובתה לבקשה הנ"ל, טענה המאשימה כי יש לדחות את הבקשה לפסילת שופט ולהורות על איחוד המשפטים בתיק הראשון ובתיק השני, ובהמשך לכך, הגיש הנאשם את התייחסותו לתגובת המאשימה והתנגד לבקשת האיחוד.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין בקשת המאשימה לאיחוד הדיון בתיק הראשון והשני להתקבל.

באשר לטענת הנאשם כי היה על המאשימה להגיש את הבקשה לאיחוד מיד עם הגשת כתב האישום השני, זו נדחית מכל וכל, שכן סעיף 90 לחסד"פ קובע כי ניתן להורות על איחוד הדיון בכתבי אישום נפרדים בכל שלב שלפני הכרעת הדין, ולאו דווקא מיד עם הגשת כתב האישום המאוחר.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על איחוד התיקים בתיק זה ובתיק תו"ב 48852-04-19.

תגובת המשיב לבקשה: המשיב ציין בתשובתו כי מטרת הבקשה הנה לסרבל ולהאריך את ההליכים וכי אין כל נימוק עינייני שיש בו כדי להביא לקבלת הבקשה.

לעניין הראיות שעל בעל דין הטוען טענת פסלות להציג על מנת לבסס טענתו, יפים הדברים בע"א 1365/07 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו, מיום 11.6.2007]: "זאת ועוד, כלל הוא כי על הראיות המובאות לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות להיות משמעותיות. חשדות, תחושות, והשערות הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש בסיס לטענת פסלות (ע"א 3863/04 הג'ונגל של אלי (1998) פרדסיה בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם); ע"פ 4771/05 זוזיאשווילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 10721/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 85-84)." עוד ראו: ע"א 5158/13 חמד מיפעל לחידוש צמיגים בע"מ נ' תעשיות גומי עין שמר אגח"ש בע"מ [פורסם בנבו, מיום 18.2013] בפסקה 7, שם ציין בית המשפט כי טעם לדחיית הבקשה הוא כי המערערת התייחסה לאמירות שאמר בית המשפט ללא כל תמיכה בפרוטוקולים של הדיונים.

...

קולעות לעניין זה קביעותיו של בית המשפט העליון בע"פ 6174/14 סיימון פרידמן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, מיום 3.10.2014], כדלקמן: "הכלל הוא שהחלטות דיוניות, כשלעצמן, אינן מקימות עילת פסלות (ראו, למשל, ע"פ 55/14 כהן נ' מדינת ישראל – עיריית נתניה, [פורסם בנבו] פיסקה 3 (6.1.2014); ע"פ 1728/14 כהן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פיסקה 7 (10.3.2014) (להלן – עניין כהן); מרזל, עמודים 175-174). כלל זה יפה אף לטענת פסלות המבוססת על רצף של החלטות דיוניות (ראו, למשל, ע"פ 3504/92 הלפרן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (28.10.1992); מרזל, עמוד 175). מקומו של ערעור על החלטות כאמור איננו במסגרת ערעור פסלות, כי אם בערעור לפי סדרי הדין הרגילים הנוהגים בפלילים." בפסק הדין בעניין בלס הוסיף וקבע בית המשפט בסעיף 4: "גם אם אתעלם מהשיהוי הניכר בו נגועות מרבית טענות המערער, הרי שאלה מכוונות כנגד החלטות דיוניות ומשפטיות שקיבל בית המשפט בהליך. הלכה היא כי אי שביעות רצונו של צד להליך מהחלטות שנתקבלו בעניינו אינה מקימה עילת פסלות, וכי הדרך לתקיפת החלטות אלה היא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על פי סדרי הדין, כפי שעשה המערער בחלק מהמקרים ..... כך, גם בכל הנוגע להחלטה המחייבת את המערער בהוצאות בקשת הפסלות (מרזל, בעמ' 176; ע"א 2505/00 חברת קוביק בע"מ נ' מיקרוסופט קורפוריישן (לא פורסם)). זאת ועוד, גם אם מדובר ברצף החלטות לרעת בעל דין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות(מרזל, בעמ' 175; ע"א 6822/00 משלי נ' משלי (לא פורסם); ע"א 8681/03 בורשטיין נ' סטולמן (לא פורסם); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם))." עוד קולעים לעניין זה הדברים בע"א 7025,5796/97 פניציה מפעלי זכוכית ישראליים בע"מ נ' רונן ואח', פ"ד נב(1) 90, 95: "ייאמר מיד, כי בנסיבות המובאות ביסוד החלטת בית-משפט קמא מיום 23.9.1997, ושהיו ביסוד ע"א 5796/97, אין כל עילת פסלות. לשון אחר: אין בטענות המערערת לעניין זה כדי לבסס קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. כך הדבר, משעה שעילת הפסלות שנטענה טרם מתן ההחלטה מיום 23.9.1997, הייתה דיונית בעיקרה. אדניה היו החלטותיה של כבוד השופטת קובו להציע פשרה בכמה הזדמנויות; לקיים דיון מיום ליום; להתערב בחקירה נגדית ולקבל כראיה קלטת וידאו. בלי להביע כל עמדה באשר לגופן של החלטות אלה, נחה דעתי, כי אין בהן כשלעצמן כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. אכן, כבר נפסק בעבר, כי עצם העלאתה של הצעת פשרה ואפילו ניסיון לשכנוע הצדדים למשפט להסכים להצעת הפשרה, אינם מבססים עילה לפסילתו של השופט היושב בדין (ראה רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה [1], בעמ' 761; ע"א 4237/97 קפלון נ' קרביצקי [2]). הוא הדין לגבי יתר הטענות הדיוניות (ראה: ע"א 3272/96 פרנקל נ' אנטין [3]). על-כן, לכאורה, לא הייתה עילת פסלות מלכתחילה ובדין החליט בית-המשפט שלא לפסול עצמו מלישב בדין." השיהוי בהגשת הבקשה לא ניתן שלא להתייחס לעיתויה של הגשת הבקשה לפסילתי והשיהוי בהגשתה.

סוף דבר: 5129371לאור כל המפורט לעיל, דין הבקשה לפסלות שופט להידחות.

54678313המבקש ישלם למשיב הוצאות בסך 3,500 ₪ בלא קשר לתוצאות התביעה.